גדעון שניר: פניקה מוסרית וילדי המסתננים בישראל

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

זהו מאמר שלישי בסדרה של שלושה מאמרים על 'פאניקה מוסרית'. המאמרים הנותרים הם:

*  *  *

אחת הדוגמאות האפקטיביות ביותר של שימוש ב'פניקה מוסרית' בישראל, ע"י גופים אינטרסנטים, בסיוע התקשורת, להשגת מטרות רצויות בעיניהם, היה בסוגיית ילדי המסתננים בישראל.

באותם ימים ניסתה ישראל להתמודד עם בעיית המסתננים מאפריקה. ההתמודדות הזו נבלמה בעזרת קמפיין תקשורתי ש'הורץ' בסיוע התקשורת. בקמפיין הזה עשו הארגונים והתקשורת שימוש בילדי המסתננים, כערובה לכך שלא יהיה ניתן לעולם להוציא את הוריהם מחוץ לישראל.

[להרחבת המושג: 'פניקה מוסרית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של יובל גמליאל ב- ynet, לחצו כאן]

פניקה מוסרית מהי? המשגה

'פניקה מוסרית' או 'בהלה מוסרית' (Moral Panic) וגם הסתה רגשית מוגדרים ככלי להשגת מטרות דרך יצירה של 'מניפולציה מוסרית ורגשית' בדעת הקהל, שמחייבת את מקבלי ההחלטות לעשות מעשה. היא כוללת מעשים. החוצים כל אמת מידה מוסרית (הכל למען המטרה...).

מקורו של הביטוי 'פניקה מוסרית' דווקא מקרימינולוגיה. אחד הקרימינולוגים-סוציולוגים הידועים בעולם, פרופ' סטנלי כהן ז"ל, טבע את המונח, בספרו  Folk Devils and Moral Panics (ראו תמונת הכריכה משמאל). הוא כיוון לארגונים שרוצים להצדיק את עצמם, ולשם כך, מייצרים פאניקה בציבור על תופעה מסוימת, כדי שיזכו למעמד, ועקב כך גם לתקציבים.

'פניקה מוסרית' עושה שימוש במה שמכונה 'הטיית הזמינות' או 'היוריסטיקת הזמינות':

ההסתמכות הציבורית על הזיכרון הקצר של הציבור; ויצירת ריכוז וזמינות של מצג שווא בתקשורת, בפרק זמן קצר, באופן שהציבור מאמין שהוא נכון.

[בתמונה: כריכת ספרו של Stanley Cohen: "Folk Devils and Moral Panics", שראה אור לראשונה בהוצאת Routledge ב- 1972. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

[להרחבה בנושא 'הטיית הזמינות', לחצו כאן]

[לאתר, 'ישראל תורמת', לחצו כאן]

בואו ניזכר בשיטות, שבהן נקטו 'ארגוני הלמען', כדי להשפיע על דעת הקהל, התקשורת ובתי המשפט בישראל:

  • הילדים לא מכירים שפה אחרת מלבד עברית.
  • הילדים חולמים להתגייס לצה"ל כלוחמים.
  • הם  שרים שירי חנוכה וחגי ישראל כמו כל ילד עברי.
  • הם אינם מכירים את ארץ אבותיהם ולא את בני משפחתם הגרים שם.
  • כול החברים שלהם בבית הספר חתמו על  עצומה נגד עזיבתם, בעיניים דומעות...
  • העזיבה ומעבר לעולם אחר בגיל הזה- יגרום להם  טראומה לכול החיים.

[לכתבה של נופר משה-פרדו ב'כאן 11', לחצו כאן]

הטיעונים הללו נוגעים ברגשות החשופים ביותר בחברה הישראלית; ועל כן גם  אפקטיביים מאוד; למרות ההבנה של המחיר המצטבר של השארת האוגלוסיות הללו בישראל. בעובדה, נראה שמשפחות המהגרים/מסתננים הלא רצויים נשארים בישראל לדורות ואין מי המעז לאתגר את בג"צ, כי אז יואשם "באטימות, חוסר רגישות ושיכחת הפסוק, "כי עבדים הינו..".

[להרחבת המושג: 'פניקה מוסרית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “גדעון שניר: פניקה מוסרית וילדי המסתננים בישראל

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: פניקה מוסרית במבחן הקורונה! - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.