תקציר: האוניברסיטאות בישראל, שהיו בעבר מעוזי הציונות והמחקר המדעי, עברו בעשורים האחרונים תהליך של פוליטיזציה ושלטון הגמוני של השמאל הרדיקלי. הם מלמדים אותנו מה לחשוב, במקום איך לחשוב... בחוגים רבים, במיוחד במדעי הרוח והחברה, יש שליטה כמעט מוחלטת של מרצים המזוהים עם אג'נדות פרוגרסיביות, פוסט-ציוניות ואוניברסליות. עד כאן הכל ידוע. אבל למה? זה נושא המאמר שלנו היום.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 9 במרץ 2025 - לאחר שהשר יריב לוין הכין תשתית כתובה לפיטורי היועמ"שית גלי בהרב מיארה - פרסמו שמונה נשיאי שמונה אוניברסיטאות המחקר בישראל - למעט אוניברסיטת אריאל, מעניין למה... - מכתב מחאה חריף (ראו למטה), בו הם מגדירים את הפיטורין "סכנה חסרת תקדים לשלטון החוק", ומאיימים ב"שביתה אישית", פוליטית מעצם הגדרתה ולכן אינה חוקית, כפי שפסק בית הדין לעבודה לא מזמן, בעניין דומה.

אין זו הפעם הראשונה שהאוניברסיטאות 'משחקות' תפקיד מפתח במחאות נגד הרפורמה המשפטית ובניסיונות להפיל ממשלות ימין. ראשי מוסדות אקדמיים רבים הביעו התנגדות פומבית לרפורמות של ממשלת הימין, לעתים בשם "הגנה על הדמוקרטיה". הנהלות של אוניברסיטאות תמכו בהפסקת הלימודים לטובת השתתפות במחאות פוליטיות - מה שלא קורה כמעט לעולם כשממשלות שמאל בשלטון - ומרצים רבים חתמו על עצומות נגד מדיניות הממשלה ואף איימו לפנות לגורמים בינלאומיים שיטילו חרם על ישראל.

ונשאלת השאלה, איך הפכו האוניברסיטאות למוקד של מרי כנגד שלטון נבחר? כיצד הגיעו למצב שבו מעוז האינטלקטואליות לכאורה מלמד את תלמידיו מה לחשוב במקום איך לחשוב?

שורש הרע: החלטה 666 של ממשלת יצחק רבין

לאחר שהתחדשו הפגנות הסטודנטים הפרו פלסטיניות באוניברסיטת קולומביה, הודיע ממשל טראמפ ב- 7 במרץ 2025, על צעד דרמטי של משיכת מענקים וחוזים בהיקף של כ-400 מיליון דולר מהאוניברסיטה, בטענה שהמוסד הפר את החוקים הפדרליים נגד אפליה. זהו צעד חסר תקדים בהיקפו נגד מוסד אקדמי מוביל בארה"ב (ראו המאמר למטה), שגרם ל'התיישרות' מיידית של נשיאת האוניברסיטה.

האם צעד כזה אפשרי בישראל? במציאות החוקית והנוהלית בישראל, ממש לא! למרות שבישראל, המדינה היא המקור העיקרי לתקציב מוסדות ההשכלה הגבוהה, הרי שבפועל, חלוקת התקציב נעשית על ידי ועדה של המועצה להשכלה גבוהה. למה המדינה אינה מחלקת בעצמה? למה לא שוללים תקציב מאוניברסיטאות שמחזיקות 'גיס חמישי' בתוכן? [להרחבת המושג: 'גיס חמישי', ראו את מאמרו של רוני אקריש: גיס חמישי, המושג ומשמעויותיו]

החלטת ממשלת יצחק רבין מספר 666 - שהתקבלה בשלהי כהונתה ב-6 ביוני 1977, לאחר שנודעו תוצאות הבחירות והמהפך, שהעביר את השלטון לימין - עסקה בהסדרת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. ההחלטה אישרה את כינונה של הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) כוועדת משנה של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), במטרה לשמש גוף בלתי תלוי המתווך בין הממשלה והמוסדות הלאומיים לבין המוסדות להשכלה גבוהה. תפקידי הוועדה כללו הצעת תקציבים, חלוקת תקציבים בין המוסדות, והצעת תוכניות פיתוח למערכת ההשכלה הגבוהה, תוך שמירה על מה שכונה 'החירות האקדמית'.

רק ש'חירות אקדמית' היה שם הקוד לשימור האקדמיה בידי האליטה המייסדת. החלטת ממשלה 666 העניקה לאקדמיה הישראלית אוטונומיה תקציבית משמעותית, וזהו צעד קריטי שאפשר לה להשתחרר מתלות ישירה בממשלה בנוגע להקצאת משאבים. בכך, היא יצרה מציאות שבה האוניברסיטאות יכלו לקבוע את סדרי העדיפויות שלהן ללא חשש מהשפעות פוליטיות ישירות מצד הממשלה.

כתוצאה מכך, הפכה האקדמיה הישראלית למעוז לעמדות פרוגרסיביות רדיקליות ופוסט-לאומיות - בלי יכולת פיקוח אפקטיבית של הממשלה - תוך שהיא מגדלת דורות של סטודנטים ומרצים המובילים מחאות נגד הימין ונגד הציונות הקלאסית.

אקדמיה בשליטת השמאל הרדיקלי

האוניברסיטאות בישראל - שהיו בעבר מעוזי הציונות והמחקר המדעי - עברו בעשורים האחרונים תהליך של פוליטיזציה ושלטון הגמוני של השמאל הרדיקלי. בחוגים רבים, במיוחד במדעי הרוח והחברה, יש שליטה כמעט מוחלטת של מרצים המזוהים עם אג'נדות הפרוגרסיביות, פוסט-ציוניות ואוניברסליסטיות (הברית המוכרת במערב של הפרוגרס עם המוסלמים, מתקיימת גם בישראל ).

הפרוגרס השתלט על הדיסציפלינות ה'רכות'. חוגים - כמו סוציולוגיה, מדעי המדינה, משפטים, היסטוריה ומגדר - הפכו למוקדים של רדיקליות שמאלנית, בהם נלמדים נרטיבים אנטי-ציוניים כמעט ללא איזון. האוניברסיטאות מקפידות על סינון אידאולוגי במינויים אקדמיים, כשמרצים בעלי עמדות ימניות או ציוניות מסורתיות מתקשים לקבל קביעות, בעוד שמועמדים בעלי גישה ביקורתית על הציונות מקודמים בקלות רבה יותר.

כך הגענו למצב שבו תלמידים נאלצים 'להתיישר' ו'להתקרנף' - בשיח, בעבודות ובמבחנים - פן יבולע להם, ותלמידים שהביעו דעות ימין או שהעזו חלילה להגיע לכיתות הלימוד במדים, מוטרדים ומושפלים. עד כאן הכל ידוע. אבל למה? זה נושא המאמר שלנו היום.

הנה דוגמה עד כמה הפכה האקדמיה לרעילה, ועד כמה גורמי שלטון המקורבים לתנועת המחאה קיבלו זאת בשוויון נפש: ד"ר סבסטיאן בן דניאל מאוניברסיטת בן גוריון צוטט בכותבו: "חיילי צה"ל הם רוצחי תינוקות כי הם חונכו להיות רוצחי תינוקות". יצויין כי האיש מופקד בין היתר על לימוד פרחי הטיס בבית ספר לטייס בחצרים למה נותנים לו ללמד את חניכי קורס הטיס? למה נותנים לו ללמד בכלל?

מאפיינים פרוגרסיביים באקדמיה הישראלית

1. קשר בין אקדמיה לעמותות וקרנות זרות: מרצים ואנשי סגל רבים באקדמיה הישראלית מקיימים קשרים הדוקים עם עמותות וקרנות זרות, כמו "הקרן החדשה לישראל", האיחוד האירופי וגורמים פרו-פלסטיניים. אלה מממנים מחקרים ותוכניות לימוד שמקדמים נרטיבים של "כיבוש", "עליונות יהודית", ודמוניזציה של ישראל בזירה הבינלאומית.

2. עידוד אקטיביזם פוליטי מסוים בקרב סטודנטים: האקדמיה הפכה לחממה לאקטיביזם שמאלני, ובאוניברסיטאות פועלות קבוצות סטודנטיאליות שמזוהות עם השמאל הרדיקלי ונתמכות בידי ארגונים חיצוניים. כאשר מרצים מעודדים סטודנטים להשתתף במחאות פוליטיות נגד ממשלות ימין. בקמפוסים מתקיימות דרך קבע הפגנות בעד "זכויות הפלסטינים", נגד גיוס לצה"ל, ובעד מדיניות "מדינת כל אזרחיה".

תרבות הביטול (Cancel Culture) שולטת באקדמיה: אחת התופעות הבולטות היא יצירת סביבה שבה קולות ימניים מודרים לחלוטין. סטודנטים שמביעים עמדות ימניות, ציוניות או שמרניות סובלים מהדרה חברתית וליתים אף מהתנכלות אקדמית מצד המרצים. מרצים ואנשי ציבור בעלי דעות שמרניות או לאומיות מוזמנים לעתים רחוקות להרצות, ולעתים נתקלים במחאות וקריאות לחרם מצד סטודנטים וחברי סגל. חוקרים בעלי השקפה ימנית מתקשים לקבל מימון מחקרי או לפרסם מאמרים בכתבי עת נחשבים.

בקמפוסים מתקיים שלטון של תקינות לשונית (הפוליטיקלי קורקט): שימוש במונחים כמו "כיבוש", "אפרטהייד", ו"זכויות מיעוטים" הפך לנורמה, בעוד שדיבור על הזהות היהודית של המדינה או הצדקה לציונות נחשב "שנוי במחלוקת".

בתמונה למטה - כך נראית דלת החדר של סגן רקטור אוניברסיטת בן גוריון: צילום מנובמבר 2024, מתוך דף הטוויטר של ינון מגל:

בגידת האינטלקטואלים

אחת הטענות הנוקבות ביותר שמשמיע ד"ר גדי טאוב על תנועת המחאה היא הטענה על "בגידת האינטלקטואלים". לטענתו, בניגוד לבורות הקולקטיבית של ההמון שהאמין לססמאות ונהה אחריהן, ידעו האינטלקטואלים היטב ש'הרפורמה המשפטית' אינה באמת מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית (למרות שיוזמיה פעלו בטיפשות, והרפורמה לא באמת טיפלה בבעיות האמתיות של המערכת המשפטית). אבל, הם נתנו למחאה תו הכשר, בשל אינטרסים מעמדיים ושיקולי עוצמה.

אין זו הפעם הראשונה שבה דווקא האקדמיה תומכת ומסייעת להפצת רעיונות בעייתיים. היא שרתה בנאמנות את הבולשביקים לאורך כל שנות קיומה של ברית המועצות. כך גם בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפשיסטית. מדוע? [הרחבה על תופעת בגידת האינטלקטואלים, ראו באוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים].

היה זה הגורו הגדול של תורת התעמולה במדינות הדמוקרטיות, הצרפתי, ‏ז'ק אלול (1912 – 1994) שלימד אותנו כבר מזמן, כי בניגוד לדעה המקובלת, האנשים המשכילים ביותר הם גם הרגישים ביותר למניפולציות. על כן, אינטלקטואלים הם אפוא היעד הראשון לתעמולה, והם הראשונים ליפול בפח... (אקריש, 2023). זו גם הסיבה שהיא הראשונה להפוך ל'אידיוט השימושי' של גורמים בעייתיים [הרחבה על אידיוטים שימושיים ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2029), 'אידיוטים שימושיים' והנזק שהם גורמים].

לסיכום: השתלטות השמאל על האקדמיה והשלכותיה

כך הפכה האקדמיה הישראלית הפכה ממוקד של חקר האמת למוקד של אקטיביזם פוליטי רדיקלי, שמכוון בעיקר נגד הימין והציונות המסורתית. התוצאה:

1. נוצרת דה-לגיטימציה לשלטון הימין – האקדמיה מחזקת את המסר כאילו שלטון הימין הוא "מסוכן" ו"אנטי-דמוקרטי".
2. סטודנטים חשופים להשפעה חד-צדדית – הדור הבא של העיתונאים, השופטים והפקידים הבכירים עובר חינוך שמאלני רדיקלי.
3. ישראל מוחלשת בזירה הבינלאומית – אקדמאים ישראלים מייצאים לעולם תעמולה אנטי-ישראלית במסווה של מחקר.

האם ניתן להתמודד עם התופעה? כן, בארבע דרכים עיקריות:

1. להיאבק כדי לבטל את החלטת ממשלה 666 (שינוי ההחלטה יתקל בהתנגדות היועמ"שית, ולאחר מכן בג"ץ).
2. לקדם פלורליזם אקדמי בדרך של הקמת מסגרות מחקר שמרניות ולהבטיח חופש ביטוי אמיתי, כפי שהדבר נעשה בהונגריה.
3. לפקח על מימון זר, וכך למנוע מגורמים זרים להשתמש באוניברסיטאות ככלי פוליטי נגד ישראל.
4. ליצור חלופות אקדמיות: חיזוק מוסדות כמו אוניברסיטת אריאל ומרכזים ציוניים אחרים כדי לשבור את ההגמוניה של השמאל הרדיקלי.

האקדמיה הפכה לחוד החנית במאבק נגד הימין, אך בדרך מושכלת, ניתן להחזיר אותה למקום מאוזן יותר, המשרת את מדינת ישראל ולא מחבל בה מבפנים.

נספח 1: אקדמיה רעילה

האוניברסיטאות בישראל, שהיו בעבר מעוזי הציונות והמחקר המדעי, עברו בעשורים האחרונים תהליך של פוליטיזציה ושלטון הגמוני של השמאל הרדיקלי. הם מלמדים אותנו מה לחשוב, במקום איך לחשוב... בחוגים רבים, במיוחד במדעי הרוח והחברה, יש שליטה כמעט מוחלטת של מרצים המזוהים עם אג'נדות פרוגרסיביות, פוסט-ציוניות ואוניברסליות.

החלטת ממשלה 666 העניקה לאקדמיה הישראלית אוטונומיה תקציבית משמעותית, וזהו צעד קריטי שאפשר לה להשתחרר מתלות ישירה בממשלה בנוגע להקצאת משאבים. בכך, היא יצרה מציאות שבה האוניברסיטאות יכלו לקבוע את סדרי העדיפויות שלהן ללא חשש מהשפעות פוליטיות ישירות מצד הממשלה.

התוצאה: הסגל האקדמי הבכיר בישראל הפך לקן של מרי נגד המדינה הציונית ומוסדותיה הנבחרים. עד מתי?

המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: איך הפכו האוניברסיטאות בישראל למוקד של מרי נגד שלטון נבחר?

[לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אידיוטים שימושיים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• מאמרו של רוני אקריש: לחיי הפרופגנדה!
• מאמרו של רוני אקריש: גיס חמישי, המושג ומשמעויותיו.
• הרחבה על 'אידיוטים שימושיים' בכלל.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• אוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), בגידת האינטלקטואלים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 12/4/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), המחאה, בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים, ייצור ידע, 12/4/24.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• רוני אקריש (2023) לחיי הפרופגנדה! ייצור ידע, 27/2/23.
• רוני אקריש: גיס חמישי, המושג ומשמעויותיו, ייצור ידע, 8/2/24.
• פנחס יחזקאלי (2029), 'אידיוטים שימושיים' והנזק שהם גורמים, ייצור ידע, 9/3/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.