אמציה חן: אחדות עכשיו!

[מקור התמונה: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

עוד בטרם המלקוש, שווה לתת דעת לאירוע החשוב ביותר בעידננו: הכיצד קומץ של כמה מאות אלפים, חסרי ידע במעשה המלחמה, הצליח לגבות את הנהגה המדינית בראשות דוד בן גוריון, בהרכשת ריבונית על שטח - כפול ומכופל מזה שעליו החליטה עצרת האומות המאוחדות - ב- 29 לנובמבר 1947. לפלא הזה הסברים רבים, אלא שכולם עומדים לוויכוח, זולת האחדות הלאומית - שתרמה, יותר מכל, לניצחון. לאחר המהפך הפוליטי ב77, חזר הקיטוב לממדיו בתקופת המנדט הבריטי - ואתו האיום, שהתעצם ומאיים על כל בית ברחבי המדינה. מאחר ולמדנו במחיר דמים ודם, כי ציפיות להסדר מדיני אינן ערובה למימושם. ראוי להפיק את לקח האחדות. שהרי היה ויופק כהלכה, תוכפל העוצמה הלאומית, ואתה ההרתעה. הגם שאין צורך בהשקעת משאבים - זולת קורט של רצון טוב.

להרוג את השליח

מזה שנים אני מעביר לציבור את מירב הידע שרכשתי בצה"ל, כהמשך למאבק שניהלתי בעת שירותי בקבע, להפוך את צה"ל ממליציה, לצבא אחוד ומיומן. כיעד נלווה חשוב לא פחות, התמקדתי במילוי צוואתם של חברי, אלה שבמותם ציוו לנו את החיים. בהנחה שנחקור נאתר ונפיק את לקחי נפילתם - כדי לשמר אותנו, החיים. אלא, שבמקום לגלות סקרנות לנתונים, והאם הופקה מורשת הנופלים כלקחים, ישנה קבוצה לא קטנה של חברים, רובם בשמאל. שלדידם ההתייחסות למידע, נמדדת הפלא ופלא, בדיוק כפי שנמדדה בשנות השלושים של המאה שעברה - דהיינו, בתרומת המידע/ או נזקיה למפלגה.  כך למשל, במסגרת תחקיריה של אילנה דיין התמקד האחרון שבהם, בפגע מוסרי ומקצועי שהתרחש ואולי השתרש בחיל הים בכלל, ובפרט בשייטת 13. פגע שנחזה ככשל מקצועי, ומתת מוסרי באי אמירת אמת. את זאת הביאה האישה המוכשרת, בתחקיר מפורט של אירועי ה"מרמרה", החל מנוהלי קרב לוקים בחסר ועד לתחקיר עקום לאחר המשימה. כשלידו (ללא קשר). תיאור פשיטת לוחמי שייטת 13 (וארבעת לוחמים מסיירת מטכ"ל), אי שם בחוף הסורי. שמא נתבלבל בכוונתה, הבליטה העורכת את חלקם של גבי אשכנזי/ רמטכ"ל לעת "המרמרה", ובני גנץ רמטכ"ל לעת הפשיטה בסוריה - כדי להאיר על חסך מקצועי ומוסרי, שהשתרש בעת כהונתם. ביחידת העילית, ואולי בצבא כולו.

ביזוי קדושת הנופלים

כבר שנו חכמים כי "זולת הניצחון במלחמה,אין חשוב כמו מעשה הפקת הלקחים אחריה". על אף הכלל המחייב, כניסתו של יצחק רבין ז"ל לממסד האזרחי, הפכה ללקח בפני עצמו, כשהצבא התעלם מהפקת חלק מלקחי המלחמה, שמא יפגע כבודו של רמטכ"ל מלחמת ששת הימים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

דפוס התנהגות זה מבטיח כי גם הפעם משיקולי כבוד ומעמד; או סתם מחובבנות לשמה, יתאפסו הסיכויים לזהות ולהפיק לקחים, מתוך אלה שהתחוללו בתקופת כהונתם: של יעלון, אשכנזי וגנץ. זאת למרות, שמחירם כבר שולם בדם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.