פנחס יחזקאלי: זה לא סכסוך נדל"ן על טריטוריה. זו מלחמת דת טמבל!

תקציר: אחרי טבח ה- 7 באוקטובר 2023, נזכרנו במה שידעו האבות המייסדים היטב, ושיורשיהם ניסו להסתיר מעינינו: הסכסוך היהודי-ערבי הוא בראש ובראשונה סכסוך דתי, ולא טריטוריאלי-נדל"ני. לכן, "אין חריש עמוק בלי נשק". לכן, ניאלץ תמיד לחיות על חרבנו. הבנת האמת הבסיסית הזו חייבת להיות הבסיס להתנהלותנו במזרח התיכון. רק שמערכת הביטחון שלנו (אלה מההמלצות פה אחד...) עוד לא הטמיעה את זה.

[בתמונה: זו מלחמת דת, טמבל! סאלח א-דין בראש צבאו כובש את ירושלים... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית ideogram]
[בתמונה: זו מלחמת דת, טמבל! סאלח א-דין בראש צבאו כובש את ירושלים... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית ideogram]

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

האם ירד למערכת הביטחון האסימון, לגבי סוג המלחמה שמתנהלת פה כבר יותר ממאה שנה?

לא לפי ראש השב"כ, רונן בר, שבדיון על הגבלת כניסת מוסלמים להר הבית אמר: ''הגבלות על ערביי ישראל ייצרו תודעה של מלחמת דת ועלולות להתסיס אותם''... 

את מה שראשי מערכת הביטחון טרם עיכלו, הבינו דווקא החיילים היטב: ב- 14 בדצמבר 2023 נכנסו חיילי מילואים של צה"ל למסגד בג'נין - שכמו מסגדים אחרים משמש להסלקת כלי נשק וכמקום מסתור בטוח (לא פוגעים במוסדות דת, זוכרים?) עמד על מרפסת המואזין במסגד וכרז ברמקולים "שמע ישראל".

צה"ל הגיב, כמצופה, מיידית ובחומרה, והלוחמים הורחקו מפעילות מבצעית באופן מידי, וטופלו משמעתית.

אבל החיילים הנלחמים מבינים היטב את מה שמנסה הציונות להדחיק כבר מספר דורות. הם ראו את הסרטים הירוקים שענדו לוחמי הנוח'בה על ראשם ועליו הכיתוב: "אללה ואכבר", ויודעים היטב, שמהות הסכסוך הישראלי היא, בראש ובראשונה, דתית, ולא טריטוריאלית. 
https://www.youtube.com/shorts/zclfSh7BgWE
[בסרטון: חיילים כורזים 'שמע ישראל' מתוך מסגד בג'נין]

הבלוף הגדול על הסכסוך הטריטוריאלי-נדל"ני

אחד מנביאי הקונספציה, עמוס עוז ז"ל (שיום פטירתו חל ב- 28 בדצמבר), קבע ב- 13 בדצמבר 2008, בנאום שנשא בטקס קבלת הפרס הספרותי הגרמני ע"ש היינריך היינה בדיסלדורף:

"אם נצליח לרסן את הפנאטים משני הצדדים, המזינים את הסכסוך במזרח התיכון, נמצא את עצמנו מיישבים סכסוך נדל"ן ולא נלחמים מלחמת קודש"! 

בכך הדהד עוז את אחד משני הבלופים הגדולים של הציונות מיום היווסדה (הכהן, 2023):

הבלוף הראשון: שהסכסוך הוא טריטוריאלי

המזרחן, ד"ר אפרים הררה (ראו ראיון בתחתית המאמר) טוען כי החברה הישראלית מדחיקה באופן שיטתי את תפקידו המרכזי של האסלאם בסכסוך. אבל האמת היא, שההתנגדות והמאבק הערבי נגד הציונות מבטאים מאבק לאומי דתי שמקורות ההנעה שלו מתמידים. "גם אם נכריז בקול גדול מאה פעמים", טוען הררה, 'זו לא מלחמת דת', כל עוד בעיני אויבינו היא כזו, היא תמשיך להיות מלחמת דת. אז עדיף להיות בת יענה ולטמון את הראש בחול? ...

מצוות הג'יהאד איננה שולית באסלאם, או פרי התפתחות מודרנית וכריאקציה לקולוניאליזם המערבי, כפי שיש הנוטים לטעון, אלא היא החוט החורז את ההיסטוריה של האסלאם מהיווסדו ועד ימינו... בתפיסה הבסיסית של האחים המוסלמים, עצם ההכרה בגבולות לאומיים היא כפירה, הכול צריך להיות תחת דאר אל אסלאם, ללא ישויות מדינתיות מתחרות. זו הסיבה שבאמנת חמאס לא מופיעה שאיפה למדינה פלסטינית. הבעיה היא שאנחנו לא טורחים לקרוא... באסלאם אין באמת הפרדה בין דת למדינה, כמו בעולם המערבי. 'דין ודאולה' – קרי, דת ומדינה – הולכים שם ביחד.

באסלאם, ל'אומת המאמינים' ישנה ה'מצלחה', כלומר: האינטרס של האומה, שהוא גיאו-פוליטי ביסודו. כשהתנאים מאפשרים זאת, חלה חובה על המוסלמים להימצא בתהליך של כיבוש והתפשטות, עד להשלטה פוליטית ומשפטית של האסלאם על העולם כולו. ההפרדה בין האינטרס הדתי לאינטרס הגיאו-פוליטי היא הפרדה מערבית, ובסופו של דבר מלאכותית. (הררה, 2024).

הבלוף השני: שהמאבק הערבי וגילומו בדרכי טרור ואלימות נובע ממצוקה כלכלית, עוני וייאוש

האמת היא, לא מצב הייאוש מחולל את הטרור הערבי אלא דווקא התקווה, כפי שהיא מגולמת ברעיון ההתנגדות (המוּקאוומה). [להרחבה על רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, לחצו כאן].

[בכרזה: סכסוך הנדל"ן של עמוס עוז ז"ל... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: סכסוך הנדל"ן של עמוס עוז ז"ל... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

האם זו הסיבה שלא מלמדים ערבית מגיל הגן?

קל להבין מה חושבים הערבים על הסכסוך הישראלי ערבי. אבל בשביל זה, צריך לדעת ערבית, כי המוסלמים אומרים דבר אחד בעברית ובאנגלית ושונה לחלוטין בערבית. התופעה הזו נגזרה מהמושג: 'תַּקִייַה': יכולתו של מוסלמי לשטות ב'כופרים' באמצעות העמדת פנים [להרחבה בנושא ה'תקייה', לחצו כאן]. 

לכן, ההיגיון הבסיסי של מדינה שמוקפת בעולם ערבי ושעשרים אחוז מתוכה הם ערבים - הוא ללמוד ערבית מדוברת מגיל הגן, לדעת לקרוא ולכתוב - בראש ובראשונה, ערבית מדוברת - ולהבין את התרבות המניעה את שכנינו. אז למה לא? האם זה חלק מהניסיון להלביש את הסכסוך בעיני הישראלים ב'בגדים טריטוריאלים'?

[בכרזה: מי דואג לזה שלא נלמד ערבית מדוברת, ולמה? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]
[בכרזה: מי דואג לזה שלא נלמד ערבית מדוברת, ולמה? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]

זהו סכסוך דתי - תיאולוגי

ד"ר מרדכי קידר מסביר את מה שמכיר כל מזרחן והדחיק עד ה- 7 באוקטובר 2023, כמעט כל יהודי חילוני: "מבחינת האסלאם. היהדות והנצרות הן דתות בטלות (דין באטל), שהאסלאם הגיע לעולם על מנת להחליפן, לבטלן, ולאסלם את המאמינים בהן. לכן האבות שלנו וכל הנביאים וגם דוד ושלמה, שבנה מסגד בירושלים, נחשבים מוסלמים וגם ישו נחשב מוסלמי, והיהודים והנוצרים איבדו כל מה שיש להם: ארצות, רכוש, כנסיות, בתי כנסת והכל הפך אסלאמי." (קידר, 2023). יהודים ונוצרים יכולים לחיות עם מוסלמים רק כבני חסות (דימי) המשלמים כופר (מס גולגולת - ג'יזיא), וגם זאת תחת השפלה.

"תחיית היהדות ב- 130 השנים האחרונות, נתפסת כקונספירציה נוצרית יהודית להחזיר את היהדות לחיים, שהתחילה בבלפור האוונגליסט, להחזיר את היהודים חזרה לארץ, לתת להם את הארץ האסלאמית הנקראת פלסטין (למרות שלא ניתן להמיר ארץ מוסלמית, שנכבשה ע"י האסלאם (דר אל אסלאם) בחזרה לארץ כופרת ('דר אל חרב'). ולבנות פה מדינה יהודית. ע"פ האסלאם, יהודים ונוצרים צריכים לחיות תחת כנפי האסלאם, כ'דימים' בני חסות. ופתאום, היהדות חוזרת לחיים בסיוע נוצרי... יש פה שיתוף פעולה קונספירטיבי. בין הנצרות והיהדות, שתי הדתות, הבטלות, שחוברות יחד נגד האסלאם. המדינות הנוצריות נותנות ליהודים בית לאומי ומדינה. הן נותנות להם גם את ירושלים, שהרי הנשיא טראמפ הכיר בירושלים כעיר יהודית. השיא הוא רצון היהודים להתפלל בהר הבית, שהוא הדבר הנורא מכל, כי הוא הביטוי המוחשי ביותר שהיהדות חזרה לחיים" (קידר, 2023).

"כי אם היהדות תחזור לחיים, מה יהיה עם האסלאם שאמור היה להחליף אותה? היהדות הרי לא קיימת יותר על פי התפיסה האסלאמית. לכן הקמת המדינה, השליטה של יהודים על הארץ, הצבא היהודי, המשטרה היהודית, השלטון יהודי, הריבונות היהודית מהווים עבורם בשבילם בעיה תיאולוגית, לפני כל בעיה טריטוריאלית לאומית, משפטית או כל בעיה אחרת"  (קידר, 2023).
[בתמונה: מסגד אל־אקצא בירושלים, 2013. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Andrew Shiva. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]
[בתמונה: מסגד אל־אקצא בירושלים, 2013. זהו בראש ובראשונה, סכסוך דתי! התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Andrew Shiva. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אבות הציונות דווקא הבינו

ז'בוטינסקי היה ראשון בדורו בהנהגה הציונית שהעז להכיר בקיומו הממשי והבלתי ניתן לשינוי של לאום ערבי בארץ ישראל. על בסיס הכרתו זו שירטט במבט נוקב את מניעי העומק של ההתנגדות והמאבק הערבי כנגד המפעל הציוני בארץ ישראל. מתוך הבנתו קבע: "על התפייסות מרצון ביננו לבין הערבים אין לדבר כלל, לא כעת ולא בעתיד הנראה לעין". במאמר "קיר הברזל", הניח את אבן הפינה ליסודות תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. מסקנת מאמרו הייתה: "כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא יבגדו בתקווה זו... עם חי מסכים לוויתורים בשאלות גורליות שחשיבותן אדירה, רק כאשר אין לו כל תקווה; רק כאשר בקיר הברזל לא נראה אף לא סדק אחד." (הכהן, 2023).

הוא הסביר: "הפנטזיה שהם יסכימו מרצון למימוש הציונות תמורת תועלת תרבותית או חומרית שעתיד להביא להם הקולוניזטור היהודי היא ילדותית" (הכהן, 2023).

הסוגייה השנייה ממוקדת במענה הרצוי להתנהלות ההנהגה והיישוב היהודי בארץ למול המאבק הערבי.  היא מחייבת לטענתו ברור יסודי בסיפור שיהודים ציוניים מספרים לעצמם על הצפוי להם ועל מה שנדרש מהם לקיומם ולהתפתחות מפעלם בארץ המובטחת, והיא כרוכה בבניית כוח מגן ובהשגת תמיכת השלטון האנגלי (הכהן, 2023).

כעשר שנים לאחר פרסום "קיר הברזל", קיים בן גוריון סדרת מפגשים אישיים עם מנהיגים ערבים. הוא ניגש למעשה, לבחון בהתנסות אישית את תקפות הנחת היסוד של ז'בוטינסקי על אודות העדר כל אפשרות להשלמה מרצון. שבתאי טבת בספרו - "בן גוריון וערביי ארץ ישראל" - (הערה 4; ראו תמונת כריכה משמאל) תיאר בפרוט את תוכן המפגשים ואת השפעתם על התפתחות גישתו של בן גוריון לשאלה הערבית (הכהן, 2023).

על פי טבת, בן גוריון הגיע למפגשים במגמה אופטימית, בתקווה למצוא "מצע משותף לתנועה הציונית ולתנועה הלאומית הערבית". הפגישה הראשונה התקיימה ב- 20.3.1934 עם מוסא עלמי, בדירתו של משה שרת בירושלים. הפגישה נפתחה על ידי בן גוריון בביטוי הטענה הציונית הרווחת שהיהודים מביאים ברכה וקידמה לערבים בארץ. מוסא עלמי ענה לו באנגלית רהוטה: "אני בוחר שהארץ תהיה עניה ושוממה אפילו עוד מאה שנה, עד שאנחנו הערבים נהיה מוכשרים בכוח עצמנו להפריחה ולפתחה" (הכהן, 2023).

[הכרזה: הפגישה הראשונה של בן גוריון התקיימה ב- 20.3.1934 עם מוסא עלמי, בדירתו של משה שרת בירושלים. הפגישה נפתחה על ידי בן גוריון בביטוי הטענה הציונית הרווחת, שהיהודים מביאים ברכה וקידמה לערבים בארץ. מוסא עלמי ענה לו באנגלית רהוטה: "אני בוחר שהארץ תהיה עניה ושוממה אפילו עוד מאה שנה, עד שאנחנו הערבים נהיה מוכשרים בכוח עצמנו להפריחה ולפתחה"... המקור: ייצור ידע]
[הכרזה: הפגישה הראשונה של בן גוריון התקיימה ב- 20.3.1934 עם מוסא עלמי, בדירתו של משה שרת בירושלים. הפגישה נפתחה על ידי בן גוריון בביטוי הטענה הציונית הרווחת, שהיהודים מביאים ברכה וקידמה לערבים בארץ. מוסא עלמי ענה לו באנגלית רהוטה: "אני בוחר שהארץ תהיה עניה ושוממה אפילו עוד מאה שנה, עד שאנחנו הערבים נהיה מוכשרים בכוח עצמנו להפריחה ולפתחה"... המקור: ייצור ידע]

התגובה הנחרצת הפתיעה את בן גוריון, וערערה את הנחת המוצא לפגישה, שהתבטאה בציפייה לגשר על הפער בין השאיפות הציוניות לשאיפות הערביות. מות הגבורה של עז א-דין אל-קסאם (ראו תמונה משמאל) בנובמבר 1935 בקרב עם הבריטים בכפר יעבד, עורר בבן גוריון ערעור נוסף לגישתו האופטימית. שבועיים לאחר הקרב אמר בישיבת מפא"י: "זאת פעם ראשונה שיש לערבים מעין תל חי" והוסיף כי "יש לנו ענין עם תופעה חדשה בקרב הערבים...זה לא ענין של קריירה פוליטית או בצע כסף, אלא מסירות נפש על 'קידוש השם', וכרגע יש לא אחד כמוהו אלא עשרות, אולי אלפים..." (הכהן, 2023).

עם תחילת מאורעות תרצ"ו, בדיון במרכז מפא"י ב-16 אפריל 1936, אמר בן גוריון שהגיע למסקנה: "שאין סיכוי להבנה עם הערבים." ובשל כך יש לחתור להבנה עם האנגלים. הוא הוסיף:

"מה יכול לדחוף את הערבים להבנה הדדית אתנו? עובדות! רק לאחר שיעלה בידינו ליצור עובדה יהודית גדולה בארץ ישראל, שיהיה פה כוח יהודי כזה אשר כל אדם יראה שאין להזיזו, רק אז ייברא התנאי המוקדם לדיון עם הערבים." (הכהן, 2023).
[בכרזה: זאב ז'בוטינסקי על השאיפות הערביות... תמונתו של זאב ז'בוטינסקי במדי הצבא הבריטי היא נחלת הכלל. המקור: ייצור ידע]
[בכרזה: זאב ז'בוטינסקי על השאיפות הערביות... תמונתו של זאב ז'בוטינסקי במדי הצבא הבריטי היא נחלת הכלל. המקור: ייצור ידע]

אז הנה, 'האסימון ירד': אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן!

ב- 2014, כשנכנס צה"ל לרצועת עזה עודד מפקד חטיבת גבעתי, עופר וינטר, את חייליו בקריאת הקרב של מלכי ישראל: "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד''. ה' אלוקי ישראלי היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד האויב המנאץ שמך... בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם' ונאמר אמן".

אז, התגייס הציבור החילוני לדחוק את התגובה הזו כדבר פיגולים ממש. את הקרב הזה ב'הדתה' בצה"ל הובילו דווקא גלי צה"ל ורזי ברקאי, ועופר וינטר הפך יעד לסיכול של האליטה הביטחונית, על שלל הקונספציות שנשאה ונושאת עד היום.

אבל, אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. טבח ה- 7 באוקטובר הוריד לרבים - בטח ללוחמים - את האסימון. די להשוות את התגובות אז למציאות הצה"לית היום, שבה חיילים מתפללים, מדליקים חנוכיות ומבליטים את יהדותם, כדי להבין שלפחות בדרג בלוחם המסר הובן והופנם: "זו מלחמת דת, טמבל", וזה שננסה למרוח ולסבן את עצמנו לא ישנה זאת!
צביקה גרוניך ב'כיכר השבת': מכתב החיזוק של מפקד גבעתי; "גלי צה"ל עובדים בשירות החמאס"
מכתבו של אל"מ עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי, לחייליו לקראת המבצע בעזה עורר ביקורת ב'גלי צה"ל' ומנגד ביקורת ציבורית רחבה נגד התחנה על העיסוק בנושא (חדשות).
[למאמר המלא של צביקה גרוניך ב'כיכר השבת', לחצו כאן]

נספח: ראיון עם המזרחן, ד"ר אפרים הררה ב'מקור ראשון', 5/1/24

ראיון עם ד"ר אפרים הררה ב'מקור ראשון', 5/1/24, דף 1
ראיון עם ד"ר אפרים הררה ב'מקור ראשון', 5/1/24 דף 2

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

[בתמונה: לוחמי הנוח'בה עוטים סרט על ראשם ועליו הכיתוב "אללה ואכבר", וצועקים "אללה ואכבר" בזנקם מרכבם... זו מלחמת דת טמבל! התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: לוחמי הנוח'בה עוטים סרט על ראשם ועליו הכיתוב "אללה ואכבר", וצועקים "אללה ואכבר" בזנקם מרכבם... זו מלחמת דת טמבל! התמונה היא צילום מסך]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “פנחס יחזקאלי: זה לא סכסוך נדל"ן על טריטוריה. זו מלחמת דת טמבל!

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על מלחמת שמחת תורה – 'מבצע חרבות ברזל' אוסף 21 - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על מלחמת שמחת תורה – 'מבצע חרבות ברזל' אוסף 18 - ייצור ידע

  3. מאמר מדוייק ביותר, תודה!

    מתחילת המערכה, אנשי הקונספציה הישנה ממשיכים לטמון את הראש בחול ולחשוב שאין משמעות לסמלים אם הם לא נעימים לאנשי המערב.
    אכן יש חשיבות מסויימת לאיך כל דבר נתפש במערב, אבל זה בטל בשישים לעומת איך הדברים נתפשים במזרח התיכון, לפעמים.

    מבחינת ראשי המערכה שלנו:
    – חמאסניקים בתחתונים – לא טוב.
    – מסגד מחבלים עם קריאות ב"יהודית" – לא טוב.
    – גרפיטי שצורם לערבים – לא טוב.
    – קריאות לפני יציאה לקרב שמערבות "יהודית" – לא טוב.

    אבל כל מה ש"לא טוב" ככה, הוא דווקא טוב מאד למערכה שלנו בשטח וטוב ללוחמים שלנו.
    כי צורת המחשבה פה במזרח היא אחרת. הכבוד משחק תפקיד ראשון במעלה.
    הם רצו להשפיל אותנו, זו היתה מטרתם העילאית. אם אנחנו משפילים אותם במערכה הנגדית זה מוציא את הרוח מהמפרשים שלהם ומאפשר קריסה מהירה יותר.

    זה אלמנט אחד קטן אבל חשוב בתוך ים של "קונצפציות" שעדיין אלו שמובילים אותנו לא מרפים מהן. ואולי גם אינם יכולים להרפות, כי זה ה- DNA שלהם. רק כשיוחלפו מקצה לקצה ב"עופר וינטרים" אולי זה ישתנה.

  4. Pingback: גרשון הכהן: הדתה בצה"ל? מאבק על זהותו של המרחב הציבורי הישראלי - ייצור ידע

  5. Pingback: גרשון הכהן: החרדה החילונית מהדתה בצה"ל החרדה החילונית מהדתה בצה"ל- האלוף במיל' גרשון הכהןייצור ידע ייצור ידע

  6. Pingback: מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל' באתר ייצור ידע מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל' באתר ייצור ידע- ד"ר פנחס יחזקאליייצור ידע ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *