פנחס יחזקאלי: שיר ליל שבת – לאיזו מלחמה התכוון יהודה עמיחי?

[בתמונה: "כבסים כבר יבשו בחצר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JillWellington לאתר Pixabay]

"שיר ליל שבת" - או בשמו העממי המוכר "התבואי אליי הלילה" ליהודה עמיחי, מקוטלג אצלנו כיום, כשיר של ימי זיכרון. אבל בעיני היה השיר הזה תמיד שיר על אהבה אסורה שאבדה...

[לאוסף שירי הנצח, שהזמן לא יכול להם, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

הקדשה

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

"שיר ליל שבת" - או בשמו העממי המוכר "התבואי אליי הלילה" ליהודה עמיחי, מקוטלג אצלנו כיום, כשיר של ימי זיכרון.

עמיחי כתב אותו ב- 1952, שלוש שנים אחרי מלחמת העצמאות, שבה לחם במסגרת חטיבת הנגב, בין היתר בקרב חוליקאת הקשה, בו נהרג חברו ומפקדו חיים (דיקי) לקסברגר – אירוע ששב והופיע בשירתו ובסיפוריו.

ספר שיריו הראשון של עמיחי, שראה אור ב- 1955, היה מהפכני במסרים שלו, על אבדן החיים וחוסר הטעם במלחמות (ראו שירים כמו: "אלוהים מרחם" ו"גשם בשדה קרב") (ויקיפדיה: עכשיו ובימים האחרים)מאז התעצבה דמותו של עמיחי בהתאמה, (ראו תמונה משמאל למטה) והוא היה אמנם בעל זהות פוליטית מוגדרת מאוד:

[בתמונה משמאל: יהודה עמיחי. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

  • ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם יחד עם עמוס עוז, א. ב. יהושע ועמוס איילון, מכתב בניו יורק טיימס, בו הפצירו הסופרים ביהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים (ויקיפדיה: יהודה עמיחי).
  • הוא זוהה עם הסכמי אוסלו, ויצחק רבין, ראש הממשלה שזכה בשנת 1994 בפרס נובל לשלום, הזמין את עמיחי לקרוא משיריו בטקס הענקת הפרס באוסלו. בין השאר קרא עמיחי את שירו "אלוהים מרחם על ילדי הגן" (ויקיפדיה: יהודה עמיחי).

[בתמונה משמאל: יהודה עמיחי. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

"שיר ליל שבת" הולחן על ידי משה וילנסקי שנים לאחר מכן, לאחר מלחמת יום הכיפורים, מה שחיזק את דימויו כשיר אנטי מלחמתי. הוא בוצע לראשונה באלבומה מספר ה- 14 של הזמרת חווה אלברשטיין, "כמו צמח בר" שפורסם בשנת 1975 (ראו סרטון בהמשך המאמר).

טוען אתר הספרייה הלאומית: השיר "מתאר את אווירת השכול והעייפות בקרב החברה הישראלית שלאחר מלחמת יום הכיפורים... השיר מתאר את אווירת ערב שבת, המאפיינת משפחות יהודיות דתיות וחילוניות כאחד. האווירה היא של דממה ושקט נפשי ובעיקר מנוחה. מוזכר ציטוט של הפסוק בספר בראשית: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל־צְבָאָם" המתייחס לסוף מלאכת בריאת העולם והחלת המנוחה ביום השביעי. ישנם אלמנטים המתארים את המלאכה כקיומית וביטחונית. מתוארת המלחמה אשר בשקט השבת נראית רחוקה והגבול הקרוב שאין לחצות אותו. ניתן גם לראות את הכביסה התלויה בחצר כמסמלת את החיילים החוזרים לביתם הבטוח בשבת לאחר שהותם בחזית...".

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: קידוש ליל שבת - "אבי התפלל ויכולו, הארץ וכל צבאם" איפה השמים?? ... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: קידוש ליל שבת - "אבי התפלל ויכולו, הארץ וכל צבאם" איפה השמים?? ... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

אבל בעיני היה השיר הזה תמיד שיר על האהבה אסורה שאבדה...

בתמונה: משה וילנסקי. התמונה היא נחלת הכלל

שהרי אהבה גם היא מרכיב, שעובר כחוט השני בשירתו של עמיחי, והיה דומיננטי גם בספר שיריו הראשון... (ב"למעלה על העץ אצטרובלים": "אהבנו כאן", "ראי אנחנו שנים מספרים") (ויקיפדיה: עכשיו ובימים האחרים).

השיר מתכתב, לטעמי, היטב עם שירי האהבה של עמיחי. הוא ממקם אותנו בתקופת נעוריו בירושלים, כשהתגורר בבית הוריו (החצרות הסגורים בשכונת אבו טור הקרובה לגבול הפיזי של ירושלים החצויה; הכביסה התלויה בחצר הסגורה; האב שעורך קידוש בבית...). גם סוגיית האהבה האסורה מתאימה לרקע שבו גדל (בית אורתודוקסי קפדן בירושלים, בחברה שלא היו בה נישואין באהבה, אלא שידוכין בין משפחות; ושאין בה מקום לאהבה בין שניים...) ולזהות הביקורתית מאוד כלפי הדת שפיתח.

[בתמונה משמאל: המלחין, משה וילנסקיהתמונה היא נחלת הכלל]

ומהי אותה "מלחמה שאף פעם לא די לה", שמצויה היום במקום אחר - יש סוגים שונים של מלחמה; וזו מלחמה עם היצר, ועם זיכרון האהבה. זו כבר אינה מלחמה משותפת של שניהם אם לחצות את הגבול האסור, אותו חצו יחד בעבר; אלא מלחמה המצויה "במקום אחר", של המשורר לבדו, שנותר חולם ללא מענה, כמו הכבישים ש"שבים בלי הרף, לבדם, כסוס בלי רוכבו"

אז הנה השיר והפרשנות שלי עליו...

שיר ליל שבת: יהודה עמיחי

לחן: משה וילנסקי

1952

התבואי אלי הלילה

כבסים כבר יבשו בחצר

מלחמה שאף פעם לא די לה

היא עכשיו במקום אחר

*

לטעמי מדובר בסיפור על אהבה אסורה שאבדה מזמן ("הכבסים כבר יבשו בחצר..."). הלילה והחלום הם מפלט התשוקות הבלתי ממומשות של צעירים - שהזמן רק מעצים - והאוהב מזמין את אהובתו האסורה לחלוק איתו את חלומו, כשהוא שוכב בדד על ייצועו...

והמלחמה של המשורר, זו "שאף פעם לא די לה", היא כאמור המלחמה ביצר, ובתשוקה ובזיכרון; והמלחמה הזו נמצאת עתה במקום אחר. היא כבר איננה מאבק משותף; והוא מתמודד עימה, לבדו.

וכבישים שבים בלי הרף

לבדם כסוס בלי רוכבו

והבית נסגר בערב

על הטוב והרע שבו

*

תחושה של בדידות מעיקה. המסרים שהמשורר שולח לאהובו אינם מתקבלים. הכבישים - הדרכים - אל אהובתו - האסורה לו - "שבים בלי הרף, לבדם, כסוס בלי רוכבו"...

הבית שהוא מקור הטוב מהווה עבורו גם את מקור הרע ("על הטוב והרע שבו") הוא זה שסוגר עליו, כופה עליו ניתוק; ומפריד אותו מאהובתו.

וידענו היטב כי הגבול

הוא קרוב ואסור לנו שם

אבי התפלל ויכולו

הארץ וכל צבאם

*

זו הייתה אהבה אבודה מתחילתה. "ובעצם" - פונה המשורר לאהובתו - "ידענו כי הגבול קרוב ואסור לנו". את גבולות המותר והאסור, באותם ימים, של האהבה האסורה חצו שניהם, כשהיו יחד...

ועתה, נותר רק לשלם את המחיר. חלקו השני של הבית מחזיר אותנו למציאות. הנה קידוש ליל שבת; הנה האב (לא המשורר...) מקדש; ועוד מעט יעלו כולם על יצועם, והמשורר יוותר לבדו, עם געגועיו, מחשבותיו ותשוקותיו. שימו לב שעמיחי משמיט מהקידוש את המילה "שמים" (במקור: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"...). בקידוש הזה אין שמים; אם בשל הביקורת שלו כלפי הבורא שתתעצם בהמשך השיר; ואם כיוון שלילו של המשורר הולך להיות רווי בחלום של פריצת גבולות; של אהבה אסורה ושל יצר; וכשיש יצר אין, לכאורה, קדושה. אין שמיים. יש רק ארץ. הכל גשמי...
צבא והארץ האפילו עוד מעט יכבה האור המצווה בה שמיים התחילו שוב השניים צריכים לגמור.

צבא השמים - השמש הירח והכוכבים, כולם כבים. החשיכה משתלטת; ובא רגע הזיכרון, של האהבה.

"המצווה בה שמים התחילו, שוב השניים צריכים לגמור"... ה'שמים' - שחסרים בקידוש של האב - מופיעים פה בסייפא של השיר, במעין טרוניה כלפי האלוהים: את המצווה הזו של הבריאה, שהשמים התחילו; ממשיכים מאז בני זוג, שבוראים את הדור שאחריהם.

אבל, לא בדרך של אהבה. לא השניים האלה. הם כבר לא יאהבו יחד, ולא יבראו דבר.
ושוב - הכל בעיני המתבונן... בנוסף לחווה אלברשטיין, זכה השיר לביצועים רבים, שהמוכר - ולטעמי הטוב מכולם - הוא של נורית גלרון (ראו סרטון בתחתית המאמר). הוספתי עןד ביצוע מעניין ומרגש של הילה כהן אלעזר עם נגנת הקונטרבס גל מאסטרו:

הביצוע של חווה אלברשטיין

הביצוע של נורית גלרון

[לאוסף שירי הנצח, שהזמן לא יכול להם, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: שיר ליל שבת – לאיזו מלחמה התכוון יהודה עמיחי?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *