
[מקור התמונה: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]

* * *
עוד בטרם המלקוש, שווה לתת דעת לאירוע החשוב ביותר בעידננו: הכיצד קומץ של כמה מאות אלפים, חסרי ידע במעשה המלחמה, הצליח לגבות את הנהגה המדינית בראשות דוד בן גוריון, בהרכשת ריבונית על שטח - כפול ומכופל מזה שעליו החליטה עצרת האומות המאוחדות - ב- 29 לנובמבר 1947. לפלא הזה הסברים רבים, אלא שכולם עומדים לוויכוח, זולת האחדות הלאומית - שתרמה, יותר מכל, לניצחון. לאחר המהפך הפוליטי ב77, חזר הקיטוב לממדיו בתקופת המנדט הבריטי - ואתו האיום, שהתעצם ומאיים על כל בית ברחבי המדינה. מאחר ולמדנו במחיר דמים ודם, כי ציפיות להסדר מדיני אינן ערובה למימושם. ראוי להפיק את לקח האחדות. שהרי היה ויופק כהלכה, תוכפל העוצמה הלאומית, ואתה ההרתעה. הגם שאין צורך בהשקעת משאבים - זולת קורט של רצון טוב.להרוג את השליח
מזה שנים אני מעביר לציבור את מירב הידע שרכשתי בצה"ל, כהמשך למאבק שניהלתי בעת שירותי בקבע, להפוך את צה"ל ממליציה, לצבא אחוד ומיומן. כיעד נלווה חשוב לא פחות, התמקדתי במילוי צוואתם של חברי, אלה שבמותם ציוו לנו את החיים. בהנחה שנחקור נאתר ונפיק את לקחי נפילתם - כדי לשמר אותנו, החיים. אלא, שבמקום לגלות סקרנות לנתונים, והאם הופקה מורשת הנופלים כלקחים, ישנה קבוצה לא קטנה של חברים, רובם בשמאל. שלדידם ההתייחסות למידע, נמדדת הפלא ופלא, בדיוק כפי שנמדדה בשנות השלושים של המאה שעברה - דהיינו, בתרומת המידע/ או נזקיה למפלגה.
ביזוי קדושת הנופלים
כבר שנו חכמים כי "זולת הניצחון במלחמה,אין חשוב כמו מעשה הפקת הלקחים אחריה". על אף הכלל המחייב, כניסתו של יצחק רבין ז"ל לממסד האזרחי, הפכה ללקח בפני עצמו, כשהצבא התעלם מהפקת חלק מלקחי המלחמה, שמא יפגע כבודו של רמטכ"ל מלחמת ששת הימים.
