גרשון הכהן: "באמא שלכם, רק אל תביאו עלינו עוד פיגועים…"!

[בתמונה: מתרפסים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mahbubhasan2550 לאתר Pixabay]

[בתמונה: מתרפסים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mahbubhasan2550 לאתר Pixabay]

כשתוקפים אותך, אי אפשר על העת רק להתגונן. העיקר הוא, שסוף סוף אחרי שנים של פאסיביות, קיפאון וסטגנציה, ניקח יוזמה, בתחום הלגיטימי ביותר שיש: ההחלטה מי יישא נשק במדינה ריבונית!

[לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

הגיע הזמן לצאת מהפחד, להפסיק לדקלם מנטרות שחוזרות על עצמן אחרי כל פיגוע, להבין למה זה קורה לנו, ולספר סיפור. אין לנו סיפור.

הסיפור הבסיסי איננו שכמה קיצונים מנסים לעשות פיגועים. הסיפור הגדול מחזיר אותנו לשאלת היסוד: מה בסיס קיומנו כאן? על מה אנחנו נלחמים? הערבים לעומתנו, יודעים היטב על מה הם נלחמים.

בהיעדר סיפור, נקלעת ההנהגה הישראלית, במגעיה עם מנהיגים ערבים, למצב של התרפסות: "באמא שלכם, רק אל תביאו לנו עוד פיגועים; ונעבור את זה בשלום; ונקטין את הנוכחות שלנו פה ושם..." זו דינמיקה של חולשה! מול הציבור הישראלי מטשטשים ומכילים. "זה בכלל דאעש", "זה טרור מסוג חדש"...

[בתמונה: מתרפסים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

אי אפשר רק להתגונן

והשאלה הגדולה היא מה המומנטום הציוני שלנו - והאם יש לנו בכלל, עוד מומנטום... האם אנחנו רוצים רק עוד יום של שקט, או שאנחנו מוכנים לעשות מהלכים גדולים למען מטרה. האירועים הללו הם הזדמנות למערכה כוללת. נקודת המוצא שלה היא, שיש קשר ישיר בין מה שנראה כמופע פלילי של ארגוני פשיעה בחברה הערבית, ובין אירועים לאומניים. בכל מכוון לדבר אחד, המגובה במאות אלפים של כלי נשק לא חוקיים; ואפילו אמצעי מיגון אישיים, כמו אפוד קרמי, כמו שראינו בפיגוע בחדרה. זו ההזדמנות למערכה רבתי שתפתור את הבעיה אחת ולתמיד. לצאת למערכה כוללת להשרשת תופעת הנשק במגזר הערבי.

והעיקר הוא אפילו לא הנשק. כשתוקפים אותך, אי אפשר על העת רק להתגונן, כמו 'ילד הכאפות' של בית הספר. העיקר הוא, שסוף סוף - אחרי שנים של פאסיביות, קיפאון וסטגנציה - אנחנו לוקחים יוזמה, בתחום הלגיטימי ביותר שיש: ההחלטה מי ישא נשק במדינה ריבונית! ולגיטימי למדינה לטפל בתופעות של אחזקת נשק לא חוקי; ואין מנוס מלגייס לכך גם כוחות צבא; ולבצע מערכה שתרפא את הנגע המאיים הזה, אחת ולתמיד.

[לאוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה, לחצו כאן]

האלוף במיל' גרשון הכהן: כשתוקפים אותך, אי אפשר על העת רק להתגונן... העיקר הוא, שסוף סוף אחרי שנים של פאסיביות, קיפאון וסטגנציה, אנחנו לוקחים יוזמה, בתחום הלגיטימי ביותר שיש: ההחלטה מי ישא נשק במדינה ריבונית! [התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

 [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *