גרשון הכהן: הדינמיקה של הניוון מתוך ההצלחה…

תקציר: ספר שופטים הוא הסיפור על הנורמליות הישראלית-יהודית: אחרי שיצאנו ממצרים בנסים; יש לקיים את סדר החיים בארץ ישראל כמו כל עם, שיושב על אדמתו: עם חרב ביד; כי זו משמעותה של ריבונות. ללא חרב, אנחנו בבעיה…

[בתמונה: ריבונות משמעה, לאחוז כל העת חרב ביד. ללא חרב, אנחנו בבעיה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי SilviaP_Design לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]
[בתמונה: ריבונות משמעה, לאחוז כל העת חרב ביד. ללא חרב, אנחנו בבעיה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי SilviaP_Design לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'הצלחה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סוציו-אנטרופיה: אנטרופיה בגרסת המערכות המורכבות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

עודכן ב- 11 בפברואר 2023

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני.

הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏.

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

המאמר מבוסס על ראיון שנערך עם האלוף הכהן בגלי צה"ל ב- 10.05.19, בתכנית: 'הרב בני לאו ולירון מרוז עם 929'.

זהו מאמר שני מתוך ארבעה על אנטרופיה והשלכותיה. המאמרים האחרים:

*  *  *

בשירו של יחיאל מוהר, "שיר ערש נגבי" הוא נוטע את המשפט האלמותי: "אין חריש עמוק בלי נשק"... זה המסר המרכזי של ספר שופטים, המספר על דינמיקה של קיום ישראלי-יהודי נורמלי:

אחרי שיצאנו ממצרים בתהליך שכולו נס; יש לקיים את החיים בארץ ישראל כמו כל עם, שיושב על אדמתו: עם חרב ביד; כי זו משמעותה של ריבונות. ללא חרב, אנחנו בבעיה... (ראו את הכרזה, שבראש המאמר) [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]:

[בסרטון: אריק איינשטיין - שיר ערש נגבי...]

זו הדינאמיקה של הניוון מתוך ההצלחה (ראו הכרזה למטה) [לאוסף המאמרים על 'הצלחה', לחצו כאן]:

הניוון העולה מתוך ההצלחה

[בתמונה משמאל: הניוון עולה מתוך ההצלחה... מהו? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]
[בתמונה משמאל: הניוון עולה מתוך ההצלחה... מהו? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]
בתוך כך, מבטא ספר שופטים את המעגל הבסיסי של חיי עם: עם ההצלחה מתפתח ניוון, ככתוב בספר דברים: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט"... "שמנת עווית כסיתה"... 

- הדור ראשון יוצר משהו חדש, פורץ דרך להצלחה, והוא בטיפוס במעלה הדרך;

- הדור שני ממסד וממצה את הפוטנציאל שיצרו עבורו המייסדים;

- ואחר כך, יש דור של שקיעה וניוון, כמו עץ ביער שבסוף הוא גווע ונופל, ועץ חדש צומח תחתיו.

[בתמונה: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט"... זו הדינמיקה של הניוון מתוך ההצלחה: התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]
[בתמונה: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט"... זו הדינמיקה של הניוון מתוך ההצלחה: התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

דינאמיקה מוכרת...

הדינאמיקה הזאת מאוד מוכרת מדיסציפלינות שונות: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ותרמודינמיקה (עיקר פרסומו בחוק השני של התרמודינמיקה); הן מתורת הניהול; והן ממדע המדינה:

[בתמונה: פרופ' יצחק אדיג'ס. הצלם לא ידוע, מתוך אתר VK]
[בתמונה: פרופ' יצחק אדיג'ס. הצלם לא ידוע, מתוך אתר VK]

מהפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והתרמודינמיקה, אנו מכירים את המושג אנטרופיה:

המושג מבטא את נטייתו הסטטיסטית של הטבע להתפתחות אי סדר, ואת נטייתן של מערכות מורכבות להזדקן ולהיפגם. בלשונו של המתמטיקאי האמריקני, מייסד הקיברנטיקהנורברט וינר, זוהי "נטייתו של הטבע להשחית את המאורגן ולהרוס כל מה שהוא בעל משמעות" (וינר, 1964, עמ' 27, 16-12).

מתורת הניהול אנו מכירים, למשל, את מחזור החיים של ארגונים שהגדיר פרופ' יצחק אדיג'ס (Adizes; ראו תמונה משמאל), מאנשי הניהול החשובים בתקופתנו [להרחבת המושג: 'מחזור החיים של ארגונים', לחצו כאן].

אדיג'ס טען, שכמו צמחים, בעלי חיים או אנשים, גם ארגונים כפופים לתופעה הקרויה 'מחזור חיים' (אדיג'ס, 1991, עמ' 108-21). כמוהם הם משתנים לאורך מחזור החיים: נולדים, צומחים, מזדקנים ומתים. בכל אחד משלבי מחזור החיים, יכול הארגון, בדומה לגופים חיים, לסיים את דרכו, להיקלע לקשיים ולמות.

ממדע המדינה ומהסוציולוגיה אנו מכירים את העלייה והנפילה של מדינות ושל אליטות. בתורת האליטות (Elite theory) אנו מכירים את התופעה, שלפיה, אליטה שלמה עשויה להיות מוחלפת בידי אליטה חדשה; היא יכולה להפוך ל"לא-אליטה".

[בתמונה: אליטה שלמה עשויה להיות מוחלפת בידי אליטה חדשה; היא יכולה להפוך ל"לא-אליטה"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]
[בתמונה: אליטה שלמה עשויה להיות מוחלפת בידי אליטה חדשה; היא יכולה להפוך ל"לא-אליטה"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]

ההצלחה העולה מן הניוון

[בתמונה: ההצלחה העולה מן הניוון... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי gfkDSGN לאתר FIXABAY]
[בתמונה: ההצלחה העולה מן הניוון... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי gfkDSGN לאתר FIXABAY]

שימו לב למוצאם של השופטים בספר שופטים. למעט בהתחלת הספר, אין כמעט שופטים משבט יהודה, למעט בהתחלה. גם משבט אפרים לא יצאו שופטים. משמע:

- בני השבטים האליטיסטים - יהודה עם כלב בן יפונה; ואפרים עם יהושע בן נון - שהובילו את ההנהגה בדור הכיבוש וראשית ההתנחלות, חיים את מה שרכשו בעבר, ב'סבבה', בהרי יהודה, חברון ואפרים. הם לא רוצים שינוי; וכשמשון עושה צרות, בני שבט יהודה מסגירים אותו לפלישתים;

- בו בזמן, צומחים השופטים משולי החברה.

אפשר להשוות את זה לעלייתה ושקיעתה של האליטה המייסדת - דור העלייה השנייה והפלמ"ח - שהובילה את תקופת המעבר מיישוב למדינה, הנהיגה את תקומת ישראל; והלכה ושקעה; לא מעט, בעקבות הטראומה של מלחמת יום הכיפורים.

כשבאו אנשי ההנהגה של יהודה ושומרון ליצחק רבין, בתקופת החתימה על הסכמי אוסלו, הוא אמר להם כי החברה הישראלית נחלשה: "אני לא רואה בה את העוצמה ואת רוח ההקרבה שראיתי בחטיבת הראל ב- 1948. צריך לעשות שלום, כי דור הבנים החדש איננו מסוגל לשאת את הנטל שהיה מוטל על כתפינו".

[בכרזה: כשבאו אנשי ההנהגה של יהודה ושומרון ליצחק רבין, בתקופת החתימה על הסכמי אוסלו, הוא אמר להם כי החברה הישראלית נחלשה: "אני לא רואה בה את העוצמה ואת רוח ההקרבה שראיתי בחטיבת הראל ב- 1948. צריך לעשות שלום, כי דור הבנים החדש איננו מסוגל לשאת את הנטל שהיה מוטל על כתפינו". התמונה צולמה על ידי יעקב סער, לע"ם]
[בכרזה: כשבאו אנשי ההנהגה של יהודה ושומרון ליצחק רבין, בתקופת החתימה על הסכמי אוסלו, הוא אמר להם כי החברה הישראלית נחלשה: "אני לא רואה בה את העוצמה ואת רוח ההקרבה שראיתי בחטיבת הראל ב- 1948. צריך לעשות שלום, כי דור הבנים החדש איננו מסוגל לשאת את הנטל שהיה מוטל על כתפינו". התמונה צולמה על ידי יעקב סער, לע"ם]

אלא מה? רבין לא התפנה להתבונן בתהליכים חדשים...

[בתמונה משמאל: יש תמיד צמיחה חדשה של רוח גבורה חדשה, גם ממקומות שהם בלתי צפויים... חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[בתמונה משמאל: יש תמיד צמיחה חדשה של רוח גבורה חדשה, גם ממקומות שהם בלתי צפויים... חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

הוא לא התפנה להתבונן בצמיחת גיבורים חדשים בקבוצות חברתיות אחרות, כמו לדוגמה, אורי אזולאי מקריית שמונה, גיבור שבגיבורים, מ"פ צנחנים שהיה בסיירת מטכ"ל ונהרג בלבנון; ועל עוד גיבורים חדשים אחרים, שצמחו מהשוליים.

את אותה תופעה של שקיעה מול צמיחה אפשר לראות גם בהתיישבות: ראו למשל את קיבוץ מנרה: יישוב בעל זכויות רבות, שהגיל הממוצע בו מעל 70, ושכמעט אין בו כיום ילדים... ולעומתם, מושב כמו אביבים. מלכתחילה, קהילת אביבים בכלל לא רצו להיות שם. 'שפכו' אותם בלילה מהמשאית, ומאז, הכו שורש. למרות פיגועי טרור כמו - אוטובוס אביבים - והיותם בקו האש במשך שנים, אף אחד לא עזב; וכיום, היישוב הוא רב דורי, אין בית פנוי!

זאת אומרת, יש תמיד צמיחה חדשה של רוח גבורה חדשה, גם ממקומות שהם בלתי צפויים.

[בתמונה: יש תמיד צמיחה חדשה של רוח גבורה חדשה, גם ממקומות שהם בלתי צפויים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי perianjs לאתר FIXABAY]
[בתמונה: יש תמיד צמיחה חדשה של רוח גבורה חדשה, גם ממקומות שהם בלתי צפויים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי perianjs לאתר FIXABAY]

החיים זה לא רכבת!

בספר שופטים, כשיש שקיעה וניוון, עולה שופט כמו שמשון או גדעון; והכל מתחדש.

הדינאמיקה הזו מלמדת אותנו שאין מצב שבו הגענו לפסגה ועכשיו אפשר להרפות ערנות ולנוח. שאם הצלחנו והקמנו מדינה, כל מה שצריך עתה הוא רק לעמול על התיחזוק שלה - על מדינת חוק ומנהל תקין - ומעתה, כל אחד יכול לחזור לענייניו והכל 'יתגלגל' בנתיב מוסדר כמו קרונות על גבי מסילת רכבת.

אגדת ההתנהלות הרוטינית על מסילה, היא אשליה מערבית-בורגנית, מוכרת. בחיים אין מסילות! יום יום הכל משתבש מתוך קורוזיה פנימית של החיים.

[בכרזה: אגדת ההתנהלות הרוטינית על מסילה, היא אשליה מערבית-בורגנית, מוכרת. בחיים אין מסילות! יום יום הכל משתבש מתוך קורוזיה פנימית של החיים... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: אגדת ההתנהלות הרוטינית על מסילה, היא אשליה מערבית-בורגנית, מוכרת. בחיים אין מסילות! יום יום הכל משתבש מתוך קורוזיה פנימית של החיים... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

בין יחיא סינואר לרב סולובייצ'יק

הגישה המערבית-בורגנית הזו לקוחה מתאולוגיה נוצרית, שבה האמונה כלואה בתחומי בית הכנסת ובית המדרש. התאולוגיה הזו אומצה על ידי אנשי רוח אשכנזיים מערביים כמו הרב סולובייצ'יק. התאולוגיה של התנ"ך שונה. היא אינה מפורשת והיא מגולמת בסיפורי התנ"ך. היא באה לידי ביטוי, למשל, באמירה של האלוהים לאברהם: "קום והתהלך בארץ": הקדוש ברוך הוא מתגלה בשגרת היום יום ובמאבקים הגשמיים בארץ; כלומר, במציאות הגלויה למי שמתחכך בה.

[למקור תמונתו של יחיא סינואר, לחצו כאן]
[למקור תמונתו של יחיא סינואר, לחצו כאן]

זו תאולוגיה שיחיא סינואר (ראו תמונה משמאל) המתחכך במציאות, מבין כנראה טוב יותר מהרב סולובייצי'יק, הספון בבית המדרש, ואני בעניין הזה קרוב ליחיא סינואר.

אני מרגיש את האמונה כרכיב בקבלת החלטות ארציות; כמו שאומר הפסוק הנפלא בירמיהו: "אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ"; כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהֹוָֽה" (ירמיהו ט כג-כד). הדגש הוא על המתרחש בארץ. הדברים החשובים קורים בארץ, ושם גם לימוד החוויה של האמונה.

היהודים, וגם הערבים, מאמינים שכל יום הוא יום חדש, הטומן בחובו מאבק חדש. גם זריחת החמה מחדש בכל בוקר, אינה מובנת מאליה. זו משמעות השאלה בהגדה של פסח, האם נאמרת יציאת מצרים בלילות. משמע, האם בחשכת לילה יש ניצוצות של גאולה? השאלה היא מתי מתחילה הגאולה: עם אור השחר או עם שקיעת החמה; שהרי, עם שקיעת החמה מתחיל המסע אל זריחת החמה שבבוקר למחרת...

התפיסה - הרואה בשקיעת החמה את תחילת התהליך, המוביל לזריחה מחודשת למחרת - היא גישה אופטימית; והיא גם זו שרואה בתהליכי הניוון את הפוטנציאל לתחילתה של צמיחה חדשה.

[בסרטון: שושנה דמארי - שיר ערש נגבי]

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'הצלחה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סוציו-אנטרופיה: אנטרופיה בגרסת המערכות המורכבות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *