גרשון הכהן: על קוצר הרוח הישראלי ואשליית הניצחון התפעולי

תקציר: כשאנו בוחנים את המציאות היום, עלינו לשאול את עצמנו: מהם מקורות ההשראה הרוחניים והתרבותיים של המנהיגים והמצביאים שלנו? ללא העומק הזה, נמשיך למדוד את המלחמה דרך חור המנעול של הסטטיסטיקה, ונחמיץ את גודל השעה ואת המהות האמיתית של הניצחון.

[בתמונה: מצביאות איננה נהיגת קטר... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
[בתמונה: מצביאות איננה נהיגת קטר… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

כמו בארבעים שנות המסע במדבר, נראה כי גם כיום עם ישראל מתגלה לעתים כקצר רוח וחסר אמונה. הנטייה לשקוע בדכדוך אל מול המערכה המתמשכת מתעלמת מהעובדה שבכל הזירות, צה"ל רושם הישגים משמעותיים וניצחונות חשובים. מומחים צבאיים ברחבי העולם משתאים לנוכח הישגי הצבא הישראלי, אך נראה כי בבית פנימה, קולות אלו נבלעים ברעש הטענה ש"אין ניצחון".

השורש לטעות הזו נעוץ בציפייה למהלך אחד, חד ומסיים, שיכרית "אחת ולתמיד" את איום המלחמה. זוהי ציפיית שווא. במציאות הגלובלית חסרת היציבות של המאה ה-21, הניצחון אינו אירוע נקודתי אלא תהליך הדורש סבלנות ארוכת נשימה. לאויבינו יש סבלנות כזו; היא מבוססת על אמונה עמוקה ועל מושג ה'סאבר' (הסבלנות והעמידה האיתנה בסבל, לאורך זמן). במאבק כזה אין נוסחאות קסם, וזוהי התשובה גם לתושבי הצפון: הדרך אל הניצחון עוברת בנתיב שתווה דוד בן גוריון בסיום מלחמת העצמאות: "ניצחנו בשלושה נתיבים: בנתיב הייסורים, בנתיב החלוציות ובנתיב האמונה".

הקושי הישראלי להבין את המלחמה נובע מכך שמאז ימי בר כוכבא, היהודים לא תמיד השכילו ללמוד את מהותה העמוקה של המלחמה. השיפוט הציבורי של המערכה מונח כיום על סרגל מדדים תפעולי, הדומה לניהול פס ייצור במפעל. בוחנים "כמה כמה": כמה הרגנו וכמה נהרגנו. במבחן הכמותי הזה מצבנו מצוין, אך מלחמה היא תופעה רחבה ועמוקה בהרבה מהממד הפיזיקלי-כמותי.

[בתמונה - דוד בן גוריון: "ניצחנו בשלושה נתיבים: בנתיב הייסורים, בנתיב החלוציות ובנתיב האמונה"… בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה – דוד בן גוריון: "ניצחנו בשלושה נתיבים: בנתיב הייסורים, בנתיב החלוציות ובנתיב האמונה"… בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

בין הנדסת ייצור למצביאות

מלחמה היא בראש ובראשונה תופעה תרבותית ורוחנית. לכן, יכולה להתקיים הצלחה אסטרטגית למרות כישלון טקטי-תפעולי (וגם להיפך). דוגמה מובהקת לכך היא קרב לטרון במבצע נחשון: ברמה הטקטית, הניסיונות לכיבוש המצודה הסתיימו בכישלון, אך ברמה המערכתית זה היה ניצחון, שהביא לפתיחת הדרך לירושלים ולהצלתה. זה הייתה הבנתו האסטרטגית של בן גוריון. מנגד, זוהי גם הסיבה שחיזבאללה יכול לשווק הצלחה אסטרטגית, למרות כישלונות טקטיים רצופים בשטח.

במפעל ליצור מכוניות למשל לא ניתן להעלות על הדעת כישלון בייצור ובכל זאת הצלחה במכירות. המבחן התפעולי של איכות מצב הסיום של המוצר בסיום קו הייצור הוא תנאי הכרחי ליכולת השיווק והמכירות ולהצלחת המפעל.

במלחמה יכולה להתרחש תופעה שונה: כישלון טקטי לא בהכרח מונע הצלחה אסטרטגית. כך לדוגמה יצא נשיא מצרים סאדאת למלחמת יום הכיפורים ברעיון מלחמה שמכוון למטרה אסטרטגית, שיכולה להצליח למרות כישלון טקטי. בהגדרת המטרה למלחמה בפקודה לכוחות המזוינים ב-1 אוקטובר 1973, הגדיר כמטרת מלחמה את הערעור של תפיסת הביטחון הישראלית. זו בוודאי מטרה שקשה לסמן בה יעדים כמותיים. בנורמות שהתקבלו בצה״ל ובדרג המדיני לא יכולים כיום להגדיר מטרה כזו היא נראית עמומה מידי, לא עומדת בדרישות שהגדירה וועדת וינוגרד.

בסופה של מלחמת יום כיפור עם צליחת התעלה על ידי צה״ל וכיתור הארמיה השלישית, צבא מצרים נכשל טקטית ומערכתית אבל הצליח אסטרטגית . סאדאת הצליח גם במגמת ההסדרים המדיניים שנוצרו מתוך המלחמה וגם בהמשך בקבלת כל חצי האי סיני מתוך הסכם השלום. בנוסף לאורך עשרות השנים שעברו מאז, תפיסת הביטחון הישראלית אכן התערערה בין היתר בעקבות מוכנות מנחם בגין לעקירת כל היישובים הישראליים בסיני מה שיצר תקדים בעייתי לעתיד ההתיישבות הישראלית בזירות אחרות וחולל בחברה הישראלית מחלוקת משסעת.

תהליך כזה של תוצאת מלחמה הוא בוודאי לא תוצאה שנתונה לניתוח במושגי הנדסת תכנון וניהול פס ייצור.

המלחמה הישראלית עברה טרנספורמציה לשיטות ניהול הנדסיות כמותיות

בעשורים האחרונים עם ההתמקדות של צה״ל בניהול תקיפת מטרות בשאיפה למודיעין מדויק ולהספק גבוה, שיטת ניהול המלחמה הישראלית עברה טרנספורמציה לשיטות ניהול הנדסיות כמותיות. המבט הישראלי על המלחמה בכלים אלה, מונע את היכולת לשפוט את הישגי המלחמה בפרספקטיבה רחבה שמעבר להישגים כמותיים.

במתודה להערכת הישגי מלחמה, גם בצבא ארה״ב מקובל להציב שתי שאלות;

  1. What- מה קרה בממד הפיזי?
  2. So what? אז מה? מה המשמעות ומה מתפתח מתוך מה שהושג.

בצורה הפשוטה השאלה ״אז מה?״ נועדה להציק. בעובדה בחודשיים האחרונים בלחימה בלבנון, צה״ל הצליח לסכל מעל אלפיים לוחמי עילית ומפקדים בכירים בחיזבאללה. זו מכה קשה ללא ספק.
אבל עובדה זו לכשעצמה אינה פותרת מהשאלה ״אז מה?״ שאלה זו מחייבת מבט שמעבר למומחיות המדידה הכמותית של השגת היעדים והמטרות.

הפיקוד הישראלי ה'צברי' – על מקורותיו הרוחניים – השואף למצוינות תפעולית, מתקשה להבין זאת מחוסר שיעור קומה תרבותי. מי לומד היום מדעי הרוח? מצביאות דורשת הבנה עמוקה ברוח האדם, לא רק בביצועי המכונה. לאלכסנדר מוקדון היה את אריסטו כמורה; ליצחק שדה היה את הלל ציטלין, שלימד אותו טולסטוי, צ'כוב, ניטשה, תנ"ך וחסידות.

כל תפיסת הפיקוד של יצחק שדה התבססה על מבט מקיף על תופעת האדם. המדורה של הפלמ"ח לא הייתה רק אירוע חברתי, היא הייתה סוג של "התוועדות חסידים" שעיצבה את רוח הלוחמים. לשדה היו מקורות השראה רחבים ועמוקים.

כשאנו בוחנים את המציאות היום, עלינו לשאול את עצמנו: מהם מקורות ההשראה הרוחניים והתרבותיים של המנהיגים והמצביאים שלנו? ללא העומק הזה, נמשיך למדוד את המלחמה דרך חור המנעול של הסטטיסטיקה, ונחמיץ את גודל השעה ואת המהות האמיתית של הניצחון.

[בתמונה: יגאל אלון מימין ומשה דיין משמאל עם מורם פטרונם, יצחק שדה, בטקס העלייה לחניתה, ב- 1 במרץ 1938. מהם מקורות ההשראה הרוחניים והתרבותיים של המנהיגים והמצביאים שלנו היום? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

מחשבה 1 על “גרשון הכהן: על קוצר הרוח הישראלי ואשליית הניצחון התפעולי”

  1. צודק לגמרי כמעט בכל הדברים.
    יש צורך בניצחון אסטרטגי משנה מציאות, לא בספירת כמויות חימושים וכדומה וגם לא רק בניצחונות טקטיים נקודתיים. *זו* הנקודה המרכזית. *ולכן* האכזבה.
    כל עוד ניתן להגדיר את המלחמה כעוד סבב שתוך מס' חודשים ואפילו קצת יותר האוייבים משתקמים ויש סבב נוסף, עם הפתעות ואתגרים משלו, אז עוד לא הגענו לשינוי האסטרטגי.

    השינוי האסטרטגי יבוא באחת משתי הדרכים:
    1. חיסול איומים מרכזיים – חיסול האיום של עזה/איו"ש/לבנון/איראן. כל אחד מהם יהיה השג והשאיפה היא לחסל את כולם.
    2. שיפור דרמטי במיצוב ישראל למלחמות הבאות – למשל, אם את הסבב הבא נתחיל כאשר צה"ל על הליטני, ויש רצועת חיץ מהליטני צפונה, מצב הפתיחה שלנו לסבב הבא הוא שונה לטובה. אם לאיראן לא תהיה יכולת לחדש בשום צורה איומי אב"כ/טילים ולא יהיו לה משאבים או יכולות לתמוך בפרוקסי, אז מצבנו שונה לטובה.
    זה לא ברמה של מס' 1 אבל עדיין…

    הגב

כתיבת תגובה