אבי הראל: דמותו של לבן על פי המספר המקראי

[בתמונה: קו האופי המודגש של לבן על ידי המספר המקראי הוא החמדנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

[בתמונה: קו האופי המודגש של לבן על ידי המספר המקראי הוא החמדנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

דמותו של לבן, על פי הסיפור המקראי, הינה דמות רבת ניגודים, הן מבחינת הערכת הדמות, והן מבחינת קווי אישיותו. המספר המקראי משרטט את דמותו של לבן מתוקף מעשיו, דיבורו, מתגובת הסובבים אותו למעשיו ודבריו, מכינוייו וגם מההשוואה של לבן ליעקב. האם לבן היה רמאי? שתלטן?

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 9 בנובמבר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בפרשת ויצא אנו נפגשים שוב עם דמותו של לבן, הפעם על רקע של בריחתו של יעקב אליו, נישואיו לרחל וללאה, ורעיית צאנו.

עיצוב דמות מקראית על ידי המספר המקראי בכלל ועל ידי חז"ל אחר כך בפרט, היא נושא מרתק, היות וחז"ל הופכים לעיתים קרובות את הדמות המקראית לדבר שונה לחלוטין מפשט הפסוקים.

גם דמותו של לבן, הופכת במרוצת הדורות מדמות שולית יחסית, לדמות דמונית של רשע מרושע, העולה ברשעותו על זו של פרעה, כפי שנאמר בהגדה של פסח: "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכל, שנאמר – ארמי אובד אבי"[1]. עיצוב דמותו של לבן במקרא מורכבת מדרכים שונות על ידי המספר המקראי[2], אולם המשותף לדרכים אלה היא העובדה שדמותו של לבן הינה דמות שולית ביחס לדמותם של אבות האומה. לבן מוזכר מספר פעמים מועט, ואחר כך דמותו נמוגה ונעלמת ללא זכר.

[בתמונה: דמותו של לבן, הופכת במרוצת הדורות מדמות שולית יחסית, לדמות דמונית של רשע מרושע, העולה ברשעותו על זו של פרעה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר Pixabay]

[בתמונה: דמותו של לבן, הופכת במרוצת הדורות מדמות שולית יחסית, לדמות דמונית של רשע מרושע, העולה ברשעותו על זו של פרעה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר Pixabay]

מבחינת ייחוסו, לבן הוא קרוב המשפחה של האבות, בן בתואל ונכדו של נחור אחיו של אברהם: "וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר:  הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא, בָּנִים--לְנָחוֹר אָחִיךָ.  אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ, וְאֶת-בּוּז אָחִיו, וְאֶת-קְמוּאֵל, אֲבִי אֲרָם וְאֶת-כֶּשֶׂד וְאֶת-חֲזוֹ, וְאֶת-פִּלְדָּשׁ וְאֶת-יִדְלָף, וְאֵת, בְּתוּאֵל.  וּבְתוּאֵל, יָלַד אֶת-רִבְקָה; שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה, לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם"[3]. קרבתו זו אל האבות, מתעצמת בגלל נישואי אחותו רבקה ליצחק, ונישואי בנותיו, רחל ולאה, ליעקב. לאחר שיעקב נפרד ממנו, המספר המקראי לא מזכיר יותר את לבן, מה גם שהוא  נקרא לא רק  בשמו לבן, אלא בכינוי אחי אימו או הארמי כדלקמן:" וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" , "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם--אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל, הָאֲרַמִּי, אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו"[4].

קו האופי המודגש של לבן על ידי המספר המקראי הוא החמדנות. חמדנות זו כבר ניכרת לעין הקורא עת שהוא התלהב מהמתנות של אליעזר עבד אברהם: "וּלְרִבְקָה אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה, אֶל-הָעָיִן.  וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם, וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא, אֶל-הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַגְּמַלִּים, עַל-הָעָיִן.  וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה; לָמָּה תַעֲמֹד, בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים"[5].

[בתמונה: קו האופי המודגש של לבן על ידי המספר המקראי הוא החמדנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

לעומת ההתלהבות מרכושו הרב של עבד אברהם, לבן מאוכזב מכך שיעקב מגיע אליו חסר כל. למרות שאכזבה זו לא נאמרת במפורש, הקורא חש בה ללא קושי. לאחר מכן, לבן לא בוחל בשום אמצעי בכדי לרמות את יעקב, לפי עדותו של זה האחרון: "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ; וְאֵילֵי צֹאנְךָ, לֹא אָכָלְתִּי.  טְרֵפָה, לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ--אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה; גְּנֻבְתִי יוֹם, וּגְנֻבְתִי לָיְלָה.  הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי.  זֶה-לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ; וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים"[6]. מעבר לכך שלבן ניסה דרכים רבות לרמות את יעקב בהיבט הכלכלי, הרי הוא רימה אותו גם במישור האישי, ולמרות שיעקב עבד שבע שנים בכדי להינשא לרחל הוא קיבל במקומה את לאה. לבן מתרץ זאת בנוהג שהיה נהוג במקומו, אולם יעקב תופס זאת כמעשה רמייה לכל דבר ועניין:" וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה", "וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי"[7].

היבט נוסף באישיותו של לבן הוא השתלטנות שלו[8]. החלפת רחל בלאה, מראה כי הוא שולט ביד רמה בתוך ביתו, ומתנהל כך שנראה שהם רכושו האישי, היות ועל פיו יישק דבר. שליטה זו ללא עוררין, לא מאפשרת ליעקב להתווכח עימו, והוא מוכן להשתעבד ללבן בעבודה קשה שבע שנים נוספות.

כך או אחרת, מערכת היחסים של לבן ויעקב עוברות עליות ובעיקר מורדות, ובסופו של דבר לא נותרת ליעקב ברירה אלא לברוח עם נשותיו ורכושו ממנו חזרה לארץ כנען. כאשר לבן שומע זאת, הוא רודף אחרי יעקב ומשיגו. כאשר הם נפגשים לבן אומר כי בעטיה של ההתגלות האלוהית שחווה הוא איננו פוגע ביעקב ובמשפחתו, ומכלל לאו אתה שומע הן, משמע שלולי התגלות זו, לבן היה נוקם ביעקב ביד קשה:" יֶשׁ-לְאֵל יָדִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע; וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם-יַעֲקֹב--מִטּוֹב עַד-רָע"[9].

המספר המקראי גם משרטט קווים לעולמו הרוחני של לבן. לכאורה יש מספר פסוקים בהם ניכר כי שם שמיים שגור בפיו של לבן כדלקמן: "וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה", "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב", "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ; נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ"[10]. בהמשך הדברים קודם שלבן השיג את יעקב שברח מפניו, נאמר כי: "יָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תְּדַבֵּר עִם-יַעֲקֹב--מִטּוֹב עַד-רָע"[11], ובסוף הסיפור כאשר יעקב ולבן נפרדים איש לדרכו, אומר לבן את הדבר הבא: "יִצֶף יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר, אִישׁ מֵרֵעֵהוּ"[12].

ברם לצד כל אלה, כאשר לבן משיג את יעקב ומשפחתו, הוא חושד שמישהו ממשפחת יעקב גנב לו את פסליו: "וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ, כִּי-נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ; לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת-אֱלֹהָי"[13]. אלוהיו של לבן הם התרפים, או בכינויים העממי צלמי המשפחה. צלמים אלה ייצגו את נשמותיהם של אבות המשפחה המתים, ושימשו כרוחות מגן לבני הבית. הם היו נפוצים מאוד במזרח הקדום, והיו ידועים גם מהספרות המסופוטמית, כאלי מגן אישיים השומרים על אנשי הבית[14].

[בתמונה: יעקב, לאה ורחל בורחים מביתו של לבן ורחל גונבת את פסלי האלילים שלו. האמן ומעלה התמונה לויקיפדיה:  Creator:Jacob van Zeunen. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: יעקב, לאה ורחל בורחים מביתו של לבן ורחל גונבת את פסלי האלילים שלו. האמן ומעלה התמונה לויקיפדיה:  Creator:Jacob van Zeunen. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

דמותו של לבן, על פי הסיפור המקראי, הינה דמות רבת ניגודים, הן מבחינת הערכת הדמות, והן מבחינת קווי אישיותו. המספר המקראי משרטט את דמותו של לבן מתוקף מעשיו, דיבורו, מתגובת הסובבים אותו למעשיו ודבריו, מכינוייו וגם מההשוואה של לבן ליעקב.

האם לבן היה רמאי? שתלטן? מאמין באל ואיש משפחה למופת או לא. לפי המארג העולה לפנינו דמותו הכילה ניגודים רבים[15]. מנגד יש חוקרים[16] הרואים בעיצוב דמותו של לבן כאנטיתזה לדמותו של יעקב. ככול שלבן מוצג באופן בעייתי יותר, כך מוצג יעקב באופן חיובי יותר. חז"ל הפכו את דמותו השולית של לבן, לרשע דמוני העולה ברשעותו אפילו על פרעה. זאת במנותק מפשט הפסוקים המתארים את דמותו רבת הניגודים של לבן בסיפור המקראי.

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] הגדה של פסח, מהדורת גולדשמידט, עמוד 79. ראה בנוסף: אבי הראל, מיהו ארמי אובד אבי, ייצור ידע, ספטמבר 2019.

[2] ש. בר אפרת, העיצוב האומנותי של הסיפור במקרא, ת"א, תשמ"ד, עמודים: 73 – 112. (להלן – אפרת, העיצוב האומנותי).

[3] בראשית, פרק כ"ב, פסוקים: כ' – כ"ג.

[4] שם, פרק כ"ט, פסוק י', פרק כ"ח, פסוק ה' בהתאמה.

[5] שם, פרק כ"ד, פסוקים: כ"ט – ל"א.

[6] שם, פרק ל"א, פסוקים: ל"ח – מ"א.

[7] שם, פרק כ"ט, פסוק כ"ו, ופסוק כ"ה בהתאמה.

[8] רבקה רביב, לעיצוב דמותו של לבן הארמי בספרות חז"ל, אורשת, ג', תשע"ב, עמודים: 80 – 81.

[9] בראשית, פרק ל"א, פסוק כ"ט.

[10] שם, פרק כ"ד, פסוק ל"א ;  שם, פסוק נ' ;  פרק ל, פסוק כ"ז בהתאמה.

[11] שם, פרק ל"א, פסוק כ"ד.

[12] שם, פסוק מ"ט.

[13] שם, פסוק ל'.

[14] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 185 – 186.

[15] אפרת, העיצוב האומנותי, עמוד 82.

[16] א. סימון, קריאה ספרותית במקרא – סיפורי הנביאים, ירושלים, תשנ"ז, עמודים: 317 – 324.

3 thoughts on “אבי הראל: דמותו של לבן על פי המספר המקראי

  1. Pingback: פרשת ויצא באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. כתבה מעניינת.
    שתי הערות:
    1. המחבר מצטט בדבוקה אחת 2 קטעים שונים מבלי לציין זאת. לדוגמא הוא מציב פסוקים מאוחרים בתחילת הצטוט ומייד אחראים את הפסוקים המוקדמים יותר (לפי סדר הופעתם במקרא).
    2. המסקנה של המחבר שחז"ל הפכו את דמותו של לבן לדמונית ושאין לה אחיזה בפשט המקרא הנה מרחיקת לכת.
    הרי המחבר עצמו עומד על כך שלבן מופיע כדמות שמציגה את עצמה כנעלה מוסרית בעוד שהיא מסוגלת לביצוע מעשה עוולה קשים עד לכדי הרג של יעקב אבינו ואולי אף ילדיו. כידוע חיסול של יעקב אבינו ושושלתו אכן היה דומה למה שפרעה זמם לעשות אבל מכיוון שהיה בתחילת שושלת בני ישראל הרי שהוא עלול היה להיות מסוכן ואפקטיבי הרבה יותר.
    לסיכום, קצת יותר רספקט לחז"ל בבקשה

    • ד"ר אבי הראל השיב:

      א. זכותך המלאה להגן על חז"ל. המקרא אמנם מציג לבן באופן מורכב אבל לא כמו חז"ל, רשע יותר מפרעה… כבוד? לא קשור. כתבתי בהתחלה של הדברים שהנטייה של חז"ל בנושא דמותם של אישים שונים במקרא, שלעיתים הופכים את הדמות האמורה למשהו אחר היא מרתקת, ואף יש הפנייה למאמר העוסק בתחום. אני לא פרקליט של אף לא אחד. גם לא של חז"ל.
      ב. לגבי ציטוטים, יש מראה מקום מהיכן הם. ראה הערות שוליים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *