[בתמונה: הדחקה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[גרסה מקוצרת של מאמר זה ראתה אור במקור באתר של עמר דנק] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 11 בנובמבר 2021

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

זהו אחד משלושה מאמרים באתר, העוסקים בהדחקה. למאמרים האחרים:

• אלי בר און: תורת ההדחקה, אז והיום;

• פנחס יחזקאלי: הדחקה – כך אנו נפטרים ממחשבות בעייתיות…

*  *  *

שנים רבות כל כך עברו מאז מלחמת יום הכיפורים, ואנחנו עדיין ממשיכים לנתח ולנסות להבין איך יכול להיות שלא הבינו, כיצד לא נקטו אמצעי זהירות (או גייסו את המילואים מוקדם), מדוע אחזה בנו הקונספציה, מי אשם ואיך זה קרה לנו החכם בעמים.

ואחרי שהפקנו את הלקחים, הדחנו את האשמים, נשבענו שלעולם זה לא יקרה לנו, בכל זאת הפתעות גדולות קורות שוב ו"הברבור השחור" - או התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים) מגיעים ואיש לא חוזה את בואם.

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'קונספציה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ברבור שחור', לחצו כאן]

[בכרזה: שני הספרים בעברית, העוסקים בתופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים). הספר הימני - תב"צים - בהוצאת המכללה לביטחון לאומי של צה"ל, ניתן להורדה חינמית באתר ייצור ידע]

[להורדה חופשית של הספר: 'תב"צים', לחצו כאן]

כך פרצה לה לפתע האינתיפאדה הראשונה, ולמרבה הפלא, גם נפילת החומה וקריסת ברה"מ לא נחזתה (אפילו בארה"ב), וגם הפיגועים של החמאס הדהימו אותנו, רצח רבין, עליית חמאס לשלטון, ואפילו 'צוק איתן' פרץ לו לפתע בלי סיבה ונמשך 50 יום. אם כך הדבר, סימן שהתשובה הרבה יותר מורכבת, שיש יותר מסיבה אחת פשוטה שרק אותה צריך לתקן.

נכון, אני מאמץ בחום את הפילוסופיה מאחורי 'הברבור השחור' של ניקולס טאלב: "קיצוניסטן היא המקום שבו אנו כפופים לעריצות הייחודי, המקרי, הבלתי נראה והבלתי חזוי", יש המאמינים שתופעות אלו שייכות לרצונו של האל, אך בנוגע לתופעות מפתיעות, זה היינו הך מבחינתי.

מעבר לכל אלה, אני סבור שאפשר להצביע על משהו נוסף, שגם הוא אחד מאבות הקונספציה ומטעויות המלחמה ההיא, ה'הדחקה'.

הדחקה - המשגה

הדחקה (Repression) היא מנגנון הגנה נפשי שעליו מצביעה הפסיכולוגיה כאחראי לסילוקם של זיכרונות, רגשות, דחפים או מחשבות מן המודע אל התת מודע בשל איומם על האני (האגו) (ויקיפדיה: הדחקה). ההדחקה פועלת לצדו של מנגנון הגנה פסיכולוגי נוסף, הנקרא 'הכחשה', שבו נעסוק במאמר אחר.

זיגמונד פרויד הגדיר את ההדחקה כמנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם, לשיטתו הדחקה נעשית באופן חד-פעמי, אך בהמשך ישנה השקעה מתמדת של אנרגיה נפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק, כיוון שהם ממשיכים לפעול בלא-מודע (ויקיפדיה: הדחקה).

השקעה של אנרגיה רבה בשמירת ההדחקה מגבילה את כמות האנרגיה הזמינה להתנהגויות יצירתיות ובונות (ויקיפדיה: הדחקה).

[למאמר: 'על ההכחשה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'יצירתיות', לחצו כאן]

[בתמונה: הדחקה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

ההדחקה מסלקת מהתודעה אירועים שגרמו לרגשות קשים כדי שלא יתקשרו בעתיד לאירועים דומים על-ידי הזיכרון, משום שאין כוח להתמודד אתם שוב ושוב (ההבדל בין הכחשה להדחקה הוא שהכחשה נעשית עוד לפני שהרגש התעורר; והדחקה נעשית לאחר החוויה הרגשית, היוצרת קשיי התמודדות עתידיים).

• כך הדחקנו את המציאות אחרי מלחמת ששת הימים, כיוון שזכרנו את הפחד שאחז בנו לפני; ואפילו אחרי מלחמת ההתשה הצהרנו רגע לפני המלחמה "שמצבנו לא יכול להיות טוב יותר" (ססמת הבחירות של המערך בקיץ 1973).
• כך הדחקנו גם את הנסיון להבין שהערבים לא יכולים לחיות עם תוצאות מלחמת ששת הימים, בלי קשר אלינו ולכמה אנחנו חזקים.

ההדחקה אפשרה לנו, אם כן, לא לעסוק בשאלות קשות, כפי שאמר אבא אבן (ראו תמונה משמאל) - לגבי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים - "שיש 5-4 חלופות, והשווה בין כולן שהן קשות".

[תמונתו של אבא אבן ז"ל משמאל היא נחלת הכלל]

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

למעשה, הציונות היא הדוגמה להעדר הדחקה – היהודים לקחו אחריות; וחתרו להקמת מדינה, מתוך הבנת המצב, חוסר נכונות להסכים איתו והפסקת תחושת הקרבנות, ולא מהתעלמות ממנו.

כל עוד תהליך הבניה של המדינה הצעירה נמשך, נכון היה להדחיק בעיות קשות, כמו את העובדה שבארץ "השוממה" שוכנים תושבים לא מעטים, כי רק כך יכול הנער (המדינה) להתפתח ולקרוא לעולים רבים נוספים לבוא לבנות את המדינה.

אבל, אנחנו כבר לא ילד וכבר לא נער מתבגר ומה שמותר להם, לא עוזר למבוגרים.

[בתמונה משמאל: בנימין זאב הרצל נואם בקונגרס הציוני השני בבזל 1898. התמונה מאושרת לשימוש חופשי]

אחרי מלחמת ששת הימים הדחקנו את העובדה, שהמצב לא יכול להישאר כמו שהוא, ולכן הגיעה המלחמה. השאלה, מה היה קורה אילו המודיעין היה מתריע ואילו גולדה ודיין היו מבינים, חשובה כמו השבועה של מישהו שעושה תאונת דרכים ש"בפעם הבאה הוא יזהר". המלחמה היתה פורצת בכל מקרה, כי מצב לא יציב מתפוצץ.

גם את העובדה שאנחנו שולטים באוכלוסיה פלסטינית גדולה הדחקנו (בטענות שהם לא עם, שאנחנו כובש נאור, שבזכותנו רמת החיים שלהם טובה מבארצות ערב האחרות); ולכן, סרבנו להכיר שזה מצב שסופו להתפוצץ, ואכן פרצה האינתיפאדה הראשונה (לפני הסכמי אוסלו).

אנחנו מדחיקים את הבעיה הזאת גם היום, וכדי להבטיח את היכולת להדחיק את הבעיה, אנחנו עוסקים בוויכוח פוליטי שמבוסס על האשמת האחר, כדי שנוכל להתעלם מהשאלה מה עושים, שתאלץ אותנו לבחור בין חלופות קשות (וכולן קשות).

אבל יש עוד דברים שאנחנו מדחיקים – הדחקנו את הקרע הפוליטי בין שמאל לימין שהוביל לרצח יצחק רבין, וגם אחרי הרצח הדחקנו את העובדה, שאכן היתה הסתה פוליטית כנגד רבין. במקום זה, השמאל עסק בהאשמת כל הימין בהסתה שהובילה לרצח, באופן שחייב את הצד הנגדי להדחיק את הבעיה. גם היום, הקרע הזה קיים; ואנחנו משתדלים להדחיק אותו; אבל, הוא יתפוצץ. את הסימנים לכך רואים בשיח הפוליטי.

אנחנו גם מדחיקים את העובדה שאנחנו מקפחים את המיעוט הערבי בישראל בצורה ממוסדת; ובמקום לחפש כיצד לחבר אותם (ולהקל עליהם את המצוקה מכך שהם אזרחי המדינה בעוד שאחיהם נשלטים על-ידי אותה המדינה) אנחנו מנסים לכפות עליהם את אהבת המולדת (וההמנון ועוד), כך גם עם הבדואים בנגב.

[בתמונה: מדחיקים ומדחיקים ומדחיקים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 947051 לאתר Pixabay]

כל אלה אינם ברבורים שחורים אלא בעיות שצפוי שתתפוצצנה. לא ניתן לטפל בכולם בעת ובעונה אחת, אבל כחלק מתהליך ההתבגרות שלנו כחברה ומדינה, כדאי שלא נדחיק בעיות וננסה להתמודד איתם. נוכל לעשות זאת אם נפתח תרבות פוליטית מתונה ורגועה יותר, שמאפשרת ויכוח ומקטינה את התוקפנות, כי הויכוח הוא זה שמקטין את יכולת ההדחקה, והאלימות המילולית מעצימה אותה.

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: הדחקה.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), (כמעט) הכל על מלחמת ההתשה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 28/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2017), קונספציה, ייצור ידע, 6/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), הברבור השחור, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), יצירתיות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), על ההכחשה, 20/7/19.
• אלי בר און (2019), תורת ההדחקה, אז והיום, ייצור ידע, 8/10/19.
• רזי עפרון, יחזקאלי פנחס (2013), תב"צים - תופעת התוצאות הבלתי צפויות והשלכותיה, גלילות: המכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
• טאלב, ניסים ניקולאס (2009), הברבור השחור - השפעתו המטלטלת של הבלתי צפוי על הכלכלה והחיים. אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן.
• פנחס יחזקאלי (2020), הדחקה – כך אנו נפטרים ממחשבות בעייתיות…, ייצור ידע, 2/1/20.