[בתמונה: ירושלים קורסת... התמונה היא צילום מסך מהסרט: אגדת חורבן, ערוץ 11. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
צום תשעה באב, שיחול במוצאי שבת, לא ממש נוגע בסדר היום הישראלי. אולם החרדה לחורבן הבית השלישי נעשתה בימים אלה משותפת לישראלים רבים...
כמה הוגים הזהירו מפני סכנת העשור השמיני. הייתה זו מלכות דוד ושלמה, שהגיעה לקיצה כממלכה מאוחדת בעשור השמיני, וכך קרה בעשור השמיני גם לממלכת החשמונאים. ארי שביט בספרו החדש "בית שלישי", מנתח כיצד הפכו הישראלים לאויב הגדול של עצמם. "עם אתגרים ביטחוניים אפשר להתמודד...אבל על התפוררות זהותית אי אפשר להתגבר" (עמ' 192) מסר דומה העביר במאי הקולנוע גידי דר בהקרנת הבכורה של סרטו הייחודי "אגדת חורבן". "יש לי חשש שעלול להתרחש כאן חורבן" אמר בראיון. (בשבע 8.7.21).
[הכרזה: ייצור ידע]
לא כל אזרחי ישראל נושאים עמם חרדת חורבן. המטען הזה מעיק בעיקר על היהודים...
מדינת ישראל אזרחים רבים שאינם יהודים והם כמובן זכאים לשוויון אזרחי מלא; אבל החרדה לעתיד מדינת ישראל היא בראש ובראשונה חרדה יהודית. אין ביכולתנו לדמיין את הגורל הנוראי הצפוי ליהודים ישראלים בקריסת מדינת ישראל. זה תרחיש אימה קיומי, המרחף בעיקר על הציבור היהודי. נכון שגם תושבי אום אל פאחם או טייבה, יאבדו במצב כזה את המעטפת התומכת של מדינת ישראל; אבל, המשך קיומם במקומות מגוריהם, בחיק החמולה המורחבת, ככל הנראה אינו נתון לאיום.
מעבר לכל מה שכרוך בתנאיי הקיום הפיזיים, ראוי להעמיד את מלוא משמעותו הרוחנית של חורבן בית שלישי לעם היהודי, מדובר באסון רבתי, שספק אם יוכל העם היהודי להתאושש ממנו. בהיבט הזה, החרדה מפני חורבן המדינה היא חרדה יהודית ייחודית, בעלת משמעות קוסמית במלוא ממדיה. חרדה זו מכוננת מרכיב בסיסי בשורשי זהותה ובתכליתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ברוח זו דוד בן גוריון חזר והדגיש: מדינת ישראל איננה מטרה לכשעצמה, היא נדרשת להרבה יותר מניהול יעיל של וועד בית משותף. היא אמצעי לתכלית הנצחית: "גאולת ישראל, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית".
[התמונה המקורית של דוד בן גוריון לקוחה מאתר הנוסטלגיה הישראלית. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
בפסח תש"י, בכנס תל יוסף עין חרוד דיבר בן גוריון על עומק משמעותו המעשית של קיבוץ הגלויות: "לא ביטחון ולא פיתוח הארץ הם עיקרה של המדינה. הם אינם אלא תנאים חיוניים מוכרחים לעיקר. כי לא ככל המדינות מדינת ישראל, אין דוגמה בהיסטוריה לתקומת מדינת ישראל: ייחוד תקומתה הוא פרי ייחוד ייעודה...העם כולו נשא תוחלת הגאולה בליבו, והמדינה אינה אלא ראשית בוא התוחלת. וקיבוץ גלויות הוא משאתה וייעודה ושליחותה של מדינת ישראל. בלי ייעוד זה היא מתרוקנת מתכנה ההיסטורי ומתכחשת לעם היהודי בימינו, בדורות שקדמו לנו ובדורות שיבואו."
תודעת ייעוד זו, הייתה משותפת באותם ימים לרוב מוחלט של יהודי הארץ. ביד אמן, ארי שביט מתאר בספרו את מגמות השינוי שחוללו מאז ימי בן גוריון חברה ישראלית לגמרי אחרת. השינויים שהתחוללו, מושפעים גם ממגמות גלובליות. לא רק בישראל התערערה יציבותה הפנימית של המדינה. גם בארה"ב ובמדינות האיחוד האירופי, התעצמו ממדי האיום הפנימי.
ובכל זאת, גם לאיום הפנימי במדינת ישראל יש ייחוד. הוא טעון בכל ממדיו - גם בכל הקשור לערביי ישראל - בסיפור הייחודי של תקומת מדינת ישראל. זה מה שעושה את סכנת חורבן בית שלישי, לחרדה ייחודית, הממוקדת מראשיתה בשאלת זהותה ותכליתה של המדינה כמדינה יהודית. לא מסע שורשים אל העבר היהודי נדרש כאן, אלא מאמץ תרבותי-דתי לכינון סיפור יהודי-ישראלי חדש, מותאם לאתגרי העתיד. עם ישראל זקוק בסוגיות אלה, למנהיגות פוליטית שמעבר לכישורי ניהול, מחויבת לשיעור קומה רוחני עילאי.
לתכלית שהיא לדברי בן גוריון "גאולת ישראל, קיבוץ גלויות, וקוממיות לאומית" הייתי מוסיף "ואחדות לאומית" ומכאן ייתכן שאפשר להבין את "התפוררות הזהות" המאיימת עלינו כדברי ארי שביט.
יהדותה של המדינה כבר אינה מספיקה ויש למצוא גשר שיחבר בין הזרמים השונים ביהדות, החל מיהדותם של תומכי מרצ ועד זו של הרב קנייבסקי ומזו של אוהדי ביבי ועד זו של יריביו. במילה אחת 'מנהיגות' ובשתי מילים 'מנהיגות אחראית' של כל ראשי המפלגות וראשי הרבנים בישראל.