תקציר: אכיפה בררנית איננה מחלה ישראלית אלא כלל מערבית. בריטניה מטייחת ומעניקה חסינות למוסלמים, במיוחד בהקשר של פשיעה מאורגנת או עבירות מין. תת שרת ההגנה הבריטית, ג'ס פיליפס (Jess Phillips) סירבה לפתוח בחקירה מעמיקה נגד כנופיות האונס המוסלמיות, על אף האשמות חמורות שנשמעו נגדן, ועוררה סערה פוליטית וציבורית. זה איננו מקרה נקודתי והוא משקף בעיה רחבה יותר בתפקוד מערכת האכיפה הבריטית מול פשיעה שמקורה בקבוצות אסלמיות.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר רביעי מתוך חמישה, על השיתוק שאחז במערכת נאכיפה הבריטית. למאמרים האחרים לחצו כאן:

1. פנחס יחזקאלי: "הפוליטיקאים והאליטה האקדמית תרבותית הביאו את בריטניה לסף התהום!";
2. פנחס יחזקאלי: כיצד מושגים כמו 'גזענות' ו'אסלאמופוביה' משתקים את המערב.
3. פנחס יחזקאלי: הפרוגרס הצליח להרוס אפילו את המשטרה הבריטית, הטובה במשטרות העולם!
4. משה כהן אליה: מערכת המשפט בשירות ה-Woke.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה, על הכנופיות האונס האסלאמיות. למאמרים האחרים לחצו כאן:

• משה כהן אליה: מערכת המשפט בשירות ה-Woke.
• פנחס יחזקאלי: תרבות ה- WOKE מערערת את האחריותיות של עובדי ציבור ונבחריו. התוצאות בהתאם!

*  *  *

תחילה העובדות: סגנית-השר במשרד הפנים האחראית על הגנה על נשים וילדות מפני אלימות, ג'ס פיליפס (Jess Phillips; ראו תמונה למטה) סירבה לפתוח בחקירה מעמיקה נגד מה שמכונה 'כנופיות הפיתוי והאונס מוסלמיות' ("Grooming Gangs"), על אף האשמות חמורות שנשמעו נגדן, ועוררה סערה פוליטית וציבורית.

זה איננו מקרה נקודתי והוא משקף בעיה רחבה יותר בתפקוד מערכת האכיפה הבריטית מול פשיעה שמקורה בקבוצות אסלאמיות, במיוחד בהקשר של פשיעה מאורגנת או עבירות מין. הדילמה כאן היא אזרחית מול פוליטית - האם למערכת האכיפה יש את היכולת והרצון לפעול באופן שוויוני ונחוש בלי קשר לרקע אתני או דתי של החשודים? התשובה ברורה...

בריטניה, כמו מדינות אחרות באירופה, חווה תהליך מתמשך של שינוי דמוגרפי כתוצאה מהגירה מסיבית בעשורים האחרונים. מצב זה יצר חברה רב תרבותית רבת מתחים בין קבוצות אתניות ודתיות שונות. התופעה הפוליטית המוכרת כ-‘פוליטיקה של זהויות’ (identity politics) השפיעה על האופן שבו נבחרי ציבור ומוסדות המדינה מתמודדים עם בעיות הנוגעות למיעוטים. החשש מהתדמית הציבורית ומהשלכות פוליטיות הוביל במקרים רבים לשיתוק ולחוסר פעולה מול תופעות פשיעה הנוגעות למיעוטים אתניים.

פרשות כנופיות האונס ("Grooming Gangs")

במהלך שני העשורים האחרונים, נחשפו בבריטניה שורה של פרשות חמורות שזכו לכינוי "Grooming Gangs" (כנופיות הפיתוי). פרשות אלה כוללות ניצול מיני שיטתי של נערות צעירות, שבוצע על ידי קבוצות גברים, בעיקר ממוצא פקיסטני או דרום-אסיאתי. מקרי הניצול התרכזו בערים כמו רות'רהאם (Rotherham), טלפורד (Telford), רוצ'דייל (Rochdale) וערים נוספות, והיקפם זעזע את החברה הבריטית.

פרשת רות'רהאם: ברות'רהאם, בין השנים 1997 ל-2013, התברר כי יותר מ-1,400 נערות צעירות נפלו קורבן לניצול מיני, אלימות וסחר בבני אדם. חקירות מאוחרות העלו כי הרשויות המקומיות, כולל המשטרה והמועצה העירונית, נמנעו מפעולה למרות תלונות רבות מצד הקורבנות והוריהם. החשש העיקרי של הרשויות היה שהפעלת אכיפה תקיפה כלפי הפושעים, שרובם היו ממוצא פקיסטני, תוביל להאשמות בגזענות או אסלאמופוביה.

פרשת טלפורד: בטלפורד, המקרים היו דומים באופיים ונמשכו על פני יותר מ-40 שנה. חקירה חשפה ניצול של מאות נערות, כשהדפוס כלל ניצול מיני, איומים פיזיים וסחר בנערות לשם ניצול בידי גברים נוספים. גם כאן, הרשויות נמנעו מפעולה מספקת, שוב מתוך חשש מפגיעה במרקם הקהילתי ומתגובות שליליות מצד התקשורת או קהילות המיעוטים.

אראל סג"ל על הפרשה: 'על הכחשה ועיוורון מכוון'

"בבוקר אחד של 2012, סמנתה, נערה בת 14 מהעיר רות'רהאם במחוז דרום יורקשייר שבאנגליה, יצאה מביתה במדי בית ספר. היא פגשה את ה"חבר" שלה, פקיסטני בן 24, שהכירה דרך מכרה. הוא הסיע אותה לדירה בקצה העיר, שם המתינו שישה גברים. במשך 48 שעות החזיקו אותה בדירה, סיממו אותה והעבירו ביניהם. אביה, מוטרף מדאגה, התקשר למשטרה 27 פעמים. כשסוף־סוף נמצאה, השוטרים רשמו בדוח: "נערה מתבגרת מורדת, סירבה לשתף פעולה עם החקירה". איש לא נעצר. בשנתיים שלאחר מכן, סמנתה עברה שבעה ניסיונות התאבדות. היא מאושפזת עד היום במוסד פסיכיאטרי.

בספטמבר 2013, בתחנת דלק שוממת בפאתי רות'רהאם, לוסי בת ה־13 נפגשה עם ה"חבר" שלה. היא לבשה מדי בית ספר והיה לה ילקוט עם מדבקה של להקת הבנים וואן דיירקשן. החבר בן ה־35 הביא לה בקבוק וודקה זול וקרטון סיגריות. בתוך שעה היא היתה מוקפת בשמונה גברים מבוגרים שדיברו ביניהם באורדו. הם העבירו אותה בין דירות מצחינות במשך 12 שעות, בעוד אמה המודאגת התקשרה למשטרה שוב ושוב. כשלוסי סוף־סוף נמצאה, השוטרת הצעירה רשמה ביומן: "נערה בת 13 נמצאה. מצב תקין. כנראה יצאה מרצונה". המילה "אונס" לא הופיעה בשום מסמך רשמי. גם בבריטניה, המשטרה למדה שעדיף להשתמש במונח הניטרלי "מפגש בין־תרבותי". שנתיים מאוחר יותר לוסי התאבדה.

הסיפורים הללו לקוחים מ־Jay Report - דוח חקירה מרכזי שפרסמה פרופ' אלכסיס ג'יי בשנת 2014. הדוח עסק בניצול מיני של ילדים ברות'רהאם בשנים 1997-2013. דוח ג'יי חשף 1,400 מקרים מתועדים של אונס קבוצתי בעיר בלבד, אבל המספרים היבשים מחווירים לעומת הפרוטוקולים. "חששנו להיתפס כגזענים", העידה קצינת רווחה בכירה. במשך 16 שנה התקיימו ישיבות על ישיבות, הוקמו ועדות על ועדות, נכתבו דוחות על דוחות. אפילו כשילדה בת 11 נמצאה מדממת בפארק - הפקידים העדיפו לדון ב"רגישות תרבותית".

פרופ' ג'יי מצאה תיקים שנעלמו במכוון, תלונות שהושמדו, הודעות שנמחקו. היא גילתה שוטרים שכינו ילדות בנות 12 "זונות צעירות", פקידי רווחה שהאשימו את הקורבנות ב"בחירת סגנון חיים", ופרקליטים שסירבו להגיש כתבי אישום כי "הילדות לא יהיו עדות אמינות". בישיבה אחת שהתקיימה ב־2005, הפקידים הבכירים דנו ב"בעיית הנערות הלבנות המתגרות במהגרים". הדוח חשף שבמקרים רבים, המשטרה התייחסה לאונס קבוצתי של קטינות כאל "יחסי מין בהסכמה". באחד המקרים, בת 14 נאנסה בידי חמישה גברים - ובדוח המשטרה נכתב: "הנערה קיימה יחסי מין עם כמה בני מיעוטים. יש להימנע מחקירה שעלולה לפגוע ביחסי הקהילות".

אילון מאסק תוקף והפרשת הופכת לפרשת ראש הממשלה הבריטי, קיר סטארמר

לתוך הקלחת הצטרף שחקן משמעותי שהוא הבעלים של הרשת החברתית החשובה ביותר בעולם כיום: 'אקס'. לאחר שבחש בבחירות בגרמניה ותמך בגלוי במפלגת הימין ה'קיצוני'(?) אלטרנטיבה לגרמניה, התפנה עתה לתקוף את סטארמר, ששימש בשנים 2008 עד 2013 ראש מחלקת התביעה של אנגליה וויילס. הוא כינה את האירוע "הפשע ההמוני הגדול ביותר בהיסטוריה של בריטניה", וקרא להקמת וועדת חקירה, להתפטרות סטארמר, ואף לכליאתו:

מדוע הרשויות כשלו?

1. חשש מהתדמית הציבורית: החשש מתיוג כאסלאמופוביים או גזעניים גרם לרשויות להימנע מהתערבות אקטיבית.
2. לחץ פוליטי: הרשויות פעלו לעיתים קרובות מתוך לחץ לשמור על "רב-תרבותיות" ולמנוע מתחים בין-קהילתיים.
3. כשל מערכתי: דיווחים על מחדלים בהעברת המידע בין גורמי האכיפה, כמו המשטרה והרשויות המקומיות, הביאו לטיפול לקוי בתלונות.
4. התעלמות מקורבנות: לעיתים קרובות, הקורבנות, רובן נערות ממשפחות פועלים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, נתפסו כרקע שאינו מצריך התייחסות דחופה מצד הרשויות.

תגובות ציבוריות ופוליטיות: החשיפה של הפרשות הובילה לגל זעם ציבורי ולקריאות לרפורמות מקיפות במערכת אכיפת החוק. קבוצות ימין בבריטניה, כולל מפלגות כמו ה-UKIP וה-British National Party (BNP), ניצלו את המקרים כדי להעלות ביקורת חריפה על מדיניות ההגירה ועל השפעת הרב-תרבותיות על שלטון החוק.

הפרשות הפכו לנקודת מחלוקת פוליטית: מפלגת הלייבור, שניהלה ערים כמו רות'רהאם, ספגה ביקורת חריפה על חוסר הטיפול הנאות בבעיה. במקביל, השמרנים דרשו רפורמות מחמירות במערכת האכיפה. הפרשות סיפקו תחמושת אידיאולוגית לקבוצות ימין 'קיצוני'(?), שיוצאות להגנת "בריטניה המסורתית" מפני כישלונות המדינה, שמסרה את נפשה ואת תושביה למהגרים.

למה מערכת האכיפה משותקת?

1. פחד מפני תגובה קהילתית: קיים חשש מתמיד אצל פוליטיקאים בריטים מניצוץ שיגרום לבערה רבתי, במקרה של חקירות אגרסיביות. לכן, עבירות של מוסלמים לא נחקרות לעומק, או 'ייטמנו 'נטמנות' מתחת לשטיח.
2. הכוונה פוליטית: פוליטיקאים חוששים מפני האשמות בגזענות או ביסלמופוביה, שעלולות לפגוע בקריירה של פוליטיקאים.
3. בחברה שבה קיימת רגישות לנושאים של גזע ודת, ישנה נטייה לפעול בזהירות מרובה כדי להימנע ממצבים שבהם ייתפסו ככאלה שמפלים על רקע אתני או דתי.
4. הדוקטרינה הרב תרבותית של המשטרה וגופי האכיפה, כוללת הנחיות או הדרכות שמתמקדות בהתנהלות רגישה כלפי קהילות מיעוטים, מה שמשתק מבצעים בעת הצורך.

בתמונה למטה: דף הטוויטר של House of Trad - במה בוחרת משטרת בריטניה לטפל, כשאחת לשעה נאנסת אשה בלונדון? בכנופיות האונס המוסלמיות? כמובן שלא. בפוסטים ובממים 'פוגעניים' נגד מוסלמים, כמובן!

השפעות השיתוק המערכתי

השיתוק שנוצר במערכת האכיפה משפיע לא רק על הקורבנות הישירים של הפשיעה, אלא גם על האמון הציבורי במוסדות המדינה. כאשר הציבור רואה שהמדינה אינה מסוגלת להגן על אזרחיה או להבטיח שוויון בפני החוק, נוצרת תחושת ניכור שעלולה להוביל לפעילות עצמאית של קבוצות אזרחיות, כמו תנועות ימין קיצוני, שמבקשות "לתקן" את המצב בדרכים לא חוקיות. במקביל, חוסר ההתמודדות של המדינה מעמיק את תחושת הקרבנות בקרב המיעוטים עצמם, שנקלעים למצבים שבהם פשעי שנאה נגדם אינם מטופלים כראוי.

היבטים סוציולוגיים

התופעה של שיתוק מערכתי כלפי מיעוטים נובעת בחלקה מתהליכים סוציולוגיים כמו 'חרדת ההתחלפות' או 'חרדת ההדחקה' (displacement anxiety). החשש לאבד את השליטה על המרחב הציבורי והפוליטי גורם לאליטה הבריטית להימנע מעימותים עם קבוצות שנתפסות כחלשות יותר, מתוך פחד שהדבר יוביל לערעור הסדר החברתי. מצד שני, מנגנונים של "ריטואליזציה של רב-תרבותיות" מעודדים את מוסדות המדינה להדגיש סובלנות וקבלה גם כאשר הדבר בא על חשבון אכיפת החוק.

אז מה עושים?

כדי לשקם את האמון הציבורי על מוסדות האכיפה נכון היה שהממשלה הבריטית תפעל בכמה מישורים:

1. תבטיח שקיפות בהחלטות אכיפה, ותציג בפני הציבור את שיקולי המדיניות וההחלטות המתקבלות בתחום זה.
2. תשנה את מערךל ההכשרות לאנשי אכיפת החוק, באופן שידגיש את חשיבות הטיפול השוויוני בפשיעה ללא קשר למוצא אתני.
3. תעמוד על אכיפה בלתי מתפשרת: תציג עמדה תקיפה נגד כל סוגי הפשיעה, תוך שימת דגש על הגנה על קורבנות, בלי קשר למוצא הפושעים.
4. תעודד שיתוף פעולה עם קהילות מיעוטים: עידוד שיתוף פעולה בין המשטרה לבין מנהיגי קהילות מיעוטים, במטרה להתמודד עם הבעיות מבפנים.

אז יש לזה סיכוי? הצחקתם... זה ימשיך ויתדרדר עד לשבר הגדול שעוד יגיע!

סיכום

הפרשה הזו הוא רק סימפטום לבעיה רחבה יותר של תפקוד מערכת האכיפה הבריטית בסביבה רב-תרבותית. השיתוק שנוצר פוגע לא רק במוסדות המדינה אלא גם באמון הציבורי ובתחושת הביטחון של האזרחים, והתמודדות עם הבעיה אינה נראית באופק...

דף הטוויטר של The British Patriot: ה"בן גביר וסמוטריץ'" של קיר סטארמר

אסטרטגיות השמאל זהות בכל העולם המערבי. כשם שהשמאל בישראל יוצר למטרותיו, דמוניזציה של הביטוי "בן גביר וסמוטריץ'", עושה זאת גם ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר ("הימין הקיצוני הוא האיום האמיתי"), שמנסה להדוף את הביקורת על מעורבותו ומעורבות מפלגתו בחיפוי על "כנופיות האונס והפדופיליה האסלאמיות" (ה- "Grooming Gangs"). הנה תשובתה של קבוצה בשם "הפטריוטים הבריטים" בטוויטר:

• ה'ימין הקיצוני' אינו נוהג מכוניות לתוך המון (פיגועי חג המולד);
• ה'ימין הקיצוני' אינו ממפגע בשוקי חג המולד;
• ה'ימין הקיצוני' לא מפוצץ הופעות פופ;
• ה'ימין הקיצוני' לא מבצע אונס קבוצתי בקטינות 'לבנות'.
• ה'ימין הקיצוני' אינו מהווה 90% מרשימת הטרור של MI5 (השב"כ הבריטי).
• ה'ימין הקיצוני' הוא לא הבעיה.

צודקים!

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: אכיפה בררנית גם בבריטניה. שערוריית כנופיות האונס והפדופיליה האסלאמיות (Grooming Gangs).

[לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• המאמר: ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?
• אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (224), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.