[בתמונה: חוזרים לגדל אורז... מקור התמונה: עופר דקל]
[לדף הפייסבוק של 'עופר סין', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]
עופר דקל (ראו תמונה משמאל) הוא חיפאי, בוגר בית הספר בנהלל, שמתגורר עם משפחתו הסינית-ישראלית בעיר ווהאן שבסין; התפרסם בעקבות בלוג הקורונה בווהאן, שכתב יום יום בפייסבוק תחת השם "עופר סין"
הוא מספר את קורותיו בסין בדף הפייסבוק: "עופר סין".
* * *
"קיבלנו הוראה. המשפחה חוזרת לגדל אורז", מפתיע אותי מיסטר לי (הוא חבר טוב ממש כמו אח. פעם כבר כתבתי עליו ובקרוב אכתוב עליו שוב) ועושה הפסקה כדי שאוכל לעכל את הפצצה שהוא הטיל בשיחת הטלפון שלנו.
"אתה מתכוון שאבא שלך או האחים יחזרו לכפר שעזבתם לפני 20 שנה ויתחילו לגדל אורז?", אני מנסה להבין.
מיסטר לי נולד בכפר קטן בהרים של מחוז ג'אינגשי למשפחה ממוצא Kèjiā. הם שבט סיני של נוודים שבזמן שושלת צ'ין (לפני כ-2,200 שנה) התיישבו בעיקר בהרים גבוהים במחוזות מרכז ודרום סין. אנשי השבט הזה הם חרוצים, חכמים ובכל מקום שהגיעו אליו די שגשגו ולכן מכנים אותם פה "היהודים של סין", וזאת מחמאה כי הסינים מעריצים את העם היהודי על חכמתו, עושרו ויכולת ההישרדות שלו.
"לפני כשבועיים הרשויות ערכו כנס בעיר המחוז, איפה שכל המשפחות עברו לגור כשהן עזבו את הכפרים", הוא ממשיך. "בכנס הציגו את התכנית שלהם להחזרת האנשים לגדל אורז באופן מיידי".
[אבהיר במאמר מוסגר: לא מחייבים את אלה שעברו לערים לחזור ולגדל אורז. השלטון רק מחייב את הבעלים של הקרקע - שבמקור הייתה מיועדת לגידול אורז - לגדל אורז. ההחלטה לא מחייבת לעזוב את העיר, לא מחייבת להחליף מקצוע. אבל אם יש לך אדמה חקלאית שבתכנון המקורי שלה מיועדת לגידול אורז, מחובתך לגדל אורז עכשיו. אתה יכול לתת את הקרקע למישהו אחר שיגדל במקומך. אתה יכול לוותר על הקרקע. אבל אתה לא יכול לשבת על קרקע שקיבלת מהמדינה לפני שנים; ולא לעשות מה שהמדינה הסינית החליטה שצריך עכשיו (לגדל אורז באזור הספציפי הזה שמיועד לגידול אורז). המשפחה של החבר שלי כבר שנים לא מעבדת את הקרקע, ונתנה לאחד החקלאים שנשאר עדיין בכפר הישן לגדל באדמה שלהם על פי צרכיו. השינוי מבחינתם הוא שהם חייבים לדאוג שהשכן הזה יגדל רק אורז באדמה שלהם. את ההטבות יקבל החקלאי המגדל ולא הם כבעלי הקרקע. הם ימשיכו את חייהם בעיר]
אני מקשיב קשב רב. "זה מעניין אותך?" מיסטר לי שואל, כי אני שותק בצד השני. "זה מדהים, תמשיך", אני מבקש ממנו. "אוקיי", הוא נעתר.
[בתמונה: חוזרים לגדל אורז... מקור התמונה: עופר דקל]
"קיבלנו תוכנית. יש בה 12 נקודות, אני אתרגם לך":
- חייבים לגדל אורז בשדות ולא שום דבר אחר.
- צריך לדאוג שיהיו שני מחזורי גידול אורז בשנה. גם אם קודם גידלת רק מחזור אחד בשנה, עכשיו חובה שני מחזורים.
- אם השדה לא היה פעיל, חייבים להשמיש אותו עכשיו ולהתחיל לגדל אורז.
- רק הממשלה יכולה לאשר גידול מוצר אחר מאשר אורז.
- הממשל ילמד את האנשים טכנולוגיות חדשות ויעזור ברכישת ציוד עזר לגידול האורז.
- החקלאי המגדל בעצמו, ולא בעל הקרקע, יקבל תמורה כספית בנוסף לתשלום שהוא יקבל על האורז.
- נסו להתאחד ולעבד חלקות ביחד.
- תעודדו את האנשים הצעירים לחזור לכפרים ולגדל אורז.
- השלטון המקומי יחלק לחקלאים שתילים לגידול. השתילים יחולקו בחינם.
- כל ארגון חקלאי ומומחים בחקלאות מחויבים להגיע לכפרים ולעזור בהנחיית החקלאים בגידול האורז.
- יש לעודד שילוב רשת האספקה להתמחות במעבר מהשדה ועד הסופרמרקט.
- מי שיעשה עבודה טובה, נקדם ונפרסם אותו לטובה. הממשל ידאג לפרנסה טובה ורווחים הגונים למי שיעבוד בתחום.
אני קורא את 12 הנקודות הללו ומסתכל על התמונות שמיסטר לי שלח לי; ומבין שאין מזה דרך חזרה. תהליך העיור שסין עוברת ב-40 השנים האחרונות מתהפך. הסינים מעודדים עכשיו את הצעירים לחזור לכפרים ולגדל מזון. בסין מבינים מוקדם יותר מכולם שכל מדינה תצטרך מעכשיו לדאוג לתצרוכת המזון שלה.
הסינים לא מבזבזים זמן. יש לך קרקע חקלאית שקיבלת לגדל עליה אורז לפני 40 שנה ואתה לא מגדל עליה שום דבר כי אתה מצפה לעשות עסקת נדל"ן עליה ביום מן הימים? עכשיו הימים השתנו. תחזור לכפר או שתתן את האדמה שלך שמישהו אחר יגדל עליה אורז. הצעירים עברו לערים הגדולות ויש בעיות כלכליות עכשיו? תחזרו לכפרים של ההורים, תגדלו אורז. גם תעזרו למדינה וגם תתפרנסו יפה.
אלה זמנים חדשים ודרמטיים. אני מקווה שגם בישראל יראו מה הסינים עושים ואיך הם מקדימים תרופה למכה ומתכוננים לימים שאולי יהיה קשה בהם לקנות מזון ממדינות אחרות.
[בתמונה: חוזרים לגדל אורז... מקור התמונה: עופר דקל]
[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]
אמת ויציב
ישראל הורגת את החקלאות והאדמה מתורגמת ל נדל"ן מניב..
אסון בלתי נתפס לדורות