תקציר: המונחים 'להתקיים' ו'לחיות' נראים, במבט ראשון, שווי ערך. לפי ההגדרה במילונים, 'להתקיים' זה 'לחיות', ולחיות זה להתקיים. לחיות או להתקיים זה לצאת מהאין, זה לקבל מציאות בעולם. עם זאת, יש לקבוע ניואנסים מסוימים...

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

המונחים 'להתקיים' ו'לחיות' נראים, במבט ראשון, שווי ערך. לפי ההגדרה במילונים, להתקיים זה לחיות, ולחיות זה להתקיים. לחיות או להתקיים זה לצאת מהאין, זה לקבל מציאות בעולם.

עם זאת, יש לקבוע ניואנסים מסוימים:

לחיות, זו פרספקטיבה ביולוגית כוללנית: הם מתייחסים לצמיחה ולשימור של ישות, על פי עקרונות אורגניים. ישות 'חיה', יכולה לנוע מעצמה, ולא מכוח עיקרון חיצוני (כפי שקורה לאובייקט טכני הדורש את יד האדם לתפקד). החיים יכולים לאפיין את הצמח, את החיה ואת האדם.

להתקיים זו רמה גבוהה יותר, ורק האדם יכול להיות מוגדר כ'קיים': הוא היצור החי היחיד המסוגל לייצג את חייו ולפתוח אופק של משמעות. הקיום הוא אפוא מושג מטפיזי בעיקרו המתייחס לספציפיות של האדם.

במה בדיוק שונה הקיום מהחיים?

נוכל לקבוע 'חיים' לפי שלושה קריטריונים:

הקריטריון הראשון: ליצור חי יש מידה מסוימת של אוטונומיה בתוך הסביבה שלו והוא צריך את עצמו; רק כדי להישאר בחיים.

אריסטו (ראו תמונה משמאל), במסכתו שכותרתה "על הנשמה", מגדיר אפוא את החיים כ"יכולת להאכיל, לגדול ולמות מעצמם". עקרון זה של אוטונומיה בלתי נפרד מעקרון השינוי. לכן מה שאריסטו מכנה 'נשמה' היא אפוא עיקרון חיוני. לכן אנו יכולים להבחין בין יצורים חיים לבין יצורים אינרטיים.

[בתמונה משמאל: אריסטו - החיים כ"יכולת להאכיל, לגדול ולמות מעצמם"... התמונה היא נחלת הכלל]

הקריטריון השני: יצור חי הוא ישות המסוגלת להתרבות: מערכת חיה, המייצרת מערכת חיה נוספת, תוך שמירה על כל המאפיינים של המין. שוב, העיקרון הבלתי ניתן לשינוי, כלול בעצם הווייתו.

והקריטריון השלישי: על פי עקרון הסופיות (טלאונומיה) שתואר על ידי אריסטו, "הטבע אינו עושה דבר לשווא". כל איבר, כל חלק בגוף של יצור חי ממלא תפקיד, ומשתתף בהנצחה ובשימור של האורגניזם כולו.

לפיכך, הדרך הטובה ביותר להגדיר את הקיום, היא לאשר שזה כל מה שמתנגד לאין...

אנחנו יכולים גם לומר, שכל מה שחי 'קיים'. אז, אנו תופסים את הקיום ככל מה שהוא "כאן ועכשיו"; כלומר, במרחב ובזמן נתון. אם נטמיע קיום והוויה, זה על מנת להבחין בבירור בינו לבין המהות. ואכן, לבטא את מהותו של דבר זה לומר מהו, מהו טבעו הספציפי (ממה הוא עשוי, למה הוא משמש וכו'). לומר על דבר שהוא קיים זה לא לציין מהו, אלא פשוט לאשר שהוא: לכן הנוסחה היא בסופו של דבר "טאוטולוגית", "מה שקיים הוא".

לפיכך, הדרך הטובה ביותר להגדיר את הקיום, היא לאשר שזה כל מה שמתנגד לאין... לכן, אם קיים יצור חי, זה אומר שהווייתו אמיתית, למרות שהיה אפשר שלא להיות בכלל. נוכל לומר שכל מה שחי, גם קיים. אריסטו רושם בחיבורו "על הנפש" את יסוד החיים בנפש (ראו תמונת כריכה משמאל).

[משמאל: כריכת הגרסה העברית של חיבורו של אריסטו: "על הנפש", שראה אור בהוצאת פק"ל ספרים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מבחינתו, לכל היצורים החיים יש נשמה; כלומר, עיקרון חיים המאפשר להם להגשים באמת את מה שהם.

לפיכך, לצמחים, ע"פ אריסטו, יש נשמה: זוהי "הנשמה הצמחית" המאפשרת להם להיתזן ולצמוח. לבעלי חיים, בנוסף לנפש הצומח, יש את "הנפש החושית", המאפשרת להם להרגיש את העולם הסובב אותם.

לבסוף, האדם מאופיין ביכולת הספציפית לו: יכולת החשיבה, הניתנת על ידי "נשמתו האינטליגנטית".

אבל, האדם, בנוסף לתכונה זו, מחזיק גם בשני סוגי הנשמה האחרים - צומח ותחושתי. יותר מכך, הוא לא יכול היה לחשוב אם הוא לא היה חי. החיים הם אפוא היסוד המהותי של כל קיום. אנחנו לא יכולים להתקיים אם אנחנו לא חיים.

עם זאת, האם זה הוגן לומר שהאדם קיים באותו אופן, כמו צמחים, והאם אין היררכיה בין יצורים חיים? האם אין ברעיון הקיום משהו שחורג מרעיון החיים? אם החיים הם תנאי הכרחי לקיום, האם הם תנאי מספיק?

עם זאת, הרצון להגדיר את הקיום לעומת ה'אין' אינו נראה מספיק

אם אנחנו אומרים שצמח חי, אנחנו לא אומרים שהוא קיים. אין קיום, במובן הנכון, מלבד היותו מסוגל לשאול את שאלת משמעות קיומו. במילים אחרות, רק האדם יכול להיחשב כקיים.

הדברים שבטבע נמצאים, כנראה, היכן שהם נמצאים: הם אינם שואלים שאלות ומסתפקים בלהיוולד ולמות, בעיוורון ובלי מחשבה. לעומתם, לאדם יש יכולת להרהר על קיומו, כלומר לתפוס אותו הן תיאורטית על ידי התוודעות למחשבותיו ולעולם הסובב אותו, והן לדרך מעשית על ידי הפקת יצירות שבהן הוא מזהה את חותמו.

כזו היא התזה שפיתח פרידריך הגל (ראו תמונה משמאל) ב"אסתטיקה" (א', 1835): "דברי הטבע קיימים רק באופן מידי ובאופן יחיד, ואילו לאדם, מכיוון שהוא רוח, יש קיום כפול:

[תמונתו של פרידריך הגל משמאל, היא נחלת הכלל]

- הוא קיים, מצד אחד, באותו אופן כמו הדברים שבטבע;

- אך מצד שני, הוא קיים גם עבור עצמו, הוא מתבונן בעצמו, תופס את עצמו, חושב את עצמו, הוא רוחני רק על ידי פעילות זו המהווה ישות לעצמה".

התודעה, - משמע, היכולת ליצור דימוי של עצמו ושל העולם החיצוני - היא אפוא אופן הקיום הספציפי לאדם. הודות ליכולת הזו, הוא אינו מסתפק בכך שהוא פשוט חי, אלא הוא שואל את עצמו את השאלה לגבי החוויה המקורית הזו שגורמת לו להתקיים, שבנסיבות קצת שונות, יכול מאוד להיות שלא היה נולד. האדם, דרך התודעה, מבין שהוא קיים. אבל, בה בעת, הוא תוהה על האפשרות לא להיות עוד, על המוות; ועוד יותר, על האפשרות שלא הייתה מעולם, על האין. לשאול את שאלת הקיום זה לשאול באותה מידה, מדוע ההוויה הפכה להיות דומיננטית כאשר האין היה סביר יותר.

המתמטיקאי, הפיזיקאי והפילוסוף הגרמני, גוטפריד וילהלם פון לייבניץ, (von Leibniz; ראו תמונה משמאל), טען, ב"עקרונות הטבע והחן" (1714) כי השאלה: "למה יש משהו ולא כלום" היא שאלה מהותית לפילוסופיה.

[בתמונה משמאל: גוטפריד וילהלם פון לייבניץ. התמונה היא נחלת הכלל]

רק ישות שמסוגלת לשקול את אי-קיומה יכולה לשאול שאלה כזו. האיש הוא היצור היחיד שיודע שהוא עומד למות ולדאוג בקשר לזה. מודעות זו לאין, גורמת לו להתחשב בקיומו שלו, ומאפשרת לו לבנות אותו בצורה מוארת. קיום, עבור האדם, אינו מסתפק אפוא בלהיוולד ואחר כך למות. זוהי חשיבה על החיים הללו והתחשבות במוות, גם תוך כדי עשייתו בצורה של ייסורים וסירוב.

להתקיים זה לעולם לא להיות בהרמוניה עם עצמך. זה מרמז על יציאה מעצמך ו"הבנה מקורית וספונטנית של העולם", כפל משמעות הנתמך במושג "להיות-בעולם". "הקיום", הרחק ממשמעותו הטריוויאלית, הופך להיות פריסה ונוכחות בעולם של ההוויה חסרת היסוד, כשאבן הבוחן שלה הינה היחס למוות.

זו ההגדרה שהפילוסוף הגרמני, מרטין היידגר, (Heidegger) מציע כשהוא מתייחס לאטימולוגיה של המילה כדי להדגיש עוד יותר את הספציפיות שלה: (הוויה וזמן, 1927).

[תמונתו של מרטין היידגר משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Willy Pragher - Landesarchiv Baden-Württenberg. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

עבורו, מהותו של האדם הוא בו-זמנית קיומו:

"מהו האדם, בו-זמנית: צורת ההוויה שלו, הדרך שלו להיות כאן להיות בזמניות, ממוקם בממד הזמן", מעיר 'עמנואל לוינס' ביצירתו שכותרתה "לגלות את הקיום עם הוסרל והיידגר" (1932). מכיוון שהקיום האנושי נחשב כנוכחות בעולם, אנו מבינים שכדי "להתקיים" צריך לצאת מעצמו לעולם.

הקיום שנוצר כך, הוא אז אותנטי. מכל היצורים החיים, רק האדם מוצא את עצמו בחוסר יציבות מהותי: מופנה תמיד לעבר העתיד (בפרויקטים שהוא עושה) או כפוף לעבר (הודות ליכולתו לזכור), לעולם לא נשאר בהווה באופן טהור ופשוט. הוא לא מפסיק להיות מופנה כלפי משהו אחר מלבדו, בין אם כלפי מי שהוא היה ובין אם כלפי מי שהוא יכול להיות. במובן מסוים, האדם תמיד מתרחק מעצמו.

'סארטר' ב"אקזיסטנציאליזם הוא הומניזם" (1945) מזהה את הקיום עם הצורך ללכת מעבר לעצמו, מה שהוא מכנה "טרנסצנדנטיות". להתקיים זה לפעול, לעשות בחירות. "אנחנו נידונים להיות חופשיים": גם בכך שאנו לא בוחרים, אנו בכל אופן בוחרים, זו של אי בחירה. הקיום, ביסודו, הוא "פרויקט": בחירה ומחויבות הם אפוא לב ליבה של מחשבתו של סארטר.

לכן, הקיום אמנם עולה על החיים, אבל רק האדם יכול לקבוע את עצמו כקיים, בעוד שהחיים שייכים לאדם וגם לצמחים ולבעלי חיים.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'מורכבות.
• הרחבת המושג 'ליניאריות';
• הרחבת המושג 'חוסר ליניאריות';
• אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו;
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו';
• להרחבה על 'מחיקה מהתודעה';
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם';
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה;
• אוסף המאמרים על שקרים.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• אוסף המאמרים על משילות;
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), חוסר ליניאריות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), ליניאריות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה, ייצור ידע, 20/2/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/5/21.
• פנחס יחזקאלי (2015), שקרים ושקרנים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 14/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ‘משילות’ באתר ייצור ידע, 9/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/7/20.