תקציר: האם משפט נתניהו יכול להתקיים כהליך ניטרלי, אובייקטיבי, “הנדסי”? שהרי הצדק איננו ואף פעם לא היה ענין אובייקטיבי. הוא מטבעו תלוי הקשר תרבותי, חברתי, ערכי, כפי שטוענת הגישה הפוסט־מודרנית והפרשנות ההלכתית-יהודית.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

משפטו של בנימין נתניהו עומד כיום כסוגיה מרכזית בזירה הציבורית בישראל, לא רק בהיבטים המשפטי והפוליטי, אלא גם מבחינה ערכית, פילוסופית, ולבסוף גם מתודולוגית.

בנקודת מפגש זו עולה שאלת יסוד: האם המשפט יכול להתקיים כהליך ניטרלי, אובייקטיבי, “הנדסי”, או שמא הצדק איננו ואף פעם לא היה ענין אובייקטיבי. הוא מטבעו תלוי הקשר תרבותי, חברתי, ערכי, כפי שטוענת הגישה הפוסט־מודרנית והפרשנות ההלכתית-יהודית.

הפוסט מודרניזם של אהרן ברק

בעומק העניין אני מסכים עם אהרון ברק שבתפיסתו הפילוסופית הדגיש את תפקיד השופט כמפרש החוק באמירה שהכל תלוי פירוש . למשל, ב־ "Hermeneutics and Constitutional Interpretation" הוא טוען כי הפרשנות צריכה להיות מודעת להקשר ולמטרה של החוק (Barak, 1993). ע"פ גישה זו, השופט אינו מתמטיקאי, שמפעיל נוסחה קפואה, אלא מפרש שמפעיל שיקול דעת, כשחלק מהשיקול הזה הוא המצפן הערכי (“value compass”) של השופט. הוא עצמו הצהיר כי "כל העולם משפט" (“the world is filled with law”). משמע, כל פעולה אנושית נופלת תחת החוק או פרשנותו (Wikipedia).

כך נוצרת תפיסה פוסט-מודרניסטית מתקדמת, שבה המשפט הוא לא רק יישום של נורמות אלא יישום של חוקים ונורמות, אלא יישום ערכי פרשני, תלוי קשר. הפרשנות דורשת מהשופט להכיר את הערכים הנסתרים שמאחורי החוק (Bendor, 2011). במערכת הישראלית, גישת ברק גרמה ל“מהפכה חוקתית” (constitutional revolution) ולפתיחת סף ההתערבות השיפוטית (Kedar, 2016). כך, הפרשנות המשפטית הופכת להיות לא רק “מה החוק אומר” אלא “מה החוק צריך לומר, בסביבה בה הוא פועל”.

מתוך הכרת השופט בחובתו הייחודית לפרש את החוק, מודגשת המשמעות הדרמטית של המצפן הערכי על בסיסו מגיע השופט אל תהליך פירוש החוק, בהקשר בו הוא פועל. דווקא בשל כך, כה משמעותית נקודת המוצא הערכית, שממנה מגיע השופט אל פעולת השיפוט, מה שמאפשר לשאול, האם המצפן הערכי שלו מותאם למצפן הערכי של החברה בה הוא פועל. הרי ברור לכל שעבודת המשפט איננה תוצאה של הפעלת אלגוריתם מתמטי. לכן, לעולם לא יוכל תהליך AI להחליף את עבודת השופט. או בקיצור במילים פשוטות: עבודת השיפוט איננה הליך מקצועי נטול הקשר ערכי תרבותי.

2+2 במתמטיקה זה תמיד 4, אבל בחיי האדם ממש לא... זה תלוי הקשר. כל מה שקשור לתופעת האדם הוא תלוי הקשר. זאת, בשונה מהנדסת בנין לדוגמה: חישוב לכמות ברזל בתקרה הוא ענין מקצועי נתון לחישוב בלתי תלוי בהקשר תרבותי חברתי. ההקשר הכולל נוגע בכל מה שעושה המשפט לחברה הישראלית. וגם את הממדים האלה חייבים לקחת בחשבון. המשפט איננו יכול להתקיים בניתוק מכל השלכותיו, ואם הכל תלוי הקשר, ההקשר יכול לקבוע שלא להפעיל את שורת הדין.

ההלכה היהודית והקונטקסט: הרמב״ן והמצפן הערכי

הצדק איננו, ואף פעם לא היה, ענין אובייקטיבי. גם בתורה לפי הרמב״ן, על הנאמר בפרת משפטים: ״שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק״. מדגיש הרמב״ן על המילה ״לשבטיך״ שיהיה השופט מאותו השבט. נפקא מינא לירושלים, שבה חיים שבט בנימין ושבט יהודה, שלא יהיה שופט מיהודה על איש בנימין או להיפך. מה שלמדים מהרמב״ן הוא, שאין צדק אוניברסלי, ושהדרך אל הצדק היא בלוקליות של המשפט, ולא ביומרה אוניברסלית.

אכן הרמב״ן וגם חז״ל שונים מיומרת הצדק האוניברסלי המיוחסת למשפט הרומי. בהחלט יש בחז״ל יסוד פוסט מודרני, שמדגיש את חשיבות הממד החד פעמי, שמצוי בכל אירוע אנושי.

הקשר המשפטי בחברה הישראלית: משפט נתניהו בהקשר

במקרה של משפט נתניהו, עומדים לפנינו מספר 'הקשרים' משמעותיים:

• הקשר פוליטי: ראש ממשלה בפועל המואשם בעבירות;
• הקשר חברתי: מתחים חברתיים בין ימין ושמאל, ומתחים בין מערכת המשפט לציבור.
• והקשר הלכתי-משפטי, ביחס לנורמות ולתקדימים ההלכתיים של מערכת המשפט.

משמע, המשפט איננו יכול להתקיים בניתוק מכל השלכותיו. כלומר, ההליך המשפטי של נתניהו אינו עניין פנים־משפטי בלבד אלא חלק ממערך ערכי-חברתי־פוליטי.

נושא נוסף הוא המחיר שהמערכת השיפוטית, בפרט השופטים, נדרשת לשלם: 'אומץ' לעמוד בלחצי מערכת־הציפיות, להתייצב מול קמפיין תקשורתי וחברתי, ולשקול הלכה ומציאות. כאן ניכרת המתיחות בין “עבודה משפטית מקצועית” לבין “עבודת שיפוט בהקשר חברתי”. בפרשנות ברקית, השופט צריך לשקול את הערכים תוך פרשנות החוק בהקשר, אך היות וההקשר החברתי בישראל כה טעון, קיים חשש שהמערכת המשפטית תתפס כזירה של מאבקים ערכיים ופוליטיים, ולא רק של כיבוד של נורמות משפטיות. הדבר מאתגר את התפיסה של משפט ניטרלי.

בנוסף, יש אלמנט של “תלות הקשר” שמזמין השוואה: העמדה הגורסת כי הצדק איננו ולעולם לא היה ענין אובייקטיבי יכולה להיות מיושמת כאן: המשפט מצד אחד מגן על חוק, צדק ושוויון; מצד שני הוא מאויש על-ידי שופטים, שיושבים בקונטקסט חברתי-תרבותי מסוים, שמולם עומד נאשם בעל כוח פוליטי, והציבור מפרש את הליך המשפט גם דרך עיניו. כך נוצרת תמונה שבה המשפט של נתניהו הוא לא רק יישום של דין, אלא גם במה ציבורית, סמלית, תרבותית. מכאן נובעת הדרישה לשופט, שמצפן ערכי שלו מתאים לערכי החברה שבה הוא פועל.

אתגרים והשלכות

האתגר הראשון הוא, האם ניתן להפריד בין 'עבודת משפט הנדסית' לבין ההקשר. החוק, הפרשנות והעובדות נמצאים בתוך מערכת חיבורים ערכיים. לפיכך, קיימת שאלה לגבי מידת האומץ של השופט: האם השופט מסוגל להתנגד ללחצים ארגוניים-חברתיים-פוליטיים, ולשקול ערכים עצמאים? ואם כן, באיזה דיוק?

האתגר השני הוא האם מערכת המשפט בישראל יכולה לשקף ערכי רוב חברתי כשחלה בו תחושת ניכור בין הציבור למערכת? אם הציבור רואה את ההליך כניצחון פוליטי או כתהליך המבטא משוא פנים, הלגיטימציה של המערכת נפגעת. כאן נכנסת סוגיה מרכזית: “האם מצפן השופט מותאם לערכי החברה”? אם לא, יש פער רלוונטיות גדל והולך בין המערכת לבין ציבור הרחב (ראו התרשים למטה).

והאתגר השלישי: בהנחה שיש יותר ממצפן ערכי אחד - רלטיביזם ערכי - כיצד ניתן לקיים משפט שידוע בצדק ובשוויון? הרי אם ערכיו של השופט אינם הערכים של החברה, או של נדבך משמעותי בה, האם הבחירה בהלכה שיפוטית הופכת “פוליטית”? כאן בדיוק נוצרת מתיחות בין הפוסט־מודרניזם - שמכיר באפשרות של ריבוי מערכות ערכים - לבין הגישה הברקית, שמאמינה באפשרות של שיפוט ערכי מחד גיסא, אבל מתעלמת מהעובדה שהפירוש הוא יחסי למצפן הערכי. לכן, בהתייחס למשפט נתניהו יש להעלות את השאלה האם ההליך המשפטי אכן מתקיים כמסגרת מקצועית עצמאית, או שמא הוא משמש זירה של מאבק ערכי־חברתי־פוליטי, שבו הדו־שיח המשפטי נספג בתוך מנגנוני כוח, תקשורת וציפיות חברתיות.

לסיכום

משפט נתניהו אינו תיק פלילי רגיל. הוא מטפורה תרבותית, פוליטית ומשפטית. הוא מחדד את ההכרה שהמשפט איננו סִרגל הנדסי של חישוב כמות הברזל ביסודות בניין, אלא פעולה ערכית, תלוית הקשר. לפי גישת אהרן ברק, השופט נדרש לפרש את החוק עם מודעות ערכית; לפי ההלכה היהודית, השופט והמערכת השיפוטית צריכים להיות מחוברים לקהילה וערכיה; לפי הגישה הפוסט־מודרנית, יש הכרה בריבוי מצפנים ערכיים ובכך שאין “צדק אוניברסלי” מוכן מראש...

במצב כזה, עבודת השופט ודרך ההתמודדות עם הלחצים החברתיים הופכת לקריטית. במאה שבה התקשורת, הציבור והפוליטיקה מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט, חלה עליו משימה כפולה: לפרש חוק באופן מקצועי ונאמן, אך גם להיות מודע להקשר, לציפיות ולערכי החברה שבה הוא פועל.
המאמר הזה מזמין בחינה לעומק את שלבי המשפט, ניתוח מנגנוני הלחץ הציבורי-תקשורתי והפרשנויות השונות, ומשם, הגעה להמלצות סוציולוגיות-משפטיות בנוגע למבנה המשפט הישראלי בעידן של עמימות ערכית.

[לאוסף המאמרים על מצבים גנריים מול מצבים תלויי הקשר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מצבים גנריים מול מצבים תלויי הקשר.
• אוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), מצבים גנריים מול מצבים תלויי הקשר באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 25/10/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון, ייצור ידע, 9/5/25.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.

• Barak, A. (1993). Hermeneutics and Constitutional Interpretation. Cardozo Law Review, 14(3), 767-. LARC
• Bendor, A. (2011). The Judicial Discretion of Justice Aharon Barak. Tulsa Law Review. UTulsa Law
• Kaplan, A. (n.d.). ציווי לשופטים ושוטרים בכל שעריכם. ספר החינוך (מצוות –). The mitzva to appoint judges and officials. vilnagaon.org
• Kaganoff, R. (2024). Jewish Judges and Police. Retrieved from RabbiKaganoff.com. רבי קגאנוף