תקציר: אחד המוטיבים החוזרים בשיח שלי עם בני האליטה, הוא הצורך שלהם לגמד בכל דרך את הקרבן העצום שהקריבו בני הציונות הדתית במלחמה. סיבה מהותית לכך היא 'חרדת ההתחלפות': האליטה מרגישה שהיא קרבה לסוף דרכה, ורואה בבני הציונות הדתית אלטרנטיבה ריאלית. זאת, ע"פ הרעיון המוכר, שמי שמשלם את מחיר הדם במלחמה, מרוויח את הזכות להוביל, ולקבוע את עתיד המדינה לאחר הניצחון.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

אחד המוטיבים החוזרים בשיח שלי עם בני אליטת ההון הישראלית, הוא הצורך שלהם לגמד בכל דרך, את הקרבן העצום שהקריבו בני הציונות הדתית במלחמה.

שני נימוקים עיקריים, והזויים, שולטים בשיח:

• האחד, שהם 'אוכלי מוות' (Death Eaters) בהקבלה לדמות תומכיו הנאמנים של הלורד וולדמורט בספרי הארי פוטר, המאופיינים באידאולוגיה קנאית, בנאמנות עיוורת למנהיגם ובאכזריות רבה כלפי יריביהם. תאוותם לדם גורמת להם לדלג על כללי הזהירות הצבאית ולבוז למוות.
• השני שהם לא מקצועיים ואימונם פגום כיוון שהם משרתים רק שנתיים.

לא צריך חכמה יתרה כדי להבין שני נימוקים אלו אינם מחזיקים מים, והם תוצר של נרטיב מתגונן ולא של ביקורת עניינית:

• הציונות הדתית אינה תנועה של קנאים עיוורים, אלא ציבור בעל גיוון אידאולוגי, שמפגין רוח לחימה והתנדבות שאין שני לה. הקשר שהם חשים כלפי העם והמדינה מניע אותם להתגייס ליחידות הקרביות בשיעורים גבוהים במיוחד, והם אינם 'צמאי דם' אלא חיילים מסורים, אוהבי חיים, שמוכנים להקריב את חייהם למען ביטחון המדינה.
• גם הטענה על חוסר המקצועיות מגוחכת. המסלול הצבאי של בני הציונות הדתית אמנם קצר יותר, אך מבנה השירות שלהם אינו פוגם באימוניהם אלא בתחומים אחרים. יתרה מכך, הם מפצים על כך בגדול בתרומה נרחבת, לאורך שנים, במילואים ובהמשך שירות בתפקידי פיקוד וקצונה. רבים מהם אף מקדישים שנים ארוכות במערך המילואים הקרבי, מעבר למה שמחויבים חיילים אחרים, ואינם מתנים את התנדבותם בסוגיות פוליטיות כמו הסרבנים למשל.

מה מוליד את התיאוריות העצובות הללו?

אחד הגורמים העיקריים לכך הוא חרדת ההתחלפות של האליטה שמרגישה שהיא קרבה לסוף דרכה, ורואה בבני הציונות הדתית את האליטה האלטרנטיבית שמוכנה לרשת אותה, בטיעון הידוע, שמי שמשלם את מחיר הדם במלחמה, מרוויח את הזכות לשלוט, ולקבוע את עתיד החברה או המדינה לאחר הניצחון.

'חרדת ההתחלפות' או 'חרדת ההדחקה' (Anxiety of Displacement) היא מונח שמתאר את הפחד והחרדה שאליטות, קבוצות או יחידים חווים כאשר הם מרגישים שאובדים כוחם, מעמדם ו/או זהותם לטובת גורמים חדשים העולים במקומם. חרדה זו מתעוררת כתוצאה מאיום ממשי או מדומיין של שינוי בסדר החברתי, הכלכלי או הפוליטי שבו היה להם תפקיד דומיננטי.

'חרדת ההדחקה' – במובן של דחיקה לשוליים, כלומר מצב שבו קבוצה או פרט נדחקים ממעמדם או מאזורי השפעה שלהם, אבל גם מתקשר אסוציאטיבית למונח הפסיכולוגי 'הדחקה' (Repression), כאילו מדובר בניסיון "למחוק" אותם מהמרחב הציבורי או התרבותי. לחרדות הללו של בני האליטה יש על מה לסמוך.

לחרדות הללו של האליטה יש על מה לסמוך: בשנים האחרונות, רוב בניהם פונים לשירות צבאי רק כשהוא משדרג את עתידם (טיס, 8200, ממר"ם ויחידות מיוחדות). רבים אחרים משתמטים. מנכ"ל משרד הביטחון הודה כבר בספטמבר 2018, כי בתל אביב משתמטים יותר מחרדים" (ראו הכתבה למטה)

אחת התוצאות הבולטות של החינוך הפרוגרסיבי היא השתמטות גוברת והולכת של בני אליטה מגיוס (כן. למרות הדעה השגורה, בת"א משתמטים יותר מהחרדים, ראו הכתבה למטה), ורבים מאלה שמתגייסים עושים זאת בתחומים שבהם השירות הצבאי בונה עבורם את הקריירה העתידית שלהם (יחידות טכנולוגיות ומיוחדות וטייס):

מחיר הדם...

לאורך ההיסטוריה, אחרי מלחמות גדולות, קבוצות לוחמות רבות תבעו לעצמן הכרה, זכויות פוליטיות או שליטה. חיילים משוחררים או קבוצות שנשאו בנטל המלחמה טוענים לזכות להשפעה מוגברת על המדינה:

• ברומא העתיקה, חיילים משוחררים (Veterani) קיבלו קרקעות וזכויות פוליטיות.
• במלחמת העצמאות של ארצות הברית (1775–1783), נטען כי "מי שלחם למען החירות הרוויח את הזכות לקבוע את עתידו". רעיון זה מופיע בנאומיהם של ג'ורג' וושינגטון ותומאס ג'פרסון, ובאמת, רבים מהווטרנים הפכו למנהיגים פוליטיים.
• במלחמות העולם, חיילים משוחררים במדינות שונות דרשו (ולעתים קיבלו) תפקיד מרכזי בפוליטיקה ובחברה.
• בישראל, רבים מראשי המדינה הגיעו מהרקע הצבאי (רבין, שרון, ברק, נתניהו ועוד). מנחם בגין, למשל, הדגיש כי מי שנלחם ונלחם למען הארץ – ראוי להיות בין מוביליה

נימוקים בעד הרעיון שמחיר הדם מקנה זכות לשלוט

• הקרבה אישית: מי שמשלם מחיר דמים הוכיח את מחויבותו למדינה ולחברה ולכן ראוי להשפיע על עתידה.
• ניסיון ואחריות: לוחמים קרביים נחשפים למציאות הקשה ביותר של המדינה, ולכן עשויים לקבל החלטות מדיניות שקולות ומעשיות יותר.
• מורשת היסטורית: הדגם של הנהגה צבאית שהופכת להנהגה אזרחית הצליח פעמים רבות, ומאפשר המשכיות ושימור הערכים שהובילו לניצחון.

הנימוקים שכנגד:

• דמוקרטיה ולא צבאוקרטיה: במדינות דמוקרטיות, זכות השלטון אינה תלויה בשירות צבאי אלא בתמיכה ציבורית רחבה.
• שיקולים רחבים: שליטה פוליטית דורשת מומחיות בתחומים רבים – כלכלה, חברה, חינוך – שלא בהכרח נמצאת אצל מי שנלחם.
• סכנת מיליטריזם: חיבור חזק מדי בין צבא לפוליטיקה עלול להוביל למדיניות כוחנית ולשחיקת הערכים הדמוקרטיים.

לסיכום

הניסיון לטעון שחיילי הציונות הדתית הם קנאים חסרי אחריות או לא כשירים הוא לא רק שגוי – הוא מעיד על חוסר יכולת להתמודד עם המציאות הפשוטה: מי שמשלם את מחיר הדם במלחמות ישראל, זכאי להשפעה ולכבוד הראוי לו. אין כאן קנאות עיוורת, אלא נאמנות שאין שנייה לה, וזו אמת שקשה לחלקים מסוימים באליטה שלנו לעכל.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• אוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות שמאבדות את מעמדן.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2025) הכל על תופעת חילופי האליטות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2024), חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות שמאבדות את מעמדן, ייצור ידע, 31/12/24.