תקציר: תחת מילים יפות במאמרו של ד"ר יוסף זהר על "לכידות" ו"יציבות", מסתתר מתווה שהוא לא פחות מכניעה לדינמיקה של ניסיון ההפיכה המתבצע בישראל מאז 2015, מועד תחילת 'מסע הציד' נגד בנימין נתניהו. נימוקי הכותב מעידים על פער רלוונטיות גובר בינם לבין המציאות. לכן, לא אחסוך את ביקורתי ממנו, והוא בהחלט מוזמן להשיב.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר תשובה למאמרו של ד"ר יוסף זהר: "לא למשפט בכל מחיר". למאמר המקורי, לחצו כאן.

*  *  *

לאחרונה, פרסם ד"ר יוסף זהר מאמר באתר זה על משפט נתניהו, תחת השם: "לא למשפט בכל מחיר", שבו הוא מציע מתווה מדורג לסיום המשפט, בשם "הלכידות והיציבות":

• ראשית, עיכוב מיידי של המשפט.
• שנית, הגבלת כהונת ראש הממשלה בחוק יסוד.
• שלישית, פרישה טבעית בסוף הכהונה.

אני מוקיר את ד"ר יוסף זהר ואת ניסיונו האישי עם דורסנות מערכת האכיפה, אך המאמר האחרון שלו הוא מקרה בוחן מדאיג לסטגנציה אליה נקלעה האליטה המשפטית. תחת מילים יפות על "לכידות" ו"יציבות", מסתתר מתווה שהוא לא פחות מכניעה לדינמיקה של ניסיון ההפיכה המתבצע בישראל מאז 2015, מועד תחילת 'מסע הציד' נגד בנימין נתניהו. נימוקי הכותב מעידים על פער רלוונטיות גובר בינם לבין המציאות.

לכן, לא אחסוך את ביקורתי ממנו, והוא בהחלט מוזמן להשיב.

רלטיביזם "ווקיסטי" במקום עובדות

המאמר של זהר לוקה ברלטיביזם ווקיסטי (ראו הכרזה למטה), האופייני כל כך לכותבים פרוגרסיביים: הוא חסר את החלוקה הלוגית לעובדות משמעויות ומסקנות, וקיימת בו רק ה'אמת' של הצד ה'נכון', שכשתתממש, נגיע ללכידות וליציבות. איך? דרך דיכוי של רצון העם ולחזור לעידן ההגמוניה.

בדרך לשם, 'נשמטות' כמה עובדות קריטיות, כי הן שייכות ל'אמת' שהתבטלה בפני 'האמת האמיתית':

• אין עיסוק בשאלה האם התקיימה - ועדיין מתקיימת - בישראל 'מהפכת צבע' שבה מעצמות זרות: ממשל ביידן, האו"ם ומוסדותיו על בתי הדין הבינלאומיים שלו והאיחוד האירופי תומכים בכספים ונותנים גיבוי פוליטי לקבוצה ששתלה שלוחות ממאירות בממשל הציבורי של מדינה במטרה להחליף שלטון נבחר ולמסד פה, למרות רצונם ההפוך של האזרחים, 'מדינת כל אזרחיה' (למה טויח משפט הפצ"רית והקשר שלו ליועמ"שית ולפרקליטות? כיצד הם קשורים למשפט נתניהו?).
• אין בחינה, האם התקיים 'מסע ציד' נגד נתניהו במטרה לסלקו מהזירה הפוליטית, והאם המשפט הוא חלק מרכזי ב'מהפכת הצבע' הזו.
• אין בחינה האם 'נשתלה' עבירת השוחד - למרות ש'אינה מחזיקה מים' (קביעת שופטי נתניהו) - רק כדי להביא את נתניהו לידי התפטרות.
• אין עיסוק בעוולות שצצו במשפט, שדי בהם היה לעצור משפט של כל אזרח רגיל.
• אין בחינה אם הארכת המשפט משמשת אליבי לאנשי מערכת האכיפה למשוך זמן, כדי למנוע את חקירתם על פשעים שביצעו ביודעין.
• אין קישור של הפרשה לטיוח המתמשך של 'פרשת הרוגלות' שאם תחקר, תביא ללא ספק לשפיטה של בכירים מאוד במערכת האכיפה, ולמאסר של חלקם.

כך נוצרת היררכיה חדשה של אמיתות, והאמת ה'נכונה' אינה מוכרעת עוד בדיון פתוח, אלא באמצעות פוליטיקה של זהות. התוצאה היא שיח ציבורי שבו שאלת האמת נדחקת לשוליים, והמאבק המרכזי הופך להיות על מעמד מוסרי ועל שליטה בשפה. הכתיבה הזו משרתת מנגנון כוח, וכמו כל מנגנון כזה, הוא מעצב מחדש את גבולות השיח הציבורי ואת האפשרות עצמה לדיון דמוקרטי משותף, למרות המילים היפות על לכידות ויציבות.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: רלטיביזם ופירוק האמת ע"י ה־ WOKE, לחצו כאן]

היהירות והבוז: המנהיג כ"סרח עודף"

כתב זהר: "ההתעקשות על משפט עד תומו תבטיח דבר אחד בלבד: שגם ראש הממשלה ימשיך עד תומו. השאלה היחידה היא של מי יהיה התום הזה: שלו, של המערכת, או של כולנו יחד". לאחר מכן כתב: ש"המשפט יצר "מנהיגות קשוחה" כי לנתניהו "אין מה להפסיד". הוא גם מסביר את הישגיו הפנומינליים של ראש הממשלה לא באישיותו, לא בדבקותו לאורך השנים בסוגיה האיראנית, לא בווירטואוזיות שלו כמדינאי, אלא בהצטברות הנסיבות, שגרמו לו לתפקד כך.

הנה עתה אנו יודעים מדוע נתניהו מוליך את עמו באפקטיביות נחושה: לא בגלל כישרונותיו ויכולותיו המנהיגותיות והמדיניות, אלא בגלל הכוח שנפל בו המשפט, אותו תוצר של 'מסע ציד' חסר תקדים להפלת ראש ממשלה מכהן... זו יהירות אינטלקטואלית המבזה את האיש, בנימין נתניהו, ואת המנדט שהעניק לו הציבור:

• הכרעה צבאית: ההישגים מול חמאס, חיזבאללה ואיראן הם מימוש של מדיניות ביטחונית עקבית, לא תוצר של "מצוקה משפטית".
• עמידה בלחצים: נתניהו עומד מול לחצים כי הוא מייצג את האינטרס הלאומי של הרוב שבחר בו, ולא בגלל כתב אישום.

וצריך לומר: מי שמתייחס למנהיג שנבחר פעם אחר פעם כאל "סרח עודף" שיש להיפטר ממנו, בז למעשה לרוב העם, והבוז הזה הוא הרי, אחד המאפיינים הבולטים של האליטה הישראלית השוקעת.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני, על השימוש בבוז ובלעג ע"י אנשי הווק הפרוגרסיבי, לחצו כאן]

'פער הרלוונטיות' מהמציאות

אליטת ההון ושלוחתה המשפטית מנותקות לחלוטין מהשטח. בעוד בג"ץ והיועמ"שית מותחים את החבל בפסיקות שערורייתיות ובחוות דעת הזויות, רוב העם כבר מצוי על סף אי-ציות אזרחי.

האם הכותב מבין שלגישת תומכי נתניהו, שבחרו בו למרות המשפט:

• המשפט הוא חלק מהלוחמה המשפטית (Lawfare) לסילוקו מהזירה?
• המשפט הוא כלי שנועד להסיר את החסם האחרון בפני הפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה"?
• שרוב תומכי נתניהו אינם מעוניינים בחנינה, אלא במיצוי החקירה של עדים כמנדלבליט, כשי ניצן וכרוני אלשיך? שהרי, אם התיקים 'תפורים', למה לא למצותם, כדי להמשיך ולחשוף את הריקבון במערכת?
• שהמערכת זקוקה לתיקון עומק יסודי, לא ל"פשרה פוליטית" שתנציח את שלטון המשפטנים?

עובדה זו משקפת את המחלות הקשות של אליטה בסטגנציה מתקדמת: פער הרלוונטיות ההולך וגובר מהמציאות. ב'אמת' של ד"ר יוסף זוהר אין פשעים נגד הדמוקרטיה שביצעו יועץ משפטי לממשלה שנסחט, פרקליט מדינה שיכור כוח ומפכ"ל שהיה בטוח שהאזרחים ראויים לאותן שיטות שהפעיל קודם לכן בשב"כ כלפי האויב. כל אלה מתבטלים מול האמת של הקבוצה החשובה באמת.

ועוד: שלטון החוק או שלטון המשפטנים? המאמר קורא לשמר את המערכת כדי שתוכל לתפקד בעתיד. וצריך לשאול: האם הכותב כמשפטן אינו מבין שהמערכת צריכה לעבור תיקון עומק (רפורמה יסודית) ולא "הנשמה מלאכותית" בדמות פשרה פוליטית? ונשאלת השאלה: האם עמידה על המשך המשפט עד לסיומו הטבעי אינה הדרך היחידה להוכיח, אם המערכת מסוגלת להודות בטעות או שהיא פוליטית לחלוטין?

סיכום: בין כניעה לריבונות

הבחירה שלפנינו אינה בין "התפוררות חברתית לתיקון ממלכתי" כפי שמציג זאת זהר, אלא בין כניעה למנגנון משפטי לא נבחר, לבין עמידה על עקרונות הדמוקרטיה, והצלת המדינה הציונית מפני אליטה שמאסה בעמה, ומבקשת - בדומה לאחיותיה, האליטות המערביות - למוסרה לידי המוסלמים.

סיום המשפט בעסקה או בחנינה, רק יאשש את התחושה שהמשפט היה כלי פוליטי מלכתחילה, ורק מי שמצוי בפער רלוונטיות עמוק יכול לסבור שבישראל של 2026, כניעה למנגנון המשפטי יכולה להיות עדיין אופציה קבילה.

ואחרי כל זה בדבר אחד אני מסכים עם זהר: אחרי עידן נתניהו (הוא יבחר לכהונה נוספת הן בשל הישיגיו, והן בשל הקמפיין להפלתו בעיצומה של מלחמה, תוך 'יישור קו' עם האויב החמאסי ועם ממשל ביידן שעשה הכל להפילו), נכון להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות בלבד. הגבלה זו היא במהותה של הדמוקרטיה, שכן בקדנציה הראשונה פועל שליט להשגת מטרות הטווח הקצר כדי להיבחר, ובקדנציה השנייה הוא משוחרר מאימת הבוחר ויכול לפול להשגת יעדי הטווח הארוך הפחות פופולריים ואף לגדל לעצמו יורש.

[לאוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2023), רלטיביזם ופירוק האמת ע"י ה־ WOKE.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני, על השימוש בבוז ובלעג ע"י אנשי הווק הפרוגרסיבי.
• אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• אוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.
• אוסף המאמרים על אכיפה בררנית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), רלטיביזם ופירוק האמת ע"י ה־ WOKE, ייצור ידע, 13/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני. הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי, ייצור ידע, 7/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית, ייצור ידע, 24/9/19.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון, ייצור ידע, 9/5/25.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2025), אכיפה בררנית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 28/4/25.