[בתמונה: מחלוקת קורח בראייה בודהיסטית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Marisa04 לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת קורח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על בודהיזם, יהדות ומה שביניהם, לחצו כאן]

עודכן ב- 12 ביוני 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת קרח עוסקת רובה ככולה במחלוקת קרח ועדתו כנגד הנהגת משה ואהרון. עיון מהיר על קורות בני ישראל מרגע צאתם מארץ מצרים, ומסעותיהם במדבר הביאו לתלונות מצד קבוצות שונות בעם. התפרצויות אלו גדלו במרוצת הזמן, וככל שהיקף המחאה או התלונה היה גדול יותר, כך המכה שניחתה על העם מאת האל הייתה קשה יותר.

בפרשתנו, התלקטו הפעם גורמים שאינם מרוצים מההנהגה או רואים עצמם מקופחים מצידה. אותם אלה התלכדו בגוף אחד בהנהגת קרח ויצאו במרד גלוי נגד משה ואהרון.

המצע המשותף של המרד, שבו היו שותפים קרח, דתן ואבירם, און בן פלת וחמישים ומאתיים נשיאי העדה מתוארת בפסוקים באופן הבא: "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה" [1].

טעמה של מחלוקת קרח ועדתו זכו לפרשנויות רבות ואף אנו עסקנו בכך במקום אחר [2], אולם לפי הפשט יש כאן אי קבלת סמכות של הנהגת העם המיוצגת על ידי משה ואהרון בכלל ועל המעמדות שהנהגה זו יצרה בעם בפרט. בדברנו הבאים נדון בעניין הסמכות [3] וקבלת מרות כפי שהדבר משתקף בראייה הבודהיסטית שהיא מקורית ומפתיעה כאחד.

[בתמונה: מחלוקת קורח בראייה בודהיסטית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikiImages לאתר Pixabay]

בין מייסדי ההשקפות או הדתות השונות, בודהא היה היחיד שטען כי תורתו אנושית, ועיקר השגתה קשור למאמץ שכלי ולאינטליגנציה של האדם עצמו. הוא מעולם לא טען כי דבריו דרכו או תורתו נובעים ממקור אלוהי, או כוח חיצוני כלשהו.

טענה ייחודית זו, טומנת בתוכה תובנה עקרונית. מעמדו של האדם בעולם הוא מעמד מועדף על פני כל ממלכת החי. הוא יכול בעזרת מאמץ שכלי ממוקד ומתמשך להגיע להארה אישית. דבר זה נבצר מיצורים חיים אחרים הקיימים בעולם.

אל לו לאדם לחפש מזור או סיוע ממקור חיצוני או אלוהי. הכוח בידיו לעשות ולהגיע עד ההארה המיוחלת. רק הוא, יכול לשחרר את עצמו מכבלי הכעס והתשוקה המטים אותו כלפי מטה, ולהגיע למטרה הסופית.

עיקרון האחריות האישית, הביא לתורה הבודהיסטית מידה רבה של חופש. זאת ועוד. חופש המחשבה הקיים בדרך הבודהיסטית מפתיע כאמור בכל קנה מידה של דתות העולם האחרות.

בודהא לא רצה שמאמיניו יהיו תלויים בו, ובכתבים הבודהיסטיים הוא אומר שאין ברצונו לשלוט בקהילת מאמיניו, והחשיב את תורתו כאמצעי בלבד הבא לעזור למאמין לעבור לגדה השנייה: "...אדם יוצא למסע, הוא מגיע אל גדת נהר רחב. בגדה זו החוף מסוכן, אך בגדה האחרת הוא בטוח ונטול סכנות. אין כל סירה שמפליגה לגדה האחרת...ואין כל גשר שחוצה את הנהר. אומר האיש לעצמו, מוטב שאלקט עשב, עצים ענפים ועלים עדי לבנות מהם רפסודה, שבעזרתה אוכל לחצות בבטחה את הנהר... משחצה את הנהר והגיע לצידו האחר הוא חושב לעצמו הרפסודה הזאת הייתה לי לעזר רב...כדאי לי לשאת את הרפסודה הזאת על גבי או על ראשי לכול מקום שאלך אליו..." [4].

מעבר לעובדה כי בודהא נותן חופש מחשבה לאנשיו, אמירה מפורסמת נוספת שלו מבהירה את הדבר באופן חד וברור כדלקמן:" ...אל תקבלו טענה כלשהי רק כיוון ששמעתם אותה, או משום שהועברה לכם על ידי המסורת, או משום שהיא נראית כעולה בקנה אחד עם מילים קדושות, או מפני שנעים לשמעה ולהגות בה, או מפני שהאדם המשמיע אותה הוא בעל אישיות נלבבת וכובשת, או מפני שאתם מכבדים (את דבריו של) מורה-סגפן מסוים. רק כאשר אתם עצמכם, כתוצאה מניסיונכם, נוכחים לדעת שאמירה מסוימת או דבריו של המורה ראויים, או מוליכים לטוב, חסרי פגם, מקובלים ונערצים על החכמים, או שהתנהגות לפי דברים אלה היא באמת בעלת יתרונות וגורמת לאושר - אז, ורק אז, אימצו אותה לעצמכם..." [5]. לשון אחר, אין לפי דברים אלה סמכות של אדם אחד שיכולה לכפות את דעתה על האחר בשום תחום, לא בתחום התאולוגי ולא בתחום החברתי מעמדי.

[בתמונה: מחלוקת קורח בראייה בודהיסטית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Vitamin לאתר Pixabay]

עם מותו השאיר בודהא את תלמידיו ללא מנהיג וללא יורש רוחני. אין הדבר נעשה מגורמים מקריים אלא מגורמים עקרוניים ועמוקים. במקום לנהות אחר מנהיג, על המאמין הבודהיסטי לחפש את התשובה להארה האישית, בתורה שהושארה, בעצמו, ובעצם על הנזירים ושאר המאמינים לסמוך מעתה ואילך על תבונתם ושכלם בלבד. אף אדם, על פי דוקטרינה זו, אינו יכול לשמש כסמכות אינטלקטואלית עבור האחר. לכן, לא יכול להיות לקהילה הבודהיסטית מנהיג בדמותו של בשר ודם, אחר עידן הבודהא. מה שנותר כריבון יחיד הוא  השכל, והמאסטר, המורה הרוחני, נתפס רק כמדריך ומתרגל.

אחרית דבר

מחלוקת קרח ועדתו היו האתגר הגדול ביותר של הנהגת משה ואהרון. הפעם אין המחלוקת נמצאת אצל אדם אחד אלא אצל רבים מבני ישראל. התגובה האלוהית למחלוקת זו, בליעת קרח וחבריו באדמה מצביעה אולי יותר מכל על החומרה של מחלוקת זו, שהדיה לא שכחו גם לאחר שהאדמה פתחה את פיה ובלעה את קרח ועדתו. על פי האמור, סמכותם של משה ואהרון הינה סמכות שניתנה על ידי האל ואין אפשרות להרהר או לבקר אותה אלא יש לקבלה כלשונה. סמכות זו יצרה מעמדות של קדושה בבני ישראל, כך שהכוהנים הם הקבוצה הנבחרת והקדושה לעומת אלה שאינם נמנים עם משפחות הכהונה והלויה, ואין הם נחשבים לקדושים כמותם. קדושה זו באה לידי ביטוי בין השאר שרק הם יכולים לעבוד במשכן, תוך קרבה למוקדי הכוח השלטוניים.

בשונה מכך, בראייה הבודהיסטית, שבה יש מקום למורה או למנהיג, הרי דבריו של בודהא נתונים לביקורת ואין לקבלם כמובן מאליו. הריבון היחיד בבודהיזם הוא השכל ולאוו דווקא מנהיג כזה או אחר, ולאחר מותו של בודהא נתפס כל מורה רוחני רק כמדריך או מתרגל ולא כאדם שיש לו סמכות אלוהית שאין לחלוק או לבקר את דבריו. ישנם אמרות רבות של בודהא בדבר החיוב של התלמיד לבחון את מורהו ואפילו את בודהא עצמו, זאת על מנת שיהיה משוכנע מעבר לכל ספק בערך האמיתי של המורה שלו ובדבריו.

נכון הוא שכאשר יש ספק מבוכה או היסוס לא תיתכן התקדמות רוחנית, אולם באותה מידה אומר בודהא כי הספק הכרחי כדי להבין באופן ראוי את דבריו של המורה הרוחני. לאורם של דברים אלה נהג המלך אשוקה ההודי, שחי במאה השלישית לפני הספירה. אשוקה התייחס בכבוד כלפי כל הדתות האחרות בתחום ממלכתו, ואף תמך במאמינים השונים. רוח זו של סובלנות איננה נמצאת בשום דת מונותיאיסטית, ומחלוקת קרח ועדתו הינה דוגמה טובה לכך.

[לקובץ המאמרים על פרשת קורח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על בודהיזם, יהדות ומה שביניהם, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] במדבר, פרק ט"ז, פסוקים א' – ג'.

[2] אבי הראל, קרח ועדתו – מרד פוליטי במסווה תיאולוגי, ייצור ידע, יוני, 2016, אבי הראל, האם מחלוקת קורח ועדתו שמה סוף פסוק לביקורת על הנהגת העם?, ייצור ידע, יוני 2018.

[3] להרחבה נוספת בנושא ראה – אבי הראל, סמכות דתית/רוחנית – הגישה הבודהיסטית מול הרמב"ם, ייצור ידע, אפריל 2016.

[4] ראהולה, מה שלימד הבודהא, כתר, 2004, עמוד 34.

[5] בידרמן, ש. ראשית הבודהיזם, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון, 1995, עמוד 42.