דור יחזקאלי: יום השואה תמיד גורם לי להיזכר בך סבא…

[בתמונה: כריכת ספרו של אריה סלע ז"ל, סיפור חיי, שראה אור בהוצאת המשפחה באוגוסט 2005]

[בתמונה: כריכת ספרו של אריה סלע ז"ל, סיפור חיי, שראה אור בהוצאת המשפחה באוגוסט 2005]

"... ברור שלמזל יש חלק גדול בכך שהמשפחה שלנו קיימת היום, אבל יחד עם זאת, היכולת שלך לקבל את ההחלטה הנכונה, עם כמה שהיא יכולה להיות מסוכנת ושנויה במחלוקת באותו הרגע... היכולת הזאת פשוט ראויה להערצה. הלוואי שאנחנו - בתור דור ההמשך שלך - ירשנו עשירית מאותה היכולת...".

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 27 באפריל 2022

דור יחזקאלי משמש כיום בתפקיד פלנר בחברת הפרסום ראובני פרידן. בעת שנכתב המאמר היה יועץ השיווק והמיתוג של חברת 'ייצור ידע'.

דור יחזקאלי משמש כיום בתפקיד פלנר בחברת הפרסום ראובני פרידן. בעת שנכתב המאמר היה יועץ השיווק והמיתוג של חברת 'ייצור ידע'.

*  *  *

היום אנחנו מציינים את יום השואה. היום הזה תמיד גורם לי להיזכר בך סבא; וזה לא שאני לא חושב עליך בשאר ימי השנה, הרי היית החבר הכי טוב שלי; ועל זה יעידו האנשים שהיו קרובים אלינו באמת.

גרנו ביחד בבניין משותף במהלך כל חיינו המשותפים; ובילינו ביחד במהלך כל יום, למשך רוב היום; ועל זה אני מוקיר תודה בכל יום מחדש. למדתי ממך ערכים מהם, והחלום שלי, זה שיתייחסו אליי כאל הגרסה הצעירה שלך. הרי אתה המודל לחיקוי שלי, מאז ומעולם.

כמו שכבר כתבתי, לא עובר יום בו אני לא חושב עליך, אבל ביום השואה אני מסתכל וחושב על דברים אחרים שקשורים לחיים שלך. בתור ילד סיפרת לי את סיפור חייך, ולמרות הכנות המוחלטת שהייתה בינינו, היה לי קשה להבין ולעכל את הדברים שסופרו, בגלל היותי ילד, שנולד למציאות שונה ב- 180 מעלות מהמציאות אליה אתה נולדת.

בשנת 2005, שניים מבני הדודים שלי החליטו להוציא לאור ספר, אשר מספר את סיפור החיים שלך. אני לא אשקר לך סבא, לא פתחתי את הספר עד היום. ככל שגדלתי והתבגרתי, הבנתי יותר ויותר שיהיה לי קשה לקרוא את הסיפור לעומקו, כי אני נמצא היום במקום שאני יכול להפנים את הכתוב, ולא רק לקרוא אותו. לצד זה, חשוב לי להגיד שבכל הזדמנות שהייתה לי עם חבריי הקרובים, ובנות הזוג שלי בעבר, תמיד דאגתי לספר להם את הסיפור שלך, ועל הספר שלך. אומנם סיפרתי את הסיפור שלך בגרסה ששמעתי בהיותי ילד, אך עדיין, אף עין לא נשארה יבשה, את זה אני יכול להבטיח לך.

עברו 15 שנים, והחלטתי שאני מספיק בשל בשביל לקרוא את הספר שלך. תמיד חשבתי שאני מכיר אותך עד הסוף, אבל טעיתי. את הסיפור שלך לא הכרתי באמת, והצטמררתי מחדש מכל פסקה חדשה שקראתי. לא תיארתי לעצמי כמה פעמים היית קרוב כל כך לאבד את חייך. ברור שלמזל יש חלק גדול בכך שהמשפחה שלנו קיימת היום, אבל יחד עם זאת, היכולת שלך לקבל את ההחלטה הנכונה, עם כמה שהיא יכולה להיות מסוכנת ושנויה במחלוקת באותו הרגע... היכולת הזאת פשוט ראויה להערצה. הלוואי שאנחנו - בתור דור ההמשך שלך - ירשנו עשירית מאותה היכולת.

תמיד השווצתי לקרוביי בערכים שלך. היום קיבלתי דוגמה שלא יכלה להותיר אותי יבש מדמעות, אבל מהסוג הטוב, דמעות של הערצה: במהלך המסע שלך מסוסנוביץ' שבפולין אל גבול רוסיה, נתקלת בחבורה של כמאה יהודים, שנעזרו במבריח מקומי על מנת לחצות נהר שמוביל לרוסיה. המבריח ביקש 5 זלוטי על כל ראש של בן אדם שרוצה להיעזר בו. אך לא היה לך, למשה אחיך ולחבריכם את הכסף הזה. מרגע שעזבתם את הבית, השארתם את כל מה שנותר לכם מאחור. אם זה מסמכים, כספים, או, מחשבות על ההורים.

הודעתם למבריח שאין לכם את הכסף והוא דרש מכם להתרחק מהקבוצה. היהודים שהיו שם דרשו שתעזבו את המקום, והסברתם להם שזהו ניסיון נואש להציל את חייכם. ביקשתם מהם שיעזרו לכם עם הכסף; אבל הם, בתגובה, איימו עליכם בכך שיכו אותכם אם לא תסתובבו ותעזבו את המקום. החלטתם להזדחל מאחורי הקבוצה מבלי שישימו לב אליכם.

רגע לפני חציית הנהר חיילים גרמנים שכנראה שיתפו פעולה עם המבריח שדדו את כל רכושם של אותם היהודים. ברגע חציית הנהר הצטרפתם לקבוצה והרמתם את הילדים הקטנים (של אותם יהודים שאיימו עליכם) מעליכם בשביל שלא יטבעו, ובכך הצלתם את חייהם. אחרי שחציתם את הנהר והגעתם לרוסיה, התנדבתם לעבוד במטבח של הצבא הרוסי, ובסוף כל יום בחרתם לחלוק את האוכל שקיבלתם עם כל שאר אותה קבוצת היהודים הרעבים שנשארה ללא שום דבר לאחר שנשדדו.

ערכי הסולידריות שעליהם כתבתי למעלה, הם רק חלק מאותם ערכים אשר מרכיבים את אישיותך הנדירה. ובכל זאת, מעל כל הערכים ישנם שניים שייחסת להם את החשיבות הגדולה ביותר: הראשון הוא ערך החיים, והשני הוא ערך המשפחה, שמתקשר למשפט עליו חינכת אותי מיומי הראשון לצידך: "משפחה מעל הכל!". תמיד הדגשת כמה המשפחה חשובה לך. אחרי שסיימתי לקרוא על התלאות שהיית צריך לעבור בשביל שתוכל להקים את אותה משפחה, אני מרגיש שסוף סוף הבנתי למה התכוונת.

בסוף הספר כתבת: "אני מקווה שהסיפור הזה יעניין את נכדיי וניניי, שיקראו בו מדי פעם וכי הוא ייתן להם כוח, ברגעים הקשים ביותר, להבין, כי עם אמונה חזקה וקצת מזל – אפשר להשיג הכל". קשה היה לי שלא לדמוע במהלך קריאת הספר וכתיבת המכתב הזה שאני רושם לך. אני רוצה שתדע שאעשה כל שביכולתי כדי להמשיך את המורשת שלך.

מסתכל למעלה וכל כך גאה

שלך, דור

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!
 

2 thoughts on “דור יחזקאלי: יום השואה תמיד גורם לי להיזכר בך סבא…

  1. וואו דור, כתבת כל כך יפה ומרגש. סבא שלך בהחלט נשמע כמו איש גדול מהחיים. חיבוק ענק לכולכם.

  2. "אבל טעיתי. את הסיפור שלך לא הכרתי באמת" — כששב אוטו פראנק לאמסטרדאם וכל מה שנותר לו ממשפחתו היה היומן שנמסר לידיו, הוא החל לקרא בו ונוכח עד מהרה שאף את בתו, אנה, לא הכיר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *