אבי ברוכמן: "הגמילה מהגלימה" – שופט מזן אחר…

[בתמונה: כריכת הספר: "הגמילה מהגלימה – מרשימותיו של שופט בעיר שדה", שראה אור בהוצאת המחבר ב- 2019. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ד"ר אבי ברוכמן שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

רכשתי וקראתי את ספרו של כבוד השופט בדימוס הרן פינשטין, "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה", ידיד אישי ועמית בצוות ההוראה באקדמיה.

הרן פיינשטין נולד בשנת 1942 ברחובות, למד בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ולימודי היסטוריה. לאחר סיום ההתמחות למד לתואר שני בקרימינולוגיה בעיר ניו יורק ב- John Jay college of criminal justice, תחום לימודים שהשפיע עליו ותרם לו מאד בתפקידו כשופט.

כאשר שב לישראל עבד כעו"ד שכיר, וכמנהל במשרד פרטי מספר שנים, ובשנת 1988 מונה לשופט שלום, בבתי המשפט אשדוד, ראשון לציון ורחובות, במשך כשני עשורים.

בעת האחרונה נחשפנו לדיון ציבורי נוקב על המתרחש בוועדה למינוי שופטים בישראל. מספר השופט בדימוס: "הגשתי מועמדות לשפיטה. בשעות אחר הצהרים המאוחרות צלצלו אלי ממשרד המשפטים והודיעו לי להתייצב למחרת בבוקר בלשכת שר המשפטים לראיון. הגעתי לראיון שארך פחות מדקה. השר פתח ואמר שהוא שואל שאלות בנאליות, אותן הוא מציג לכל מועמד לשיפוט:

  • שאלה: "מהו לדעתך תפקידו של שופט?"
  • תשובה: "לב פתוח וראש פתוח לבני אדם."
  • שאלה: "ומה עם משפטים?"
  • תשובה: "הם משניים בחשיבותם החשוב ביותר הוא האדם."

השר לחץ את ידו, אמר שהשתכנע ויצביע בישיבת הוועדה הקרובה. לאחר מספר ימים קיבל פיינשטין טלפון מעו"ד דוד ליבאי שלימים היה שר משפטים, שבישר לו שאכן נבחר להיות שופט במדינת ישראל.

... אכן זמנים אחרים ... 

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי QuinceMedia לאתר Pixabay]

מהספר ניתן ללמוד ששופט בבית משפט שלום עוסק כמעט בכל תחומי במשפט: משפט פלילי, תסקירים, משפט אזרחי, ערעורים אזרחיים, תביעות קטנות ועוד.

לשופט שלום מערכת יחסי גומלין מול גורמים רבים: בית משפט מחוזי ועליון, שופטים אחרים, פרקליטות, משטרה, עורכי דין, שרות בתי הסוהר, תקשורת, רשויות מקומיות; וכמובן, עובדי בית המשפט. מופיעה בפניו אוכלוסייה מגוונת: צעירים בצד מבוגרים, עולים חדשים וותיקים, גברים ונשים כאחד.

בספרו המרתק, השופט מספר על תיקים שהובאו בפניו; וכיצד התמיד בקו שהנחה אותו לאורך כל שנות השפיטה, לראות את האדם כמרכז הדיון המשפטי. זה בא לידי ביטוי, הן בניהול המשפט; וכמובן, בפסקי הדין ובגזרי הדין שפסק.

מציין השופט שהוא - בניגוד לשופטים אחרים - לא גזר את דינם של נאשמים מדוכן השיפוט, מיד לאחר שמיעת הטיעונים של התביעה והסנגוריה בעניין העונש; אלא, ביקש זמן למחשבה ולהתלבטות, לשקילת הנסיבות; וכלל המרכיבים הנדרשים לענישה מושכלת. לתפיסתו גם עבריין הוא בן אדם.

השופט פינשטיין, הינו בעל ידע משפטי רחב, שולט היטב גם במשפט עברי, כמו גם במקורות ביהדות, בארמית ובשירה עברית, שסייעו לו, לא אחת - כפי שהוא מתאר - לגבש עמדה והחלטה, בעיקר כאשר החוק הכתוב והפסיקה לא נתנו מענה הולם לסוגיה שעמדה בפניו. בנוסף, הוא שולט היטב בשפה הלטינית, ואהב מאד לצטט אמרות בשפה זאת.

הוא מצרף בספרו מכתב אישי שקיבל משופט בית המשפט העליון, השופט מנחם אלון שכותב לו: "מאד נהניתי מקריאת שני פסקי הדין, ומהשילוב היפה והמעניין של מקורות המשפט העברי... לך בדרכך זו, עשה חייל, חזק ואמץ, וכבדני בפסקי דין נוספים, כהנה וכהנה".

[בתמונה: השופט פרופ' מנחם אלון, המשנה ה-11 לנשיא בית המשפט העליון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דרורי11 קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

השופט מצר על כך שחלק גדול מהשופטים חסר ידע בקרימינולוגיה ובפנולוגיה (תורת הענישה); ויש לכך השפעה על השיקולים לקביעת העונש. לימודי התואר השני בקרימינולוגיה השפיעו עליו מאד וסייעו לו במקצוע השיפוט. לדבריו: "גרתי בניו-יורק כחמש שנים, במהלכן עבדתי ורכשתי תואר שני בקרימינולוגיה. במסגרת הלימודים ביקרתי בבתי סוהר רבים... הביקורים הללו הובילו אותי למסקנה כי עונש מאסר - ובוודאי מאסר ממושך, כפי שהיה נהוג באותה עת בניו יורק - אין בו כדי להביא לפתרונן של סוגיית הסמים... כאשר, התחלתי לדון בתיקים של משתמשים בסם הקדשתי מאמצים מרובים לשיקום ולא למאסר. ואמנם, בספר מתוארים מקרים כאלה, כולל מכתבי תודה שקיבל השופט מגופי שיקום ומנאשמים שנדונו בפניו והופנו להליך שיקום.

בהיותו שופט תורן בבית המשפט בראשון לציון עסק גם בסוגיה של מעצרים: "היו ימים בהם נדרשתי לדון ב- 60 בקשות: בקשות מעצר למספר ימים, בקשות מעצר עד תום הליכים, בקשות לצווי מניעה זמניים, בקשות להוצאות צווי חיפוש, בקשות שונות במעמד צד אחד בלבד. גורלות של אנשים נחתכים ברגע אחד; ללא כל אפשרות של השופט לבחון את העובדות ולשקול את השיקולים הנדרשים..." ואכן, מהידועות שהסטטיסטיקה מוכיחה כי הרוב המכריע של המעצרים אינו מתגבש לכתב אישום.

כמובן, שאנשי המשטרה לא ראו בעין יפה את החלטותיו של השופט פינשטין שלא שיתף עימם פעולה. לא אחת ערערה המשטרה על החלטותיו המצומצמות והמצמצמות את ימי המעצר; ובמקרים רבים החליט בית המשפט המחוזי אחרת ממנו...

סגנונו האישי והמיוחד בהליך השיפוטי - ירידה לפרטים הקטנים, בחינת הראיות באולם בית המשפט וגם יציאה לשטח כשצריך - היווה אי הליכה עם הזרם של יעילות ומדדים; כפי שהוגדרו על ידי המערכת, על חשבון עשיית צדק אמתי לתפיסתו.

שופט מזן אחר, כבר אמרנו... 

השופט, מעביר ביקורת על כתיבת עמודים כה רבים בפסיקות של שופטים. הוא מעיד על עצמו: "מתוך אלפי פסקי דין והחלטות שכתבתי, רק פסק דין אחד עלה על 20 עמודים, הוא מחזיק 21 עמודים. הוא, מציג סטטיסטיקה מעניינת, לפיה:

  • האורך הממוצע של פסקי הדין של בית משפט העליון בשנת 1960 היה 3.6 עמודים;
  • ב- 1990, האורך הממוצע הגיע ל- 7.5 עמודים;
  • בשנת 2000, הוכפל האורך ל- 14.5 עמודים;
  • בשנת 2010 ל- 60 עמודים;
  • וכיום, ניתן למצוא פסקי דין עם 100 עמודים, 198 עמודים, 286 עמודים ו- 365 עמודים. לדבריו, עינוי דין רב היה נחסך לממתינים לפסקי הדין, היו יכולים לדון ביותר תיקים וההחלטות היו מתפרסמות בזמן סביר.

[השופט הרן פיינשטיין: התארכותם הבלתי נפסקת של פסקי הדין והשלכתה... התמונה היא צילום מסך]

בספרו, מציג השופט מספר מקרים שהובאו בפניו, ופסיקותיו יצרו מעין תקדים משפטי. בחלק מהמקרים גם תרם והשפיע על תיקון ואו שינוי חוקים באמצעות משרד המשפטים.

השופט, אינו חוסך את שבט ביקורתו בספר: ביקורת כנגד המערכת וגם על בית משפט העליון; וסבור, שיש לעשות מהפכה גם בתחומי ההכשרה והלימוד המשפטי באוניברסיטאות ובמכללות, על מנת שתהיה לנו מערכת משפטית איכותית יותר.

ממליץ מאד לקרוא את הספר, שניתן ללמוד ממנו רבות על מערכת המשפט בישראל, מראייה של שופט בדימוס, בדרג של בית משפט שלום, שמקפיד לצעוד עם מצפונו, ערכיו, אמונתו האישית והמשפטית; שלא תמיד נמצאת בכפיפה אחת עם הגורמים השונים במערכת אכיפת החוק.

צמד המילים בהן בחר השופט לקרוא לספרו "הגמילה מהגלימה" מעניין ומסקרן, התשובה ניתנת בספר.

אכן, כבוד השופט בדימוס הרן פינשטין שופט מזן אחר. לצערנו, קשה למצוא בעת הזאת, שופטים בדמותו, בהשכלתו הרחבה ובידע הרב, כמו גם בסגנונו, בהיכלי בתי המשפט.

 מקורות

  • פינשטין הרן א' (2019) "הגמילה מהגלימה". מרשימותיו של שופט בעיר שדה, רחובות: מגל.

הערה: הספר נערך והודפס באופן פרטי על ידי המחבר. רכישת הספר נעשית בחנות הספרים מילתא (ראו למטה). התמורה הכספית לספר בסך 40 ₪ , נתרמת על ידי המחבר ליוצאי קהילת אתיופיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *