גרשון הכהן: מטרות המלחמה במבחן הנסיבות המשתנות

תקציר: מרגע שמלחמה נפתחת המציאות כולה הולכת ומשתנה. משתנים גם התנאים בהם הוגדרו מטרות המלחמה. מי שנצמד למטרות המלחמה למרות ההשתנות המקיפה, עלול להוביל לתבוסה אסטרטגית. מה שחשוב לישראל בסיום המלחמה הוא חידוש ריבונותה, שיבת התושבים למרחב הגבול, בצפון ובדרום, שימור אחיזתה במרחבי ההתיישבות ביו"ש ובירושלים. בתוך כך, חיזוק הלכידות הפנימית ושיפור דימוי העוצמה הצבאית וחופש הפעולה האסטרטגי. לא מבחן טכני  של עמידה במטרות המלחמה יקבע את מצבה של ישראל בסיום המלחמה. 

[בתמונה: בכל מה שהתרחש סביבנו מאז 7 אוקטובר, במציאות הכוללת שהתפתחה, המלחמה הפכה לממוקדת בעצם קיום הריבונות של מדינת ישראל. זה אומר שיכול להיות שתושגנה מטרות המלחמה שהוגדרו מול רצועת עזה, אבל מדינת ישראל תמצא עצמה מתדרדרת לכירסום עמוק בריבונותה]
[בתמונה: בכל מה שהתרחש סביבנו מאז 7 אוקטובר, במציאות הכוללת שהתפתחה, המלחמה הפכה לממוקדת בעצם קיום הריבונות של מדינת ישראל. זה אומר שיכול להיות שתושגנה מטרות המלחמה שהוגדרו מול רצועת עזה, אבל מדינת ישראל תמצא עצמה מתדרדרת לכירסום עמוק בריבונותה]

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 1/3/24. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתנות, שינוי ארגוני ועל שינוי בכלל, לחצו כאן]

לוגו העיתון מקור ראשון
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

באופן עקרוני בהשפעת אמנות המערכה הרוסית, אני מסביר שנים, שמרגע שמלחמה נפתחת המציאות כולה הולכת ומשתנה, ומשתנים גם התנאים בהם הוגדרו מטרות המלחמה. מי שנצמד למטרות המלחמה למרות ההשתנות המקיפה, עלול להוביל לתבוסה אסטרטגית.

זה, במידה רבה, מה שקרה לישראל בשנים של הלחימה ברצועת הביטחון בלבנון.

לאחר כמעט חצי שנה למלחמה, בהשתנות הנסיבות האסטרטגיות, נדרשות מטרות המלחמה למבט ביקורתי בוחן. הן הוגדרו היטב בקבינט ביציאה למתקפה לרצועת עזה בשלהי אוקטובר, במחויבות  לפירוק שלטון החמאס וכוחו הצבאי ולהשבת החטופים.

אולם לאחר למעלה מחמישה חודשי לחימה בכל הזירות, נוצרה מציאות חדשה. התהוו מכשולים וסיכונים חדשים וגם הזדמנויות חדשות שבחלקם המשמעותי לא היו  ניתנים לחיזוי מראש. מלחמה קצרה כמו מלחמת ששת הימים, יכולה להסתיים בטרם התבקש מישהו להתבונן שנית במטרות המלחמה. לא כך במלחמה ארוכה.

[בתמונה: לאחר כמעט חצי שנה למלחמה, בהשתנות הנסיבות האסטרטגיות, נדרשות מטרות המלחמה למבט ביקורתי בוחן... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית ideogram]
[בתמונה: לאחר כמעט חצי שנה למלחמה, בהשתנות הנסיבות האסטרטגיות, נדרשות מטרות המלחמה למבט ביקורתי בוחן... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית ideogram]

סכנת הכרסום בריבונות

בכל מה שהתרחש סביבנו מאז 7 אוקטובר, במציאות הכוללת שהתפתחה, המלחמה הפכה לממוקדת בעצם קיום הריבונות של מדינת ישראל. זה אומר שיכול להיות שתושגנה מטרות המלחמה שהוגדרו מול רצועת עזה, אבל מדינת ישראל תמצא עצמה מתדרדרת לכירסום עמוק בריבונותה.

מטרת המלחמה עכשיו לנוכח אתגרי ההגנה על יסודות הריבונות הישראלית, היא לצאת מהמלחמה עם חיזוק יכולתה של מדינת ישראל להתנהלות עצמאית גם מול כל הלחצים הבינלאומיים. בהקשר הזה שאלת רפיח  והדרך אל סיום המלחמה צריכות להיבחן ביחס למטרה העליונה של המשך קיום מדינת ישראל, בעצמאות ובקוממיות.

הישגי צה"ל בקרבות ברצועת עזה, נראים כמקרבים את מדינת ישראל להשגת מטרות המלחמה. למעט בגזרת רפיח, המערכת הצבאית המאורגנת של חמאס פורקה כמעט במלואה, מצב שהשיב לצה"ל ברצועת עזה, חופש פעולה מערכתי שלא היה בידיו ערב השבעה באוקטובר.

ובכל זאת, בכל מה שמתרחש בחודש האחרון במערכת הבינלאומית והאזורית, המשך ניהול המלחמה מחייב את ההנהגה הישראלית לחשיבה מחודשת על תנאיי סיום המלחמה, בכלל זה בחינה ועדכון של מטרות המלחמה.

[בתמונה: בכל מה שהתרחש סביבנו מאז 7 אוקטובר, במציאות הכוללת שהתפתחה, המלחמה הפכה לממוקדת בעצם קיום הריבונות של מדינת ישראל. זה אומר שיכול להיות שתושגנה מטרות המלחמה שהוגדרו מול רצועת עזה, אבל מדינת ישראל תמצא עצמה מתדרדרת לכירסום עמוק בריבונותה]
[בתמונה: בכל מה שהתרחש סביבנו מאז 7 אוקטובר, במציאות הכוללת שהתפתחה, המלחמה הפכה לממוקדת בעצם קיום הריבונות של מדינת ישראל. זה אומר שיכול להיות שתושגנה מטרות המלחמה שהוגדרו מול רצועת עזה, אבל מדינת ישראל תמצא עצמה מתדרדרת לכירסום עמוק בריבונותה]

בשל כך, המלחמה המתמשכת עכשיו בכלל הזירות, מזמינה למידה מדרכי התנהלותה של מלחמת העצמאות

המבט אל מלחמת העצמאות נדרש לא רק בשל משך המלחמה המתארך,  אלא בעיקר בשל ההיגיון האסטרטגי  של דפוסי ניהולה. 

תכנית האב למלחמת העצמאות, למעבר ממגננה למתקפה, גובשה במטה ההגנה כבר בתחילת המלחמה במרץ 1948 - תכנית ד'. אולם, מעבר לרעיון היסוד ליצירת התנאים הטריטוריאליים להקמת המדינה היהודית, לא הוגדרה מטרת מלחמה כוללת להובלת המלחמה מנקודת הפתיחה עד למצב הסיום.

לדוד בן גוריון והמטה הכללי היה מובן כיצד בהשתנות מכלול הנסיבות, מלחמה אינה יכולה להתנהל לאור מטרה אחת מוגדרת מראשית עד אחרית. כך התפתחה המלחמה ברצף של מבצעים מערכתיים (נחשון, בן נון, דני, יואב...), שלכל אחד מהם הוגדרה מטרה מותאמת להקשר הנסיבות בו תוכנן המבצע והוצא לפועל.

מתחילת המלחמה ליוו לחצי המעצמות את ניהולה:

  • כך היה כורח ההתנהלות מול תכנית ברנדוט שליח האו"ם, שחתר לבינאום ירושלים ולגריעת הנגב מגבולות המדינה.
  • כך היה בעיצומו של מבצע חורב  - דצמבר 1948 -  מול לחץ בריטי אמריקאי, שכפה על בן גוריון נסיגה מידית ממרחב סיני בואכה אל-עריש. 
במבט היסטורי, עצירת המבצע שנועד לסיים את האחיזה הצבאית המצרית ברצועת עזה, מנעה הכרעה מלאה של צבא מצרים בגבולות ארץ ישראל, והיא שיצרה עד ימינו את בעיית רצועת עזה. ובכל זאת, בגמישות אסטרטגית, זיהה בן גוריון את ההזדמנות הטמונה בניצול ההיענות ללחץ האמריקאי לנסיגה מסיני, כגורם מסייע למניעת לחץ דומה בהשלמת כיבוש הנגב ובהגעה לאילת, בסיום מבצע עובדה. 
[בתמונה: פולקנה ברנדוט, שליח האו"ם, שחתר לבינאום ירושלים ולגריעת הנגב מגבולות המדינה... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: פולקנה ברנדוט, שליח האו"ם, שחתר לבינאום ירושלים ולגריעת הנגב מגבולות המדינה... התמונה היא נחלת הכלל]

נדרש סדר עדיפות אסטרטגי, גמיש ומפוכח

בהשראה זו - במסגרת הכורח האסטרטגי שלא לאבד את תמיכת הממשל האמריקאי - נדרשת ההנהגה הישראלית להתנהלות גמישה מוכוונת בשעה זו לסדר עדיפות אסטרטגי מפוכח. בנקודת המוצא, סדר עדיפויות זה חייב להכיר כי סיום המלחמה תחת תביעה בינלאומית בהובלת ארה"ב להקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 67, ידרדר את מדינת ישראל לתבוסה אסטרטגית.

בהיבט זה, בנסיבות שהתהוו,  במכלול השינויים שהמלחמה האיצה, בולט במיוחד הסחף המתחולל בדעת הקהל העולמית בהתגבשות עוינות חסרת תקדים, נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. גלי העוינות למדינת ישראל הגיעו לשיא שמשפיע על מדיניות ההנהגה הפוליטית במדינות המערב במגמה שבאופן מעשי, מאיימת על  מדינת ישראל בבידוד בינלאומי.

בנסיבות אלה, הניצחון הישראלי במלחמה לא יוכל להסתכם רק בהשגת מטרות המלחמה ברצועת עזה. גם אם תושגנה מטרות המלחמה כפי שהוגדרו בראשית הדרך, גם אם ישובו כל החטופים, אם קבינט המלחמה לא יכוון למטרות מלחמה מעודכנות, לאור התפתחות המלחמה, מדינת ישראל עלולה למצוא עצמה מתדרדרת לסיום המלחמה במצב של פגיעה קשה במעמדה הריבוני, הפנימי והאזורי.

מה שחשוב לישראל בסיום המלחמה הוא חידוש ריבונותה, שיבת התושבים למרחב הגבול, בצפון ובדרום, שימור אחיזתה במרחבי ההתיישבות ביו"ש ובירושלים. בתוך כך, חיזוק הלכידות הפנימית ושיפור דימוי העוצמה הצבאית וחופש הפעולה האסטרטגי. לא מבחן טכני  של עמידה במטרות המלחמה יקבע את מצבה של ישראל בסיום המלחמה. 

הודעת הבית הלבן בסיכום שיחת הטלפון עם נתניהו ביום שני ה- 18 במרץ 2024, נפתחה באמירה כי הנשיא ביידן "מחויב לביטחון ישראל ארוך הטווח". אבל מעבר למאבקה על תנאיי ביטחונה, הנהגת מדינת ישראל חייבת להכיר כי היא נאבקת בנסיבות שנוצרו  על כינון מחודש של תנאיי היסוד לכבודה, עצמאותה וריבונותה של מדינת ישראל.

[בתמונה: מרגע שמלחמה נפתחת המציאות כולה הולכת ומשתנה. משתנים גם התנאים בהם הוגדרו מטרות המלחמה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: מרגע שמלחמה נפתחת המציאות כולה הולכת ומשתנה. משתנים גם התנאים בהם הוגדרו מטרות המלחמה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתנות, שינוי ארגוני ועל שינוי בכלל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

3 thoughts on “גרשון הכהן: מטרות המלחמה במבחן הנסיבות המשתנות

  1. Pingback: שינוי ארגוני, השתנות ושינוי בכלל באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע

  2. במישור הרחב יותר חשוב לכלול גם את איראן וגם את שאר השלוחים שלה, לא רק עזה.
    המטרה צריכה להיות שינוי המצב מיסודו.

    עד עתה המצב הוא שאנחנו באיום תמידי קרוב ומוחשי, שגורם לאוכלוסיה האזרחית שלנו לרוץ למקלטים בכל הארץ מתי שמתחשק לאיראנים או שלוחיהם, ואפילו לפינוי חלק מאוכלוסיית ישובי הספר. זה מצב בו מתנהלת מלחמת התשה קבועה, בסבבים או ברציפות – אי יציבות בסיסית ומתמשכת – העומדת בסתירה מוחלטת לתורת הבטחון שלנו. כל זה, במקביל להתקדמות איראנית לפצצה וכן פגיעה בנתיבי השיט מהמזרח והמשך קיום כוח אדיר שיוצר איום קשה מצד כוחות פרוקסי איראניים שיכולים להחריב ולפגוע קשה במדינה בזמן עימות בעצימות גבוהה.
    בנוסף לכך, הזירות הפלסטיניות ממשיכות להוות "בור שחור" של משאבים שלנו – ביו"ש יש חשש להיפוך קנים וחששות נוספים (בקרוב מאד תתכן גם התפרקות הרשות – הזדמנות וסיכון עבורנו). בעזה החשש הוא שהחמאס ימשיך לשאוב אותנו למלחמת התשה בה נצטרך לכבוש את "שיפא" ומקומות אחרים שוב ושוב ושוב, בכוחות משמעותיים (גם אם לא אוגדתיים).

    אנחנו צריכים להציב יעד שבו נגיע למצב חדש – שיווי משקל יציב, שבו מושגות המטרות הבאות:
    1. אנחנו יכולים לקיים אורח חיים שבו אין איום קבוע על האוכלוסיה האזרחית – במרכז ובספר כאחד. האיראנים נרתעים מהפעלת הפרוקסי – אין מלחמת התשה. החיזבאללה לא מאיים על ישובי הספר – העדר יכולת ורצון כאחד.
    2. הזירות הפלסטיניות אינן דורשות מאיתנו משאבים עצומים של אנרגיה צה"לית.
    3. יכולת חיזבאללה להחריב את ישראל בעימות בעצימות גבוהה נפגעת משמעותית.
    4. התמודדות מול האיום הגרעיני האיראני.

    איך עושים זאת? כמה קוים מאד כלליים:
    מדינה עם עוצמה אמיתית חייבת יכולת להכתיב לאויביה דרכי התנהלות שמתאימות לה. בשביל זה חייבים להמחיש לאויבים את המחיר למקרה שלא נכנעים לתכתיב הישראלי. צריך לזכור, שהאויב שמניע את כל המערכה מולנו זה האיראנים, לכן ההבנה *שלהם* היא הקריטית ביותר, ולא רק של הפרוקסי שלהם. האיראנים יילחמו עד טיפת דמו של הלבנוני האחרון, הסורי האחרון, העיראקי האחרון וכו'.
    הם אויב מר וקנאי ודתי, ולכן לא כל מה שעובד על יריב אחר יעבוד עליהם, אבל אני חושב שהיבט שרידות המשטר שם ושמירה על משפחות אנשי הדת שם חשובים להם יותר מהעימות עם ישראל – ושם צריך לפעול. גם אובדן נכסים "מדבר" אליהם.

    כמוכן, יש להפעיל אחרים בזירה המדינית והבטחונית, כדי להגדיל את אפקט הלחץ על האוייבים. להבין את האינטרסים שלהם ולשחק על זה. למשל: ארה"ב לא מעוניינת שאנחנו נפעל בתימן – הם צריכים לפעול מדינית ובטחונית. רוסיה לא מעוניינת שבסיסי הים שלה בסוריה יהיו בסכנה בתוך מלחמה? שתפעל בהתאם לכמה אינטרסים שלנו באזור. לא פשוט, משחק רגיש מאד, אבל אפשרי, אם יש אנשים בעלי יכולת אצלנו שיכולים להוביל את זה.

    בזירה העזתית – שם חייבים למנות אנשים מקומיים לניהול אזרחי אבל *אך ורק* כאשר אנחנו שולטים שליטה אזרחית מלאה, בעזרתם. הם שלוחים שלנו ולא עצמאיים, "אוכלים מידנו" ומי שלא מגלה נאמנות של 100% מקבל עונש קיצוני (הגליה של המשפחה למשל, יחד עם אובדן כל הרכוש). סוג של ממשלת בובות. אפשר אפילו לבצע בחירות בעזה בטווח היותר ארוך, כדי שאומות העולם יהיו מרוצות יותר, אבל כל המועמדים חייבים להיות בעלי נאמנות מלאה לישראל ללא שום אשליות של שלטון ריבוני אמיתי. זה צריך להיות משהו בין אזור C לאזור B. שליטה בטחונית ישראלית מלאה, שליטה אזרחית רבה מאד.

    הדבר הראשון שצריך לבצע הוא הגברת הלכידות בתוך העם, כי אם אין לכידות לא נצליח לבצע מהלך אסטרטגי גדול. זה דורש אמונה של המנהיגים קודם כל, שאיננו "חגבים". שאנחנו יכולים וחייבים לבצע מהלכים אסטרטגיים יזומים ולא רק לדחות את הקץ. שיהיו לזה מחירים, אבל יהיו מחירים גדולים יותר אם לא נבצע את זה. שלא קונים שקט לטווח קצר במחירים נוראיים לטווח ארוך. והכל אפשרי. אנחנו *יכולים*.

    את המסר הזה חייבים להעביר לעם. הולך להיות לא פשוט פה, אבל אנחנו חייבים שינוי יסודי במצב, וזה יבוא בהמשך.

  3. מאמר טוב אבל חסר.
    לא ברור מה הצעתו של האלוף במיל. גרשון הכהן לגבי מטרות מעודכנות.
    צריך לפתוח דיון בנושא – אבל העדרם במאמר של הצעת מטרות או כיוון כללי שלהן, לא מאפשר יצירת דיון משמעותי.

    מעבר לכך המצב כיום מאתגר ביותר:

    – החזקת השליטה בעזה בידי צה"ל היא חיונית לבטחון המדינה. מדובר בשליטה אזרחית וצבאית גם יחד. השליטה האזרחית יכולה להתבצע ע"י "מיופי כוח" מקומיים, אבל צריך להיות ברור לכולם שהריבון שמחליט זה ישראל. שליטה אזרחית היא מנוף כוח כלפי האוכלוסיה. אם ישראל לא תהיה השולטת – חמאס ודומיו ישלטו שם. המשמעות ברורה.

    – התארכות המלחמה בניגוד מוחלט לתפישת הבטחון הוותיקה שמגדירה צורך בהכרעה מהירה, גורמת לבעיות גדולות מול העולם ("אסון הומניטרי"… ).

    – אומות העולם, ובראשן ארה"ב בשליטת הדמוקרטים, יעשו ככל שביכולתם ללחוץ על ישראל לסגת מעזה, כולל מהלך בינלאומי לבניה מחדש של כל מה שנהרס (אפילו בין חאנון ושאר המקומות בסמיכות לישראל). המשמעות של הענות ללחץ זה החזרת החמאס וסיכון בטחון המדינה. אבל אם לא נמלא אחר מבוקשן של המדינות הללו, אנחנו ככל הנראה נהיה תחת מצב בינלאומי קשה ביותר, כולל סנקציות והגבלות שונות.

    – כדי לטפל באמת בסיכונים האסטרטגיים למדינת ישראל יש צורך להראות לשוחרי רעתנו בכל העולם שהמחיר שמשלם מי שהחליט להתעסק איתנו הוא כזה שלא שווה להם בכלל להעלות על הדעת עוד מאותו דבר. זה החלק של "הרתעה" בתפישת הבטחון. בשביל זה צריך לבצע "נכבה" שמשמעותה לא רק ההרס הנוכחי של הרצועה, אלא לקיחת שטח, הקמה מחדש של ישובים יהודיים, ועידוד הגירה של העזתים. כל אחד מהדברים הללו הוא סדין אדום ביותר מבחינת הקהילה הבינלאומית. לאחר מלחמת ששת הימים נוצר גל הגירה של ערבים החוצה למדינות ערב, וכן הקמנו התיישבות ביש"ע.
    השאלה כרגע – איזה רעיון מערכתי יש לנו כדי לאפשר את הנ"ל במחירים "נסבלים" בהקשר הבינלאומי, כאשר יש תלות גבוהה של ישראל בעולם ובמיוחד באמריקאים? אשמח אם לאלוף גרשון הכהן יש כווני חשיבה בנושא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *