תקציר: במרץ 2025, בהשפעת לחץ ישיר מצד נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, התנצל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בפני אמיר קטאר על ההתנקשות בבכירי חמאס בדוחא. מקרה זה מציף שאלות על גבולות העוצמה והחולשה של התנצלות מנהיגותית, והשימוש בה כסחר, המניב הישגי כוח משמעותיים.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

זהו מאמר שני מתוך שניים על הקשר שבין התנצלות לעוצמה. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: התנצלות, עוצמה והקשר ביניהם.

*  *  *

התנצלות פוליטית היא אחת הפעולות הטעונות ביותר שמנהיג יכול לבצע. היא נוגעת לא רק ליחסים האישיים שבין המנהיג לבין גורם אחר, אלא שלעתים קרובות היא מבטאת את יחסי הכוח בין מדינות, קהילות או מחנות פוליטיים.

במרץ 2025, בהשפעת לחץ ישיר מצד נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, התנצל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בפני אמיר קטאר על ההתנקשות בבכירי חמאס בדוחא. מקרה זה מציף שאלות על גבולות העוצמה והחולשה של התנצלות מנהיגותית.

התנצלות כמנגנון מנהיגותי

במאמר קודם מניתי חמישה תנאים, אותם מונה פרופ’ ברברה קלרמן (Barbara Kellerman) - מהמרצות הבכירות ללימודי מנהיגות בבית הספר לממשל ע״ש קנדי באוניברסיטת הרווארד - שבכוחם להפוך התנצלות של מנהיג למעשה מעצים, ולא כמחווה של חולשה (Kellerman, 2006). מאמר זה יבחן את התנצלות נתניהו בפני הנהגת קטאר, לאור הקריטריונים של קלרמן, תוך השוואה להתנצלויות פוליטיות אחרות בהיסטוריה [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'התנצלות, עוצמה והקשר ביניהם', לחצו כאן].

התנצלות אינה פעולה אינדיבידואלית בלבד; היא חלק מהאסטרטגיה של מנהיגות ציבורית. מחקרים הראו כי התנצלות יכולה להוות כלי לניהול משברים, לשיקום אמון ולבנייה מחדש של יחסי כוח (Lazare, 2004). התנצלות מוצלחת עשויה לשדר ביטחון עצמי ויכולת לקחת אחריות, בעוד התנצלות חלשה עלולה להתפרש ככניעה או כהודאה בחולשה (Tavuchis, 1991).

להלן חמשת הקריטריונים של קלרמן:

1. רצון חופשי ולא כפוי: קלרמן טוענת כי התנצלות מחזקת חייבת להיות תוצר של בחירה חופשית ולא של אילוץ חיצוני (Kellerman, 2006). במקרה נתניהו, העובדה שההתנצלות נעשתה בהשפעת לחץ ישיר של טראמפ מחלישה את עוצמתה. אמנם נתניהו הציג זאת כצעד פרגמטי לשמירה על יחסים בינלאומיים, אך במבט אזורי היא נתפסה ככפייה, מה שמצמצם את האפקט המעצים.
2. בהירות מלאה: התנצלות מעצימה דורשת ניסוח ברור, חד ובלתי מתחמק. נתניהו, כך פורסם, ציין במפורש את האירוע – ההתנקשות בבכירי חמאס בדוחא – ולא ניסה לטשטש את האחריות. במובן זה, הוא עמד בקריטריון של בהירות, דבר ששידר אמינות יחסית.
3. הכרה באחריות אישית: קלרמן מדגישה כי לקיחת אחריות אישית ולא גלגול האשמה על אחרים היא תנאי הכרחי להתנצלות אפקטיבית. בניגוד למנהיגים אחרים שניסו להטיל אחריות על הדרגים הצבאיים או הביורוקרטיים, נתניהו בחר להתייצב מאחורי ההחלטה המדינית. בכך שידר ביטחון עצמי, גם אם לא בהכרח אמפתיה.
4. הבעת חרטה אותנטית: אחד המבחנים הקשים ביותר למנהיג הוא לשדר חרטה כנה. אצל נתניהו, ההקשר הפוליטי והרטורי הצביעו על כך שלא מדובר בחרטה מוסרית עמוקה אלא בצער דיפלומטי על הנזק ליחסים עם קטאר. היעדר אותנטיות רגשית מגביל את כוח ההתנצלות לחזק את מעמדו הציבורי.
5. מחויבות לתיקון: התנצלות אפקטיבית נבחנת גם בהמשך – האם היא מלווה בצעדים ממשיים לשיקום יחסים ותיקון נזקים (Kellerman, 2006). במקרה זה לא נרשמו צעדים מהותיים מעבר למחווה הדיפלומטית. בהיעדר פעולה מתקנת, האפקט נותר מוגבל.

במונחים של קלרמן, התנצלות נתניהו להנהגת קטאר הצליחה לעמוד בחלק מהקריטריונים - בהירות ואחריות - אך נכשלה באחרים: חופשיות, אותנטיות ותיקון. לכן, מדובר בהתנצלות אמביוולנטית: מצד אחד, היא יכולה להיתפס במערב כמחווה פרגמטית המעידה על גמישות דיפלומטית; מצד שני, בעולם הערבי היא עלולה להצטייר כהודאה בחולשה תחת לחץ אמריקני.

התנצלות כחילוף אסטרטגי: סחר בהתנצלות והמרת לחצים

אף על פי שההתנצלות נראתה כצעד כפוי, יש לראות בה גם מהלך אסטרטגי של "סחר בהתנצלות". נתניהו וטראמפ הצליחו להפוך את מוקד הלחץ: עד לרגע ההתנצלות, הקהילה הבינלאומית הפעילה את עיקר דרישותיה כלפי ישראל בסוגית המלחמה בעזה. ההתנצלות החזירה לקטר את כבודה בזירה הבינלאומית, אולם היא נדרשה מיד לשלם במטבע קשה: אילוץ חמאס לסיים את המלחמה ע"פ תנאי טראמפ, ואם לא תצליח, תאבד יוקרה מול האמריקנים. כך הוסט מוקד הלחץ לחמאס, שנדרש כעת להגיב להצעות הפשרה ולהסכים לצעדים קשים מבחינתו, לרבות שחרור בני ערובה ופירוז הדרגתי (Axios, 2025; Reuters, 2025a).

במובן זה, ההתנצלות שימשה כ"מטבע" פוליטי: במחווה אחת של כניעה לכאורה קנתה לישראל שורה של יתרונות: לחץ על קטאר להוכיח מחדש את ערכה כמתווכת, יצירת לחץ אזורי ובינלאומי על חמאס, ושדרוג מעמדה של ארה״ב כמי שמובילה את התהליך (The Times of Israel, 2025). התוצאה היא שהמחווה נתפסת פחות כוויתור חד־צדדי, ויותר כחלק מעסקה, שבה ישראל "קנתה" שינוי אסטרטגי במחיר התנצלות.

עם זאת, סיכון פוליטי ברור נותר: בתוך ישראל, ובקרב חלק מהאליטות האזוריות, עצם המחווה נתפסה ככניעה שפוגעת בהרתעה (The Jerusalem Post, 2025). התנצלות יכולה להעצים מנהיג כשהיא חלק ממשא ומתן מוצלח, אך עלולה לפגוע בו כאשר תודעת הציבור רואה בה אות לחולשה. כאן בא לידי ביטוי המתח בין השפה הדיפלומטית הבינלאומית, שבה התנצלות עשויה להיות מהלך אסטרטגי לגיטימי, לבין השפה הפוליטית המקומית, שבה היא מתפרשת כבגידה או ויתור.

בהקשר זה, הקריטריון של קלרמן בדבר רצון חופשי מקבל פרשנות חדשה: גם אם ההתנצלות נכפתה מבחוץ, הרי שהיא הוטמעה בתוך עסקה אסטרטגית שהשיגה רווחי ממשיים לישראל. לפיכך, חוסר החופש לא בהכרח סותר את העוצמה, אם המהלך נתפס כתשלום מכוון לצורך רווח ארוך־טווח (Kellerman, 2006; Lazare, 2004).

השוואות היסטוריות

בהיסטוריה הפוליטית ניתן למצוא דוגמאות להתנצלויות מחזקות ולהתנצלויות מחלישות (השוואות נוספות ראו במאמר הקודם):

• ביל קלינטון: התנצלותו על פרשת מוניקה לוינסקי ב־1998 הייתה מאוחרת, כפויה ובלתי אותנטית, ולכן פגעה במעמדו הציבורי (Benoit, 1999).
• ווילי ברנדט: ברך על ברכיו באנדרטת גטו ורשה ב־1970, מחווה שלא לוותה במילים רבות אך שידרה חרטה אותנטית, והתקבלה כהתנצלות מעצימה שהגבירה את מעמד גרמניה באירופה (Neumann, 2010).
• טוני בלייר: התנצל על תפקידה של בריטניה בסחר העבדים (2007), אך ההתנצלות נתפסה כחלקית ומחושבת ולכן לא השיגה אפקט חזק.

בהשוואה למקרים אלה, התנצלות נתניהו נמצאת באמצע: לא כמחווה הסמלית העוצמתית של ברנדט, ולא כההתנצלות המאוחרת והחלשה של קלינטון.

משמעויות ומסקנות

מנקודת מבט סוציולוגית, התנצלות מנהיגותית משקפת לא רק יחסים אישיים אלא גם מבני כוח. התנצלות של ראש ממשלה ישראלי בפני אמיר קטאר אינה נתפסת רק כמחווה דיפלומטית, אלא כאיתות לגבי יחסי הכוחות במזרח התיכון, המתווכים באמצעות ארה״ב. בחברות דמוקרטיות מערביות, התנצלות נתפסת לא אחת כסימן לבגרות מנהיגותית; לעומת זאת, בהקשרים של כבוד ושבטיות במזרח התיכון, היא יכולה להיתפס כהודאה בחולשה ולפגוע בהרתעה (Abu-Lughod, 1999).

המהלך של נתניהו מדגים את הדינמיקה המורכבת: במישור הדיפלומטי הבינלאומי ההתנצלות הומרה לרווח אסטרטגי, בעוד שבמישור הפנים־ישראלי היא עוררה ביקורת קשה. זהו שיעור סוציולוגי חשוב: המשמעות של התנצלות אינה טמונה רק בתוכן המילים, אלא בהקשר התרבותי־פוליטי שבו היא נקלטת ובשאלה למי היא מיועדת.

חמשת הקריטריונים של קלרמן מאפשרים לנתח באופן שיטתי את התנצלות נתניהו בפני קטאר. הניתוח מראה כי ההתנצלות נשאה עמה מימדים כפולים: חולשה נתפסת בהקשר המקומי והאזורי, אך גם רווח אסטרטגי בהקשר הבינלאומי. בכך היא מציגה צורה מעניינת של התנצלות כסחר: מחווה שנראית כוויתור אך מניבה הישגי כוח משמעותיים.

[לאוסף מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [אוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי יום הכיפורים;
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבת המושג, 'קבלת החלטות'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'התנצלות, עוצמה והקשר ביניהם'.

מקורות והעשרה

• ברברה קלרמן (2006), מתי צריך מנהל להתנצל ומתי לא?, אקזקיוטיב, יוני-יולי.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי יום הכיפורים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/9/18.‏
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.
• פנחס יחזקאלי, שרית משיח (2017), הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• באותו עניין: בני ציפר (2016), בבקשה, תסלחו לי, הארץ, 9/3/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.

• Abu-Lughod, L. (1999). Veiled sentiments: Honor and poetry in a Bedouin society. University of California Press.
• Axios. (2025, September 29). Netanyahu apologizes to Qatar over airstrike. Axios.
• Benoit, W. L. (1999). Acclaiming, attacking, and defending: A functional analysis of U.S. presidential campaign discourse. Communication Monographs, 66(1), 60–82.
• Kellerman, B. (2006). Bad leadership: What it is, how it happens, why it matters. Harvard Business Review Press.
• Lazare, A. (2004). On apology. Oxford University Press.
• Neumann, K. (2010). The historical significance of Willy Brandt’s genuflection in Warsaw. German History, 28(3), 299–323.
• Politico. (2025, September 29). Trump prompts Netanyahu to apologize to Qatar for bombing its capital. Politico.
• Reuters. (2025a, September 29). Israel's Netanyahu apologizes to Qatar for attack in Doha, source says. Reuters.
• Reuters. (2025b, October 1). Netanyahu gambles Trump Gaza plan may win back support abroad but risks lurk at home (analysis). Reuters.
• Tavuchis, N. (1991). Mea Culpa: A sociology of apology and reconciliation. Stanford University Press.
• The Jerusalem Post. (2025, September 29). MKs slam Netanyahu apology to Qatari PM on Doha strike. The Jerusalem Post.
• The Times of Israel. (2025, September 30). Why Qatar is the big winner of Trump's plan to end the war. The Times of Israel.