תקציר: הכחשה (Denial) היא מושג בפסיכולוגיה, המוגדר כמנגנון הגנה ראשוני ("פרימיטיבי") המאפשר לתוכן לא מודע לעלות למודעות, בתנאי שהוא מלווה בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון… למשל: אדם, הנמנע מביצוע בדיקה מוקדמת לגילוי סרטן מתוך תחושה שבכך הוא מונע באופן כלשהו את התפתחות המחלה בגופו; נרקומן או מכור להימורים, המתעקשים שהם יכולים להיגמל בכל עת שיחפצו בכך, וכדומה…

עודכן ב- 11 בינואר 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בינואר 2024 'התפוצצה' בבריטניה פרשה המוכרת כפרשת כנופיות האונס האסלאמיות ("Grooming Gangs). פרשות אלה כוללות ניצול מיני שיטתי של נערות צעירות, שבוצע על ידי קבוצות גברים, בעיקר ממוצא פקיסטני או דרום-אסיאתי. מקרי הניצול התרכזו בערים כמו רות'רהאם (Rotherham), טלפורד (Telford), רוצ'דייל (Rochdale) וערים נוספות, והיקפם זעזע את החברה הבריטית. הן התאפיינו בהכחשה, בעצימת עיניים וסילוף דו"חות ובהאשמת הקרבנות ע"י הרשויות, מחשש שתתויגנה כ'אסלאמופובים'.

כתב על כך הראל סג"ל ב'ישראל היום', תחת הכותרת: 'על הכחשה ועיוורון מכוון':

"... המערב מתאבד לא בירייה אחת לרקה, אלא באלף חתכים קטנים של אשמה. בכל פעם שבה תרבות מתחילה לשנוא את עצמה, היא מזמינה את מחליפיה. זה התחיל בשנות ה־60, כשילדי הפרחים החליטו שאשמה קולוניאלית היא יותר חשובה מהישרדות. האינטלקטואלים של השמאל החדש, יושבי בתי הקפה בסן ז'רמן ובסוהו, המציאו דת חדשה: פולחן ההתנצלות הנצחית. כל פשע הותר, כל עוול נסלח, כל עוד המבצע השתייך לקטגוריה הנכונה של "המדוכאים". באוניברסיטאות לימדו דור אחר דור לתעב את שורשיו, את תרבותו, את עצם קיומו. את עצמו. באוניברסיטאות המהוללות של אירופה, פרופסורים במשכורות שמנות לימדו שהגנה על ילדות מפני אונס קבוצתי היא "פריבילגיה לבנה"..

כבר היו תקדימים בהיסטוריה של חברות שהקריבו את צאצאיהן. בספרטה הפקירו תינוקות "פגומים" למוות בהרים, בשם ההישרדות. בגיא בן הינום היבוסים הקריבו למולך, וגם הכמרים האצטקים הקריבו ילדים לאלים בטקסים המוניים. בבריה"מ פאבל מורוזוב הלשין על הוריו, ובקמבודיה של פול פוט חינכו בכיתה ילדים להסגיר את הוריהם. אבל בריטניה של המאה ה־21 המציאה משהו חדש: הקרבה וולונטרית, מתוך אידאולוגיה ליברלית. לא היה צורך בכוח. לא היה צורך בטקסים דתיים. מספיק היה לצעוק "גזען!" כדי שפקידים, שוטרים ועובדים סוציאליים יעצמו עיניים מול אונס שיטתי של ילדות. האליטות האינטלקטואליות של בריטניה העדיפו להקריב אלף ילדות ממעמד הפועלים על פני להיות מואשמות באסלאמופוביה".

'הכחשה' מהי? המשגה

הכחשה היא מושג בפסיכולוגיה, המתאר מנגנון הגנה ראשוני ("פרימיטיבי"), היא מנגנון פסיכולוגי וחברתי שבו ניתן להתעלם, לצמצם או להדחיק מציאות מטרידה.

מנגנון ההכחשה מאפשר לתוכן לא מודע לעלות למודעות, בתנאי שהוא מלווה בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון. ההכחשה פועלת לצדו של מנגנון הגנה פסיכולוגי נוסף, הנקרא הדחקה (repression), שבו עסקנו במאמר אחר [להרחבת המושג: 'הדחקה', לחצו כאן]. מרבית בני האדם משתמשים במנגנון ההכחשה באופן שגרתי, מתוך ניסיון למסך את החלקים הקשים יותר של מציאות היומיום - פנימית או חיצונית. בפרשת ה-"Grooming Gangs" בבריטניה - עמה פתחתי את המאמר - שבה התגלו מקרים של ניצול מיני שיטתי של נערות צעירות בידי כנופיות בעלות רקע מוסלמי-פאקיסטני, ניתן לראות את התופעה בפעולה בקנה מידה רחב, בקרב מערכת האכיפה והטיפול הבריטית, הן ברמת הפרט והן ברמה המוסדית.

בפסיכואנליזה, 'הכחשה' היא, בראש ובראשונה, מנגנון הגנה (Defence mechanism), אחד מקבוצת תהליכים נפשיים, שתפקידם להגן על הפרט ממודעות לרגשות שליליים ובייחוד מחרדה. לחלק ממנגנוני ההגנה תפקיד חשוב בחייהם הבריאים של בני אדם: כשם שחרדה היא תחושה חיונית לכל אורגניזם מסתגל ובריא בהיותה אות אזהרה מפני סכנה, כך גם מנגנוני ההגנה הבוגרים הכרחיים לאדם. למעשה, מצבים פסיכוטיים נתפסים לפעמים כעדות להיעדרם של מנגנוני הגנה מספקים (ויקיפדיה: מנגנוני הגנה).

נהוג לחשוב על מקורו של מנגנון ההכחשה בתקופת הינקות והילדות המוקדמת, כאשר הילד האגוצנטרי מאמין שכל עוד הוא אינו מכיר בקיומה של מציאות כלשהי, הרי שזו אינה מתרחשת באמת (ויקיפדיה: הכחשה). שרידים של מנגנון זה נשמרים אצל כולנו, ובאים לידי ביטוי למשל בנטייה להגיב בביטויים כמו "לא נכון!" (או "הו, לא!") לנוכח אירוע מצער או מצב קשה.

ניתן להבדיל בין הכחשה עצמית של פרטים להכחשה קולקטיבית של קבוצות

הכחשה עצמית נובעת מהקושי של האדם להכיר במציאות מאיימת הפוגעת בערכיו או בתפיסתו העצמית. לעומתה, הכחשה קולקטיבית מתרחשת כאשר חברה שלמה מסרבת להתמודד עם מציאות מסוימת בשל הפחד מהשלכות פוליטיות, חברתיות או תרבותיות. בשני המקרים, המניע העיקרי הוא הרצון להימנע מהתמודדות עם אי-נוחות פסיכולוגית, המכונה דיסוננס קוגניטיבי.

פרשת ה-"Grooming Gangs" באנגליה היא דוגמה מצוינת להדחקה קולקטיבית. בפרשה זו, הרשויות הבריטיות התעלמו במשך שנים ממקרי ניצול מיני מתמשך של נערות צעירות, למרות עדויות רבות. החשש מהשלכות פוליטיות וחברתיות, ובעיקר הפחד מלהיתפס כגזעניות או אסלאמופוביות, גרם להדחקה קולקטיבית של הבעיה:

• מבחינה מוסדית: המשטרה, הרשויות המקומיות ומערכות הרווחה נמנעו מלחקור את המקרים לעומק, גם כאשר קיבלו דיווחים מפורטים. דיווחים פנימיים הצביעו על כך שעובדים סוציאליים ושוטרים חששו להעלות את הנושא מחשש לאובדן משרותיהם או להאשמות בגזענות.
• מבחינה חברתית: בקרב הקהילה הבריטית ניכרה שתיקה רועמת. רבים העדיפו להאמין שמדובר במקרים בודדים ולא בתופעה מערכתית, מחשש לשסעים חברתיים ולערעור "הדו-קיום" בין קהילות מהגרים לבין האוכלוסייה המקומית.

המנגנונים הפסיכולוגיים של ההכחשה

1. חרדת סטיגמה: הרצון להימנע מתיוג כגזעני או מפלה, הביא את הרשויות להתעלם מהבעיה, למרות פגיעתה בילדים.
2. חסינות מוסרית: האליטה הליברליות במערכת הפוליטית והמוסדות הציבוריים, ראו בעצמן מגינות על זכויות מיעוטים, ובכך יצרו נתק בין הערכים שהן מייצגות לבין ההתמודדות עם מציאות בעייתית.
3. ניהול תפיסתי: החשש - שהפרשה תערער את תדמית החברה הבריטית כפלורליסטית וכסובלנית - הוביל להתעלמות מהעובדות ולהצגת תמונה מעודנת של המציאות.

השלכות ההכחשה:

1. פגיעה בקרבנות: התעלמות הרשויות חיזקה את התחושה בקרב הנפגעות שאין להן למי לפנות, ושאינן זוכות להגנה.
2. ערעור אמון הציבור: ההכחשה גרמה לציבור לאבד אמון ברשויות, במיוחד במערכות האכיפה והרווחה.
3. הקצנה פוליטית: הכחשת הבעיה הזינה את הימין הפוליטי, שהשתמש בפרשה כדי לטעון על "כישלון הרב-תרבותיות" ועל "נטייה שמאלנית" לפייסנות.

דוגמאות לשימוש במנגנון ההכחשה

(ויקיפדיה: הכחשה) (ויקיפדיה: מנגנוני הגנה)

• ילד דחוי הטוען שלמעשה הוא נהנה יותר לשחק לבד משתמש בהכחשה כדי להגן על עצמו מפני רגשות מכאיבים של בדידות והשפלה.
• אדם שרגשותיו נפגעו בסיטואציה שבה הקוד החברתי אינו מאפשר בכי, יכחיש בדרך כלל את דבר הפגיעה.
• מפעם לפעם אנו שומעים על מי שפעל להצלת חייהם של הקרובים לו (או של זרים גמורים) מתוך הכחשה של הסכנה הנשקפת לו תוך כדי כך.

בצד הפתולוגי של הסקאלה, הכחשה עשויה להביא לתוצאות הפוכות

(ויקיפדיה: הכחשה)

• כך למשל אדם הנמנע מביצוע בדיקה מוקדמת לגילוי סרטן מתוך תחושה שבכך הוא מונע באופן כלשהו את התפתחות המחלה בגופו;
• נרקומן מתעקש שהוא יכול להיגמל בכל עת שיחפוץ וכך גם המכורים להימורים.
• ההפרעה הנפשית הידועה כמאניה מערבת בתוכה אלמנט חזק של הכחשה, כאשר הפרט אינו מכיר במגבלות שמציבה בפניו המציאות כמו הצורך בשינה, היעדר אמצעים כלכליים ואפילו היותו בן-תמותה...

מה בין הכחשה להדחקה ולהדחקת מחשבות?

בעוד ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון; ההדחקה היא סילוק של דחפים או מחשבות מן המודע אל הלא-מודע בשל איומם על האני. זהו מנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם. אולם 'אין ארוחות חינם'; ומחיר ההדחקה כבד: הניתוק מן האני של חלקים שלמים מחיי הנפש, הרגש והיצר עלול לפגוע באישיות ולהוות בסיס ליצירת מחלות נפש. 

לצד ההדחקה, שהיא מנגנון הגנה לא-מודע ופחות "בוגר", קיימת גם הדחקת מחשבות (thought supression) שהיא מודעת ו"בוגרת", ובה האדם מנסה לסלק במכוון מחשבות מטרידות ממודעותו, כדי שיוכל לתפקד ביעילות ביומיום מבלי שמחשבות אלו יציקו לו.

הכחשה עצמית והכחשה קולקטיבית

[בתמונה: הכחשה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Sɨℓνεя Sɦɨɳε silverchild24 resident לאתר flickr]

[בתמונה: הכחשה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

המילה 'הכחשה' (Denial) מתקשרת לרבים מאיתנו עם הכחשת השואה, אולם זהו מנגנון הגנה פסיכולוגי שרובנו עושים בו שימוש באופן שגרתי, מתוך ניסיון למסך את החלקים הקשים יותר של מציאות היומיום - הפנימית או החיצונית. למשל (ויקיפדיה: הכחשה).

אבל נחזור קודם לדוגמה שלנו - להכחשת השואה (Holocaust denial). תופעה זו היא אחד ממפעלי ההכחשה הגדולים, שזוכה כיום, לתפוצה רחבה, לא רק בקרב הנאו-נאצים המבקשים להראות את קודמיהם באור חיובי יותר; אלא גם בכתבים אקדמאים, שם הם מופיעים בביבליוגרפיה ובהערות שוליים (ויקיפדיה: הכחשת השואה).

הטיעון המרכזי של מכחישי השואה הוא כי התיאורים - על שהתחולל באושוויץ - מוגזמים, אם לא הומצאו. אחד מהטיעונים המרכזיים הם שתאי הגזים לא היו מספיק גדולים על מנת שיהיו למספיק יעילים כדי להוציא להורג מספר כה גדול של אנשים, בפרק הזמן הקצר. טענה זו, יחד עם טענות אחרות, מבוססת כביכול על ראיות שניתן להסיק מעובדות. מכחישי השואה מכחישים ומערערים את שלוש הנקודות העיקריות של השואה (ויקיפדיה: הכחשת השואה):

1. רצח שישה המיליון;
2. תאי הגזים;
3. והכוונה.

[בתמונה: הדחקה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[למושג ביחסים בין לאומיים: 'יכולת הכחשה סבירה', לחצו כאן]

סיכום

הפרשה של ה-"Grooming Gangs" בבריטניה מדגישה כיצד הכחשה עצמית וקולקטיבית יכולות להוביל לאסון מוסרי וחברתי. כדי למנוע הישנות של תופעות דומות, יש צורך בהכרה אמיצה במציאות, גם כאשר היא מורכבת וקשה. מנגנוני הכחשה אולי מספקים הקלה לטווח קצר, אך הם מסכנים את החברה כולה בטווח הארוך.

[לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• אוסף המאמרים על הכחשה והדחקה.
• הרחבת המושג: 'הדחקה'.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: הכחשה.
• ויקיפדיה: הכחשת השואה.
• ויקיפדיה: מנגנוני הגנה
• עמר דנק (2019), על ההדחקה, ייצור ידע, 20/7/19.
• פנחס יחזקאלי: יכולת הכחשה סבירה: לתת לאחרים תירוץ..., ייצור ידע, 4/1/20.
• פנחס יחזקאלי: הדחקה: כך אנו נפטרים ממחשבות בעייתיות, ייצור ידע, 2/1/20.