רוני אקריש: איתמר בן גביר לגיטימי בהחלט

תקציר: המושג 'פשיזם' בעידן המודרני, מונף בציניות על ידי האליטות הפוליטיות והתקשורתיות, כדי לקדם את אג'נדה שלטונית מסוימת. המניפולציה עובדת, אבל אין ארוחות חינם. מחירה הוא משבר דמוקרטי הולך ומעמיק, הממשכן את עתידנו; כי הוא משתק שיח חיוני לגורל המדינה, מחשש לגינוי מוסרי.

[בתמונה: איתמר בן גביר - הדמוניזציה הוא המכשיר לשימור הכוח על ידי דה-לגיטימציה של האחר. התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: איתמר בן גביר - הדמוניזציה הוא המכשיר לשימור הכוח על ידי דה-לגיטימציה של האחר. התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פשיזם, לחצו כאן]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

ההתקפות התקשורתיות על איתמר בן גביר, מלמדות על חוסר היכולת של פוליטיקאים ועיתונאים לדון במציאות, כמות שהיא. זו בעיה בדמוקרטיה, שבה לפחות לכאורה, התבונה אמורה לנצח.

לא הצבעתי לאיתמר בן גביר ואינני מתכוון להיות סנגורו! אך אני חייב להגן על תפיסת האמת שלי ועל ההוויה שלי. אני - ורק אני - מודע לה, כישראלי וכתושב קריית ארבע-חברון.

שיח דמוקרטי אמור להיות שיח כן על מצבנו הריבוני והלאומי. בשיח כזה יש לדון בעובדות ולנתח משמעויות ומסקנות. כל אחד יכול לבקר, להרהר אחרי הנאמר או להגן על עמדותיו, אפילו לשבח מועמד זה או אחר; לא להכפיש את האחר, בלי יכולת להבדיל בין תעמולה מכוונת של שקרים ודיווחים כוזבים, ותוך התכחשות לעובדות בשטח. חיים דמוקרטיים הם התמודדות מתמדת עם קונפליקטים, שבהם אנו שואפים להקשיב לקולות מרובים, ולמצוא את הקול הייחודי שלנו, שמשתמש ברוח הביקורתית שלנו ומועשר מניסיוננו האמיתי. זאת, על ידי הגבלת כוחם של רגשות בלתי נשלטים, דמוניזציה אבסורדית, חרדות ושקרים.

[בתמונה: למצוא את הקול הייחודי שלנו, שמשתמש ברוח הביקורתית שלנו ומועשר מניסיוננו האמיתי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]
[בתמונה: למצוא את הקול הייחודי שלנו, שמשתמש ברוח הביקורתית שלנו ומועשר מניסיוננו האמיתי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

שיח ההכפשות

אבל בעידן הרשתות החברתיות המאפשרות אנונימיות, אנו משחררים את כל האלימות שאנחנו לא מעיזים להפגין בחיי חברה מתורבתים. כל מה שטמון באפלה העלומה שבתוכנו, פורץ לאוויר הפתוח, ומתנקז לתוך השסעים הפוליטיים, הדתיים, החברתיים וכו'... הניואנסים האסורים חוגגים. המורכבות הופכת ליניארית. המציאות מתופעלת בשירות התשוקה להרוס ולמרוח את היריב.

[בתמונה: הכפשת האחר, בלי יכולת להבדיל בין תעמולה מכוונת של שקרים ודיווחים כוזבים, ותוך התכחשות לעובדות בשטח.... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]
[בתמונה: הכפשת האחר, בלי יכולת להבדיל בין תעמולה מכוונת של שקרים ודיווחים כוזבים, ותוך התכחשות לעובדות בשטח.... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

מה שנכון לעיתים לפוליטיקאים, לא נכון לגבי בוחריהם

[בתמונה משמאל: הסופר, המשורר, הפובליציסט, המחזאי והמסאי הצרפתי, ז'ול רומן. התמונה היא נחלת הכלל]

בן גביר מכריז, ברוב עם ועדה, כי הוא חותר לשינוי בלתי מתפשר. אבל, האם אין זו מטרתה של כל מפלגה אופוזיציונית, אם היא רוצה להתקיים ולהתבלט? הצורך לצבור עוצמה בזירה הפוליטית, מחייב לעתים התמודדות עזה, ואולי אף אלימה לפעמים.

אבל מה שנכון למועמדים לא צריך להיות הכלל עבור אזרחים, המעוניינים לחיות בדמוקרטיה שאינה מוגדרת רק על ידי תהליך הבחירות, אלא גם על ידי שימוש באינטליגנציה שכלית ורגשית. רק שלעתים קרובות מדי, אנו מחקים את המועמדים הללו, הנאבקים ב'משחק הפוליטי', בעיקר במהלך תהליך הבחירות.

ז'ול רומן (Jules Romains; סופר, משורר, פובליציסט, מחזאי ומסאי צרפתי) בספרו שפורסם ב1944: "לגלות מחדש את האמונה", כתב כך:

[בתמונה משמאל: הסופר, המשורר, הפובליציסט, המחזאי והמסאי הצרפתי, ז'ול רומן. התמונה היא נחלת הכלל]

"אם נדרשת הסכמת העם למעשי שלטון, להסכמתם הסבירה פונים, ובשום אופן לא לתשוקותיו, שאינן קדושות ואינן מכובדות... במילה אחת, לדמוקרטיה, באשר היא. העיקרון אינו משטר הריבונות העממית, אלא המשטר של ריבונות התבונה, בתנאים שבהם החברות מאפשרות זאת."

[בתמונה: התשוקה להרוס ולמרוח את היריב בהתמודדות עזה ואלימה לפעמים ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ashish_Choudhary לאתר Pixabay]
[בתמונה: התשוקה להרוס ולמרוח את היריב בהתמודדות עזה ואלימה לפעמים ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ashish_Choudhary לאתר Pixabay]

הצורך ב'עימות מתורבת'...

לבחירות יש ממד סמלי חזק. הן מפגש בין אדם, עם ומדינה. הן אמורות לארגן הפעלה מחדש של דמיון משותף, האחראי להבטחת השתתפות הרוב בפרויקט אמיתי, המבוסס על חזון משותף של האינטרס הכללי.

הבחירות לכנסת שלנו מכוונות להביא לידי ביטוי, את האופן שבו העם מזהה את עצמו, את תדמיתו ואת העתיד שנראה רצוי בעיניו. זה מצריך עימות מתורבת, שנפתר בבחירה ביום ההצבעה. כך מופעלת מחדש, באופן קבוע, הדבקות במסגרת המשותפת. החוזה החברתי והתרבותי הזה, שהופך מסה אנושית לעם. זוהי מהות הבחירות.

בטקס הדמוקרטי, העימות אינו כישלון. הסכסוך אינו מבוי סתום, המבטל את ההשתייכות לקהילה הלאומית, ומערער את תחושת המשותף. המחלוקת מאפשרת פעולה דינמית. היא לא נועדה למיין את "הטובים" מ"הרעים". בחירתו של אדם אינה משפיעה על הלגיטימיות של אחרים להתקיים ולהתמודד. בעתות משבר, המודעות הבריאה הזו היא חיונית; רק שאנו, לצערי, עדים לתופעות הפוכות.

[בתמונה: המחלוקת לא נועדה למיין את "הטובים" מ"הרעים", ולחלוק על הלגיטימיות של אחרים להתקיים ולהתמודד... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי mary1826 לאתר FIXABAY]
[בתמונה: המחלוקת לא נועדה למיין את "הטובים" מ"הרעים", ולחלוק על הלגיטימיות של אחרים להתקיים ולהתמודד... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי mary1826 לאתר FIXABAY]

'שיח הפשיזם' - ה'אלפא והאומגה' של המניפולציה הפוליטית

תמיד יהיה מי שירצה לעשות שימוש בפשיזם - ברוח החצי הראשון של המאה הקודמת - על ידי מניפולציה פוליטית ותקשורתית טהורה. השיח האנטי-פשיסטי השתרש בשיח הציבורי והפך ל'אלפא ולאומגה' של האסטרטגיה האלקטורלית (אלפא ואומגה הם האות הראשונה והאות האחרונה באלפבית היווני; וזהו סמל וביטוי נוצרי, המייצג את האלוהים)

[בתמונה משמאל: ה'אלפא והאומגה' של האסטרטגיה האלקטורלית... התמונה היא נחלת הכלל]

המושג 'פשיזם' ותיוגו של אדם כ'פשיסט' הפכו להתגלמותו של הרוע המוחלט, לצורת הקללה המודרנית שלנו, לכלי אדיר ומרכזי של הדרה משדה הדרישות הפוליטיות, של כל דבר שאינו מזדהה ומשתף פעולה עם הפרוגרסיביות. הוקעתה של טוטליטריות ימנית, לכאורה, משמשת כטיעון סמכותי, שמטרתו להשתיק כל קול מתנגד על ידי העמדתו בסיכון ל'מחיקה מהתודעה' ול'מוות חברתי'.

[בתמונה: הכינוי 'פשיסט' מסווג אזרחים כרשעים, תוך מניעת הוויכוח בנושאים מהותיים באמצעות פסילה... תמונתו של בניטו מוסוליני היא נחלת הכלל]
[בתמונה: הכינוי 'פשיסט' מסווג אזרחים כרשעים, תוך מניעת הוויכוח בנושאים מהותיים באמצעות פסילה... תמונתו של בניטו מוסוליני היא נחלת הכלל]
[בתמונה: ה'אנטי-פשיזם האלקטורלי' מציב את השקר כחלק מהותי בדיון הציבורי. [בתמונה: טיעוני סרק... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

ה'אנטי-פשיזם האלקטורלי' מציב את השקר כחלק מהותי בדיון הציבורי; ואפילו גרוע מכך: כמעין מסננת, שמסווגת אזרחים ל'אנשים מכובדים' לכאורה; או להבדיל, לרשעים גמורים. זאת, תוך מניעת ויכוח בנושאים מהותיים באמצעות 'מחיקה תודעתית'. בכך, נמנע כל דיון דמוקרטי בנושאים קריטיים, כמו: הגירה, ביטחון, זהות לאומית, ריבונות, משילות וכדומה. הבחירה החופשית, לכאורה, הופכת לבחירה תודעתית כפויה של ​​אדנות, במקום ביטוי לזכויות אזרחיות אלמנטריות, ולמתן ביטוי לעם, המעצב את דמותו ואת עתידו.

[בתמונה: ה'אנטי-פשיזם האלקטורלי' מציב את השקר כחלק מהותי בדיון הציבורי. [בתמונה: טיעוני סרק... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

המושג 'פשיזם' בעידן המודרני, מונף בציניות על ידי האליטות הפוליטיות והתקשורתיות, כדי לקדם את אג'נדה שלטונית מסוימת. הוא מהווה מסכה של גדלות מוסרית, המסתירה שאפתנות וחתירה לשלטון. לרוב, אין להן כבר מה להציע לעם. הן מנותקות ואף בזות לדאגות של האדם הקטן - שאיננו נחשב ב'משחק הגלובליזציה' - כי הן חיות במציאות שונה לחלוטין. הבוז והנתק הזה, מביאים אותם מחד גיסא, לפחד מאותם 'מעמדות מסוכנים' - עמך ישראל; ומאידך גיסא, לשחרר את מצפונם ממה שמתרחש בחייהם של אותם 'מסוכנים'... כך הם יכולים להטיל עליהם סטיגמה כאנשי הרוע. בעיני, זוהי התקפה ישירה על הדמוקרטיה!

המניפולציה עובדת, אבל אין ארוחות חינם. מחירה הוא משבר דמוקרטי הולך ומעמיק, הממשכן את עתידנו; כי הוא משתק שיח חיוני לגורל המדינה, מחשש לגינוי מוסרי.

[בתמונה: אנטי-פשיזם הוא מסכה להיעדר רעיונות, מצפון ופרויקטים. מטרתו לעטות מסווה מזויף של גדלות מוסרית, עבור שאפתנות למעמד חשוב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Vitabello לאתר Pixabay]
[בתמונה: אנטי-פשיזם הוא מסכה להיעדר רעיונות, מצפון ופרויקטים. מטרתו לעטות מסווה מזויף של גדלות מוסרית, עבור שאפתנות למעמד חשוב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Vitabello לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פשיזם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

One thought on “רוני אקריש: איתמר בן גביר לגיטימי בהחלט

  1. Pingback: פשיזם באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *