תקציר: לאחר שהרגיש נסחט ע"י אחת מעובדותיו לשעבר (אז סיפור האונס עוד לא היה קיים), פנה הנשיא לשעבר, משה קצב, בתמימות אין קץ ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בפגישה שהוגדרה סודית. למחרת כבר דיווח עליה אמנון אברמוביץ' בערוץ 2 ומחול השדים נגד קצב החל. תופעה זו של 'שיימינג בטרם חקירה' היא העוולה החמורה ביותר שיכולה רשות שלטונית לעולל לאדם - בטח לאיש ציבור - בדמוקרטיה. מעבר לפגיעה במעמדו, היא יוצרת דעה קדומה בקרב עדים פוטנציאליים עוד לפני שנחקרו ומשפיעה על חוקרים בטרם קיבלו לידיהם את התיק.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שלישי בסדרת מאמרים על פרשת קצב. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: פרשת משה קצב באתר ייצור ידע.

*  *  *

ערב הבחירות לכנסת השש עשרה שהתקיימו ב-28 בינואר 2003 היה ידוע בציבור על מספר חקירות המתקיימות נגד אריאל שרון ומשפחתו. הפרקליטה המלווה בתיק סיריל קרן, ליאורה גלט-ברקוביץ, מפרקליטות מחוז מרכז, הדליפה ב-5 בינואר 2003 לעיתונאי ברוך קרא מ"הארץ" את דבר החקירה, ואף העבירה לו עותק מהבקשה לחיקור דין שנשלחה לדרום אפריקה, מקום מגוריו של קרן. עיתון הארץ פרסם בהרחבה את העניין ב-7 וב-8 בינואר 2003. לימים טענה ברקוביץ' טענה כי חקירת פרשת סיריל קרן עוכבה על ידי 'יד מכוונת מלמעלה', וכי אליקים רובינשטיין העביר מסר לחוקרים ש"העניינים לא רציניים"(ויקיפדיה: ליאורה גלט-ברקוביץ').

התיק ה'בשל' ביותר לדין בחקירות שרון, היה תיק השוחד של האי היווני נגדו ונגד בנו גלעד. הוא הומלץ לדין במרץ 2004 ע"י פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, שאף הכינה טיוטת כתב אישום, ואז סיימו ארבל והיועמ"ש אלייקים רובינשטיין את את תפקידם והתמנו כשופטים בבית המשפט העליון.

מחליפו של רובינשטיין בתפקיד היועמ"ש היה מני מזוז. באותה עת, התמנה תנ"ץ דאז יוחנן דנינו דנינו למפקד היחידה לחקירות בינ"ל (יחב"ל). למרות שטיוטת כתב האישום כבר הוכנה והתיק אושר לדין ע"י פרקליטת המדינה, שניהם סגרו את התיק - במה שנתפס אז כריח חריף של שחיתות שלטונית - והביאו עליהם סערה תקשורתית כבדה. הם הואשמו בכניעה ללחץ פוליטי וציבורי, בחוסר עצמאות בבואם לקבל החלטה בנושא, ובפעולה בניגוד לכללי האתיקה וטוהר המידות. לאחר זמן נטען ששרון עשה דיל: ההתנתקות תמורת התיק.

אני ממעיט כאן בעוצמת הביקורת והתיוג של שניהם באותה עת, כמטייחי שחיתויות.

ואז הגיע משה קצב...

תחילתה של הפרשה בטעות אסטרטגית קשה של הנשיא דאז, משה קצב, שלטענתו עבר ניסיון סחיטה ע"י מזכירה לשעבר בבית הנשיא. צריך לומר כי גרסתה של אותה מזכירה נמצאה לא אמינה והיא לא הייתה חלק מהעדים במה שלימים יוכר כ'תיק האונס של קצב'. אבל היא הייתה זו שפתחה את 'תיבת הפנדורה', אחרי ששבה משהות בחו"ל והפעילה לחצים לקבלה לעבודה בבית הנשיא, תוך שהיא מציינת בפני הנשיא ובפני אחרים כי פיתחה כלפיו רגש אהבה (בשלב ההוא לא עלה סיפור האונס עדיין).

קצב כותב בזיכרונותיו כי "נוכח התגברות הפניות החוזרות ונשנות אלי להחזירה לעבודה בבית הנשיא, ונוכח מעמדי הרם, ומשום רגשותיה כלפי, החלטתי להיוועץ באופן חברי פרופ' יעקב נאמן, שסמכתי על שיקול דעתו ואשר התגורר בבית הנשיא... הוא יעץ לי לפנות לרשויות". אולם קצב חשב לדבריו שהגשת תלונה תהיה מעשה קיצון כיוון שלא חש בכל איום כלפיו, ולכן כתב בעצת נאמן 'דוח זכרון דברים' המתעד את השתלשלות האירועים, והפקיד אותו בידי פרופ' נאמן (קצב, 2022, ע' 270).

"לאחר שדחיתי את כל פניותיה ופניות אחרים אלי להחזירה לעבודה" - כותב קצב - "היא ביקשה שיחה אישית ונעניתי". בשיחה אמרה לו שהיא זקוקה לכסף, והבין שהיא מנסה לסחוט אותו: "היא אמרה שהיא זקוקה לכסף והיא כביכול יודעת על כספים שהפקדתי ועל מעשה שחיתות, והיא דרשה חצי מיליון דולר, ולא אמרה שום מילה על הטרדות מיניות, גם לא ברמז". השיחה הוקלטה, וקצב פנה עם ההקלטה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, וחרץ את גורלו במו ידיו (קצב, 2022, ע' 270).

וצריך לתהות: פניה של אדם אשם ליועמ"ש כדי לתת לו במתנה עד מפתח נגדו היא צעד התאבדותי ממש. עצם הפניה של קצב היא אינדיקציה ברורה לתמימותו (מניסיוני, נוכלים רחוקים מאוד מלהיות תמימים...) וגם אינדיקציה מסוימת לחפותו, אבל זה נושא נפרד למאמר אחר. בדיעבד, התברר הצעד הזה גם כטעות קרדינלית.

לבקשתו, נפגש קצב עם היועמ"ש מזוז ועוזרו, רז נזרי בפגישה שהוגדרה סודית, ובה הבטיחו השניים לטפל בסוגיית הסחיטה בסודיות, ויש היגיון בדבר. חקירה של סחיטה מחייבת תחילה חשאיות מצד החוקרים. רק שמעולם לא נפתחה חקירה כזו, וגם הסודיות לא נשמרה...

משפט על ידי מערכת האכיפה

עבר רק יום אחד, והשיחה הודלפה השיחה באופן מסולף לאמנון אברמוביץ' מערוץ 2 של אז. מי הדליף? במציאות ימינו - שמכירה את הקשר הסימביוטי של הפרקליטות עם בכירי ערוץ 2, לימים 12 - לא קשה להבין. הדפוס החולני של אנשי תקשורת הפועלים עבור האינטרסים של היועמ"ש והפרקליטות - במקום לשמש גורם מתריע ומבקר - הפך מזמן לנחלת הכלל, אולם אז הוא היה רחוק מהעין הציבורית וגם מעינו של נשיא המדינה.

במאמר קודם על פרשת קצב, עסקתי בתופעה של "משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק": מצב שבו בניגוד לחזקת החפות, יוצרים גורמי החקירה והפרקליטות שיימינג ציבורי פומבי לחשוד, תוך שימוש בגורמים מסייעים בתקשורת. הכל מכוון לקבוע נרטיב ציבורי של 'אשם' עוד לפני המשפט, כדי לגרום לנאשם לחתום על עסקת טיעון - בהבינו שנקלע למצב אבוד מבחינתו - ולהשפיע על השופטים במידה וההליך ממשיך להתנהל, עד להרשעה המקווה. [להרחבה על התופעה בהקשר לנשיא קצב ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מבט אחר על פרשת הנשיא לשעבר, משה קצב. חלק ראשון];

למה למעול באמונו של נשיא המדינה, לעשות לו שיימינג פומבי אפילו לפני החקירה? האם זה קשור למעמדו הרעוע של מזוז באותם ימים ולריח השחיתות שדבק בו? אם כן, הרי שהפרשה הזו נפלה לידיו של מזוז כפרי בשל, הזדמנות להפוך מ'סוגר בעייתי של תיקים', לנושא דגל המלחמה בשחיתות נבחרי הציבור.

שלושה ימים אחרי ההדלפה, ב- 9 ביולי 2006 הגדיל מזוז לעשות, הופיע בפני עיתונאים ודווח להם על החקירה. האם זו התנהגות מקצועית של גורמי חקירה? האם זו הדרך לנהוג בנשיא מדינה? שפטו בעצמכם! כך או כך, המזכירה לשעבר נלחצה, הבינה שהשיחה עם הנשיא הוקלטה, והעלתה טענות על הטרדות מיניות, והסערה החלה. האם היו הטענות נכונות, שהרי הן לא עלו בשיחה המוקלטת שלה עם הנשיא. מדוע? האם הייתה מעלה אותן לולא 'התפוצצה' הפרשה ברעש גדול? להזכיר, תיק החקירה על תלונתה נסגר ולא הגיע לבית המשפט (קצב, 2022, עמ' 274-272).

מזוז הגדיל לעשות וכתב מכתב לנשיא הדורש את קלטת הסחיטה. לשם מה מכתב? אם היה מתקשר פרקליט לבית הנשיא ומבקש את הקלטת, האם היה הנשיא מתנגד? התשובה היא כמובן שהוא נועד לתקשורת - שקיבלה את המכתב במקביל - ולא לנשיא.

את הפעולה הבהולה הבאה ביצע מזוז ביחד עם שותפו לסגירת תיק האי היווני, יוחנן דנינו, ששימש אז כראש אגף החקירות במשטרה: הוא הקים בבהילות צוות חקירה מיוחד. לחקור מה? את החשד לסחיטה? הצחקתם (היא לא נחקרה מעולם). ברעש תקשורתי, גדול - עוד לפני שנפתחה חקירה על פרטי המקרה - הופנתה האש לעבר נשיא המדינה.

כל מי שיבטל את הדברים במחי יד - ומניסיוני, רבים יעשו זאת - מומלץ לו לזכור: כך מערכות האכיפה בישראל פועלות. הסטייה הזו טבועה עמוק בתרבותן הארגונית. אז נפגע מכך משה קצב. מחר זה יכול לקרות לכם!

זכרו: שיימינג פומבי בטרם חקירה, הוא העוולה הגדולה ביותר שיכולה רשות לעולל לאזרח בדמוקרטיה!

בדמוקרטיה, עקרון חזקת החפות אינו רק מגן משפטי, אלא אבן יסוד המבדילה בין שלטון החוק לבין שלטון ההמון. שיימינג פומבי של אדם - ובמיוחד של איש ציבור, עוד בטרם החלה חקירה רשמית בעניינו - הוא אחת העוולות החמורות ביותר שרשות שלטונית יכולה לעולל לאזרח. כאשר רשויות האכיפה והתביעה משתפות פעולה – במתכוון או שלא במתכוון – עם מנגנוני תקשורת ליצירת אווירה ציבורית מרשיעה עוד לפני שהאדם נחקר, נפגע עקרון ההליך ההוגן בצורה בלתי הפיכה [להרחבה בנושא חזקת החפות ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חזקת החפות בעולם של תקשורת פתוחה].

אם הדלפות במהלך חקירה הן מעשה חמור הפוגע אנושות בזכותו של אדם להליך הוגן, הרי שהדלפות עוד בטרם חקירה – קל וחומר כשהן מגיעות מהגורם הבכיר הממונה על התביעה במדינה – הן חמורות שבעתיים. הדלפות כאלה משבשות את עצם תהליך החקירה, שכן הן יוצרות דעה קדומה בקרב עדים פוטנציאליים עוד לפני שנחקרו ומשפיעות על חוקרים בטרם קיבלו לידיהם את התיק.

במצב זה, החוקרים עלולים לגשת לתיק לא מתוך שאיפה לאובייקטיביות, אלא מתוך ניסיון לאשרר נרטיב שהוכתב מראש בתקשורת ובשיח הציבורי. במקביל, עדים אשר נחשפו לשיימינג הציבורי ולתדמית השלילית המגובשת על הנחקר, עלולים להתאים את עדותם לציפיות הציבוריות, באופן מודע או בלתי מודע.

השפעותיו של 'שיימינג פומבי טרם חקירה' חורגות מגבולות החקירה עצמה: אדם שהושמץ ציבורית טרם חקירתו יתקשה לזכות במשפט צדק, שכן דעת הקהל עשויה להפעיל לחץ ישיר או עקיף על מערכת המשפט. כאשר איש ציבור הופך למושא למסע השמצה עוד בטרם נפתחו הליכים רשמיים נגדו, הסכנה כפולה: לא רק זכויותיו נפגעות, אלא גם אמון הציבור במערכת המשפט עלול להתערער.

כדי להגן על הדמוקרטיה, יש להיאבק בנחישות נגד תרבות השיימינג הציבורי מצד רשויות אכיפת החוק והתביעה. חקירות פליליות חייבות להתנהל בחשאיות מרבית עד לשלב שבו קיימת תשתית ראייתית מוצקה המצדיקה אישום פומבי. אחרת, הדמוקרטיה הופכת לזירה של משפטי שדה, בהם הכרעת הדין מתקבלת מראש בתקשורת ולא באולמות המשפט.

מה עשו למדליפים?

לאחר שביצעה הפרקליטה, ליאורה גלט ברקוביץ' 'משפט ע"י מערכת האכיפה' לראש הממשלה אריאל שרון, והדליפה על חקירת פרשת סיריל קרן לפני הבחירות, לאחר פרסום הידיעה אודות החקירה ב"הארץ", מינה היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, צוות חקירה מיוחד כדי לאתר את המדליף, שנכללו בו בתחילה אנשי שב"כ - עדות לחומרה שבה נתפסה התופעה אז. השתתפותם בחקירה בוטלה לאור מחאות וצו על תנאי של בג"ץ על עירובם.

הצוות חקר תחת אזהרה את העיתונאי ברוך קרא, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, וקיבל בצו בית משפט את פלט שיחות הטלפון שלו. נוסף, קיבל הצוות מידע אודות מקור ההדלפה מעיתונאי שנודע בכינוי "נשר". גלט-ברקוביץ נחשפה. היא נאלצה לפרוש מפרקליטות המדינה, נחקרה, הועמדה לדין פלילי, הורשעה במסגרת עסקת טיעון בעבירה של "גילוי בהפרת חובה", ונדונה ל-8 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 10,000 ש"ח.

אליקים רובינשטיין אמר לאחר מכן כי "זו הייתה הדלפה יזומה ואידאולוגית - והיא נכשלה... העיקר הוא שהייתה הדלפה שיכלו להיות לה תוצאות קשות - עירוב של חקירה עם פוליטיקה ותיק שאולי היה מתנהל על ידי האדם שהדליף. זו פרקליטה שנכשלה בתפקידה... מדובר באידאולוגיה של השקפות אישיות ולא אכנס ליותר מזה". גם פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל הוקיעה את ההדלפה.

ההדלפה בפרשת קצב הייתה חמורה פי כמה וכמה, כיוון שהיה זה 'שיימינג ע"י מערכת האכיפה בטרם חקירה'. יתרה מכך, אחד החשודים העיקריים בהדלפה היה היועץ המשפטי לממשלה עצמו (היום זה מעשה של שגרה. אבל אז...). ומה נעשה בעניין זה? כמובן שמאומה... למה?

ואקנח בדבריו של שר המשפטים לשעבר, משה נסים:

"התקשורת לא הניחה פירור של אפשרות לכך שקצב לא יורשע בדין... עורכי הדין שלו ביקשו 'סעד מן הצדק': בית משפט יכול אפילו למחוק כתב אישום נגד אדם, אם התקשורת כבר הרשיעה אותו... גם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז היה אחד הפורעים בתיק של קצב. עוד לפני שהחקירה הסתיימה, לא היה יום שהוא לא יצא לתקשורת ודיבר. בעיצומה של החלטה הוא כינה את קצב 'עבריין מין סדרתי'":

[לאוסף המאמרים על ביוש - שיימינג, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת משה קצב והשלכותיה באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת משה קצב והשלכותיה.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה;
• הרחבה על התופעה של משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק.
• הרחבת המושג: שיימינג / ביוש / הוקעה פומבית למטרות נקמה.
• ספרו של משה קצב: זיכרונותיו של נשיא המדינה. אתגרים, מאבקים, שיחות.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מבט אחר על פרשת הנשיא לשעבר, משה קצב. חלק ראשון.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: חזקת החפות בעולם של תקשורת פתוחה.
• אוסף המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: למי חשוב היה להרחיק קוראים מספרו של משה קצב ולמה? מאמר שני על פרשת קצב.
• הרחבת המושג: חשיבה קבוצתית / חשיבת יחד. כולם חושבים אותו הדבר.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על פרשת משה קצב והשלכותיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 2/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה והניסיונות להשפיע עליה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• משה קצב (2022), זיכרונותיו של נשיא המדינה. אתגרים, מאבקים, שיחות, אזור: הוצאת ראובני.
• ויקיפדיה: ליאורה גלט-ברקוביץ'.
• פנחס יחזקאלי (2015), התופעה של משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק, ייצור ידע, 26/7/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), שיימינג / ביוש / הוקעה פומבית למטרות נקמה, ייצור ידע, 25/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2025), מבט אחר על פרשת הנשיא לשעבר, משה קצב. חלק ראשון, ייצור ידע, 1/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2018), 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2025), חזקת החפות בעולם של תקשורת פתוחה, ייצור ידע, 2/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על תרבות ארגונית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2025), למי חשוב היה להרחיק קוראים מספרו של משה קצב ולמה? מאמר שני על פרשת קצב, ייצור ידע, 2/2/24.
• פולק מאיה (2016), משה נסים לא מתגעגע לכנסת: "דמוקרטיה מזויפת", NRG, 23/6/16.