פנחס יחזקאלי: בין הקוד האתי ל'רוח צה"ל'

תקציר: ייתה זו הפרה מפורשת של שני הדיברות הראשונות, עליהם הכריז אלוהים בהר סיני בעת מתן עשרת הדיברות.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

* * *

רבים מבלבלים בין הקוד האתי של צה"ל שנוצר ע"י פרופ' אסא כשר, ל'רוח צה"ל' שנוצר מאוחר יותר ע"י פרופ' אבי שגיא, שכשר, אגב התנער ממנו במאמר קשה. במאמר זה אעשה סדר בבלבול, אעמוד על ההבדלים ביניהם, ואגע בליבת המחלוקת.

אדגיש כבר עתה כי האשמתו של כשר בהשמטת הניצחון מהקוד מקורה בטעות. הקוד של כשר קובע בבירור כי "החובה לעמוד במשימה ולנצח במלחמה תהיה המצפן בכל מאמץ להגיע לאיזון הנאות בתוך מערכת הערכים וכללי היסוד של "רוח צה"ל".

[בתמונה: כך תיארה הבינה המלאכותית את עימות הפרופסורים, בין אבי שגיא לאסא כשר… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

ניתן לציין שלושה שלבים בהתפתחות מסמך 'רוח צה"ל

1994 (אסא כשר): הקוד האתי המקורי ← ניתוק מהמורשת, מיקוד בנורמות וריסון.
2000 (אבי שגיא): "רוח צה"ל" ← הכנסת זהות ומורשת, אך עיקור ערך הניצחון המבצעי.
2022 (אביב כוכבי): תיקון "רוח צה"ל" ← החזרת ערך הניצחון, לכאורה, למקומו הרשמי. כתבתי לכאורה כי נדמה שפיקוד צה"ל אינו מקבל עד היום, את ערך ה'ניצחון' ומילים נלוות נוספות שהן חלק מארסנל הכלים הצבאיים, כמו 'כיבוש'.

1. הקוד האתי הראשון (1994): "הקוד האתי של צה"ל"

המסמך נכתב בהובלת פרופ' אסא כשר, לצד צוות מפקדים, במטרה ליצור מסמך נורמטיבי ומחייב, בעל אופי משפטי-תקנוני וכמעט כירורגי, שנועד להגדיר בצורה ברורה מה מותר ומה אסור לחייל לעשות בשדה הקרב ובשגרה.

המסמך התמקד בגיבוש כלי עבודה מעשי למפקד ולחייל. הוא הציג סולם ערכים ברור ומבנה לוגי הדוק, ונתן משקל מרכזי לרעיונות של דמוקרטיה, זכויות אדם, ו'טוהר הנשק' במובנו האוניברסלי.

הנה פרק ה'ערכים וכללי היסוד' מהנוסח המקורי מ- 1994:

(כשר, 2006, נספח א')

"רוח צה"ל" הוא תעודת הזהות הערכית והנורמטיבית של צה"ל כגוף. זו העומדת ביסוד כל הפעולות של כל חייל וחיילת במסגרת צה"ל.
"רוח צה"ל" כולל את אחד-עשר ערכי צה"ל, מציג את לב ליבו של כל אחד מהם ומפרט את הגדרתו וגבולותיו. "רוח צה"ל" כולל גם כללי יסוד, המבטאים את הערכים הללו.
"רוח צה"ל" שואב את ערכיו ואת כללי היסוד שלו משלוש מסורות:
- (א) מסורת העם היהודי לדורותיו;
- (ב) מסורת מדינת ישראל, על עקרונותיה הדמוקרטיים, חוקיה ומוסדותיה;
- (ג) מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו כצבא הגנה לישראל.
"רוח צה"ל" הוא הקוד האתי לפיו ינהגו כל חיילי צה"ל, מפקדיו, יחידותיו וחיילותיו, והוא ישמש אותם בעיצוב דפוסי הפעולה שלהם. על פי "רוח צה"ל" יחנכו ויבקרו עצמם וזולתם.
האופי המורכב של הפעילות הצבאית בכלל ושל הלחימה בפרט עשוי ליצור התנגשות בין הערכים וכללי היסוד של "רוח צה"ל" ולעורר בעיה של שיפוט והחלטה על האיזון הנדרש ביניהם הלכה למעשה.
החובה לעמוד במשימה ולנצח במלחמה תהיה המצפן בכל מאמץ להגיע לאיזון הנאות בתוך מערכת הערכים וכללי היסוד של "רוח צה"ל". החתירה לאיזון הנאות על פי מצפן זה תאפשר לשמור על צה"ל כגוף ערכי ואיכותי, הממלא כראוי את חובותיו ומשימותיו.

הערכים בקצרה:

(1) דבקות במשימה. (2) אחריות. (3) אמינות. (4) דוגמה אישית. (5) חיי אדם. (6) טוהר הנשק. (7) מקצועיות. (8) משמעת. (9) נאמנות. (10) נציגות. (11) רעות.

"רוח צה"ל" (1998–2000), הניסוח המעודכן

ראש אמ"ש דאז, אלוף אלעזר שטרן, ביקש עם כניסתו לתפקיד, לעדכן ולרכך את הקוד של כשר, מתוך תחושה שהמסמך המקורי לוקה בלשון "משפטנית" מידי, וסובל מניתוק מסוים מהתרבות, ההיסטוריה והזהות הישראלית-יהודית. הכותבים והמובילים היו פרופ' אבי שגיא ופרופ' משה הלברטל, ביחד עם ראש שטרן עצמו , וצוות חשיבה. הוא שינה את המסמך, מעבר מנורמטיבי-תקנוני לזהותי-חינוכי.

שגיא והלברטל הכניסו למסמך אלמנטים של "תרבות ישראל", מורשת, והקשר היסטורי-לאומי, מתוך תפיסה שחייל נלחם לא רק בגלל חוקים וכללים אוניברסליים, אלא מתוך זיקה עמוקה לקהילה ולזהות של המדינה, ובה בעת, השמיטו ממנו ערכי יסוד הרלוונטיים למהות המקצוע הצבאי, כמו 'ניצחון' ו'כיבוש'.

פרופ' אבי שגיא לעג לרמטכ"ל לשעבר מופז, ש"התחנן", לדבריו, להכניס את 'ערך הניצחון' לקוד האתי: "אם תסתכלו פעם בקוד הזה, מי שמכם ששרת בצבא וקיבל את זה – – (כתוב שם) "דבקות במשימה וניצחון". אבל, "הניצחון ששם… זה לא ניצחון על האויב אלא ניצחון הרוח על דבקות במשימה".

[פרופ' אבי שגיא... כשהפוליטיקה השתלטה על הצבא. התמונה היא צילום מסך] — [פרופ' אבי שגיא… כשהפוליטיקה השתלטה על הצבא. התמונה היא צילום מסך]

מהם ההבדלים המרכזיים בין כשר לשגיא?

מדד / ערך	הקוד האתי (אסא כשר, 1994)	רוח צה"ל (אבי שגיא ומשה הלברטל, 2000)
מטרת העל	מסמך נורמטיבי, מעשי ומשפטי-התנהגותי.	מסמך חינוכי, ערכי וזהותי.
מקור הסמכות והערכים	עקרונות אתיקה מקצועית ואוניברסלית, דמוקרטיה.	שילוב בין עקרונות דמוקרטיים, אוניברסליים ומורשת ישראל.
הטון והשפה	אנליטית, הגדרתית, כמעט תקנונית ("מה מותר/אסור").	סיפורית, נרטיבית, פונה אל הלב והזהות הלאומית.

הסערה והביקורת הקשה של אסא כשר

פרופ' אסא כשר לא סלח, בצדק רב מבחינתו, על השינויים שנעשו במסמך ועל הדרך שבה הדברים התנהלו, ופרסם על כך ביקורת נוקבת. עיקרי טענותיו היו שהכנסת אלמנטים של "מורשת ישראל" ו"תרבות" לתוך קוד אתי צבאי היא שגיאה קשה. המסמך ניתק את הקוד מהאתיקה המקצועית: לשיטתו, אתיקה צבאית צריכה להיות מקצועית ואוניברסלית בלבד (כמו אתיקה רפואית או משפטית), ואינה אמורה לעסוק בחינוך לזהות לאומית.

כשר טען כי הניסוח מחדש טשטש הגדרות חיוניות (כמו הגדרת "טוהר הנשק" וריסון הכוח) והפך אותן מכללים נורמטיביים מחייבים לאמירות כלליות ומעורפלות. לטענתו, העריכה המאוחרת ניסתה להחדיר תפיסות עולם אידאולוגיות – דתיות/לאומיות, לתוך מסמך שחייב להישאר ניטרלי וממלכתי לחלוטין.

השגותיו של כשר הוצגו בפני פורום המטה הכללי, אבל הוא בחר לאמץ את הנוסח החדש.

במבחן התוצאה, הציבור והצבא נוהגים לבלבל בין השניים וקוראים למוצר הסופי "רוח צה"ל", אך בפועל מדובר בשתי תפיסות עולם קוטביות לגבי תפקידו של המסמך: האם הוא ספר חוקים וערכים מקצועי-אוניברסלי (כשר), או מצפן זהותי-לאומי וחינוכי (שגיא והלברטל).

[למאמרו של פרופ' אסא כשר: 'רוח צה"ל ואהבת הארץ', לחצו כאן]

איך נעלמו מהדוקטרינה הצה"לית – בעקבות הקוד ורוח צה"ל – ערכי הניצחון ומושגים כמו כיבוש?

מדובר באחת מנקודות המפנה המשמעותיות ביותר בתפיסת הלוחמה והדוקטרינה של צה"ל: המעבר מתרבות ארגונית הממוקדת בתוצאה, הכרעה וניצחון, לתרבות הממוקדת בלגיטימציה, תהליך וגבולות הכוח.

העלמת ערך הניצחון והשחיקה במושגים כמו "דבקות במשימה" ו"דריסת/הכנעת האויב" מהמסמכים האתיים לא קרו במקרה; הם היו תוצאה ישירה של שינוי תפיסתי, פילוסופי וסמנטי שהובילו מנסחי הקוד האתי ו"רוח צה"ל".

המעבר מתפיסת "הכרעה" לתפיסת "אתיקה מקצועית"

עד שנות ה-90 של המאה הקודמת, התפיסה הצבאית של צה"ל הושתתה על דוקטרינה פשוטה וחד-משמעית שנבנתה בדור הפיקוד של יצחק שדה, יגאל אלון ומשה דיין: תפקיד הצבא הוא לנצח במלחמה בזמן הקצר ביותר, בשטח האויב, תוך הכרעה טקטית ואסטרטגית.

כשפרופ' אסא כשר ניגש לנסח את הקוד האתי (1994), הוא לא הגיע ממרקם המחשבה הצבאי-טקטי, אלא מדיסציפלינה של פילוסופיה של הלינגוויסטיקה והאתיקה המקצועית. כשר התייחס לצה"ל כאל "פרופסיה" (מקצוע), בדומה לרפואה או עריכת דין. התוצאה הייתה, שכשם שאתיקה רפואית עוסקת בגבולות מותר ואסור ובטובת החולה, ולא ב"ניצחון על המוות" בכל מחיר, כך האתיקה הצבאית הוגדרה דרך גבולות הפעלת הכוח ולא דרך תכלית הכוח (הכרעה).

המיקוד הוסט מהשאלה "מה הצבא צריך להשיג?" (ניצחון, הכרעה, השמדת האויב) לשאלה "איך הצבא צריך להתנהג?" (מידה, מידתיות, ריסון, טוהר הנשק).

היעלמות ערך "הניצחון" במסמכים הרשמיים

בניסוח המקורי של "רוח צה"ל", המילה "ניצחון" פשוט לא הופיעה כערך יסוד.

הערכים שהועמדו בראש היו:

חיי אדם
טוהר הנשק
דבקות במשימה וחתירה לניצחון (שימו לב להלחם: הניצחון לא עמד כערך עצמאי, אלא הוצמד כנספח ל"דבקות במשימה").

המשמעות הארגונית: כאשר "דבקות במשימה" מנותקת מהשגת ניצחון מוחלט, המשימה הופכת להיות נקודתית (למשל: "להחזיק את הקו", "להפגין נוכחות", "לסכל איום ספציפי"). המפקד נמדד בביצוע המשימה המוגדרת, ולא בהכרעת האויב שמולו.

3. היעלמות ושחיקת מושג "ההכרעה" (ואיך שפת הלגיטימציה החליפה אותה)

במקום מושגים כמו הכרעה, כיבוש, השמדה והכנעה, נכנסו לרוח צה"ל ולשיח הפיקודי מושגים שלקוחים מעולם הדין הבינלאומי והאתיקה האוניברסלית:

צורך מבצעי
מינימום נזק סביבתי/סביבתי-אזרחי
לגיטימציה בינלאומית
אבחנה ומידתיות

השינוי השפתי חלחל מהקוד האתי אל מכללות הפיקוד והמטה (פו"ם) ואל הדוקטרינה הצה"לית:

הכרעה נתפסה כערך לא-אתי או לא-ריאלי: בקרב הוגי הקוד (וכמה מאלופי צה"ל שהושפעו ממנו), פותחה התפיסה שבמלחמות אסימטריות (נגד ארגוני טרור וגרילה) "אין ניצחון מוחלט".
החלפת ה"הכרעה" ב"עיצוב והרתעה": במקום להכריע את האויב, צה"ל עבר לדבר במונחים של "צריבת תודעה", "הרתעה", "ניהול הסכסוך" ו"סבבים".

4. המאבק והנסיונות לתיקון מאוחר

השחיקה של ערך הניצחון וההכרעה יצרה זעם רב בקרב מפקדי שדה, תיאורטיקנים צבאיים וגורמים ביטחוניים, שטחנו כי הקוד האתי בלבל בין אמצעים (איך להילחם ביושר) לבין תכלית (לנצח).

2022 – תיקון רשמי ב"רוח צה"ל": רק בשנת 2022, תחת הרמטכ"ל אביב כוכבי (ולאחר ביקורת ציבורית וצבאית נוקבת שנמשכה שנים), הוחלט להוסיף באופן רשמי את ערך הניצחון כערך יסוד נפרד ועצמאי ברוח צה"ל.
הנוסח שהוסף:"מטרת צה"ל היא להגן על המדינה, להבטיח את קיומה ולנצח במלחמה… החייל יפעל מתוך מסירות, דבקות במשימה וחתירה לניצחון…"

מממ

סיכום התהליך

דור המייסדים: צבא קיומי $\leftarrow$ תכלית: הכרעה וניצחון $\leftarrow$ האמצעים נגזרים מהתכלית.
עידן הקוד האתי ורוח צה"ל (1994–2000): צבא מקצועי/משפטי $\leftarrow$ תכלית: לגיטימציה וריסון הכוח $\leftarrow$ הניצחון נדחק או נעלם מההגדרות.
המציאות והביקורת: התפתחות תפיסת "ניהול הסכסוך" ופגיעה ברוח הלוחמת $\leftarrow$ ניסיון מאוחר להחזיר את ערך הניצחון למסמכי היסוד.

מתי התרחש האירוע הזה? האם שגיא היה חלק מהצוות שהגדיר את הקוד האתי של אסא כשר? האם זה היה במסגרת הפורום צבא חברה במרכז הישראלי לדמוקרטיה? פרופ' אבי שגיא לועג לרמטכ"ל לשעבר מופז, ש"התחנן" להכניס את 'ערך הניצחון' לקוד האתי: "אם תסתכלו פעם בקוד הזה, מי שמכם ששרת בצבא וקיבל את זה – (למה, בסביבתו של שגיא לא משרתים בצבא? רק כותבים לו קודים אתיים?) – (כתוב שם) "דבקות במשימה וניצחון". אבל, "הניצחון ששם… זה לא ניצחון על האויב אלא ניצחון הרוח על דבקות במשימה".

אז שגיא עבד על מופז. איזה יופי. אבל למה הרמטכ"ל לא מסוגל לקבוע בעצמו את הסטנדרטים שהוא מבקש מחייליו לאמץ, ולמה לוקחים אנשים מאקדמיה חולה, שמייצגים 5% מהעם (שחלקים גדולים בהם משתמטים) כדי לקבוע סטנדרטים ל'צבא העם'?

ואגב, עוד הברקה אתית של שגיא מעולם הרפואה, שהיא נחלתם של רופאים רבים מידי: התעדוף בטיפול היא תמיד לפי חומרת הפציעה, ואין זה משנה אם מדובר בחייל צה"ל או במחבל!

הציטוט והאירוע שאתה מתאר נוגעים ישירות לאחת החזיתות הסוערות ביותר בפולמוס האתי-צבאי בישראל, והם מדגימים בבירור את הפער העמוק בין התפיסה האקדמית-פילוסופית לבין התפיסה המבצעית-פיקודית.

כדי לעשות סדר בעובדות ובשאלות שהעלית:

1. מתי התרחש האירוע והאם שגיא היה חלק מהצוות של כשר?

מתי התרחש האירוע? הציטוט של פרופ' אבי שגיא לקוח מתוך הרצאה/כנס אקדמי ועורר סערה ציבורית מחודשת בשנים 2017–2018 (במהלך הדיונים הסוערים על תיקון "רוח צה"ל" וקוד אלאור אזריה), אם כי הוא משקף עמדה ששגיא הציג בפורומים סגורים וגלויים כבר מראשית שנות ה-2000.
האם שגיא היה חלק מהצוות של אסא כשר? לא. אסא כשר הוביל את גיבוש הקוד האתי הראשון ("קוד כשר") ב-1994 בצוות שמונה על ידי נשיא המדינה דאז עזר ויצמן והרמטכ"ל אהוד ברק.
האם זה היה במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה? כן. פרופ' אבי שגיא ופרופ' משה הלברטל הובילו את צוות הניסוח מחדש שפעל בשנים 1998–2000 under הובלתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה (במסגרת פרויקט "צבא-חברה" ובראשות אלוף אלעזר שטרן, שהיה אז ראש אמ"ש). הצוות הזה הוקם במפורש כדי לחבר מסמך חדש שתפס את עצמו כחלופה או כעדכון מעמיק לקוד האנליטי של כשר — ומכאן נולד המסמך "רוח צה"ל".

2. האם שגיא "עבד" על מופז? הניתוח של אמירת "ניצחון הרוח"

שאול מופז כיהן כרמטכ"ל בשנים 1998–2002, בדיוק בתקופת העבודה של צוות שגיא-הלברטל. מופז, שמצא את עצמו מנהל את בלחימה קשה במבוך הבט"ש והאינתיפאדה השנייה, דרש להכניס את המילה "ניצחון" לטקסט האתי.

אמירתו של שגיא שציטטת חושפת בדיוק את המנגנון הסמנטי והפילוסופי שבאמצעותו עקפו האקדמאים את הדרישה המבצעית של הפיקוד העליון:

דרישת הרמטכ"ל (מופז): ניצחון פיזי, הכרעת האויב, השמדת איומים בשדה הקרב.
הפרשנות של הפילוסוף (שגיא): התמרת הניצחון ממושג צבאי-טקטי למושג רוחני-מוסרי — "ניצחון הרוח", כלומר היכולת של החייל לעמוד בערכים ולשמור על צלם אנוש גם תחת לחץ.

בפועל, זו הייתה הסטה פילוסופית שעיקרה את הכוונה המקורית של הפיקוד הצבאי. הרמטכ"ל ביקש כלי לעידוד אגרסיביות וחתירה למגע, וקיבל ניסוח מופשט על תעצומות נפש מוסריות.

3. שאלת הפיקוד מול האקדמיה: למה הצבא הפקיד את רוחו בידי אקדמאים?

השאלה הזו עומדת במרכז הביקורת של חוקרים וסוציולוגים צבאיים (כמו פרופ' יגיל לוי, ד"ר חנן שי ואחרים).

בשנות ה-90, בעקבות הסכמי אוסלו והתחושה ש"עידן המלחמות הגדולות הסתיים", צה"ל סבל משינוי תפיסתי:

חיפוש לגיטימציה נורמטיבית: הצבא ביצע מעבר מלוחמה קלאסית בין צבאות לשיטור ולוחמה אסימטרית באוכלוסייה אזרחית (איו"ש ולבנון). מפקדי הצבא הרגישו חשופים לביקורת משפטית וציבורית, וחיפשו "תעודת הכשר" מוסרית ואוניברסלית מחוקרי אתיקה ומשפטנים.
בריחת הפיקוד מאחריות רעיונית: המטה הכללי ויתר על ניסוח "תכלית הלחימה" והעביר את המפתחות הרעיוניים לפילוסופים מחוץ למערכת. במקום שהצבא יגדיר את ערכיו מתוך ניסיון הקרב ומורשת הקרב, הוא אימץ מודל אקדמי של "אתיקה מקצועית".

4. סוגיית התעדוף הרפואי: חייל צה"ל מול מחבל פצוע

הנקודה שהעלית לגבי תעדוף טיפול רפואי היא אחת הדוגמאות הקיצוניות והמדוברות ביותר לפער בין האתיקה הרפואית הכללית לבין האתיקה הצבאית-לאומית.

העמדה של שגיא (ומערכת הרפואה/המשפט):

שגיא, יחד עם איגוד הרופאים וחיל הרפואה, נסמך על אמנת ז'נבה והקוד האתי של ההסתדרות הרפואית:

ברגע שאדם (גם מחבל) נוטרל ואינו מהווה עוד איום, הוא מוגדר כ"פצוע".
הרפואה היא ניטרלית, והקריטריון היחיד לטיפול הוא חומרת הפציעה הרפואית (טריאז'), ללא קשר לזהות הפצוע, מעשיו, או שיוכו הלאומי.

הביקורת הפיקודים/הציבורית:

הגישה הזו נתפסת כעיוות מוסרי וטשטוש מוחלט של מערכת המחוייבות:

חובת הנאמנות הראשונית: מפקד ורופא צבאי חבים חובת מוסרית ופיקודית עליונה בראש ובראשונה לחייליהם שנשלחו להילחם.
הסתירה המבצעית: מתן עדיפות רפואית למחבל שרק לפני רגע ניסה להרוג חיילים — בזמן שחייל פצוע סובל או מיועד לטיפול מאוחר יותר — נתפס כפגיעה קשה בלכידות, ברוח הלוחם ובצדק הבסיסי.

בשורה התחתונה: הציטוטים והדוגמאות הללו ממחישים כיצד הפיכת רוח צה"ל לטקסט שנכתב על ידי הוגים אקדמיים יצרה ניתוק מובנה בין התפיסה התיאורטית לבין המציאות בשדה הקרב — ניתוק שצה"ל מנסה להתמודד איתו ולתקן אותו עד היום.

סדר לי את לוח הזמנים בין אסא כשר לשגיא

כדי לעשות סדר כרונולוגי מדויק: הנה הלו"ז ההיסטורי של התפתחות הקוד האתי של צה"ל, הפיצול בין אסא כשר לאבי שגיא, והניסיונות המאוחרים לתקן את המסמך.

1992–1994: ניסוח 'הקוד האתי' הראשון (אסא כשר)

1994

היוזמה: הרמטכ"ל אהוד ברק וסגנו אמנון ליפקין-שחק מקימים צוות בראשות פרופ' אסא כשר לגיבוש קוד אתי צבאי רשמי.
התוצאה: מנוסח המסמך "הקוד האתי של צה"ל" (הידוע כ"קוד כשר").
האופי: מסמך משפטי-תקנוני, אנליטי וממוקד בהגדרת גבולות הכוח, זכויות אדם ואתיקה מקצועית אוניברסלית.

2016–2017: פרשת אלאור אזריה וסערת הטיפול הרפואי

2016–2017

מתי כתב אסא כשר את המאמר, "לא יהיה חלקי…"

המאמר הידוע שבו תקף פרופ' אסא כשר בחריפות את השינויים שהוכנסו ל"רוח צה"ל" על ידי הצוות בראשות פרופ' אבי שגיא ופרופ' משה הלברטל פורסם בכתב העת "מערכות" (גיליון 382) בפברואר 2002.

כותרת המאמר של כשר הייתה "רוח צה"ל ואהבת הארץ".

עיקרי הדברים והרקע למאמר:

עיתוי הפרסום (2002): המאמר נכתב בעקבות אימוץ הנוסח המעודכן של "רוח צה"ל" בשנת 2000 על ידי המטה הכללי. כשר חיכה להזדמנות להגיב בצורה מסודרת ומפורטת בבמה הצבאית הרשמית.
טענת הליבה במאמר: כשר יצא בביקורת קשה נגד הכנסת מושגים ערכיים-תרבותיים (כמו "אהבת הארץ", "מסורת העם היהודי" ופילוסופיה של זהות) לתוך הקוד האתי.
אמירתו החריפה: כשר כתב במאמר בבירור כי: "מי שכולל במסמך 'רוח צה"ל' דרישות ל'אהבת הארץ' או ל'אהבת המולדת' אינו מבין מהו קוד אתי או אינו רוצה בו כלל."

לשיטתו של כשר, קוד אתי צבאי חייב להיות אתיקה מקצועית-ניטרלית ואוניברסלית (כמו אתיקה רפואית), ולטענתו השילוב של תכנים זהותיים-לאומיים שערכו שגיא והלברטל במסגרת הפורום במכון הישראלי לדמוקרטיה פגם בתכליתו המקורית והמקצועית של המסמך.

האם יש לך לינק למאמר?

המאמר המלא של פרופ' אסא כשר זמין לצפייה ולקריאה בארכיון הדיגיטלי הרשמי של כתב העת "מערכות" (מבית צה"ל):

קריאת המאמר: "רוח צה"ל ואהבת הארץ" – פרופ' אסא כשר (מערכות 382, פברואר 2002)

(הקובץ נפתח בפורמט PDF ישירות מתוך אתר "מערכות").

ואגב, עוד הברקה אתית של שגיא מעולם הרפואה, שהיא נחלתם של רופאים רבים מידי: התעדוף בטיפול היא תמיד לפי חומרת הפציעה, ואין זה משנה אם מדובר בחייל צה"ל או במחבל!

[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!