אבי הראל: ביקור המלאכים אצל אברהם והמקבילות בעלילת אקהת האוגריתית

[בתמונה: אברהם ושלושת המלאכים, תחריט מאת גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: אברהם ושלושת המלאכים, תחריט מאת גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

סיפור ביקורם של המלאכים אצל אברהם ושרה, והבשורה כי ייוולד להם בן ממשיך, אינה ז'אנר יחידאי למקרא, והוא דפוס ידוע בספרות של עמי המזרח הקדום. הסיפור המקביל הן בנושאו והן בפרטיו הוא עלילת אקהת מאוגרית, שביסודה עומד האדם הצדיק והערירי המבקש בן ממשיך.

[לקובץ המאמרים על פרשת וירא, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 19 באוקטובר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת וירא בספר בראשית עשירה בסיפורים שונים וביניהם: ביקור המלאכים אצל אברהם, הבשורה על יצחק והרס סדום, מאבקו של אברהם באל קודם הפיכת סדום ועמורה, ועקידת יצחק.

חוט השני העובר בין רוב סיפורי הפרשה הוא מוטיב האל ומלאכיו המופיעים בדמותם של בני תמותה רגילים, כדי לבחון את התנהגותם של אנשי הארץ.

מוטיב שכזה הינו נפוץ בסיפורי העמים של המזרח הקדום בכלל, ובמיתולוגיה היוונית בפרט[1]. באודיסיאה[2] של הומרוס אנו מוצאים את הדברים הללו:" יען כי יש אשר ילבשו אלים צורתם של נוכרים, יופיעו בכול צורה ועברו לראות מי רשע ומי צדיק בין בני האדם"[3].

במיתולוגיה היוונית[4] מצוי סיפור מפורסם אודות האלים זאוס והרמס שירדו ארצה בדמותם של אנשים רגילים. בבואם לארץ, רק זוג זקנים הסכים לארחם בעוד ששאר השכנים במקום סרבו לעשות כן. אותם שכנים מתו בעטיה של הצפת מים קטלנית, בעוד שזוג הזקנים נמלט עם האלים להר הסמוך וניצלו. הסיפור מזכיר את חטאם של אנשי סדום, שהיו ידועים ברוע ליבם כלפי האחר והחלש, ואת סופם.

סיפור נוסף פרי עטו של אובידיוס[5], הוא הסיפור על הולדת אוריון. איכר זקן ללא בנים זוכה לביקורם של זאוס, פוסידון והרמס, והוא עורך עבורם סעודת מלכים. בתום הסעודה, מבקשים האלים לגמול לאותו איכר על ידי מילוי משאלתו, שהיא בן. ואכן כעבור עשרה חודשים נולד הבן המובטח אוריון. הסיפור האמור מזכיר את סיפור ביקורם של המלאכים אצל אברהם, הסעודה הנערכת לכבודם ואת הבשורה על הולדת יצחק. מכאן נתמקד בסיפורו של אברהם שבשבתו ליד פתח אוהלו, באלוני ממרא, הוא זוכה לביקורם של שלושה אורחים שאינם אלא מלאכים. אברהם מקבלם בספר פנים יפות, ועורך עבורם, כאמור סעודה מפוארת. בסיומה, הם מודיעים לו ולשרה אשתו שעתיד להיוולד להם בן בעוד שנה. אברהם מקבל את הבשורה בשמחה, בעוד ששרה, מפאת מצבה וגילה, צוחקת האם לקבל את הבשורה או לא.

[בתמונה: קבוצת הכוכבים אוריון, עם דמותו של אוריון, ציור של יוהנס הווליוס. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: קבוצת הכוכבים אוריון, עם דמותו של אוריון, ציור של יוהנס הווליוס. התמונה היא נחלת הכלל]

הסיפור האמור, הפותח את פרשת וירא, נכתב ככול הנראה על פי דפוסי סיפורים ידועים מאותה תקופה, שרווחו בעמי המזרח הקדום. תיאור דומה הן במבנה הכללי, וגם בפרטים השונים, אנו מוצאים למשל בעלילת אקהת[6] מאוגרית. בעלילת אקהת מסופר שאלי המלאכה ביקרו את דנאל, שהיה ערירי ללא בנים, ובברכת האלים נולד לו יורש העצר המיוחל. האלים נותנים לרך הנולד מתנת פלאים, קשת, ודנאל עורך עבורם סעודה מפוארת. בתום הארוחה קודם לכתם הם מעניקים את הקשת שהביאו. הדמיון בין הסיפור המקראי לבין עלילת אקהת, אינו רק בנושא הכללי, אלא כאמור גם בפרטים, בלשון ובסגנון. להלן מספר נקודות משיקות בין שני הסיפורים:

התיאור המקראי נפתח בכך שאברהם יושב בפתח אוהלו, בעת שמגיעים אליו המלאכים. לאחר הגעתם נאמר כי :"והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו"[7]. בעלילת אקהת נאמרו דברים דומים. על דנאל נאמר כי הוא יושב לפני השער, ואחר כך, שהוא משרת את אורחיו תחת העץ שבגורן.

דפוס זהה לשוני נוסף – המספר המקראי אומר  כי אברהם: "וישא עיניו וירא"[8], ואילו על דנאל נאמר – "בנשוא עיניו וירא"[9]. הנוסחה המקראית של וישא את עיניו, חוזרת מספר פעמים במקרא, ומשמשת כדפוס קבוע בו. במקביל היא שכיחה כאמור גם באפוסים הכנעניים שהתגלו באוגרית. המדובר בנוסחת מעבר המתארת את גיבור העלילה כשהוא עובר ממצב מסוים בו הוא היה נתון אל מצב חדש לגמרי. הדפוס הזה מופיע כאמור פעמים רבות במקרא, למשל בסיפור עקדת יצחק: "וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"[10].

האורחים הבאים לבקר את אברהם, אינם אנשים רגילים אלא דמויות אלוהיות: "וירא אליו ה' באלוני ממרא"[11]. המילה אנשים הנזכרת בסיפור המקראי, יתכן שמקורה ברתיעה תיאולוגית, שלא ליחס פיגורה אנושית לשליחי האל. גם בעלילת אקהת נאמר כי באו לבקרו דמויות אלוהיות, אלי המלאכה כת'ר, ח'סס והין.

במהלך הסעודה של המלאכים עם אברהם, הוא הולך אל שרה אשתו ואמר לה: "מהרי שלוש סאים קמח לושי ועשי עוגות"[12], ובמקביל, בעלילה האוגריתית מתואר עניין זה בהרחבה גדולה. ההבדל בין שני הסיפורים בעניין זה הוא שבעלילת אקהת האישה מתבקשת להכין את הכל במו ידיה, ואילו המספר המקראי מתאר כי עבודת האירוח והבישול לאורחים התחלק בין שרה אברהם ונערו.

בשני התיאורים נאמר כי ביקור האורחים נערך בסופו של דבר לבשר לאברהם/דנאל על הולדת בנם כעבור שנה. מעבר לכך, דנאל מקבל לאחר הבשורה על הולדת יורש העצר, מתנה שמיימית, קשת, שמזכירה את סיפור המבול.

[בתמונה: רשימה של אלי אוגרית על לוח חרס. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: רשימה של אלי אוגרית על לוח חרס. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

סיפור ביקורם של המלאכים אצל אברהם ושרה, והבשורה כי ייוולד להם בן ממשיך, אינה ז'אנר יחידאי למקרא, והוא דפוס ידוע בספרות של עמי המזרח הקדום. הסיפור המקביל הן בנושאו והן בפרטיו הוא עלילת אקהת מאוגרית, שביסודה עומד האדם הצדיק והערירי המבקש בן ממשיך.

המוטיבים של פרטי הסיפורים - כולל המוטיבים התאולוגים של הכרת תודה לאל, כניעה לו, והנצחיות של האל מול האדם - משותפת אף היא בשני הסיפורים. האם האפוס של עלילת אקהת מהמאה ה-14  לפני הספירה הוא הבסיס לסיפור אברהם והמלאכים? קשה לקבוע באופן חד משמעי. אולם, ניתן לקבוע בוודאות גבוהה, כי קיימת השפעה על הסיפור המקראי, בכל אותם פרמטרים עליהם דנו קודם לכן.

[לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] עולם התנ"ך, בראשית, הוצאת דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים:120 – 123.

[2] האוֹדִיסֵיאָה (Ὀδύσεια) היא אחת משתי היצירות האפיות היווניות הגדולות אשר מיוחסות להומרוס, לצד האיליאדה. השירה, המחולקת לעשרים וארבעה ספרים, או שירים, מתארת את מסעותיו של אודיסאוס, מלך איתקה, בשובו ממלחמת טרויה. רוב החוקרים מתארכים את חיבור היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, לסוף המאה ה-9 או המאה ה-8 לפנה"ס.

[3] הומרוס, אודיסאה, שאול טשרניחובסקי (מתרגם), הוצאת עם עובד, תל אביב, 1987, פרק י"ז, 485 – 487.

[4] על פי אובידוס, מטאמורפוזות, תרגם מרומית: שלמה דיקמן, ירושלים, מוסד ביאליק , תשכ"ה, פרק ח', 611 – 724. פּוּבְּלִיוּס אוֹבִידִיוּס לטינית: Publius Ovidius Naso; ‏משורר רומי שחי ופעל בימי שלטונו של הקיסר אוגוסטוס, 43 לפנה"ס - 17 לספירה.

[5] שם, אובידיוס, פרק ה', 495 ואילך.

[6] אגדת אקהת הוא אפוס עלילתי קדום, שמעורבים בו בני אדם ואלים, והיא חלק מהמיתוס האוגריתי, שנמצא בעיר אוגרית.  על העלילה ראה - שירלי נתן יולזרי, עלילת אקהת - שירת עלילה קדומה מאוגרית. תרגום עברי חדש, הוצאת רסלינג, תל אביב,  2015.

[7] בראשית, פרק י"ח, פסוק ח'.

[8] שם, פסוק ב'.

[9] ראה הערה מספר 1, עמוד 121. כל הציטוטים מעלילת אקהת לקוחים מאותו מראה מקום.

[10] בראשית, פרק כ"ב, פסוק ד'. מטבע הלשון האמור מופיע גם בפרק י"ג, פסוק י', פרק י"ח, פסוק ב', ובפרקים – כ"ד, ס"ג, ס"ד, ל"ז.

[11] שם, פרק י"ח, פסוק א'.

[12] שם, פסוק ו'.

2 thoughts on “אבי הראל: ביקור המלאכים אצל אברהם והמקבילות בעלילת אקהת האוגריתית

  1. Pingback: על אברהם מייסד האומה, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: פרשת וירא באתר ‘ייצור ידע’ - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.