תקציר: פרשת הצוללות הוצגה לנו כאירוע חדש ייחודי, ולא בחלק מתהליך שנמשך על פני 28 שנה, שבו אישרו לפחות שלוש ממשלות ישראליות (פרס, שמיר ורבין) שדרוג של צוללות מצריות או רכש של צוללות מצריות בארה"ב או בגרמניה, בתמורה להתעצמות ישראלית, הן של מטוסים והן של צוללות...

[לאוסף המאמרים על פרשת הצוללות, לחצו כאן]

הכותב תחת השם: 'זווית אחרת', הוא יוצר דיגיטלי. לבלוג שלו, לחצו כאן.

* * *

אגדה שהייתה באמת... סיפורנו מתחיל בבית גדול בפינת רחוב מה זה ורחוב למה, הוא הוא ביתו של פוגי, ובתוך הבית ישנו ארון...

רק שאנחנו פה לא בשביל לעסוק באגדות, אלא בסיפור שקרע את עם ישראל לגזרים, ובמסגרתו הוטחו האשמות קשות כנגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והטענות כלפיו הגיעו עד לגבול הבגידה ממש. התוצאה מעלה הרהורים נוגים על רמת העיתונות בישראל והמרחק שאליו עלולה להגיע רדיפה פוליטית...

הרשו לי לשוב ולעסוק בפרשת הצוללות. מזווית לגמרי אחרת. 

הקוראים מכירים בגדול את מה שכונה 'פרשת הצוללות'. הם שמעו את הרמטכ"לים לשעבר, בוגי יעלון, אהוד ברק ודן חלוץ, וגם את עוזי ארד מדברים; הם ראו את חונטת האלופים התקציביים מפגינים בעד הקמת וועידת חקירה בנושא, ואת ההפגנות כנגד ראש הממשלה בסוגיה זו...

כל מי שראה, שמע וצפה, בטוח שהפעם הראשונה שבה ישראל אישרה, מכירת של צוללות מדגם 209 הגרמני למצרים, הייתה בשנת 2014, כש"אישר" נתניהו את מימוש העסקה שנחתמה בשנת 2010, בין גרמניה למצרים... האמנם?

אבל, בואו נתחיל בהתחלה.

המצרים רוכשים צוללות סובייטיות וסיניות

בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, התחילה ברית המועצות בבניה של צוללות מדגם 'רומאו' (S-49, המכונה PZS-50; ראו תמונה למטה), בעלות דחק של 1,830 טון. הצוללות הללו היו הדגם השני שנבנה בברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה. הדגם הראשון התבסס על ה- U-Boat  הגרמניות של מלחמת העולם.

בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, היו ברית המועצות וסין שותפות קרובות, שמנהלות לא מעט פרויקטים טכנולוגיים במשותף. דרך אותה שותפות טכנולוגית, קיבלו הסינים את התוכניות של ה'רומאו' ובנו בתחילת שנות ה- 60 גרסתם לדגם רומאו 033s.

בין 1966 ל- 1969, קנו המצרים 6 צוללות מדגם 'רומאו' מהסובייטים, ובשנת 1984 קנה הצי המצרי עוד 4 צוללות מהדגם הסיני, ה- 033s בקונפיגורציה ייחודית, הידועה בשם ES5A. בדגם הזה, הסינים החליפו מספר מערכות סובייטיות במערכות מתקדמות יותר מתוצרת סין. בין הרכיבים שהוחלפו: מערכות הסונאר, מערכות התקשורת ומערכת הפריסקופ. בנוסף, הופחתה החתימה האקוסטית של הצוללת כולה על ידי שיפורים נוספים במערכות השונות.

המצרים חפצים לשדרג...

בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת, נמצאו היחסים בין מצרים לארה"ב במגמת שיפור. בשנת 1979, הנשיא המצרי אנוואר סאדאת חתם על עסקת השלום המפורסמת עם מנחם בגין, בתיווכו של הנשיא האמריקני, ג'ימי קארטר. במסגרת ההסכם, האמריקאים התחייבו להעניק סיוע כלכלי וצבאי למצרים, שנמשך עד ימים אלו. למרות הירצחו של סאדאת ב- 1981, יורשו חוסני מובראק, המשיך לפתח את הקשרים עם האמריקאים והישראלים. אחד הדברים שמצרים ביקשה מארה"ב באותן שנים, הוא את שדרוג צי הצוללות המצרי.

באפריל 1988 בעת שבישראל מכהנת ממשלת האחדות ובמקביל (בערך) לעסקה שבה רכשה מדינת ישראל 75 מטוסי F16 C/D, הידועים בחיל האוויר בשם 'ברק' (עסקת הברק השנייה; ראו כתבת הניו יורק טיימס למטה), אישרה מחלקת המדינה האמריקאית תוכנית לשדרוג הצוללות המצריות. 

עסקה סיבובית

ע"פ התוכנית, חברה בשם Tacoma Boatyard הממוקמת במדינת וושינגטון שידרגה את 'חליפת הלחימה' של הצוללות, המופעלות בידי הצי המצרי. בין השדרוגים המדוברים: היכולת לירות טילי UGM-84 הארפון (שמם הישראלי כנרית), טיל נגד ספינות, מצינורות הטורפדו של הצוללת ואת היכולת לשגר Mk 37 Mod 1 טורפדו מונחה תיל. ע"פ המגזין הצבאי ג'יינס, הצוללות שודרגו בסונאר אקטיבי תוצרת החברה האמריקאית Loral  וסונאר פאסיבי תוצרת אטלס הגרמנית שסיפקה גם מערכת בקרת ירי חדשה.

שדרוגן של 2 צוללות מצריות שנקנו בברית המועצות ושל ארבעת הצוללות שנקנו בסין הסתיים בשנת 1993. הצי המצרי החליט להוציא משרות את שתי הצוללות האחרות - שנקנו בברית המועצות בשנות ה- 60 של המאה הקודמת - ולא לשדרגן. 

המצרים לא תכננו להפעיל את הצוללות מעבר ל- 25 שנים (סוף חיי צוללת – צינור הפלדה עצמו – מוערך בכ- 25 עד 30 שנים), וכיוון שהצוללות עמדו להגיע לסוף חיי המדף שלהן, המצרים חיפשו צוללות אחרות.

בסוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת, מצרים חתמה על חוזה ראשוני לקניית הצוללות הבריטיות HMS Walrus וה- HMS Oberon. העסקה לא יצאה לפועל, ושתי הצוללות נגרטו ב 1991. 

במקביל בתחילת שנות ה- 90, בדקו המצרים את האפשרות לקנות צוללות בארה"ב. הם פנו למספר גורמים בסנאט, וביניהם הסנאטור ממיסיסיפי טרנט לוט. המצרים בדקו את האפשרות לקדם 'עסקה סיבובית', במסגרתה תיבנה מספנת Huntington Ingalls במיסיסיפי 4 צוללות מדגם 209 הגרמני, תחת רישיון. הצוללות הללו יצוידו ב'חליפת לחימה', הכוללת סונאר ורכיבים נוספים תוצרת ארה"ב, מה שיאפשר למצרים לקנות את הצוללות עם דולר סיוע. הרעיון קודם על ידי ממשל בוש האב, בדחיפת הסנאטור לוט.  

הסכמי אוסלו מולידים עסקה

ב- 23 ליוני 1992, נערכו בישראל הבחירות לכנסת וזכתה בהם מפלגת העבודה. ב- 13 ליולי 1992 הושבעה ממשלת יצחק רבין. ביום שלישי ה- 3 לנובמבר 1992, ניצח המושל הדמוקרטי של ארקנסו, ביל קלינטון, את הנשיא המכהן בוש ואת המועמד העצמאי רוס פרו ונבחר כנשיא ארה"ב. קלינטון הושבע לתפקידו ב 20 לינואר 1993 כמקובל. 

לאחר כניסת ממשלת ישראל והממשל האמריקאי לתפקידם, נדחפה קדימה העסקה המצרית-אמריקאית, בינתיים על אש קטנה. ב- 13 לספטמבר נחתם על מדשאות הבית הלבן הסכם אוסלו. החותמים, ראש הממשלה רבין ומנה"ל המו"מ הפלסט' מחמוד עבאס. השושבין היה הנשיא קלינטון.

הדרג הצבאי באותם ימים כלל את הרמטכ"ל אהוד ברק, המזכיר הצבאי דני יתום, עוזר המזכיר הצבאי עמוס גלעד, ראש אג"ת עוזי דיין, מפקד חיל הים עמי איילון וראש להק אוויר דן חלוץ.

ב- 16 לנובמבר 1993 פירסם דניאל וויליאמס בוושינגטון פוסט (ראו למטה), שבפגישה שנערכה יום קודם בין מזכיר ההגנה, לס אספין, לראש הממשלה יצחק רבין, הציעה ארה"ב מכירה של מטוסי F15I לישראל. העסקה נולדה כחלק מהעסקאות לאחר הסכם אוסלו. לכל עסקה נדרשת תמורה, והתמורה שנדרשה ישראל לתת למטוסים, היא הסכמה למכירת צוללות מדגם 209 למצרים. הקבינט של ממשלת רבין, שנדרש לבקשה האמריקאית, אישר אותה.

דני יתום שהיה המזכיר הצבאי, ועוזי דיין שהיה ראש אג"ת, שניהם זוכרים את האירוע, אם כי לדברי יתום הם היו עסוקים בעשיה המדינית סביב פרויקט אוסלו, וכל השאר נדחק לשוליים. עמוס גלעד ואהוד ברק סרבו לדבר כל אחד מסיבותיו הוא. האלוף עמי איילון אינו פנוי לעסוק בהיסטוריה, ורא"ל דן חלוץ אינו זוכר דבר. כולם להוציא את עוזי דיין כמדומני, נתנו תצהירים בפרשת הצוללות, כשדני חלוץ משתתף במסיבת העיתונאים, שניהל דרור הלוי יחד עם אהוד ברק ועוזי ארד. 

האופציה הגרמנית

בשנת 1994, אישרה מחלקת המדינה את הבקשה המצרית לרכישת הצוללות בדולר סיוע, אבל חיל הים האמריקאי משיקולים שלו הפיל את העסקה, כיוון שהוא התנגד לבניית צוללות שאינן צוללות גרעיניות על אדמת ארה"ב. לאחר נפילת העסקה, המצרים פנו לגרמנים.

באותה תקופה, התנהלו דיונים בין מדינת ישראל לממשלת גרמניה על רכישת הצוללת השלישית, והגרמנים התנו את רכישת הצוללת השלישית בהסכמת ממשלת ישראל לרכש של 4 צוללות מסוג 209 על ידי המצרים. ההחלטה הגיעה שוב לקבינט של ממשלת רבין, שגם הפעם אישרה אותה.

ב- 30 לאפריל 1995 פרסמה הכתבת יהודית וינקלר ז"ל ב'הארץ', ש"שר החוץ הגרמני קלאוס קינקל אישר כי גרמניה תבנה עבור חיל הים המצרי עוד ארבע צוללות. לא נמסר כיצד תמומן בנייתן של צוללות אלה, אך ברור היה שההסכמה העקרונית לכך ניתנה על ידי ממשלת גרמניה, בעקבות עסקת הצוללות עם ישראל"

העסקה הגרמנית מצרית נפלה בשלב המו"מ הפרטני על המחיר, והשיחות בין הצדדים נשאו פרי כ- 10 שנים לאחר מכן, והסתיימו בהסכם נוסף לרכש 4 צוללות 209/1400, בעסקת אופציה בשנת 2010.

בשנת 2016 פרצה לחיינו פרשת הצוללות

הפרשה הזו הוצגה לנו כאירוע חדש ייחודי, ולא בחלק מתהליך שנמשך על פני 28 שנה, שבו אישרו לפחות שלוש ממשלות ישראליות (פרס, שמיר ורבין) שדרוג של צוללות מצריות או רכש של צוללות מצריות בארה"ב או בגרמניה, בתמורה להתעצמות ישראלית, הן של מטוסים והן של צוללות.

ההסכמה הישראלית מתרחשת תמיד אל מול הקפדה על שמירת הייתרון האיכותי הישראלי. בעסקת הצוללות שקידמה ממשלת נתניהו, העיקרון הזה נשמר. בשנת 2010, כשאושרה העסקה בקבינט (בחתימת יעלון וברק) ישראל כבר עסקה באפיון הצוללות מסוג דקר. 

כשהסכימה מדינה ישראל לשחרר את ההקפאה (בסביבות ספטמבר 2014, לטענתו של יעלון) צוללות הדולפין AIP הראשונה כבר נמצאת בישראל, ויש צפי לו"ז לתחילת בניית ה'דקר', בהתאם למתווה העסקה שהשיג נתניהו, עסקה זו נחתמה, בסופו של דבר, בזמן ממשלת בנט בעלות של מיליארד וחצי אירו נוספים. היתרון הטכנולוגי הישראלי נשמר, הצוללות המצריות מסוג 209/1400 - על חליפת הלחימה המותקנת בהם - מפגרות אחרי הצוללות הישראליות, שנמצאו אז בשרות, ביותר מדור טכנולוגי. כשתגיע ה'דקר', הפער אף יגדל.

כרזת היום של 'זווית אחרת': הפרשה שבתוך פרשת הצוללות

פרשת היעדר הזיכרון הארגוני במערכת הביטחון היא הפרשה שבתוך פרשת הצוללות.

איך יכול להיות שבאותן שנים רלוונטיות, לא ידע איש מגופי הערכה, שהיה אחראי על עבודת המטה, שלפחות שלוש ממשלות ישראליות (פרס, שמיר ורבין) אשרו קודם לכן שדרוג של צוללות מצריות או רכש של צוללות מצריות בארה"ב או בגרמניה? איך יתכן שאפילו ועדת החקירה בפרשת הצוללות לא ידעה על כך?

אחד המאפיינים של גופים בסטגנציה הוא אבדן הזיכרון הארגוני. זה איננו סימן מבשר טובות למערכת הביטחון הישראלית.

[למאמר המשך בסוגיה זו: 'על אסטרטגיה ועבודת מטה באישור מכירת הצוללות למצרים', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על פרשת הצוללות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת הצוללות;
• מאמר המשך בסוגיה זו: 'על אסטרטגיה ועבודת מטה באישור מכירת הצוללות למצרים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), פרשת הצוללות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 19/7/23.
• זווית אחרת (2023) על אסטרטגיה ועבודת מטה באישור מכירת הצוללות למצרים, ייצור ידע, 6/8/23.