גרשון הכהן: המפלגות הערביות איום על יסודות המדינה היהודית

תקציר: במבט דמוקרטי אידאלי, למפלגות המייצגות את ערביי ישראל קיימת זכות מלאה ליטול חלק בהרכבת ממשלה. אלא שחזון המפלגות הערביות מתגלה כמאיים על הנחות היסוד המכוננות את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום', ב- 6 בנובמבר 2026. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

* * *

במבט דמוקרטי אידאלי, למפלגות המייצגות את ערביי ישראל קיימת זכות מלאה ליטול חלק בהרכבת ממשלה. אלא שחזון המפלגות הערביות מתגלה כמאיים על הנחות היסוד המכוננות את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מאז ימי דוד בן גוריון (ראו תמונה למטה), עברו למעלה משנות דור. בממדים רבים המציאות בה מתנהלת מדינת ישראל השתנתה ביותר. אולם כבר בשנים ראשונות למנהיגותו, אחז בן גוריון בראייה בהירה של המתחים הבסיסיים הבלתי פתורים בהם מתמודד המפעל הציוני מראשית דרכו ועד עצם ימינו.

מתח מתמיד  בתשתית זהותה של מדינת ישראל

בנאום להסתדרות בשנת 1944, הבהיר: "מדינה יהודית אין זו מדינה ששולטים בה רק יהודים… ואין להעלות על הדעת מדינה יהודית שאין בה שוויון גמור ומוחלט, פוליטי אזרחי ולאומי לכל תושביה ואזרחיה".  בדבריו  הרחיק  לכת עד כדי האמירה: "במדינה יהודית יתכן שערבי יבחר לראש הממשלה או לנשיא המדינה אם יהיה ראוי לכך." עם זאת, הדגיש היטב: "משמעותה של מדינה יהודית היא לא רק בהיות היהודים רוב במדינה – אלא בתפקיד שיוצג למדינה: זו תהיה מדינה לא רק של תושביה ולמען תושביה, אלא מדינה ייעודה להעלות המוני ישראל מהתפוצות ולרכזם ולהשרישם במולדת."

בדברים אלה סומן מתח מתמיד  בתשתית זהותה של מדינת ישראל. מצד אחד  ביטא  אחיזה כנה בערך השוויון האזרחי, מהצד השני הדגיש את ייחודה של מדינת ישראל בתכלית קיומה כבית לאומי לעם היהודי.

במבט חוקתי קשה ליישב יחד את שתי הקביעות, דואליות זו הייתה היסוד לשיטת ההנהגה של בן גוריון.

קביעתו הנועזת כי במדינה היהודית שתהיה שוויונית, יוכל גם אזרח לא יהודי להיות ראש ממשלה או נשיא "אם יהיה ראוי לכך", מזמינה דיון בשאלת התנאים הקובעים מי "ראוי לכך". הקביעה השנייה כי המדינה תהייה יהודית בתכלית ייעודה מסמנת למעשה תנאי הכרחי לקביעה מיהו ראוי לשותפות בהנהגה במדינת ישראל. כאן מתחיל הבירור עם מנהיגי המפלגות הערביות.

לאחר אלפיים שנות גלות, קיימת במורשת היהודית רגישות לזכויות מיעוטים. אלא שלאורך כל שנות הגולה – מימי יוסף במצרים ועד העת החדשה באירופה ובארה"ב – יהודים מעולם לא הציבו איום על זהות המדינות בהן התגוררו, וכשהשתלבו בתפקידי שרים, התאמצו בהתנהלותם לבטא נאמנות מוחלטת, ליסודות הממלכה או המדינה אותה שרתו. בכל הקשור למנהיגי המפלגות הערביות בישראל, לעומת זאת, בהיבטים משמעותיים, הם מייצגים את ההיפך.

השאלה החשובה לברר עמם איננה רק שאלת מוכנותם להכיר בחמאס כארגון טרור, אלא שאלת היסוד, האם ובאיזה אופן הם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית. נכון שמנצור עבאס חוזר וטוען כי הכיר מכבר במדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. אלא שהוא מבטא זאת, במצב המוכר באמונת האיסלאם כפעולה בתודעת "שלב חולשה" (מרחלאת אל איסתדעף) זו הדרכה המכוונת את המאמינים, להסתגל לתנאיי המציאות ולהשלים עמה זמנית, בטיפוח הציפיה לשינוי המצב לטובה בהמשך, ברצון האל.

בהגיון הזה, במיוחד מול הציבור הישראלי, משתמשים בדיבור חלקלק, בהדגשת הצורך הלגיטימי להשתתפות במערכת הפוליטית לקידום הצרכים של האזרחים הערבים. אולם באותה עת, הם מובילים מאבק לאומי ממוקד, לשינוי זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הקו הזה מתבטא במסמכי החזון של וועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, משנת 2006.. במסמכים אלה – שההנהגה הפוליטית הערבית פועלת לאורם – מדינת ישראל מתוארת  כ"תולדה של פעולה קולוניאליסטית". הערבים הם בעלי הארץ המקוריים, ולעם היהודי אין זכות על הארץ.

בהתאם לכך הם דורשים: "הכרת המדינה בערבים הפלסטינים בישראל כקבוצה לאומית ילידה".

זה המתווה הרעיוני למאבק לשינוי מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת דו לאומית, מדינת כל אזרחיה

עזמי בשארה – שהיה חבר כנסת במפלגת בל"ד, ונמלט לקטאר לאחר שנחשד בשיתוף פעולה עם חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה – פועל ממקומו בדוחא להכוונת המאבק של ערביי ישראל במדינת ישראל היהודית ציונית. על פי ידיעות השב"כ, לקראת הבחירות, אף הועברו באמצעותו עשרות מיליוני דולרים למפלגות הערביות. בסמינר שנערך ביוני האחרון במרכז "מדי אל כרמל" המזוהה עם מפלגת בל"ד, התקיים עיון אסטרטגי בדרך הפעולה המוצעת על ידי בשארה, בספרו "השיח הפוליטי המושחת". הספר מהווה הכוונה אידאולוגית למאבק ערביי ישראל נגד מדינת ישראל. את הסמינר סיכם מזכ"ל בל"ד עוואד עבד אל פתאח במסמך בו משורטטת תכנית פעולה לפירוק המדינה הציונית, בכוח המצוי בידי האזרחים הערבים הישראליים.

התכנית קוראת למאבק בדרך חדשה במיצוי ממוקד של פוטנציאל המאבק הדמוקרטי בזירה הפוליטית הישראלית, מה שלמעשה קרה בבחירות האחרונות.

[לאוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה', לחצו כאן]

"איננו יוצרים כאן לא ייחוד אתני ולא ייחוד לאומי"

בעשורים ראשונים למדינת ישראל, לא היה למנהיגיה  ספק בשאלת זהותה היהודית בכל ממדי ההתייחסות, גם  למול המיעוט הערבי.

כך התייחס לדוגמה ראש הממשלה, יצחק רבין, לאירועי יום האדמה בגליל שהתרחשו ב-30 מרץ 1976, בו נהרגו שישה אזרחים ערבים. בסיכום דיון הממשלה בסוגיה, רבין קיבל את המלצת הוועדה הבין-משרדית לשיפור בשוויון הזכויות האזרחי לערבים, אך מצא לנכון להדגיש: " … איננו יוצרים כאן לא ייחוד אתני ולא ייחוד לאומי. אלא מיעוט ערבי עם כיבוד דת ותרבות במדינה יהודית… הנקודה הזו חייבת להיות ברורה לעצמנו, כשאנחנו מתחילים לפרט, כי בלי להבין ולסכם בינינו את התחומים, שבהם מדובר במדיניות הממשלה, נאבד את הצפון."

דברים ברוח זו כתב שנים קודם לכן יגאל אלון בספרו "מסך של חול": "יש הכרח להצהיר במפורש, ישראל היא מדינה יהודית חד-לאומית. העובדה שחי בארץ מיעוט לאומי ערבי, אינה עושה אותה למדינה רב-לאומית, ורק מחייבת אותה להעניק שוויון אזרחי לכל אזרחי המדינה, ללא הבדל של דת וזיקה לאומית. לערבים מדינות רבות, ליהודים אחת בלבד"

מבחן תוכן ומשימות הנובעות מצמד המילים "יהודית ודמוקרטית"

במהלך מערכת הבחירות הציג גדי איזנקוט שלושה תנאים להצטרפות לממשלתו. הראשון בהם הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עכשיו מול האפשרות לממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות, ראוי להציב מבחן תוכן ומשימות הנובעות מצמד המילים "יהודית ודמוקרטית".   

מדינה יהודית בארץ ישראל אינה מתמצה רק בכמות היהודים החיים בה וגם לא בכמות היהודים מניחי התפילין. למדינת ישראל היהודית ישנו ייעוד יהודי לאומי, המתבטא במשימות ייעודיות כמו הביטחון, העלייה וההתיישבות. בהתבוננות הזו, ראוי להציב את הגדרת בן גוריון למטרת הציונות כפעולה אין סופית, להשגת  "הגאולה המלאה והשלמה של עם ישראל בארצו, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית." לממשלת מיעוט בתמיכת מפלגות ערביות המתנגדות במהותן לחזון ציוני זה – מול מערכה ממוקדת של מנהיגי המפלגות הערביות – לא תהיה יכולת למלא ולקדם את ייעודה  הציוני של המדינה היהודית.

[לאוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה'

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/11/23.