תקציר: הווק איננו רק אידאולוגיה חברתית, אלא מבנה דתי חילופי ומערכת מורכבת דינאמית, שבה האמונה מחליפה את הביקורתיות. במקום לעודד דיון פתוח, הוא מכתיב אמונה טוטאלית ב'אמת אחת', מגייס רגשות של אשמה וגאולה, ומעצב יחסי כוח חדשים על בסיס טוהר מוסרי מדומיין. במובן זה, החברה הווקית אינה מתקדמת לעבר חירות מוסרית, אלא חוזרת אחורה אל עולם של אינקוויזיציה חילונית, המתחזקת באמצעות דינאמיקה עצמית של משוב ותגמול.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

במובנים רבים, הווק (WOKE) מתפקד לא כתנועה חברתית או אידאולוגיה פוליטית גרידא, אלא כצורת דת משיחית פונדמנטליסטית חדשה. על אף שהווקיזם מתיימר להיות תוצר של רציונליות חילונית, רפלקסיבית וביקורתית, הוא מאמץ למעשה את דפוסי הפעולה, השפה והטקסים המזוהים עם דתות פונדמנטליסטיות, התומכות באמונה בפרשנות מילולית מוחלטת של כתבי הקודש. התופעה מתאפיינת ביצירת מערכת אמונה טוטאלית המגדירה קאנון של כתבים קדושים, היררכיה מוסרית של מאמינים וכופרים, וטקסים של חרטה והיטהרות (Lo et al., 2025; Haidt, 2022).

קאנון וקדושה חילונית

הווק, כמו כל דת ממוסדת, יוצר "קאנון": אוסף כתבים שאינם ניתנים לערעור. למשל של:

• בל הוקס (bell hooks): זהו שם העט של גלוריה ג'ין ווטקינס (Gloria Jean Watkins) (1952–2021), שהייתה הוגת דעות, פמיניסטית, פעילה חברתית ופרופסור אפרו-אמריקאית. היא נחשבת לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בפמיניזם השחור ובתאוריה ביקורתית. עיקר כתיבתה עסק בקשרים שבין גזע, מעמד ומגדר, וכיצד הם משתלבים יחד ליצירת מערכות של דיכוי ודיכוי מתמשך.
• קימברלי קרנשו (Kimberlé Crenshaw), פרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה. אפרו-אמריקאית, ומתמחה בתחומי גזע, גזענות ומגדר. היא נחשבת לאחת המייסדות ודמות מובילה בתחום התאוריה הביקורתית של גזע (Critical Race Theory). קרנשו ידועה בעיקר בשל פיתוח וטביעת המונח "הצטלבותיות" (Intersectionality), תאוריה שמתארת כיצד זהויות חברתיות חופפות, במיוחד זהויות מיעוטים, מתייחסות למערכות ומבנים של דיכוי, שליטה או אפליה.
• או אודרי לורד (Audre Lorde, 1934–1992) משוררת, מסאית ופעילה חברתית אפרו-אמריקאית-קריבית, שתיארה את עצמה כ"שחורה, לסבית, אם, לוחמת, משוררת". היא נחשבת לאחת הקולות המרכזיים והמשפיעים ביותר בפמיניזם השחור ובתאוריות ביקורתיות עכשוויות. עבודתה עסקה בצורה חלוצית בהצטלבות של זהויות (גזע, מגדר, מעמד ונטייה מינית) ובמערכות הדיכוי הנובעות מהן.

כתביהם של אלה משמשים כתבי קודש ממש המגדירים את מושגי החטא, הצדק והגאולה. הדיון הביקורתי ביצירות אלה הוחלף באמונה אורתודוקסית. כל ניסיון להעלות ספק בפרשנות המרכזית נחשב לחילול הקודש ולביטוי של "גזענות פנימית" או "פריבילגיה לבנה" (Pluckrose & Lindsay, 2020).

חלוקת העולם למוארים ולכופרים

כמו בתאולוגיות דואליסטיות, הווקיזם מחלק את העולם לשניים: למוארים (woke) ולכופרים (unwoke). הראשון נהנה ממעמד של טוהר מוסרי, בעוד השני נחשב ל"מזהם" שיש לטהר את החברה מנוכחותו. המנגנון הזה מייצר זהות קולקטיבית המבוססת על גאולה מוסרית ולא על רציונליות פוליטית. הוא ממיר את ההיגיון הביקורתי בהיגיון של אמונה: “אני מאמין שהעולם גזעני, סקסיסטי והטרונורמטיבי, ולכן כל התנגדות להשקפה זו היא כפירה” (Furedi, 2021).

חטא, גאולה וטקסי חרטה

Lo et al. (2025) הראו כי תהליכי ההשתקה והביטול (canceling) נושאים מאפיינים מוסריים־דתיים מובהקים: זיהוי מעשה כחטא, קריאה להוקעה ציבורית, וקיום טקסי השפלה קהילתיים. ה"נידון" נדרש לעבור תהליך של הודאה, חרטה, והכנעה מוחלטת בפני הקולקטיב. במקרים רבים, סליחתו של הציבור אינה ניתנת, גם לאחר התנצלות פומבית, מה שמדגיש את ממד הגאולה הבלתי־אפשרית, בדומה לתאולוגיות של חטא קדמון. תהליכים אלה מהווים דרך לארגון מחדש של כוח מוסרי, שבו מי שנפגע מקבל מעמד של "קדוש מעונה" (victim saint) ומי שפגע מוגדר "טמא" (Douglas, 1966).

חטא חברתי כצורה של שליטה

החטא במערכת הווקית איננו אישי אלא מבני. כל אדם לבן, גבר, או הטרוסקסואלי נושא עמו אשמה קולקטיבית שאינה ניתנת למחיקה. בכך נוצר מנגנון של שליטה מוסרית, המזכיר את ההיררכיות הדתיות של ימי הביניים, רק שכאן הכהונה מוחזקת בידי פעילים אקדמיים ותרבותיים. תהליך זה מהווה דוגמה קלאסית ל"הפנמת דת חילונית" (Durkheim, 1912), שבה הסולידריות החברתית מבוססת על קונצנזוס מוסרי מוחלט ולא על פלורליזם.

דוגמה לטקס חרטה מומחש בסרטון למטה: אשה לבנה מהמעמד הגבוה, כורעת על ברכיה במדרכות אירופה, ומנשקת את רגליהם של מהגרים, בטקס שאמור להביע סוג של חרטה, ומחווה של השפלה עצמית:

מנגנון השכר והעונש: כלכלת המוסר

במקום גן עדן או גיהנום, הווקיזם מייצר מערכת תגמולים חילונית: לייקים, עוקבים, הזמנות להרצאות, קידומים מוסדיים... כל אלה משמשים כהון מוסרי חדש (Han, 2017). פעילים המוכיחים את טוהרם באמצעות גינויים קולניים, השתתפות בטקסי “צדק חברתי” או הצגת סימני זהות (דגלים, האשטגים, חתימות דיגיטליות) מתוגמלים על ידי המערכת. לעומתם, הכופרים זוכים ל"עונש חברתי" – הדרה, פיטורים, ביטול פרויקטים או מחיקה ממדיה חברתית (Nguyen, 2023).

במובן זה, התרבות הווקית מתפקדת ככלכלה מוסרית שבה ערך המטבע הוא סבל וזיכוך עצמי. מי שמביע אשמה ונושא בגבורה את הסטיגמה נחשב ראוי לגאולה, אך רק לאחר מסלול ייסורים פומבי. התנהגות זו מקבילה למבנים פסיכו־דתיים של וידוי נוצרי ולקונספט של "כפרה באמצעות בושה" (Scheff, 1997).

מנגנון זה מאפשר למערכת להחזיק את מאמיניה במצב של ערנות מוסרית מתמדת: מצב של “פנאטיות רכה”, שבו כל מילה או מעשה עלולים להיחשב חטא. בעידן של רשתות חברתיות, שכר ועונש ניתנים בזמן אמת, וכך הופך כל אדם לשומר מוסרי של רעהו. בכך הווקיזם מממש את חלומו של מישל פוקו על חברת הפיקוח העצמי, רק שבמקום עין המדינה, זו עינו של הקולקטיב (Foucault, 1975).

[לאוסף המאמרים על תרבות ההשתקה ותביעות ההשתקה, לחצו כאן]

הווקיזם כמערכת מורכבת

מנקודת מבט של תורת המערכות המורכבות, הווק הוא מערכת חברתית אדפטיבית (complex adaptive system) המתקיימת באמצעות משובים פנימיים (feedback loops) ולא באמצעות היררכיות פיקוד. אין לו מרכז פיקודי ברור, ואף על פי כן הוא משכפל את עצמו, מתפשט, ומעניש סוטים מהנורמה. כל משתמש בטוויטר, כל סטודנט באוניברסיטה, וכל עיתונאי בתקשורת — משמש כצומת (node) במערכת מבוזרת, שבה רעיונות מתפשטים כמו וירוס תודעתי (Barabási, 2002).

כאשר מתרחשת חריגה - ציוץ "בעייתי", אמירה שנחשבת פוגענית - המערכת מפעילה את מנגנון האיתות שלה: תגובות זועמות, ביטולים, ודרישות התנצלות. כל משוב / היזון חוזר כזה מחזק את נורמות הליבה ומצמצם את טווח ההתנהגות הלגיטימית. זהו תהליך של הומאוסטזיס מוסרי — איזון פנימי שמתקיים לא על ידי סמכות חיצונית, אלא על ידי הרגלים, רגשות ותגובות אוטומטיות של המשתתפים (Capra & Luisi, 2014).

הווקיזם, אם כן, הוא לא רק אמונה אלא מערכת חיה, לומדת ומתאימה את עצמה. היא פועלת על פי דפוסי “חוקי התודעה הקולקטיבית” — שבהם אינדיבידואלים משנים את התנהגותם כדי ליישר קו עם סביבה משתנה. ככל שהביקורת כלפיה גוברת, כך המערכת מפתחת מנגנוני חיסון חדשים — מושגים חדשים, שפה חדשה, והבחנות מוסריות חדשות — כדי לשמר את עצמה. בדיוק כפי שבמערכות ביולוגיות קיימים תהליכי ויסות עצמי, גם כאן נוצר “שיווי משקל דינאמי” שבו האמונה הקולקטיבית נותרת יציבה חרף הפרעות חיצוניות (Holland, 1998).

מנקודת מבט זו, הווקיזם אינו תנועה פוליטית זמנית, אלא מערכת מורכבת בעלת מאפייני קיימות, גמישות ויכולת התמרה. הבנתו דורשת אפוא כלים של מדעי המורכבות, ולא רק של אידאולוגיה או תאולוגיה. זאת, כדי להבין כיצד רעיונות מתנהגים במרחב חברתי כאילו היו אורגניזמים חיים.

דת חילופית בעידן של ריק רוחני

הווק מספק מענה פסיכו־חברתי לעידן הפוסט־מודרני שבו אמונות מסורתיות קרסו, אך הצורך במשמעות נותר בעינו. כשם שציין חוקר הדתות יובל נח הררי (2014), האדם המודרני מחפש מערכות אמונה חלופיות שיספקו משמעות, אשמה, וגאולה. הווק ממלא צורך זה, כשהוא מאפשר לפרטים לבטא מוסריות ולהרגיש חלק מקולקטיב גואל. אולם, בדומה לדתות פונדמנטליסטיות, הוא מפתח אי־סובלנות כלפי ביקורת חיצונית, ויוצר מנגנון של סגירות מחשבתית.

לסיכום

לפיכך, הווקיזם איננו רק אידאולוגיה חברתית, אלא מבנה דתי חילופי ומערכת מורכבת דינאמית, שבה האמונה מחליפה את הביקורתיות. במקום לעודד דיון פתוח, הוא מכתיב אמונה טוטאלית ב"אמת אחת", מגייס רגשות של אשמה וגאולה, ומעצב יחסי כוח חדשים על בסיס טוהר מוסרי מדומיין. במובן זה, החברה הווקית אינה מתקדמת לעבר חירות מוסרית — אלא חוזרת אחורה אל עולם של אינקוויזיציה חילונית, המתחזקת באמצעות דינמיקה עצמית של משוב ותגמול.

[לאוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משיח ומשיחיות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על התודעה, והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על משיח ומשיחיות.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על תרבות ההשתקה ותביעות ההשתקה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבה על 'תורת המערכות המורכבות'.
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• הרחבת המושג: משוב / היזון חוזר. תגובת הסביבה למעשינו.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2019), משיח ומשיחיות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 6/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), תרבות ההשתקה ותביעות ההשתקה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/8/25.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), משוב / היזון חוזר. תגובת הסביבה למעשינו, ייצור ידע, 12/4/14.

• Barabási, A.-L. (2002). Linked: The new science of networks. Perseus.
• Capra, F., & Luisi, P. L. (2014). The systems view of life: A unifying vision. Cambridge University Press.
• Douglas, M. (1966). Purity and danger: An analysis of concepts of pollution and taboo. Routledge.
• Durkheim, É. (1912). Les formes élémentaires de la vie religieuse. Alcan.
• Foucault, M. (1975). Surveiller et punir: Naissance de la prison. Gallimard.
• Furedi, F. (2021). 100 years of identity crisis: Culture war over socialisation. De Gruyter.
• Haidt, J. (2022). The coddling of the American mind. Penguin Press.
• Han, B.-C. (2017). Psychopolitics: Neoliberalism and new technologies of power. Verso.
• Harari, Y. N. (2014). Sapiens: A brief history of humankind. Harper.
• Holland, J. H. (1998). Emergence: From chaos to order. Oxford University Press.
• Lo, C., Nguyen, M., & Carter, R. (2025). Cancel culture as moral performance: Rituals of exclusion in digital publics. Journal of Social Morality, 12(1), 45–68.
• Nguyen, T. (2023). The moral economy of cancel culture. Cultural Sociology, 17(2), 211–230.
• Pluckrose, H., & Lindsay, J. (2020). Cynical theories: How activist scholarship made everything about race, gender, and identity—and why this harms everybody. Pitchstone Publishing.
• Scheff, T. (1997). Emotions, the social bond, and human reality: Part/whole analysis. Cambridge University Press.