[בתמונה: שיר השירים... נחלת הכלל; והועלתה על ידי Crusty Da Klown לאתר flickr]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

בשביעי של פסח קוראים את שיר השירים - מגילה, שחכמינו זיכרונם לברכה (חז"ל) התלבטו האם לכלול אותה בתנ"ך (גם במגילת אסתר וגם במגילת שיר השירים שם הקב"ה לא מופיע) שיר השירים מיוחס לשלמה המלך כפי שנאמר בתחילת המגילה " שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה."

כל המגילה עוסקת בפשט על מערכת יחסי אהבה בין גבר לאשה וזאת אולי אחד מהסיבות שחכמינו לא רצו לכלול אותה בתנ"ך שמא המגילה לא תובן כהלכה. כל הפרשנים יחסו את האמור במגילה לקשר שבין הקב"ה לבין עם ישראל; ורבי עקיבא אף אמר שאם כל התורה היא קודש, אזי שיר השירים הוא קודש קודשים.

מעבר להררי הפירושים של המגילה שקטונתי מלפרשם הרי שאין ספק שמגילת שיר השירים כשמה כן היא והיא שמשה ומשמשת כמקור בלתי סופי למשוררים וזמרים (הגבעתרון, להקת האחים והאחיות, הפרוייקט של עידן רייכל ועוד רבים") ודי אם ניקח רק את פרק ב מהמגילה ונצטט שירים משירי ארץ ישראל.

"אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים.  ב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.  ג כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי.  ד הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.  ה סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת  רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים:  כִּי חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי.  ו שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.  ז הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:  אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.  {ס}

.

ח קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה זֶה בָּא; מְדַלֵּג, עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ, עַל הַגְּבָעוֹת.  ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים; הִנֵּה זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ  מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים.  י עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי:  קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ.  יא כִּי הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ.  יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ.  {ס}

.

.

יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ:  כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. 

טו אֶחֱזוּ לָנוּ, שֻׁעָלִים  שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים; וּכְרָמֵינוּ, סְמָדַר.  טז .  יז עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים:  סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים  עַל הָרֵי בָתֶר.

הקריאה שאנו קוראים בשביעי של פסח לקוחה מפרשת בשלח (בספר שמות) ומספרת על מה שאירע שבעה ימים לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים. כידוע בחג פסח החל הלילה שבין י"ד ניסן לט"ו בניסן יצאו בני ישראל ממצרים ולאחר שבעה ימים הגיעו לים סוף כפי שמסופר ב"פרשת בשלח" שבספר שמות. להלן דברים שכתבתי בשבת פרשת בשלח:

1. לאחר שעברו שלושה ימים נודע לפרעה שאין בכוונת בני ישראל לחזור למצרים וכנראה איבדו את דרכם במדבר, ובנוסף, המצרים התחרטו על כך ששיחררו את בני ישראל מעבדותם. לכן פרעה מכין את מרכבתו בכוחות עצמו ומארגן את אנשיו למרדף אחרי בני ישראל. "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. וַיֶּאְסֹר, אֶת רִכְבּוֹ; וְאֶת עַמּוֹ, לָקַח עִמּו"ֹ. המצרים ופרעה בראשם השיגו ביום השביעי את בני ישראל כאשר בני ישראל עמדו על שפת ים סוף (לפי המסורת באזור האגם המר בקצה הדרומי של תעלת סואץ) כשבני ישראל רואים את פרעה וחייליו מתקרבים אליהם הם נכנסים ללחץ ובאים בטענות למשה ואומרים שהיו מעדיפים להשאר כעבדים במצרים "וַיֹּאמְרוּ, אֶל מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.  הֲלֹא זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" משה מרגיע אותם ומבטיח להם שהכל יהיה בסדר ושיותר הם לא יראו את המצרים. " ה’, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

[בתמונה: שחרור בני ישראל מעבדותם... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Lucas Cranach der Ältere קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

2. במהלך הלילה נעמד עמוד הענן בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל על מנת להגן עליהם מפני החיצים וכשהגיע הבוקר ה' גוער במשה ואומר לו שכרגע זה לא זמן תפילה אלא עת עשייה ולכן שיפסיק להתפלל אליו אלא יקח יוזמה ויוביל את בני ישראל ישירות לתוך הים "וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה, מַה תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ" בני ישראל החלו להתקדם לתוך הים ומשה היכה במטהו על הים והים נבקע לשנים ובני ישראל הלכו בתוך הים כשהמים משמשים כחומה מימינם ומשמאלם. "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם". ישנם חוקרים אטאיסטים הטוענים שלא היה נס בכלל אלא משה שהיה לטענתם חזאי ומטאורולוג מדופלם ידע מתי זמני הגאות והשפל של ים סוף ובהתאם לכך פעל.

3. המצרים מחליטים להמשיך במרדף אחרי בני ישראל וגם הם נכנסים לתוך הים וכאשר הם נמצאים בתוך הים הקב"ה מקים מהומה בתוך מחנה מצרים, מפרק להם את הגלגלים של מרכבותיהם על מנת שיתנהלו בכבדות "וַיָּהָם, אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. וַיָּסַר, אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ, בִּכְבֵדֻת" ובמקביל מורה למשה לחזור ולהכות במטהו בים. ומיד לאחר שמשה מכה בים חוזר הים לקדמותו ומטביע את צבא מצרים. "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר ה’ אֶת מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם.  וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד אֶחָד

4. צבא מצרים היה מורכב כולו מרשעים אבל גם אצלם היו רשעים שעוצמת רשעותם היתה גדולה,חלקם בינונית וחלקם ברשעות קטנה. לכן כל אחד קיבל את עונשו בהתאם לעוצמת רשעותו. ה"צדיקים" שבהם טבעו מיד "צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם, אַדִּירִים.", שהרי העופרת שוקעת במהירות במים, הבינוניים מתו ביסורים קטנים "יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ אָבֶן" שהאבן שוקעת לאט "ואילו הרשעים הגמורים היטלטלו בים פרק זמן ארוך עד שטבעו לגמרי "תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ  יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ" שהקש צף הרבה זמן על המים.

[בתמונה: חציית הים האדום, ציור קיר משנות הארבעים של המאה העשרים בירוסלב , רוסיה; התמונה היא נחלת הכלל]

5. בני ישראל כשרואים את המחזה מתחזקת אצלם האמונה. ומשה ובני ישראל פותחים בשירה לשבח והודיה על הנס שאירע להם. גם מרים הנביאה אחות משה שכנראה היתה מראשונות הפמניסטיות ומתופפת דגולה שעל שמה "תוף מרים" מארגנת את כל הנשים לשירה והודיה "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם."

עד כאן קוראים בשביעי של פסח.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), ‘פרשת בשלח’ באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 17/1/19.