תקציר: ככל שתימשך המלחמה ולא ייווצרו תנאים נאותים לאבטחת חיי האזרחים  במרחב הגבול, תיעשה הפליטות לנטל כבד על המדינה ולהישג משמעותי לאויב באופן המעורר עבורו את התקווה להרחיב את ההישג, עד כדי הפיכת מרחבים גדולים בגליל ובנגב לנטושים מיושביהם לאורך זמן. מצב כזה יחולל סדק עמוק בדימוי 'קיר הברזל' הציוני. ראשי מועצות בגליל ובנגב המתנים את השיבה ליישובים בהבטחת תנאיי ביטחון וודאיים, שכמעט אינם אפשריים, עלולים לעקב בדרישתם את שיבת התושבים למשך זמן ארוך. כאן נדרשת הנהגת המדינה לתיאום ציפיות כן ונוקב עם התושבים ועם הנהגתם.

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 10/11/23. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

גם אחרי למעלה מחודש, האופק להתגבשות המצב האסטרטגי ביום שאחרי המלחמה, טרם התבהר:

• הדיון הזה התמקד עד עתה בעיקר בעיצוב הסדר החדש שיושתת ברצועת עזה, במבט לשאלה: מי ישלוט בעזה לאחר מיטוט שלטון החמאס, ואיך יתבססו סידורי הביטחון?
• דיון מקביל מתקיים במיקוד לאיומי הזירה הצפונית, בשאלה איך להביא בסיום המלחמה, להרחקת כוחות הקומנדו ויכולות האש של חיזבאללה מקרבת הגבול?

בין שתי סוגיות אלה, מונחת השאלה הציונית הכואבת, מתי וכיצד יוכלו לשוב האזרחים שנעקרו מביתם ביישובים הסמוכים לקו הגבול.

יישובים בסכנת נטישה

הנהגת מדינת ישראל ומערכת הביטחון, בוודאי מחויבות לפעול לכינון משטר ביטחון משופר, שיאפשר את שיבת התושבים לבתיהם. אולם התניית השיבה בהשגת מצב ביטחון, שיהיה כמעט נטול סיכונים, עלולה להותיר את היישובים נטושים לאורך תקופה ארוכה מידי, ללא אופק לשיבה.

תופעת הפליטות של אזרחים הנוטשים את בתיהם באזורי הלחימה, היא מרכיב נפוץ ואכזרי בשדות הקרב. אולם במדינת ישראל, מאז סיום מלחמת העצמאות, ניצחונות צה"ל הצליחו למנוע מאזרחים ישראלים את סבל הפליטות. במודעות לכך, קבע בן גוריון לצה"ל את השאיפה להעביר במהירות את הלחימה אל שטח האויב. אלא שמאז, הכול השתנה. התפתחות רעיון המלחמה של חיזבאללה וחמאס, שהעצימה את איומי התקיפה באש על מרחב הגבול ואת מהלומות הקומנדו לעומק שטח ישראל - בצורה שחוו יישובי הנגב ב-7 אוקטובר - אילצה את צה"ל לשינוי תפיסת המלחמה. בשינוי הזה התגבשה תודעת הכורח לפינוי האזרחים מן היישובים סמוכיי הגבול. מדיניות זו, יחד עם חרדות התושבים, במרחבים שמעבר לקו הפינוי שקבע צה"ל, הפכה בחודש האחרון, מעל מאה אלף ישראלים לעקורים מביתם.

ככל שתימשך המלחמה ולא ייווצרו תנאים נאותים לאבטחת חיי האזרחים במרחב הגבול, תיעשה הפליטות לנטל כבד על המדינה ולהישג משמעותי לאויב באופן המעורר עבורו את התקווה להרחיב את ההישג, עד כדי  הפיכת מרחבים גדולים בגליל ובנגב לנטושים מיושביהם לאורך זמן. מצב כזה יחולל סדק עמוק בדימוי 'קיר הברזל' הציוני [לאוסף המאמרים על 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי, לחצו כאן].

ראשי מועצות בגליל ובנגב המתנים את השיבה ליישובים בהבטחת תנאיי ביטחון וודאיים, שכמעט אינם אפשריים, עלולים לעקב בדרישתם את שיבת התושבים למשך זמן ארוך. כאן נדרשת הנהגת המדינה לתיאום ציפיות כן ונוקב עם התושבים ועם הנהגתם.

בין שתי גישות יסוד

ב-7 באוקטובר הוצבה ההחברה הישראלית על פרשת דרכים. הדרך האחת מוליכה אל שיבה לרוח החלוצית שהובילה עד לפני כמה עשורים את התפתחות המפעל הציוני. הדרך השנייה מבקשת המשך עיצובה של חברה אזרחית ליברלית נורמלית. בבחירה בין שתי הדרכים יש גם אפשרות למיזוג, במגמת הזיקה שהתקיימה כבר בשנים שלפני הקמת המדינה, בין רוח החלוציות מעין חרוד ונהלל,  לבין הנורמליות הבורגנית התל אביבית. הביטוי המעשי למזיגה בין שתי הדרכים מתמקד בשעה משברית זו, בשאלת השיבה ליישובי קו החזית. השאלה הפשוטה היא האם כפר עזה בדרום, או מטולה בצפון חולמים להתקיים כפרבר של תל אביב או כמרחב סְפַ‏ר חלוצי?   

מההיבט המעשי, הדרך המשלבת, מציעה שיבה הדרגתית ליישובים. בשלב ראשון ישובו - גברים ונשים - בעלי היכולת להשתתף בעבודות המשק ובנטל ההגנה. בהדרגה לכשישתפרו התנאים, הם יכשירו את היישוב לשיבת כל היתר. העיקר הוא להתחיל כבר עכשיו בפעולת השיבה. כך התחילו לפעול כבר השבוע בקיבוץ סעד. יש גם מה ללמוד מיישובי הדרוזים, דוגמת חורפיש, שם איש לא נטש ועשרות תושבים וותיקים התארגנו להגנה חמושה על הכפר.

בסיום מלחמת העצמאות, באוגוסט 1949, הונח על שולחן הכנסת "חוק שרות הביטחון, תש"ט". בדברי ההסבר להצעת החוק פרט שר הביטחון וראש הממשלה דוד בן גוריון ארבעה סוגי שרות ביטחון:

• הראשון, כוח קבע סדיר מצומצם – כוחות קבע ביבשה באוויר ובים. שיעבדו בהתנדבות לפי חוזה.
• השני: טירונים בני 18 ועולים עד גיל 26, בגיוס חובה.
• השלישי, מערך המילואים - "עתודות".
• והרביעי: יישובי הסְפַ‏ר – מתיישבים "החיים על משקם ועבודתם שיצוידו יאומנו ויבוצרו במיוחד לשמש חומת מגן ראשונה במקרה של התפרצות האויב".

בהתאמת תפיסה זו, לימים אלה, ניהול השיבה אל היישובים ימצא השראה,  בחיבור מחודש  אל המורשת החלוצית, בהכוונה מעשית לא רק לדפוסי התארגנות המתיישבים, אלא גם לגישת הניהול העקרונית לפרויקט, על ידי כל רשויות המדינה.

בסיכום מלחמת העצמאות כתב בן גוריון: "הגענו אל הניצחון בשלושה נתיבים: בנתיב האמונה, בנתיב היצירה החלוצית, בנתיב הייסורים." אלה הנתיבים שיובילו לניצחון גם במלחמה הזו.

[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל';
• אוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר.
• אוסף המאמרים על 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי.
• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2016), הכל על אזורי הסְפַ‏ר באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 22/5/16.
• פנחס יחזקאלי (2023), קיר הברזל של ז'בוטינסקי באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 7/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.