פנחס יחזקאלי: מתי נכון למנהיג לטפח יורש?

[בתמונה: שרשי הרמאות, שמנהיגים מגדלים את מחליפיהם, נעוצים בתקופה המלוכנית; וגם אז, לא כל המלכים טיפחו וחנכו את יורשיהם... התמונה היא צילום מסך מתוך טריילר הסרט: "מלך האריות". אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

[בתמונה: שרשי הרמאות, שמנהיגים מגדלים את מחליפיהם, נעוצים בתקופה המלוכנית; וגם אז, לא כל המלכים טיפחו וחנכו את יורשיהם... התמונה היא צילום מסך מתוך טריילר הסרט: "מלך האריות". אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

יש מנהלים בכירים שאוהבים תיאוריות ניהוליות. שקוראים ספרי ניהול בלי סוף, שדבקים בתיאוריה וגם מפיצים את הבשורה בראש חוצות. רק שעולם ספרות הניהולית הוא גן עדן לשרלטנים... דוגמה מצוינת כזו היא הבדיה הניהולית, ש"מנהיגים גדולים תמיד 'מגדלים' את מחליפיהם...".

[לאוסף המאמרים על 'מנהיגות', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה במערכת', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה. פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

זהו מאמר שני מתוך שניים בסוגיית טיפוח היורש. למאמר השני לחצו:

*  *  *

יש מנהלים בכירים שאוהבים תיאוריות ניהוליות. שקוראים ספרי ניהול בלי סוף, שדבקים בתיאוריה וגם מפיצים את הבשורה בראש חוצות. רק שעולם ספרות הניהולית הוא גן עדן לשרלטנים; כאלה שבמקרה הטוב, כותבים כדי לעבוד על אחרים ו'לעשות קופה'; וגם, הגרועים יותר, אלה שכותבים כדי לעבוד על עצמם; ובדרך עובדים גם על האחרים. דוגמה מצוינת כזו היא הבדיה הניהולית, ש"מנהיגים גדולים תמיד 'מגדלים' את מחליפיהם...".

זו כמובן רמאות, ששרשיה נעוצים בתקופה המלוכנית; וגם אז, לא כל המלכים טיפחו וחנכו את יורשיהם. את הרמאות הזו מטפטפים לנו 'גורויים' בספריהם על מנהיגות; כתבי עת מקצועיים בניהול ובפוליטיקה; ואיך לא, גם יועצים ארגונים רבים.

[לאוסף המאמרים על 'מנהיגות', לחצו כאן]

הנה למשל, כותרתו של מאמר במגזין פורבס מה- 28 ביוני 2016:

את המאמר הזה אקדיש לאחת הסיסמאות הטפשיות הללו: "מנהיגים גדולים תמיד 'מגדלים' את מחליפיהם...". הססמה הזו שכיחה למדי. היא שימשה למשל ככותרתו של מאמר במגזין פורבס מה- 28 ביוני 2016: Great Leaders Are Always Training Their Replacement:

[לכתבה המלאה של מיכאל פולק בפורבס, לחצו כאן]

לאלה שעדיין מרימים גבה עתה: למה זו בדיה ניהולית? האם לא נכון לבכיר יטפח את מחליפיו?

אז קודם כל, זו בדיה ניהולית כי רוב המנהיגים הגדולים לא טיפחו להם מחליפים וידעו למה. וזו בדיה ניהולית גם כי היא חצי אמת; שגרועה לעתים משקר מוחלט. כאשר בכיר מתכנן את זמן עזיבתו ויש לו שליטה יחסית עליו, נכון מבחינתו ומבחינת המערכת שיתכנן יורש. כאשר אין הבכיר מתכנן לפרוש, טוב למערכת שיגדל יורש; אבל, זה מסוכן מאוד עבורו! זה המלכוד: הפער שבין ערכים לעולם הניהולי בפועל, שהוא מאבק עוצמה מתמשך.

אני תמיד מייעץ ללקוחותי להיזהר מתיאוריות ניהוליות; כי אם לוקחים אותן ברצינות, פגיעתן עלולה להיות קטלנית.

[לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה במערכת מורכבת', לחצו כאן]

ד"ר פנחס יחזקאלי: "אני תמיד מייעץ ללקוחותי להיזהר מתיאוריות ניהוליות; כי אם לוקחים אותן ברצינות, פגיעתן עלולה להיות קטלנית". הכרזה: ייצור ידע

[הכרזה: ייצור ידע]

אביא לכם דוגמה, ללא שמות, של מנהל בכיר לשעבר – איש מרבה דעת, אוהד 'שרוף' של תיאוריות ניהוליות, שלקח את הסלוגן הזה ברצינות: הוא הנהיג בארגונו את העיקרון, שאין איש בארגון שאין לו תחליף; וכדרכם של מנהיגים, גם נתן דוגמה אישית: הוא בחר לו טלנט צעיר, השקיע בו והפך אותו לסגנו. היה נהג להביא אותו תמיד לישיבות הדירקטוריון, נתן לו בולטות ואפשר לו להציג שם רעיונות, כשהוא מחמיא לו תמיד אחרי דבריו, וקובע, בגדלות נפש, שהוא מגדל את מחליפו, הטוב ממנו.

התוצאה? לא עבר זמן והדירקטוריון סגר עם הסגן - "המוצלח מהמנכ"ל", על פי עדותו - להחליף את המנכ"ל, בשכר נמוך יותר!

 מערכות מורכבות – וארגונים הם  מערכות מורכבות – מתפתחות תוך כדי מאבק על עוצמה כך הן מתאימים את עצמם לשינויים בסביבתם המשימתית והכללית. כשמנהל מגדל לצידו יורש, שמגיע לשלב הבגרות הניהולית וצובר עוצמה, הוא מסמן בעצם את קיצו לאחור. המחליף הפוטנציאלי מתחיל, בדר"כ, 'לבעוט' כשעוצמתו גוברת; וגם גורמים בסביבה המשימתית מבינים שהראש נחלש וזה הזמן להחליף.

דוגמה נוספת כזו היא ראש עיריית באר שבע לשעבר, יעקב טרנר, שגידל וטיפח את מחליפו רוביק דנילוביץ' והאמין שבזכות אבות, ימתין דנילוביץ' קדנציה נוספת ולא יתחרה נגדו; אבל, דנילוביץ' היה כבר בשל מידי לחכות... המנהלים הללו למדו על בשרם את האמת הבעייתית מבחינה ערכית, שמנהל שמבקש לשרוד בתפקידו חייב לייצור לעצמו דימוי של אחד שאין לו תחליף. זה לא נשמע טוב, לא מוסרי אפילו; אבל עיקרון מפתח במאבק העוצמה בארגונים.

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

[בתמונה: יעקב טרנר (מימין) ורוביק דנילוביץ'... צילום: באדיבות עיריית באר שבע. שם הצלם אינו מוזכר]

[בתמונה: יעקב טרנר (מימין) ורוביק דנילוביץ'... צילום: באדיבות עיריית באר שבע. שם הצלם אינו מוזכר]

אבל אנחנו הרי אנשים ערכיים: דבקים בערכים למרות שערכים וניהול כמו ערכים ופוליטיקה כמו ערכים ומדיניות חוץ זו סוג של רמאות מהסוג המסוכן ביותר.

מה החצי השני של האמת הזו? מתי נכון למנהיג לטפח יורש?

כאשר בכיר מתכנן את סוף תפקידו ו/או זקוק לאדם שירגיש מחויבות להגן על המורשת שלו ו/או על מה שהשאיר אחריו. מקרה בולט כזה הוא מקרה כשגליה מאור, המנהלת המיתולוגית של בנק לאומי ואחת המנהלות הנבונות בישראל, טיפחה את מחליפתה, רקפת רוסק עמינח.

מאור ניחנה בהבנה מתי נכון לעזוב. היא השאירה מאחוריה מספר פרשיות; שחלקן התפוצצו קרוב למועד סיום תפקידה; כמו הסתבכות בנק לאומי עם רשויות המס בארצות הברית. היה נכון מבחינתה, לגדל אדם שיישאר נאמן לה גם אחרי שתעזוב את מוקדי הכוח. לכן מינתה את רוסק עמינח למשנה בכיר למנכ"לית בנק לאומי, במקביל לתפקידה כראש החטיבה העסקית בבנק, סימנה אותה כמחליפתה, ופעלה נמרצות לבחירתה.

תומר ורון בכלכליסט: הטעויות של גליה מאור יעלו לרוסק־עמינח בבונוס השנתי

[הכל נשאר במשפחה... למאמר המלא בכלכליסט, לחצו כאן]

אז כשאתם נתקלים בתיאוריה ניהולית וודאו קודם שהיא נכונה; וגם אז, שאתם מבינים אותה בשלמותה לפני שאתם מאמצים אותה!

לשיחה המוקלטת:

[בחזרה לתוכן העניינים של 'הכל על מנהיגות'] [לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה במערכת', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

One thought on “פנחס יחזקאלי: מתי נכון למנהיג לטפח יורש?

  1. אספר לך מהי השיטה ה"אינטלית": גדל שניים two in a box'
    הם ישקיעו את האנרגיה שלהם בהתמודדות בינהם ופחות כדי להפיל את המנהיג..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *