[לאוסף המאמרים על ביטחון הפנים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
כשאנרגיה לאומית מתפרצת...הסרט קברט (Cabaret) הוא סרט מוזיקלי משנת 1972, אשר ביים בוב פוסי, ומככבים בו לייזה מינלי, מייקל יורק, וג'ואל גריי. עלילת הסרט מתרחשת בגרמניה של רפובליקת ויימאר בשנת 1931, שנתיים לפני עליית הנאצים לשלטון. בצד המוסיקה שובת הלב, הסרט מציג - בדרך בלתי אמצעית - את העוצמה, שבאנרגיה הלאומית המתפרצת, ששחרר הנאציזם אחרי שנים קשות של שפל לאומי (וכלכלי).
אחד הקטעים - שמקפיאים את דמי וקשים לי לצפייה בסרט - הוא השיר: 'המחר שייך לי' (Tomorrow Belongs to Me): גיבורי הסרט עוצרים באחד הכפרים, כשלפתע נשמעת שירה של נער. המצלמה עוברת אליו, ומראה לנו פנים תמימות ויפות של נער מתבגר, בלונדיני בעל חזות ארית, ששר לכאורה שיר טבע, על יערות ונחלים הנשפכים לים. גם הצופים בנער השר נראים, בתחילה, צופים רגילים, המתענגים על קולו היפה...
ואז, מסתיים הבית שבשיר במילים, "המחר שייך לי (Tomorrow Belongs to Me), והכל משתנה. השיר הופך למשהו אחר שמקרין אנרגיה מתפרצת ומאיימת: המצלמה מתרחקת מפניו של הנער, ומראה לנו שהוא לבוש במדי "נוער היטלר" (היטלר יוגנד - Hitlerjugend). הוא ממשיך ושר על תהילת המחר. הקהל מצטרף אליו בעוז, שלובש חזות מאיימת יותר ויותר. כשהנער קורא לעמו להתעורר מזדקף הקהל על רגליו ושר בעוז. הוא כבר לא נראה כל כך רגיל... העוצמה מגיעה לשיאה כשהנער חובש לראשו בבית האחרון את כובע ההיטלר יוגנד ומצדיע במועל יד, והקהל איתו... הנה, צפו בעצמכם. מפחיד:
[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
אנרגיה לאומית מתפרצת היא כוח שקשה מאוד לעצור...
בייחוד אם היא מתובלת בהבנה, שהצד השני מתפורר לתוך עצמו... כותב ד"ר מרדכי קידר ב'מקור ראשון', את מה שכל מי שגר בפריפריה מרגיש על בשרו:"... כל מי שרואה צעירים (בגילים 20-25) ערבים אזרחי ישראל במרחב הציבורי הישראלי לא יכול להתעלם מהשינוי הדרסטי שחל בשנתיים האחרונות בהתנהגות ובהתנהלות של חלקם. מדובר בחלק מהצעירים, בדרך כלל גברים, הלומדים באוניברסיטאות או עובדים בבתי המרקחת, בבניה, בבתי המלון ובמקומות רבים אחרים אשר עד לפני שנים ספורות הם התנהגו בדרך כלל בדרך ארץ ובכבוד לסובבים אותם, דיברו בטון רגוע והתנהלו באופן מכובד ומכבד.
בשנים האחרונות אני רואה שינוי גדול בהתנהגות של חלקם במרחב הציבורי: נהגים ערבים צעירים נוהגים בפראות חסרת תקדים ובאלימות מופגנת, וזה לא עניין חדש: ביום כיפור לפני חמש עשרה שנה דרס נהג טרקטורון אסעד שיבלי בן 20 את הילדה טל זינו שהלכה ברחוב בכפר תבור, וביום כיפור לפני שנתיים נדרס הילד איתי מרגי בתל אביב על ידי סוחר הסמים אמיר אבו לבן מרמלה. מקרים אלו אינם היחידים שהסתיימו במוות כתוצאה של נהיגה פרועה ומסוכנת של צעירים ערבים.
המדינה שייכת להם...
צעירים ערבים הנוסעים באוטובוס וברכבת מדברים בטלפון הנייד, וזה עם זה, בקול גדול והרושם שהם יוצרים הוא שהם מתייחסים אל המרחב הציבורי כשייך להם. בשנים האחרונות רואים יותר ויותר הפגנות של ערבים ביום העצמאות עם דגלי פלסטין. זה התחיל ביישובים הערביים, עבר לערים המעורבות ובשנים האחרונות רואים הפגנות כאלה בתל אביב, בעיקר באוניברסיטת תל אביב. הצעירים המפגינים יודעים בדיוק מה משמעות הנפת הדגלים הללו – תקווה לחיסול מדינת היהודים – ואת המסר הזה בדיוק הם רוצים להעביר.
מנהל אתר בניה סיפר לי שבתקופה האחרונה פועלים ערבים מעלים דרישות חסרות תקדים ונעדרות היגיון על ימי חופשה ותנאי עבודה, וכשדרישותיהם אינן נענות הם מזיקים לבניין ולציוד העבודה.
הדוגמאות לשינוי שחל בהתנהגות הצעירים הערביים הן רבות ומגוונות, ודי כאן אם נזכיר את התנהגות מאות מהם באירועי "שומר החומות" במאי 2021 בערים המעורבות: יפו, עכו ולוד...".
[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'להיות דימי – בן חסות – בארצנו', לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'נבואת קץ ישראל של בסאם ג'ראר', לחצו כאן]
[למאמר המלא של ד"ר מרדכי קידר ב'מקור ראשון', לחצו כאן]
מתי מדינה קורסת? התיאוריה של אדיג'ס
יצחק אדיג'ס (ראו תמונה משמאל) הוא היועץ האסטרטגי החשוב ביותר בעולם המערבי בעשורים האחרונים; והוא המחיש לנו מתי מתרחשת קריסה של מערכת ארגונית (מדינה היא בסך הכל ארגון גדול...), בנוסחה הבאה:
ההצלחה - או לחילופין, הקריסה הארגונית, בהתאמה - היא הפונקציה שבין יכולת הארגון באינטראקציה שלו עם סביבתו (המונה של השבר בתמונה למטה) לבין קיומו של שיתוף פעולה פנימי.
חוסר יציבות פנימית משמעותית, ורמה גבוהה של עימותים, מריבות וההתפוררות פנימיים, הופכים את המכנה לשלילי - ועימו את כל פונקציית ההצלחה - ויוצרים קריסה.
קברניטי הארגון מתחלפים בפרקי זמן קצרים; והארגון נסחף לכאוס ניהולי. הוא מיטלטל מתוכנית אסטרטגית אחת לשנייה, ומשינוי לשינוי, בלי יכולת לייצב את עצמו.
נשמע לכם מוכר? צריך להיות!
.
.
[לאוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על הצלחה וכישלון, לחצו כאן]
התוצאה: פער רלוונטיות
התוצאה היא פער רלוונטיות הולך וגדל של הקברניטים ושל חלקים בתוך הציבור. הקברניטים - וחלק מהציבור - רואים דבר אחד אבל מבינים דבר אחר לחלוטין; והעיוורון הזה יוצר מצב, לפיו הצעדים שמתבצעים רק מחמירים את המצב ומחישים את הקריסה.[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן]
[בתרשים: כך נוצר פער רלוונטיות. התרשים: ייצור ידע]
של מי המדינה?
ולמי שזקוק לעוד קצת סם הרחה כדי להתפכח, הסקר האחרון של 'הביטחוניסטים', לפיו 75% מהפלסטינים תושבי ישראל סבורים שאין ליהודים זכות על הארץ, חותם את תמונת המצב במלוא חומרתה.
[לכתבה המלאה של חנן גרינווד ב'ישראל היום', לחצו כאן]
המלחמה קרובה והניצחון ממש לא בכיס!
הסייפא של הסקר: העובדה, ש- 67% מהציבור היהודי סבור - בניגוד לשעת קברניטיו - ש"נשק חם - הכי יעיל בשמירת הסדר", רק מעיד על עוצמת פער רלוונטיות שבו הם נתונים.
בעודם מתכננים מפקדות ודרגות ותקנים ואמצעים של משמר לאומי ממוסד בעוד שנה (!), מבין הציבור שהמלחמה קרובה, והניצחון ממש לא בכיס; כל יום של שקט שעובר - בייחוד אם העימות יפתח על ידי הצד השני - יגדיל את כמויות הדם שישפך משני הצדדים; יגדיל את הלחצים הבינלאומיים מבחוץ, ויקטין מאוד את הסיכויים לנצח!
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
[לאוסף המאמרים על ביטחון הפנים, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2019), הכל על הצלחה וכישלון באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/12/19.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
- פנחס יחזקאלי (2021), מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/5/21.
יש איזו תחושה באוויר שאנחנו על סף התפרצות הר געש. קצת אולי כמו לפני מלחמת יוה"כ.
גם אז היו סימנים מטרימים רבים – ומצד שני הרבה אנשים שלא רצו לראות את המציאות הקשה ההולכת ונרקמת עד רגע הפריצה.
אני פוגש אנשים, טובים ובעלי נסיון, אנשי יחידות לוחמות מהוללות, והם אומרים משהו כזה: "אין שום איום קיומי על ישראל, מספיק עם כל הפניקה, אנחנו מאד מאד חזקים והכל קטן עלינו". הם אפילו מגחכים על "הפניקה". שאננים, יהירים וחדורי בטחון עצמי אינסופי.
זה בדיוק מה שמזכיר את מלחמת יוה"כ.
מתי בדיוק תהיה ההתפרצות של הר הגעש ובאיזו מתכונת בדיוק – קשה לנבא. זה יכול להיות שבוע, חודש, שנה או קצת יותר. אבל בהחלט הדינמיקה הברורה היא בכיוון של התפרצות קשה, שתכלול רב-זירתיות מאד מאד מאתגרת מצד אחד, ומולו מערך בטחוני עם בעיות לא מעטות מצד שני. הווקטור של המציאות מראה שלשם פנינו מועדות.
במרוץ בין האיום למוכנות, ובין המוטיבציה והאנרגיה של האוייבים לזה שלנו, אני לא בטוח מי זז יותר מהר ויותר חזק קדימה.
אחד האיומים הקשים ביותר הוא כמובן האיום הפנימי – בערי ישראל, בנגב ובגליל, וביו"ש. ניראה שחסמים רבים נשברו והמוטיבציה של האוייב הפנימי בשמיים. הם מרגישים תקווה ממשית להצליח – לגרום כאוס, דמורליזציה ופחד בציבור היהודי – וכמובן להרוג, לפגוע בתשתיות, ובעצם לקחת שלטון דה-פקטו במרחבים רבים, כבסיס לחיסול מדינת ישראל.
כן – איום קיומי, לא פחות. בטח בשילוב איומים נוספים, רב-זירתיות מאתגרת.
כדי להתמודד עם המצב הזה חייבים לעסוק במס' אלמנטים:
1. הכשרת הלבבות, תודעת מאבק קיומי – אצלנו היהודים הציוניים ותומכיהם. זה דורש להתגבר על המשוכות הגבוהות של מי שאינם מבינים את המצב לאשורו, אותם אלו שמגחכים. להגיע למצב שיש אצלנו אנרגיה מתפרצת לפחות כמו אצל אוייבנו (כרגע הם בעמדת יתרון מובהק ברמת האנרגיה).
2. לפעול לפי סדר במיקוד מאמץ, כדי למזער את האתגר של הרב-זירתיות: קודם באתגר הפנימי, אח"כ בעזה, אח"כ בשאר.
בכל זירה כזו, ההשג הנדרש הוא נטרול של היכולות והמוטיבציות.
למשל: בגזרה הפנימית, יש צורך ליצור הרתעה קשה ביותר, כך שהחברה הערבית תאבד כל תקווה ותנטוש את הדרך הקיימת המובילה לעימות חזיתי. זה קשה, אבל אפשרי. להחזיר את "קיר הברזל" לממדים הראויים, קודם כל בזירה הפנימית. לצורך זה נדרש שילוב של מדיניות וביצוע, כמובן לאחר הבנת המצב.
בגזרת עזה (בה יש לטפל לפני לבנון – הם חלשים יותר): אין ברירה, חייבים לעבור למצב דומה לזה שיש ביו"ש מאז חומת מגן. השלטון המקומי לא בידינו, אבל לאחר "חומת מגן עזה" שנוציא לפועל אנחנו נכנסים ויוצאים ונכנסים שוב וגוזמים את הדשא מתי שצריך.