רוני אקריש: המוות לבדו מעורר את רגשותינו – 'הנפילה' לאלבר קאמי

[בתמונה: חלק מכריכת הגרסה העברית של הספר 'הנפילה' לאלבר קאמי - בתרגום עמנואל פינטו - שראתה אור בנובמבר 2014 בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[בתמונה: חלק מכריכת הגרסה העברית של הספר 'הנפילה' לאלבר קאמי - בתרגום עמנואל פינטו - שראתה אור בנובמבר 2014 בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

"... האם אתה יודע למה אנחנו תמיד הוגנים ונדיבים יותר עם המתים? הסיבה פשוטה! איתם אין חובה. אם היו מכריחים אותנו לעשות משהו, זה היה, להיזכר, ויש לנו זיכרונות קצרים."

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ ב-‏אוניברסיטה עממית חינמית "קפה דעת"‏.

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ ה‏אוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

הנה לכם הרהורים, כחומר למחשבה:

"... אולי אנחנו לא מספיק אוהבים את החיים? שמתם לב שהמוות לבדו מעורר את רגשותינו?

איך אנחנו אוהבים חברים שזה עתה עזבו אותנו, לא? כמה אנו מעריצים את אלה מהמורים שלנו שאינם מדברים עוד, פיהם מלאה אדמה! המחווה אז מגיעה באופן טבעי למדי; המחווה הזו, שאולי הם ציפו מאתנו כל חייהם.

אבל האם אתה יודע למה אנחנו תמיד הוגנים ונדיבים יותר עם המתים? הסיבה פשוטה! איתם אין חובה. הם משאירים אותנו חופשיים, אנחנו יכולים לקחת את הזמן שלנו, להתאים את המחווה בין הקוקטייל לפילגש נחמדה, בזמננו החופשי בקיצור. אם היו מכריחים אותנו לעשות משהו, זה היה, להיזכר, ויש לנו זיכרונות קצרים.

לא, זה המוות הטרי שאנחנו אוהבים אצל חברינו, המוות הכואב, הרגש שלנו, סוף כל סוף רק את עצמנו!"

(הנפילה מאת אלבר קאמי)

[בתמונה: כריכת הגרסה העברית של הספר 'הנפילה' לאלבר קאמי - בתרגום עמנואל פינטו - שראתה אור בנובמבר 2014 בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.