תקציר: חכמת ההמונים (חכמת ההמון - The Wisdom of Crowds) היא כלי ליצירת ידע באמצעות תובנה קולקטיבית, הנוצרת בשיתוף פעולה, כאשר מתקיימים תנאים מסוימים. אז, הסך הכל של הקבוצה גדול בהרבה מזה של מרכיביה. אבל, כאשר תנאים אלה אינם מתקיימים, הופכת חוכמת ההמונים ל'טיפשות העדר'...

[בתמונה: חוכמת ההמונים. היכולת הקולקטיבית של קהילות לקבל החלטות מושכלות... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Pikaso]

עודכן ב- 11 באוקטובר 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

חוכמת ההמון (Wisdom of the Crowd) היא רעיון מהפכני שפוגש את המחשבה המודרנית בנקודת התפר שבין דמוקרטיה, טכנולוגיה ותקשורת. האם ההמון - קבוצה גדולה של אנשים רגילים - מסוגל להציע פתרונות טובים יותר ממומחים או מוסדות ריכוזיים? ואם כן, באילו תנאים זה קורה? מה ההשלכות החברתיות והפוליטיות של תופעה זו?

זהו כלי ליצירת ידע. תובנה קולקטיבית הנוצרת באמצעות יכולות של שיתוף פעולה. כאשר מתקיימים תנאים מסוימים, ומקפידים עליהם (ראו בהמשך), הסך הכל של הקבוצה גדול בהרבה מזה של הפרט. דווקא העמדה הקולקטיבית של קבוצות אנשים מגוונות - שלא מכירים זה את זה, שאינם בהכרח מומחים, נטולות היררכיה - ייתנו את התוצאות הטובות ביותר, ביחס לעמדתו של מומחה אחד במענה על שאלה.

ההפך מ"חכמת ההמונים" הוא טיפשות העדר. משמע, התנהגות קולקטיבית הרסנית כאשר לא מתקיימים התנאים ל"חכמת ההמונים", שמביאה לתוצאה שהסך הכל שלה נמוך בהרבה מסכום מרכיביה.

מאמר זה סוקר, תאורטית ומעשית, את מושג חוכמת ההמון, משרטט את גבולותיו, מסביר את התנאים שמאפשרים את הצלחתו, ןמציע ניתוח ביקורתי של השימוש בו בחברה העכשווית.[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

מקורות הרעיון: החוכמה נמצאת למטה

המושג "חוכמת ההמון" הפך לפופולרי בעקבות פרסום ספרו של ג'יימס סורוביצקי בשנת 2004 (The Wisdom of Crowds), אולם שורשיו ההגותיים נטועים הרבה קודם לכן. כבר המהפכה הדמוקרטית הצרפתית נשאה את הרעיון של "ריבונות העם", וטענה שהחלטות קולקטיביות של הציבור עדיפות על סמכות מלמעלה.

גם הפילוסוף היווני אריסטו, ב-"אתיקה לניקומאכוס", הציע כי "המון אנשים, אף שאינם חכמים כל אחד כשלעצמו, עשויים יחדיו לקבל החלטה נבונה יותר מהאדם החכם ביותר" – בתנאי שהם מגוונים ובלתי תלויים זה בזה.

סורוביצקי מזהה ארבעה תנאים חיוניים לקיומה של חוכמה קולקטיבית:

1. מגוון דעות – ההמון חייב להיות מורכב מפרטים עם נקודות מבט שונות. השונות הפנימית מגדילה את הסיכוי להגיע לאמת.
2. עצמאות – כל פרט צריך להביע את דעתו מבלי להיות מושפע מדעות האחרים. אם כולם "מעתיקים" – נוצר אפקט עדר, לא חוכמה.
3. מבוזרות – המידע מגיע ממקורות שונים, ולא מצינור אחד מרכזי. מידע מקומי חשוב מתפזר דרך ההמון.
4. מנגנון אגרגציה – יש צורך במנגנון שמאגד את הדעות (כמו ממוצע, הצבעה, דירוג), כדי לזקק את תבונת המון.

כאשר התנאים הללו מתקיימים, ניתן להגיע לתוצאות מדויקות ואמינות, שלעיתים עולות על אלו של מומחים, ולהיפך.

בתמונה: כריכת הגרסה העברית של ספרו של ג'יימס סורוביצקי, "חוכמת ההמונים. מדוע הרבים חכמים מהמעטים; ואיך תבונה קולקטיבית מעצבת עסקים, תרבויות ומדינות". הספר ראה אור בהוצאת כתר, ב- 2006. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

סורוביצקי (2006) התייחס לשלושה סוגים של חוכמת המונים:

• קוגניציה: חשיבה ועיבוד מידע, שיפוט של השוק, שלטענתו יכול להיות מהיר יותר, אמין יותר ופחות מושפע מפוליטיקה, כפי שדיונים וועדות מומחים יכולים להיות.
• קואורדינציה: היכולת לתמרן בגמישות וללא התנגשויות בתנועה זורמת, בדומה להולכי רגל רבים על מדרכות שאינם מתנגשים;
• שיתוף פעולה: היכולת של קבוצת אנשים ליצור יחסי אמון, ללא מערכת השולטת בהתנהגותם.

לטענתו של סורוביצקי (2006), ארבעה אלמנטים מבחינים בין המון "חכם" ובין המון 'לא רציונאלי':

• מגוון דעות: שלכל אדם תהיה דעה אישית, גם אם מדובר בפרשנות אקסצנטרית של עובדות ידועות;
• עצמאות: דעתם של אנשים לא תושפע מדעותיהם של הסובבים אותם;
• ביזור: אנשים מסוגלים לשאוב מידע אישי מסוים;
• צבירה: קיומם של מנגנונים האחראים להפוך שיפוט אישי להחלטה קולקטיבית.

הצלחת השיטה הביאה לכך, שאחד התחומים הצומחים ביותר בניהול ידע כיום בארגונים הוא מה שמכונה "Crowd Sourcing" - הוצאת נושאים שונים להמונים, על מנת ליהנות מ"חכמת ההמון".

סורוביצקי (2006) מונה חמש סיבות לכישלון אפשרי של 'חוכמת ההמון':

• עודף הומוגניות: קיים צורך במגוון כדי להבטיח חשיבה שונה ותהליך קבלת החלטות שונה;
• עודף מרכוז: מרכוז הדעה לכוח השלט בשיטת מדרוג היררכית;
• עודף חלוקה: חלוקת הידע לרמות שונות של מורשים, באופן שלא כולם אוחזים באותו הידע ובאותה יכולת שיפוט;
• עודף חיקוי: התייחסות לקבלת החלטה בעבר והמשכה בהחלטות חדשות בלי בחינה מחודשת של הדברים;
• עודף רגשנות: גורמים רגשיים כמו תחושת שייכות העלולים להוביל ללחץ חברתי.

[בתמונה: "Crowd Sourcing" - הוצאת נושאים שונים להמונים, על מנת ליהנות מ"חכמת ההמון"...תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]

[לאוסף המאמרים על 'קבוצות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חוכמת ההמונים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ידע ארגוני בזמן אמת והשלכותיו, לחצו כאן]

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'קבוצות';
• אוסף המאמרים על חוכמת ההמונים;
• הרחבת המושג: 'שיתוף פעולה';
• הרחבת המושג 'יצירת ידע';
• הרחבת המושג 'טיפשות העדר';
• הרחבת המושג: התנהגות קולקטיבית - התנהגות עדרית. 
• ידע ארגוני בזמן אמת והשלכותיו.

מקורות והעשרה

• סורוביצקי ג'יימס (2006), חוכמת ההמונים, ירושלים: עברית וכתר.
• דויטש דני (2012), כל מה שלא ידעתם על חוכמת ההמונים, מאקו, 21/2/12.
• צוריאל הררי קרן (2015), נביאי האופן ספייס, כלכליסט, 16/4/15.
• צורף ליאור (2012), הישראלי שכבש את TED עם שור: מסטטוסים בפייסבוק לבמה הגדולה בעולם, דה מרקר, 23/5/12. 
• עמירם ברקת (2017),"בעולם של היום האתגר הגדול הוא לשמור על חוכמת היחיד", גלובס, 6/8/17.
• יחזקאלי פנחס (2014), יצירת ידע, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), טיפשות העדר, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2021), הכל על ידע ארגוני בזמן אמת והשלכותיו, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/1/21.
• Surowiecki, J. (2004). The Wisdom of Crowds. Doubleday.
• Giles, J. (2005). Internet encyclopaedias go head to head. Nature, 438(7070), 900–901.
• Le Bon, G. (1895). The Crowd: A Study of the Popular Mind.
• Habermas, J. (1989). The Structural Transformation of the Public Sphere. MIT Press.
• Pariser, E. (2011). The Filter Bubble: What the Internet Is Hiding from You. Penguin Press.
• Sunstein, C. R. (2006). Infotopia: How Many Minds Produce Knowledge. Oxford University Press.
• Page, S. E. (2007). The Difference: How the Power of Diversity Creates Better Groups, Firms, Schools, and Societies. Princeton University Press.