[בתמונה: צוואתו של אלכסנדר ינאי לאשתו, שלומציון המלכה: "אל תתייראי, לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים, אלא מן הצבועים, שנראים כפרושים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס". תמונת המטבע - עם דיוקנו של ינאי - נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Guillaume Rouillé. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

[להרחבה על מוסר וצביעות ביחסים הבין לאומיים, לחצו כאן]

צביעות אירופית - אחד בפה ואחד בלב

מנהיגי אירופה מגנים את נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על שנטש את הכורדים, אך לא נוקפים בעצמם אצבע... ממליץ על מאמרו של סבר פלוצקר: "במסיבת עיתונאים שערך, פלט אתמול נשיא ארה”ב טראמפ משפט שייחרת לדיראון עולם במדיניות החוץ האמריקאית: "פלישת טורקיה לסוריה אינה הבעיה שלנו".

[בתמונה: דונלד טראמפ - "פלישת טורקיה לסוריה אינה הבעיה שלנו"... התמונה היא צילום מסך]

הצמרת המדינית האירופית ופרשניה גינו מיד את האמירה הזאת, והיא בהחלט ראויה לכל גינוי - אבל מפי אירופאים?

אירופה מרוחקת כמה מאות קילומטרים מסוריה, ארצות־הברית במרחק של כמה אלפי קילומטרים. במהלך דיכוי המרי האזרחי ברחבי סוריה רצח משטר אסד כחצי מיליון אזרחים; והממשלים האירופיים לא הזיזו אצבע להצלתם. השימוש שעשה צבא אסד בנשק כימי נותר ללא ענישה, מלבד מספר מוגבל של טילי שיוט ששיגרה לעברו ארצות־הברית בתחילת הכהונה של טראמפ. האמריקאים גם שלחו לעזרת הכוחות המורדים בסוריה מספר לא זניח של חיילים ויועצים; אך לא נשלחו קצינים או חיילים מחילות אירופה.

כעת, כשממשל טראמפ החליט להוציא בבהילות את יתרת חייליו מסוריה ולהפקיר את הכורדים לגורלם אל מול צבא טורקיה - התוקפן ונטול המעצורים - נפתחה בפני אירופה האופציה להפגין את העליונות המוסרית שלה ולאיים ישירות על משטר ארדואן במעורבות צבאית. מיותר להזכיר שאף מדינה באירופה לא הרימה את הכפפה.

טראמפ האמריקאי אמר בפומבי את מה שבוריס ג׳ונסון הבריטי, עמנואל מקרון הצרפתי ואנגלה מרקל הגרמנייה עושים בפועל. כלומר, לא עושים כלום כדי לעזור לכורדים. אפילו איום בהשהיית חברותה של טורקיה בנאט"ו לא צויץ. עיצומים כלכליים? מה פתאום. גרמניה הרי מייצאת לטורקיה ב־23 מיליארד דולר בשנה, בריטניה ב־10 מיליארד דולר, צרפת רק קצת פחות. שלא לדבר על המיעוטים הטורקיים במדינות אלו, השונאים מסורתית את הכורדים.

יש משהו מאוד מקומם בראיונות שמשודרים עם אנשי תקשורת בריטים המגדפים את טראמפ אך נמנעים מלהפנות את השאלות הקשות לראש הממשלה שלהם.

[בתמונה: טראמפ האמריקאי אמר בפומבי את מה שבוריס ג׳ונסון הבריטי, עמנואל מקרון הצרפתי ואנגלה מרקל הגרמנייה עושים בפועל. כלומר, לא עושים כלום כדי לעזור לכורדים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי vanessazoyd לאתר Pixabay]

כמה עשרות חיילים ויועצים אמריקאים בצפון סוריה לא היו מונעים את ההתקפה הטורקית. יוזמה משותפת של מדינות החברות בנאט"ו בהובלה אירופית הייתה, אולי, מונעת אותה. דברי הזעזוע שמשמיעים עכשיו ראשי אירופה מהצהרותיו ומעשיו של טראמפ הם עזות מצח, הפקרות מוסרית ודו־פרצופיות. כשמלחמת הדתות התחוללה בשנות התשעים ביוגוסלביה לשעבר, וכללה פשעים של רצח עם, אירופה המאוחדת לא הייתה מוכנה להקריב ולו אחד מחייליה כדי לעצור אותה. זה נבלם רק כאשר ממשל קלינטון שלח לשם את יחידות הצבא המובחרות ואת המפציצים המדויקים.

ובאשר לעצמנו, בואו לא נהיה צבועים. ההרעלה של כמה אזרחים בדג טונה מקולקל תפסה אצלנו בימים האחרונים נפח תקשורתי גדול בהרבה מהדיווחים על קרבנות הפלישה הטורקית למובלעת הכורדית."

צביעות

כאשר אנו אומרים על מישהו שהוא צבוע, אנו מתכוונים לכך, שהופעתו, דרך התנהגותו ותוכן דבריו שונים ממה שהוא באמת, אדם שפל, לא הגון... אדם זה כאילו צבע את עצמו בצבעים המסתירים את זהותו, ועל כן קשה להכיר אותו.

אלכסנדר ינאי, המלך החשמונאי הגדול הזהיר את אשתו מפני אנשים צבועים. הוא התייחס למקרה ידוע, שקרה בזמן שבני ישראל עוד היו במדבר (ספר במדבר, כ"ה, 15-6): איש אחד ששמו זמרי בן סלוא משבט שמעון חטא בעבודת אלילים ובזנות עם אישה מדיינית. אולם פנחס, נכדו של אהרון הכהן, אחיו של משה רבנו, הציל את העם מכעסו של ה' והרג את זמרי.

ינאי מזהיר את אשתו מפני אנשים שהמעשים שלהם רעים כמו המעשים של זמרי, אך הם מתנהגים בצביעות, מציגים את עצמם כאנשים טובים; ועוד מבקשים שכר כאילו עשו מעשים טובים כמו פנחס הכהן...

[להרחבה על מוסר וצביעות ביחסים הבין לאומיים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים, ייצור ידע, 21/7/18.