[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי StartupStockPhotos לאתר Pixabay]

ב- 15 לינואר 2019, התמנה אביב כוכבי לרמטכ"ל ה 22 של צה"ל. ב- 4 למרץ התחילה סדנה בת 3 ימים תחת הכותרת "סדנת הניצחון". בסדנה דנו חברי פורום מטכ"ל ותא"לים בכירים בתפיסת הניצחון ובשאלה מהו ניצחון מובהק, איך אפשר לנצח את האויב בימינו, לנוכח הפיכתו לגוף אמורפי סמי צבאי סמי מדינתי, וכ"ו.

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]

בצבא כמו בצבא חולקו הנוכחים לצוותי עבודה בהתאם לנושאים השונים שנידונו בה; ניתנו לצוותים 'שיעורי בית', והסיכומים הוצגו בפורומים המתאימים. הסדנה הוכנה ונוהלה בפומפוזיות המתאימה ע"י האלוף אהרן חליווה ראש אגף המבצעים (אמ"צ) (ראו תמונה משמאל), ותא"ל יעקב בנג'ו, רח"ט תורה והדרכה באמ"צ, ובסיומה כרגיל היו הרבה מחיאות כפיים.

[תמונתו של האלוף אהרן חליווה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי U.S. Embassy Jerusalem. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

לא נידונו בסדנה הזאת דברים שלא נידונו בסדנה הקודמת שניהל צה"ל ב- 28 לינואר 2001, תחת הכותרת "בין הכרעה לניצחון" ובמסגרתה הציג האלוף דן חלוץ אז מפקד חיל האוויר את תפיסת ההפעלה שלו לכוח האווירי כמשתנה הכרעה העיקרי בצה"ל.

תפיסת ההפעלה של חלוץ עומדת מאז בראש אסטרטגיית הניצחון הישראלית, האסטרטגיה הזאת מוגדרת בתוך צה"ל במילים מפוצצות עם גרפים ומצגות פאור פוינט כנדרש.

את ההסבר הכי טוב שאני מכיר לאסטרטגיה הישראלית, הגדיר עמר דנק בסדרת מאמריו "הפצץ וקווה לסיום".

[תמונה: כריכת החוברת 'בין ביטחון להכרעה' שיצאה בעקבות הכנס, שהתקיים ב- 28 בינואר 2001 במכללה לביטחון לאומי, בגלילות]

[לפרקי החוברת: בין הכרעה לניצחון (עיונים בביטחון לאומי מס' 2) לחצו כאן] [לפרק א' בסדרת המאמרים של עמר דנק: “הפצץ וקווה לסיום” כאסטרטגיה, לחצו כאן]

קצת לפני תחילת אותה סדנת ניצחון מובהק נחשפה תכניתו של רא"ל כוכבי להחזרת הקטלניות לצבא היבשה; שכללה, שינויים רוחביים בצה"ל והוספת עוד אמצעי אש, מנגד, לצבא היבשה.

רק כמה דברים שכחו בצה"ל:

• ראשית, שניצחון משמעו שיעדי האויב ומערכי האויב הושמדו.
• ושנית, שכשטומנים את הראש בחול, לא מצליחים להבדיל בין גשם לשתן.

[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי DonkeyHotey לאתר flickr]

[להרחבה על המושג 'הרתעה', לחצו כאן]

מי שחושב שהשמדת המיקסר קנווד ברובע הדאחיה בלבנון, באמת פוגעת במאמצי ההתחמשות החיזבללאית - ובמיוחד בפרויקט הדיוק החיזבללאי - שוגה. אותו מערבל פלנטרי הוא החלק הפחות חשוב בתוכנית הדיוק החיזבללאית; וסביר להניח שלא היחיד שבשימוש.

הנכונות של הנשיא האמריקאי להיפגש עם מנהגה העליון של איראן; וההצהרות של מקרון וטראמפ שבשלו התנאים; טורפת את הקלפים המזרח תיכוניים, ומבשרת על סגירת חלון ההזדמנויות הישראלי לטיפול בבעיה החיזבללאית. פגישה עתידית בין המנהיגים הנ"ל תגרור הקפאה של המצב ברחבי המזרח התיכון למשך תקופת המו"מ; ואם לשפוט על פי ההתנהלות האיראנית, עד היום, ההגבלה הזאת תהיה חד צדדית.

את ניצני השינוי בעמדה האמריקאית כבר אפשר לראות בחשיפה של בכירים אמריקאים, המייחסת את התקיפות בעיראק לישראל. על פחדנות - כמו שאמר כבר צ'רצ'יל - משלמים מחיר יקר; ובפחדנות הדרגים הבכירים, גם הצבאי וגם המדיני, כלל לא עסקו בסדנת הניצחון המובהק של כוכבי. אם כבר נגענו בדרג המדיני מן הראוי להוסיף שמהלך ההתחמשות העיקרי של חיזבאללה מתנהל, ברובו, ב 10 שנים האחרונות.

[בתמונה משמאל: איפה צ'רצ'יל ואיפה נתניהו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Capri23auto לאתר Pixabay]

אולי מישהו יכול לתת איזה ספר של צ'רצ'יל לראש הממשלה נתניהו?

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2001), בין הכרעה לניצחון, ייצור ידע, 24/7/01.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 12/4/14.
• עמר דנק (2019), “הפצץ וקווה לסיום” כאסטרטגיה, פרק א’, ייצור ידע, 24/4/19.