תקציר: העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים (להלן, עיל"ב) יצאה נגד קצין מכהן, תא"ל ערן אורטל, מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, בטענה שצה"ל מנסה להשתיק דרכו את השיח האקדמי בתחומים צבאיים. זאת, אחרי שאורטל שפרסם מאמר תגובה למאמריו של פרופ' יגיל לוי. האמנם?
[להרחבה בנושא: 'אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
בתחילת ינואר 2023 שלח לי אחד מקוראי האתר הודעה מעניינת במיוחד, מטעם הוועד הפועל של העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים (להלן, עיל"ב), שפורסמה בפייסבוק ביום 21 בדצמבר 2022.
"אתה מרבה לעסוק באנטי אינטלקטואליזם בצה"ל, כתב לי הקורא. הנה לך עוד דוגמה. עכשיו הם מנסים להשתיק את השיח האקדמי בתחומים העוסקים בצה"ל" [לאוסף המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן].
אז קראתי; והאמת, לא כל כך הסתדר לי...
הודעת עיל"ב הופנתה, בעיקר, נגד קצין אחד: תת אלוף ערן אורטל, מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, שיצא, על פיה, נגד פרופ' יגיל לוי. אורטל אנטי אינטלקטואל, שמשתיק אנשי אקדמיה?
האמת, הופתעתי. כי היכרתי את אורטל, היכרות שטחית, בחצר המכללות הצבאיות לפני עשור; אבל די היה בה כדי להתרשם, שמדובר בקצין 'חתרן' במובן הטוב של המילה, שאיננו נרתע מ'לגרד' את המקומות הרגישים ביותר באירגונו' ושרחוק מאוד מהאנטי אינטלקטואליזם המאפיין, לטעמי, אנשי צבא רבים מידי.
גם באתר הזה עסקנו לא מעט באורטל: ב- 2022 הוא עורר סערה בתחום החשיבה הצבאית בישראל, כאשר פרסם ספר למכירה חופשית, בשם: "המלחמה שלפני. סיפור ההשתנות של צה״ל" בהוצאת משרד הביטחון (ראו תמונה למטה). זהו ניתוח אישי-ביקורתי - היורד לעומק החשיבה הצבאית; ולקשר שלה עם תהליכי קבלת ההחלטות בארגון - וחושף, באומץ ראוי לציון, את המבוכה והמצוקה התפיסתית, שאליה נקלע צה"ל, עקב השתנות שדה הקרב. מצוקה, שקודם לכן העדיפו בכירי צה"ל לא לתת לה פומבי [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן].
מפאת ייחודיותו של האירוע (האשמת צה"ל בניסיון להשתקת האקדמיה), וכיוון שנראה לי מוזר, שדווקא אורטל, מכולם, מנסה להשתיק את השיח האקדמי בתחומים העוסקים בצה"ל, התחלתי לאסוף חומרים במטרה להבין, מה הקפיץ את עיל"ב, וכפי הנראה, גם את פרופ' יגיל לוי. אני מקווה שהצלחתי להאיר את התמונה כולה, ואם החסרתי חומרים, אשמח אם תשלחו; ואני מבטיח להוסיף ולתקן בהתאמה.
אתחיל מהפרסום של עיל"ב בפייסבוק:
"אנו חברות וחברי הוועד הפועל של העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים (עיל"ב), ניצבים לצידו של חברנו פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא וחברה בישראל במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה וחבר עיל"ב, ויוצאים כנגד טענות שהועלו במאמר הדעה של תא"ל ערן אורטל, מפקד מרכז דדו בצה"ל, שפורסם בעיתון "הארץ" ביום 18.12.22, וזאת במענה לסדרת מאמרים מפרי עטו של פרופ' לוי.
האשמתו של תא"ל אורטל את פרופ' לוי בחתירה לערעור הצבא הינה חסרת שחר ובלתי מתקבלת על הדעת. מטריד לא פחות הוא נסיונו של תא"ל אורטל לקבוע את גבולות השיח הלגיטימי ולהותיר את צה"ל מחוצה לו. במדינות דמוקרטיות לא הצבא הוא שקובע את גבולות השיח האקדמי המקובלים עליו.
הוועד הפועל של עיל"ב קורא להמשך קיומו של דיאלוג אקדמי, פתוח וביקורתי, פורה וחופשי בין קהילת החוקרות והחוקרים בישראל לבין הצבא וגופיו השונים.
הוועד הפועל של העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים (עיל"ב), 21 בדצמבר 2022".
[לפוסט של עיל"ב בפייסבוק, לחצו כאן]
הכל התחיל, כנראה, בגלל המושג: 'קטלניות'
אם הבנתי נכון, תחילתה של הפרשייה במאמר של פרופסור יגיל לוי בכתב העת "תלם" - כתב עת לשמאל ישראלי - תחת הכותרת: "תחת הסרבנות המדינית של הממשלה, אביב כוכבי הפך את הקטלניות למדיניות".
כתב פרופ' לוי:
"אביב כוכבי עורר מחלוקת מייד עם כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל בינואר 2019: בטקס מינויו הוא התחייב ל"העמדת צבא קטלני, יעיל וחדשני". "קטלני", לפי האקדמיה העברית ללשון, פירושו "גורם מוות". הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות המעמד שנשמעה בו התחייבות של הרמטכ״ל להעמיד צבא המחולל הרג... הגישה של כוכבי התאימה כמו כפפה לממשלות שלא מעוניינות בפתרון מדיני, ולחברה הישראלית המקצינה...".
עוד כתב פרופ' לוי כי צה"ל והעומד בראשו, מספקים לגיטימציה לקיפאון המדיני וחותרים להרג כערך ("נקרו-טקטיקה"). שורש הרע הוא המושג "קטלניות" שהכניס הרמטכ"ל לצה"ל, בכתב העת "בין הקטבים" ובמאמר ספציפי מאת תא"ל אורטל, מיודענו (להדליק את האור, לכבות את האש, בין הקטבים 31, מאי 2021).
עתה הגענו לשורש העניין: תשובתו של אורטל ללוי
תא"ל אורטל הוא מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, וכיוון שלוי נקב במפורש בשמו של אורטל (ואני מניח שהמושג 'קטלניות' נוצר בבית מדרשו); וכיוון שהאשים את צה"ל בנקרו-טקטיקה" הוא השיב ללוי במאמר ב'הארץ' (גם זה - כמו הספר שפרסם - אירוע נדיר וייחודי, שקצין מכהן מתפלמס עם איש אקדמיה מעל דפי העיתון, וממש אינו מאפיין אנטי אינטלקטואליזם...), תחת הכותרת: "יגיל לוי, מעבר לגבול יש אויב" (ראו המאמר למטה).
במאמר עונה אורטל על טענותיו של לוי אחת לאחת (אורטל, 2022):
1. הטענה החשובה ביותר של אורטל, לדעתי, היא הקביעה - המובנת מאליה בעיני - לפיה קיימת מחשבה צבאית מקצועית שאינה ברובד הפוליטי. אורטל אמנם הכיר בפירוש כי שיקולים צבאיים ומדיניים משולבים אלה באלה, אך לצד זאת, טען שמחשבה מקצועית על אפקטיביות צבאית, יכולה וצריכה לעמוד בפני עצמה.
2. לוי האשים, כאמור, את צה"ל ב"נקרו-טקטיקה", והסביר שמשמעות המושג היא שמטרת הלחימה אינה כיבוש שטח אלא הרג חיילי אויב. על כך השיב אורטל כי מטרתה האסטרטגית של המלחמה, אכן לא צריכה להיות כיבוש שטח, אלא הגנת המדינה (בכך, אורטל ואני חלוקים. תפקידו של כל צבא לטעמי הוא כיבוש שטח והשמדת האויב. את הנכסים הללו עליו להעביר לדרג המדיני לכל טיפול עליו יחליט). 'קטלניות' הוא מושג מקצועי, לפי אורטל, "לצורך לאתר ולהשמיד את לוחמי האויב ואת נשקם כדי למנוע הרג והרס בישראל" [להרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית', לחצו כאן].
3. לוי טען נגד קריאתו של אורטל להכרעה צבאית במלחמה ובזכות הפעלה מרוסנת של כוח לצרכי הרתעה בלבד באמצעות הרס נכסי אויב. לוי אפילו ציין את מלחמת לבנון השנייה כדוגמא מוצלחת לכך, לשיטתו. אורטל השיב על כך כי לא רק שחובתו של צה"ל להגן על עורף המדינה באמצעות איתור לוחמי אויב והשמדתם, אלא שזו גם חלופה מוסרית יותר, שחותרת לאבחנה מדויקת יותר בין לוחמי אויב לאזרחים [לאוסף המאמרים על 'הכרעה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [למאמר: 'תא"ל ערן אורטל מספר איך הוחמצה מלחמת לבנון השנייה', לחצו כאן].
4. לוי קשר בין מאמרו של אורטל ללחימה באיו"ש ולדחייה של פתרון מדיני. אורטל השיב כי תפיסת ההפעלה ומאמרו שלו-עצמו, המקורות של פרופסור לוי, עסקו במלחמה עתידית בלבנון ובעזה. לא ניתן לקשור ביניהם לבין איו"ש, לא כל-שכן לייחס לצה"ל, על-בסיסם, עיכוב של תהליך מדיני.
אורטל סיכם את מאמרו, בהצבעה על חובתו של צה"ל להגן מפני האויב, להסיר את האיום ולקצר את המלחמה, ואף מתח ביקורת על צה"ל שסטה, לדבריו, מעקרון זה "בעשורים האחרונים". לסיום חזר הקצין על קיומו של דיון מקצועי-צבאי שאינו פוליטי והביע צער על "כמיהתו של לוי לגרור את צה"ל למחלוקת". עוד כתב כי "נראה כי לוי מבקש לקעקע את הבסיס הממלכתי של צה"ל" וקרא לו "להותיר את צה"ל מחוצה לו" (כלומר מחוץ לדיון על הלכי רוח ישראליים בהקשר פוליטי).
הדיון מתרחב
מאמרו של אורטל גרר תגובה מהסוציולוגית והאנתרופולוגית, פרופ' אורלי בנימין, ראש המגמה לפסיכולוגיה חברתית באונירסיטת בר אילן (ראו תמונה משמאל), במאמר מה- 23/12/22, שנושא את השם: הצבא צריך להתמודד עם ביקורת.
בנימין האשימה את אורטל בביוש - שיימינג (יוש? ודווקא בפני קוראי הארץ??) [לאוסף המאמרים על ביוש - שיימינג, לחצו כאן].
בנימין טענה כי מאמרו חשף "שתי עובדות" (בנימין, 2022):
- האחת: שהרמטכ"ל מעוניין ב"דה-לגיטימציה של ממצאי מחקריו של לוי".
- והשנייה כי "לאורטל אין מושג בהלכות חופש אקדמי". "אם חוקרים אינם יכולים לחלץ תובנות מהנתונים שהם מוצאים", "אם עליהם להיחשף למאמצי ביוש בעיתון לאחר שפרסמו את ממצאיהם" כתבה בנימין, "אין אפשרות לקיים ביקורת דמוקרטית על מוסדות החברה".
זה היה הרקע לפרסום הודעת הוועד הפועל של העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים (עיל"ב), שהאשימה את תא"ל אורטל ב"נסיון לקבוע את גבולות השיח הלגיטימי"...
גם לוי עצמו התייחס לסוגייה, בטור שפרסם באתר "בחברת האדם" (14/1/23) ותקף את אורטל ושאל: "האם יצא לכם שקצין בכיר שעדין בשירות מפרסם נגדכם מאמר בעיתון ומזהיר ומתרה בכם שאסור לחקור את הצבא?" (לוי, ללא תאריך).
האמת, התבלבלתי. אז הצבא צריך להתמודד עם ביקורת וחוקרי האקדמיה לא?
הרי כל מהותה של האקדמה הוא ההיזון החוזר והביקורת המקצועית... באתר הזה, ייצור ידע, כמעט ולא תמצאו אמירות חיוביות על צה"ל ומצבו. הוא משופע במאמרים - שלי ושל אחרים - על השפעתו ההרסנית של מה שמכנה פרופ' יצחק אדיג'ס, שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנוהלים על צה"ל; ועל תרבותו ארגונית [להרחבה בנושא, 'שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנוהלים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות ארגונית ו'תרבות של שקר' בצה"ל, לחצו כאן].
ספרו של תת אלוף אורטל, אגב, מאמת הרבה ממה שנכתב באוספי המאמרים הללו שבאתר. אבל, אם היה אורטל - או קצין בכיר אחר - משיב לאחד או יותר ממאמרי, הייתי שמח לפרסם אותו ולנסות לגרור אותו לדיון בנושאים החשובים הללו. לו אני פרופ' יגיל לוי, הייתי משיב לו בפרוטרוט, כשם שאורטל השיב למאמרו של לוי, בתקווה שהשיח הזה יפתח נתיב חדש, מרתק, בחקר הצבא.
בעיני, היה זה רק טבעי שאורטל - כמפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, שאחראי על החשיבה הצבאית יגיב (אם הרמטכ"ל יאשר לו, ולמרבה ההפתעה החיובית לטעמי, כך עשה); שהרי פרופ' יגיל לוי נקב בשמו במפורש, וכתביו הפכו לתימוכין בפיו.
לטעמי, גם הרמטכ"ל חפץ בשיח רעיוני בתקשורת; ולכן אישר את המאמר, כחלק ממאמציו לחלץ את צה"ל מתרבות האנטי אינטלקטואלית שלו (מאמץ שבו התמיד אגב, כל הקדנציה שלו). היום, אחרי תגובת האקדמיה, סביר שלא נחזה ביוזמה צבאית כזו לאורך זמן רב, וחבל.
אבל לוי וחבריו בחרו על פני הנתיב הענייני, בנתיב אחר, פוליטי-פרוגרסיבי לטעמי [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו', לחצו כאן]; שהרי, אין בתגובות התייחסות כלל לשורה הארוכה של טענות-הנגד שניסח.
כך למשל, הרחיבה פרופסור בנימין בתגובתה על הוראות הפתיחה באש באיו"ש; כאילו כלל לא קראה את טענתו הרביעית של אורטל. תחושה דומה עולה מהפוסט של עמותת עיל"ב.
נראה שלוי ועיל"ב ויתרו על ההזדמנות האקדמית הנדירה שנקרתה בדרכם; וגזרו קופון פוליטי על חשבון אורטל, שהתנדב מרצונו להכניס את ראשו לגליוטינה.
הם בחרו לראות במאמרו של אורטל ב"מאמץ ביוש", ובמאמרו של לוי, "מחקר אקדמי". אבל לוי כתב את הדברים מחוץ למסגרת האקדמית ואף הדהד אותם במאמריו ב'הארץ'. וגם אם היה מדובר במאמר אקדמי. איזה ערך יש למאמר כזה ללא משוב העמיתים (ה- peer review)? האם אורטל כמפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, מייסד כתב העת הביקורתי של צה"ל, מחבר הספר 'הספר' המלחמה שלפני' ומאמרים רבים המבקרים את החשיבה הצבאית בצה"ל, שאפילו ביקר את צה"ל במאמר התשובה ללוי - ("בעשורים האחרונים סטינו מעקרון זה, נדרש תיקון", כך כתב ביחס לעקרון הסרת האיום וקיצור המלחמה) - איננו רלוונטי למשוב על מאמרו של לוי?
יתרה מכך. גם את דבריו של לוי על הרמטכ"ל ועל צה"ל ניתן לראות כ"מאמץ ביוש". מה ההבדל בעצם?
לסיכום, עיל"ב ולוי האשימו את אורטל ואת צה"ל בניסיון לסתום את פיותיהם; אבל, האמת היא שדווקא פיו של אורטל נחסם, כמו גם הסיכוי, שקצינים בכירים ייטלו חלק פומבי בשיח שכזה; וחבל...
[להרחבה בנושא: 'אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים';
- אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות;
- אוסף המאמרים על ביוש - שיימינג;
- לאוסף המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית';
- לאוסף המאמרים על תרבות ארגונית ו'תרבות של שקר' בצה"ל;
- אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו';
- הרחבת המושג 'אפקטיביות';
- הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית';
- אוסף המאמרים על 'הכרעה';
- אוסף המאמרים אודות 'הרתעה';
- מאמר: 'תא"ל ערן אורטל מספר איך הוחמצה מלחמת לבנון השנייה'.
מקורות והעשרה
- עיל"ב - העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים (2022), הודעת הוועד הפועל של העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים, 21.12.22, פייסבוק.
- ערן אורטל (2022), "המלחמה שלפני. סיפור ההשתנות של צה״ל", תל אביב: משרד הביטחון.
- ערן אורטל (2021), להדליק את האור, לכבות את האש, מרכז דדו, 1/5/21.
- יגיל לוי (ללא תאריך), תחת הסרבנות המדינית של הממשלה, אביב כוכבי הפך את הקטלניות למדיניות, תל"ם, כתב עת לשמאל ישראלי.
- ערן אורטל (2022), יגיל לוי, מעבר לגבול יש אויב, הארץ, 18/12/22.
- אורלי בנימין (2022), בחברה דמוקרטית, הצבא הוא מוסד חברתי העומד לביקורת, הארץ, 22/12/22.
- פנחס יחזקאלי (2019), אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 16/10/19.
- פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
- פנחס יחזקאלי (2015), שיימינג – ביוש: הוקעה פומבית למטרות נקמה, ייצור ידע, 25/5/15.
- פנחס יחזקאלי (2019), הכל על תרבות ארגונית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
- פנחס יחזקאלי (2019), תרבות ארגונית ותרבות של שקר בצה"ל, ייצור ידע, 24/12/19.
- פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
- פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית: התוצאה הסופית שאליה אנו שואפים, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), הכרעה: לנטרל את האויב, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2023), תא"ל ערן אורטל מספר איך הוחמצה מלחמת לבנון השנייה, ייצור ידע, 22/1/23.