גרשון הכהן: קשה להיות יהודי בחווה, במדינת ישראל

[בתמונה: קשה להיות יהודי בחווה במדינת ישראל... התמונה: גרשון הכהן]

[בתמונה: קשה להיות יהודי בחווה במדינת ישראל... חוות שמשון. התמונה: גרשון הכהן]

האם אף אחד, חוץ ממני, איננו רואה את הקשר שבין חוות הבודדים - המושמדות על ידי המנגנון הביורוקרטי והמשפטי - לסוגיית אבדן הריבונות על שטחי המדינה?

[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

לוגו של העיתון, ישראל היום

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר שני מתוך שלושה, בנושא השמדת חוות הבודדים בישראל על ידי המנגנון הביורוקרטי, באישור המנגנון המשפטי. למאמרים האחרים לחצו:

*  *  *

חוות מרעה אחת אחרונה נותרה בהרי יהודה - חוות שמשון. מתגוררת בה משפחת דרומי ומטפחת אותה במסירות.

כל החוות האחרות - בהן חוות שי זלצר בסטף; וחוות אבשי יערן בהר יעלה - נעקרו בשנים האחרונות, בהוראת רשות מקרקעי ישראל ובגיבוי בתי המשפט. בשבועיים האחרונים נגזרה גזרת העקירה גם על חוות שמשון. עוד קיים זיק של  תקווה לפתרון, במאמץ שתדלני אחרון, למול רשות מקרקעי ישראל והועדה המחוזית במשרד הפנים,

39 שנים מחזיקה משפחת דרומי בחוות המרעה. אילו היה מדובר במשפחה בדואית, יחס השלטונות למעמדם בקרקע היה ככל הנראה גמיש יותר...  זוהי דוגמה קלאסית לעיוות שנוצר כתוצאה משלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים של המנגנון הציבורי!

[לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן]

[בתמונה: מקווה מימי בית שני שנחשף בחוות שמשון... התמונה: גרשון הכהן]

[בתמונה: מקווה מימי בית שני שנחשף בחוות שמשון... התמונה: גרשון הכהן]

חוות דרומי עלתה לקרקע בברכת המוסדות, שביקשו אחיזה בגבעות שפלת יהודה. במדינות מערב אירופה - המצטיינות ברגישות לנכסי הטבע - למדו, עם השנים, עד כמה, נוכחות האדם בטבע לא רק שאינה פוגמת באיזון האקולוגי, אלא אף מועילה לו. גם בישראל, המוסדות המוסמכים לטיפול ביער ובמרחב הפתוח, רשות שמורות הטבע וקרן קיימת לישראל, למדו עם השרפות הגדולות, עד כמה נחוצה נוכחותו של האדם בלב החורש והיער. היא נחוצה למניעת שרפות, למתן התרעה על התפרצותן, למניעת ציד בלתי חוקי ולמניעת נזקים כמו שפיכת פסולת בניין.

ובכל זאת הרשויות הממונות - רמ"י וועדות התכנון - ממשיכות להתנגד לקיום החוות. הן אמנם מכירות בנחיצות המרעה, אך הן מתנגדות לכל סממן של קביעות הטמון במגורי משפחת הרועה עם העדר. עמדת קרן קיימת לישראל הובאה לדיון הוועדה המחוזית, שדנה בעניין חוות שמשון באמירה כי "די ברעייה עונתית ואין הכרח ברעיית קבע" (מתוך סיכום ועדה מחוזית לתכנון ובניה 202123 מיום 28.10.2021 ) ההמלצה ל"רעייה עונתית" בפירושה המעשי מעדיפה עדר בבעלות בדואית. המאמץ להימנע  מעדר קבוע, מבטא מדיניות קשוחה למניעת כל מגורים בשטח המוגדר בתכנית מתאר ארצית ומחוזית כ"שטח פתוח". אלא שבאופן המעשי, המדיניות מיושמת במיקוד מובהק לחוות מרעה המוחזקות בידי אזרחים יהודים.  

האלוף במיל' גרשון הכהן: האם אף אחד, חוץ ממני, איננו רואה את הקשר שבין חוות הבודדים המושמדות על ידי המנגנון הביורוקרטי והמשפטי, לסוגיית אבדן הריבונות על שטחי המדינה?

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

מוסף הארץ (10.5.2019) הביא את סיפורן של משפחות ישראליות שהקימו חוות חקלאיות בפורטוגל, אחר שנואשו לממש חלומם זה בישראל. 

משפחת יערן, היא אחת המשפחות המספרות למוסף הארץ את סיפורן. אבישי יערן בן קיבוץ, לוחם סיירת מטכ"ל ורעייתו בר, בחרו באורח חיים טבעי בחווה קטנה בלב החורש בהרי יהודה. במו ידיהם הקימו  חווה לגידול עיזים, מחלבה קטנה ובית מגורים צנוע. פקחי  רשות שמורות הטבע  תמכו בחווה. אולם רשויות התכנון של מדינת ישראל, יחד עם רשות מקרקעי ישראל,  נאבקו בה. ראו בה שילוב מאיים בלב היער של "מגורים תעשייה ומסחר".  גם כשהובאה הסוגיה לבית המשפט, תמהו השופטים היכן מוצאים כאן "תעשייה ומסחר"? את המחלבה הקטנה בחרו הפקידים הממונים להציג כ"תעשייה" ואת הדלפק הקטן למכירת גבינות ראו כ"בית מסחר".

מבחינת גורמי הממשל הישראלי, חוות בודדים הן תקדים מסוכן לתכנון המרחב המחוזי והארצי. בין צורות ההתיישבות הכפריות שהוקמו בארץ במאה השנים האחרונות: קיבוץ מושב, או יישוב קהילתי, לא הותירו מקום לצורה נוספת במתכונת חווה. מה שנחשב צורת קיום נפוצה ומוכרת גם במדינות מפותחות כמו ארה"ב, אוסטרליה, איטליה -  עבור יהודי, במדינת ישראל, איננה אפשרות כלל. רק כאן מותגה החווה בכינוי: "חוות בודדים". כל יהודי במדינת ישראל שבחר בצורת קיום כזו, נקלע בעל כורחו, לדרך חיים הנתונה במאבק  מתיש עם רשויות המדינה.

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'למה חוות הבודדים עוברות לפורטוגל', לחצו כאן]

[בתמונה: חווה בפורטוגל. התמונה: גרשון הכהן]

[בתמונה: חווה בפורטוגל. התמונה: גרשון הכהן]

למעשה, אין במדינת ישראל  מקום  ליהודי שמבקש לחיות  בלב הטבע,  בלי דרך אספלט, בלי מדרכות אקרשטיין, בלי גדר ביטחון ושער צהוב.  גם אם יתחייב בציות מוחלט לכל הדרישות האקולוגיות, יחשב לאויב בעיני העמותות הירוקות בראשן החברה להגנת הטבע. מבחינתם הרמוניית הטבע חייבת להתקיים ללא נוכחות האדם.  אלא שההתנגדויות שלהם ממוקדות על פי רוב בחוות השייכות ליהודים. ביקור בחווה ימחיש במובהק עד כמה מבחינת איכות הסביבה, נכונה יותר נוכחות המרעה הקבוע בהשוואה  למרעה העונתי. באשר לחשש שמא יום אחד, בניו של החוואי יספסרו בקרקע לבניית מלון, יש לכך מענה מתאים  בחוזה חכירה שיקבע את אילוצי השימוש בקרקע.

ההתנגדות לחוות מגובה בתכנית המתאר הארצית, שהגדירה בקנאות שטחים פתוחים בהם יערות וחורש כמרחבים שאין לקיים בהם כל פיתוח. זה מה שמסביר את ריבוי החוות דווקא ביהודה ושומרון, שם נמצא למבקשי חוות הבודדים,  מפלט מן הקיבעון התכנוני של מדינת ישראל. בתנאיי  הגמישות היחסית שעדין מתקיימים ביו"ש ובבקעת הירדן, נוצר פתח לצורות התיישבות חדשות מחוץ לגדרות היישובים הפרווריים שהולכים ומתרחקים מכל סממן כפרי.

למול הקיר המדינתי הביורוקרטי, נוהגים בשנים האחרונות להאשים את מערכת המשפט ובמיוחד את בית המשפט העליון. אלא שדווקא בסוגיה הזו, הפקידות הממשלתית היא האחראית העיקרית להצבת המכשולים; ואילו בית המשפט היה במקרים לא מעטים, כתובת קשובה למצוקת החוואים. ראוי בהקשר זה לעיון פסק הדין עע"מ 6944/11 בבית המשפט העליון בערעור הנוגע לחוות שי זלצר בהר איתן בסמוך לסטף.

[לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

בכרזה: ריבונות באזור הדמדומים עושים רק עם אזרחים... [התמונה: אזור הדמדומים... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי _Marion לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה: אזור הדמדומים... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי _Marion לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

רשויות התכנון ומנהל מקרקעי ישראל הן אלה שערערו לבית המשפט העליון בעניין חוות זלצר שהוקמה בהסכמתם ב-1974.  במהלך הדיונים, השופטים הפצירו ברשויות למצוא פתרון מוסכם וכך נימקו "המקרה שלפנינו הוא מקרה פתולוגי נסיבותיו ייחודיות ומיוחדות. לא מדובר בפרחח שעלה על קרקע והשתלט באופן בלתי חוקי... פעילותו תורמת לשימור היער..." אבל הפקידים התעקשו שלא להתגמש  וגורלה של חוות זלצר נחרץ לנטישה.

הדיון בבית המשפט לא נסב על בירור הראיות אלא על פירוש החוק בהתייחס למידת ההפרה של חוות מרעה לקיומו של שטח שהוגדר בתכנית המתאר הארצית כשטח פתוח. התעקשות הפקידים שלא להתגמש, עמדה להבנת בית המשפט בהתאמה לחוק, ומשום כך לא פסקו בסופו של דבר להגנת החווה.

המפתח לפתרון בכל  החוות שנעקרו, היה מצוי בידי הפקידים אך הם בחרו להימנע מתקדים. גם המפתח להצלת חוות שמשון  מצוי בשלב זה, בידי אותם פקידים בציפייה  שיעשו חסד עם החווה האחרונה.

עם ימי החורף, מומלץ טיול לגבעות החווה מדרום לכפר אוריה. כל אדם  שאדמת הארץ נוגעת בנשמתו, ימצא שם  שמורת חיים ושמורת טבע נדירה  שמדינת ישראל שוחרת התכנון  והחוק, בחרה לאפשר רק לאזרחיה הלא יהודיים.

[בתמונה: קשה להיות יהודי בחווה במדינת ישראל... חוות שמשון. התמונה: גרשון הכהן]

[לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

 

4 thoughts on “גרשון הכהן: קשה להיות יהודי בחווה, במדינת ישראל

  1. Pingback: זהר ולבנונה דרומי: סיפורה של חוות שמשון - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות: אוסף 26 - ייצור ידע

  3. Pingback: שלטון הנהלים באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  4. Pingback: גרשון הכהן: למה חוות הבודדים עוברות לפורטוגל - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.