פנחס יחזקאלי: אסון המסוקים, והיתרון הפרדוקסלי של ההתיישבות בעת לחימה

[בתמונה: אסון המסוקים... מקור התמונה, באדיבות אתר צה"ל]

[בתמונה: אסון המסוקים... מקור התמונה, באדיבות אתר צה"ל]

ה- 4 בפברואר הוא יום השנה לאסון המסוקים ב- 1997, שבו נספו 73 לוחמים וקצינים בדרכם ללבנון. אך טבעי הוא שאסון בסדר גודל כזה מקשה על העיסוק בהיבטים אחרים של התופעה, ויחד עם זאת ולמרות הכאב, עצם האירוע מאפשר לנו הצצה נוספת להיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה.

[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 4 בפברואר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ה- 4 בפברואר הוא יום השנה לאסון המסוקים ב- 1997, שבו נספו 73 לוחמים וקצינים בדרכם ללבנון. אך טבעי הוא שאסון בסדר גודל כזה מקשה על העיסוק בהיבטים אחרים של התופעה, ויחד עם זאת ולמרות הכאב, עצם האירוע מאפשר לנו הצצה נוספת להיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה.

חקירת התאונה עסקה בשאלה ליניארית: סוגיית חוסר הזהירות בהטסה. אבל שאלת השאלות הייתה בלתי ליניארית בעליל: מדוע בכלל היה צורך להטיס, ולא ניתן היה להגיע למוצבים ברכב? התשובה לכך היא שצה"ל לא שלט בצירים. לא הייתה לו את המסה הנדרשת על מנת לקיים פיקוח אפקטיבי על הצירים, שהיו חשופים, כל העת, לפגיעת חיזבאללה, שהכיר היטב את השטח ופעל בו כבחצרו הפרטית.

[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'חוסר ליניאריות', לחצו כאן]

[בתמונה: אסון המסוקים - לזכרם... המקור פייסבוק. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: לזכרם... המקור פייסבוק. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

מה חסר היה במשוואה על מנת לרכז את אותה מסה נדרשת? תאמינו - או לא... - הגנה מרחבית, המבוססת על אוכלוסייה אזרחית כמשענת לכוחות הסדירים!

[בתמונה: כריכת ספרו של האלוף גרשון הכהן: "מה לאומי בביטחון הלאומי" ראה אור ב- 2014 בהוצאה משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

האלוף גרשון הכהן העלה את הסוגיה הזו בספרו "מה לאומי בביטחון הלאומי" (הכהן, 2014, ע' 100; ראה תמונת כריכה משמאל); ואחר כך, במאמרים נוספים.

הוא השווה את המצב בדרום לבנון למצב ביהודה ושומרון, שם נתמך צה"ל בשליטתו במרחב בסד"כ קטן יחסית, בתושבים, המשמשים לו עיניים. המתיישבים היהודים הם הממלאים בנוכחותם ובתנועתם ביום יומית במרחב את פונקציית המסה (שם, עמ' 104-103).

[משמאל: כריכת ספרו של האלוף גרשון הכהן: "מה לאומי בביטחון הלאומי" ראה אור ב- 2014 בהוצאה משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כך התהוו הישגי "חומת מגן" באביב 2002, רק מתוך המאמץ הרציף שהתקיים בשנים שלאחר המבצע, כאשר הישובים היהודים בעומק השטח, כדוגמת הישוב: הר ברכה, משמשים לכוחות צה"ל כנקודת יציאה למבצעים חוזרים ונשנים באזור שכם (ע' 99). בכל מקרה שבו נדרשת היכרות טובה של השטח, מתגלה יתרון המתיישבים:

  • מי שגילה את גופות הנערים החטופים, גיל-עד, נפתלי ואייל בקבר רדוד בסמוך לבריכה חקלאית ביולי 2014, היו סיירים אזרחים מבית ספר שדה בכפר עציון ולא הסורקים מהצבא. אחד מהם פשוט הבחין באבן שהוזזה ממקומה. היתרונות הללו של הכרת השטח אינה נחלתם של חיילים.
  • מי שאיתר את מוצא המנהרה הראשונה בשטח ישראל בדרום היה חקלאי;
  • מי שהמתריע שחופרים בצפון מתחת ליישובו והכווין את החיילים בחיפושים היו אזרחים.
  • לא בכדי מושתת כל מערך חיפוש וחילוץ הנעדרים בישראל על כוחות מקומיים מתנדבים, שגרים בשטח, מגיעים במהירות ויודעים היכן לחפש!

אנחנו לא לבד. מסתבר שגם מעצמות נשענות במלחמות המודרניות על אוכלוסיה אזרחית, שאפקטיבית יותר מכוחות צבא. כך למשל, עושים הרוסים שימוש במיליציות מקומיות של אזרחים ממוצא רוסי בדנייצק שבאוקראינה. המיליציות הללו נשאו בעול העיקרי של הלחימה (ראו תמונה למטה):

[בתמונה: מיליציה אזרחית באוקראינה. Фото: Виктор ГУСЕЙНОВ. לחצו כאן]

[בתמונה: מיליציה אזרחית באוקראינה. Фото: Виктор ГУСЕЙНОВ. לחצו כאן]

והרשימה ארוכה: רוסיה בזירות רבות, הסינים, האיראנים ועוד...

מאז ההתנתקות ב- 2005 - ולמרות כל הברבורים האחרים, עם "טוב שיצאנו" - ניכר חסרונם של היישובים ברצועת עזה כמשענת לפעילות הצה"לית ברצועה: צה"ל מתקשה להפתיע כיוון שאין לו מגוון אפשרויות יציאה לפעולה מתוך ההתיישבות, אין לו מסה המסייעת לו להשליט את עוצמתו, והוא זקוק לשלוש אוגדות, לגנרלים אינסוף ולאישור ממשלה כדי לפעול בעזה. לעומת זאת, האוכלוסייה של הצד השני היא יתרון רב משמעות ללוחמים הפלסטינים, היוצאים לפעולות צבאיות מאחורי גבה.

אבל 'אין ארוחות חינם': אוכלוסיה אזרחית כ'כאב ראש' מתמיד...

ויש כמובן את הצד השני של המטבע, המוכר יותר, ולכן לא הרחבתי עליו את הדיבור: אוכלוסיה אזרחית באזורי לחימה היא מקור לחץ לקברניטים ו"כאב ראש" לא מבוטל לכוחות הלוחמים. ראו איזה לחצים מפעילים היום תושבי העוטף על ההנהגה...

מרב בטיטו ב- ynet: תושבי העוטף הם קהל בתיאטרון האבסורד האתרים ידווחו, נתניהו יגיב, בשדרות יזעקו לעזרה, השרים יגמגמו משהו לא מחייב ובנט יעשה חישובים. כרוניקה ידועה מראש של סבב בדרום

[למאמרה של מרב בטיטו ב- ynet, לחצו כאן]

הפגיעה באוכלוסייה האזרחית במבצע "צוק איתן" יצרה לחצים לא מבוטלים על הקברניטים "משני צידי הגבעה", וצורך בלתי נדלה לעסוק במרכיבים רבים שאינם צבאיים (כל תכליתו של פיקוד העורף מופנית להיבטים הללו); כך למשל, חלק משמעותי מ"חרדת המנהרות" מושתתת על ההנחה שהמחבלים יצאו מהמנהרה - בדרום או בצפון - ויכבשו יישוב אזרחי.

הנה לכם שוב הפרדוקס האסטרטגי בהתגלמותו: המחשבה הליניארית שיישובים מהווים מכשול בפניו של כוח צבאי ומונעים ממנו למצות את עוצמתו, היא רק חלק מהתמונה השלמה. האמת מורכבת הרבה יותר: גם וגם. בהיבטים מסוימים מהווה האוכלוסייה מקור עוצמה בלתי מבוטל לצדדים הלוחמים; בהיבטים באחרים, קושי עצום.

ועתה - משתמה מכסת הידע שלנו להיום, נוכל להתמקד בכאב ובזיכרון... יהי זכרם של 73 הנספים ברוך!

[בתמונה: אסון המסוקים - כותרת ידיעות אחרונות - לזכרם...]

[בתמונה: אסון המסוקים - כותרת ידיעות אחרונות - לזכרם...]

בתמונה: נרות זיכרון

[להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.