יעקב בן שמש: שפל מדרגה מקצועי

תקציר: האסון של המשפט החוקתי שלנו הוא, שכמה משופטינו קבעו הלכות, שבמבט השוואתי נראות מגוחכות במידת הכוח שהן מעבירות לידי פקידים ממונים, והכל משיקולים פוליטיים מובהקים. בכך, הם הורידו את המוסד שעליו הם מופקדים, לשפל מדרגה מקצועי.

[בתמונה: שפל מדרגה מקצועי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
[בתמונה: שפל מדרגה מקצועי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

ד״ר יעקב בן-שמש הוא מומחה למשפט ציבורי, הקריה האקדמית אונו.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

המאמר מבוסס על פוסטים שכתב ד"ר בן שמש בפייסבוק, ב- 24 בספטמבר 2025.

*  *  *

נציבות הסחר הפדרלית (FTC) היא גוף רב עוצמה בממשל האמריקאי, שעוסק, בין השאר, ברגולציה על התחרות והגנת הצרכן. הנציבות הוקמה בחקיקה מיוחדת של הקונגרס האמריקאי בשנת 1914.

הנציבות מונה חמישה חברים, אותם ממנה נשיא ארצות הברית באישור הסנאט. לפי החוק, אסור שיותר משלושה נציבים יהיו מאותה המפלגה, כך שהחלוקה היא תמיד 3-2, עם רוב מפלגתי משתנה בין הרפובליקאים לדמוקרטים.

המינוי הוא לשבע שנים, והחוק מוסיף וקובע שלא ניתן לפטר נציב לפני תום תקופת כהונתו, אלא אם ניתן להצביע על ליקויים כלשהם בתפקודו המקצועי. במילים אחרות, החוק מבקש להגן על מעמדה המקצועי הבלתי-תלוי של נציבות הסחר, ולמנוע מהנשיא לפטר נציבים רק בשל מחלוקות פוליטיות לגבי מדיניות סחר הרצויה.

בראש הנציבות עומד אחד מחמשת החברים, לפי החלטתו של כל נשיא מכהן. החל מחודש ינואר השנה עומד בראש הנציבות אנדרו פרגוסון, לפי החלטתו של הנשיא טראמפ.

[בתמונה: נציבות הסחר הפדרלית (FTC). התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: נציבות הסחר הפדרלית (FTC). התמונה היא נחלת הכלל]

בית המשפט העליון האמריקני מחזק את סמכות הריבון לפטר פקידי ממשל

בשנת 1935 ביקש הנשיא רוזוולט להדיח אחד מחברי הנציבות, בשם האמפרי, בשל התנגדותו הנחרצת למדיניות הניו-דיל של רוזוולט. אך מכיוון שהפיטורין נעשו ללא עילה, מעבר לחילוקי הדעות האידאולוגיים, בית המשפט העליון קבע שמדובר בפיטורין לא חוקיים, תוך שהוא דוחה את טענתו של הנשיא לפיה אותו סעיף בחוק המונע פיטורין ללא עילה הוא לא חוקתי, משום שהוא מגביל שלא כדין את סמכותו של הנשיא לפטר פקידי ממשל.

ב- 22 בספטמבר 2025, בהחלטה דרמטית, אותת בית המשפט העליון האמריקאי, בדעת רוב, שהוא מתכוון להפוך את הילכת האמפרי, ולקבוע, לראשונה, שחוקים שדורשים עילת פיטורין עשויים להיחשב כלא-חוקתיים, מכיוון שהם מגבילים את סמכותו האקזקוטיבית של הנשיא, על-פי סעיף 2 לחוקה האמריקאית, שפורשה ככוללת סמכות בלתי מוגבלת לפטר פקידי ממשל.

מדובר בהחלטתו של טראמפ מחודש מרץ השנה לפטר את רבקה סלוטר, אחת מהחברות בנציבות הסחר, ללא עילה. בתי משפט נמוכים עצרו את הפיטורין, בהסתמכם על הלכת האמפרי משנת 1935, אך אתמול, בינתיים בהחלטת ביניים, בדעת רוב 6-3 לפי חלוקה אידאולוגית, בית המשפט העליון אישר את הפיטורין עצמם, וקבע את השאלה העקרונית לדיון בחודש דצמבר, מתוך כוונה - כך עולה הרושם הברור, לבטל, או לסייג באופן משמעותי, את הלכת האמפרי.

[בתמונה: שפל מדרגה מקצועי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
[בתמונה: שפל מדרגה מקצועי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

ואצלנו ממשיכים ה'עליונים' להוריד את המוסד שעליו הם מופקדים לשפל מדרגה מקצועי

ועכשיו צאו וראו עד כמה גדול הפער - יום לפני ההחלטה הזאת של בית המשפט העליון האמריקאי, התקיים בעליון אצלנו דיון נוסף בשאלת סמכותה של הממשלה למנות נציב לשירות המדינה. ובעוד שאצלנו בית המשפט העליון מבקש *למנוע* מהממשלה מינוי נציב ללא מכרז, *למרות* שהחוק במפורש קובע זאת, בית המשפט העליון בארצות הברית מבקש לאפשר לנשיא לפטר ולמנות פקידים בכירים ללא עילה, *למרות* שהחוק במפורש אוסר זאת.

ואם היה מדובר בחילוקי דעות אידיאולוגיים, חוקתיים, משטריים, עקרוניים בין בתי המשפט, או בין שתי שיטות המשפט השונות, ביחס לשאלת עצמאותם של גופי ממשל או פקידים מסוימים - החרשתי. אבל האמת העגומה היא שכל מי שקורא את פסק דינו של עמית בפרשת מינוי הנציב מבין שההבדל נובע, בראש ובראשונה, לא מאיזה שיקול אידאולוגי עקרוני שניתן להגן עליו בנימוקים משכנעים, אלא פשוט מעוינותם של חלק מהשופטים לממשלה המכהנת.

ועוד לא דיברנו על הסאגה של הדחת היועצת המשפטית לממשלה, שעוד נמצאת בעיצומה.

וזה האסון של המשפט החוקתי שלנו - שכמה משופטינו הורידו אותו לשפל המדרגה המקצועי, וקבעו הלכות שבמבט השוואתי נראות מגוחכות פשוט במידת הכוח שהן מעבירות לידי פקידים ממונים - והכל משיקולים פוליטיים מובהקים.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

7 thoughts on “יעקב בן שמש: שפל מדרגה מקצועי

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: שקיעתו והתנוונותו של בית המשפט העליון באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  3. Pingback: פנחס יחזקאלי: הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  4. כאשר נשיא העליון הוא עבריין בנייה . כאשר בעת מלחמת הקיום מול שבע חזיתות , מתעקשת מערכת המשפט לפעול כנגד ראש הממשלה .
    המסקנה שכול טיפש מבין זאת , מערכת המשפט בישראל , רקובה .

  5. 1. השוואה דמגוגית וחסרת יסוד

    הכותב מציב זה מול זה את פסקי הדין של בית המשפט העליון בארה”ב ושל בית המשפט העליון בישראל, כאילו מדובר במערכות זהות שניתן להקיש זו מזו. זו טעות גסה:
    • שיטת ממשל נשיאותית מול פרלמנטרית – בארה”ב מדובר במערכת עם חוקה כתובה, בלמים ואיזונים ברורים, ועם רשות מחוקקת ועצמאות נוקשה של הרשויות. בישראל אין חוקה, סמכויות הממשלה והכנסת אינן מוגבלות באותה מידה, ובית המשפט העליון נדרש לשמש המנגנון המאזן היחיד כנגד שרירות השלטון.
    • לכן, ההשוואה בין פסקי הדין מתעלמת מהקשר שונה בתכלית – ומציגה “פער” מדומיין, כאילו נובע רק מ”איבה לשלטון”.

    2. עיוות עובדות החוק

    הכותב טוען כי בית המשפט “מונע מהממשלה למנות נציב למרות שהחוק מתיר זאת במפורש”. אלא שבפועל, סמכויות מינוי כפופות לעקרונות יסוד: שלטון החוק, טוהר המידות, שוויון והליך מנהלי תקין.
    • בג”ץ לא ממציא מגבלות משלו, אלא מיישם עקרונות החלים בכל דמוקרטיה – שהשלטון אינו רשאי להשתמש בכוחו באופן שרירותי, פוליטי או מפלה.
    • עיוות הצגת החוק כאילו מדובר ב”טקסט פשוט” בלבד מתעלם מהחובה לפרשו בהתאם לערכי היסוד של השיטה.

    3. התעלמות מכשל המחוקק

    הכותב זועק על “שופטים פוליטיים”, אך מתעלם מהגורם המרכזי: המחוקק כשל במשך 75 שנה מלקבוע חוקה ברורה שתסדיר את יחסי הרשויות.
    • במחדל זה, המחוקק דוחף את בית המשפט למלא את הוואקום.
    • במקום לבוא חשבון עם הכנסת והממשלה, הכותב נוחת על השופטים – ומפנה את החצים אליהם בלבד.

    4. דמגוגיה במקום טיעון

    המאמר אינו מציג ניתוח משפטי אמיתי של פסק הדין אלא מתבסס על אמירות רגשיות: “עוינות”, “שפל מדרגה”, “הלכות מגוחכות”. זו אינה ביקורת משפטית אלא רטוריקה פוליטית.
    • ביקורת עניינית נדרשת להראות מדוע הנמקה שיפוטית פגומה, אילו עקרונות משפטיים הופרכו, ומה ההשלכות המוסדיות.
    • תחת זאת, הכותב מסתפק בהכפשות והטחת כוונות, ללא ניתוח אמפירי או השוואתי אמיתי.

    5. הפער בין טענות למציאות

    הכותב מתאר את ההתערבות השיפוטית כ”רדיפה פוליטית”, אך מתעלם מן המציאות:
    • כל פסיקה של בג”ץ ניתנת לערעור ציבורי ולביקורת – אך היא מתבצעת על בסיס עקרונות משפטיים קיימים.
    • בית המשפט העליון בישראל נדרש לבלום ניסיונות שלטון לרכז כוח ללא פיקוח. זו אינה “עוינות” אלא מילוי תפקידו הבסיסי – לשמור על שלטון החוק ועל הליך תקין.

    ✅ סיכום:
    המאמר איננו ניתוח משפטי אלא פמפלט פוליטי. הוא חוטא בהשוואות שגויות בין שיטות שונות, בעיוות המציאות החוקתית הישראלית, ובהפניית אצבע מאשימה לשופטים במקום למחוקק. במקום דיון ענייני על הצורך בחוקה ובאיזונים מוסדיים, הכותב בוחר בדמגוגיה ובהאשמות אישיות – ובכך הוא עצמו תורם לשיח הציבורי הירוד שאותו הוא כביכול מבקר.

  6. לצערי, לא יהיה שינוי, התמימות של הנהגה הפוליטית בתקופת ההפיכה המשפטית של אהרון ברק עקב מהפך 1977 , שלא התנגדו , קשה לשנות . הדיפ סטייט יוסד

  7. Pingback: פנחס יחזקאלי: אוסף המאמרים על מחאה, בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע | ייצור ידע

להגיב על יאיר רגב לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *