אלעד רזניק: האיראנים לא הולכים לשום מקום

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי nattanan23 לאתר Pixabay]

בטקס קריאת הקריה למחקר גרעיני ע"ש שמעון פרס - שנערך ביום רביעי ה- 29.08.2018 - אמר בנימין נתניהו את הדברים הבאים: "מי שמאיים עלינו בכלייה, מעמיד עצמו בסכנה דומה... מגובה בהיערכות מתאימה, בהצטיידות, במוכנות, ובשעת הצורך בפקודות מתאימות. אנו פועלים למנוע את ההתבססות של איראן בסוריה... לא נרפה מן העניין הזה...":

  תרשו לי לדבר קצת על המאהבת שהולכת לישון בבית לבד... 

שלושה ווקטורים עיקריים קבעו את תוצאות המערכה בסוריה, חלקם נפרסו לפנינו ב- 2010, חלקם ב- 2015. את המאמר הזה אקדיש לראשון שבהם -לאיראן:

תוכנית יצוא המהפכה האיראנית הקנתה, מאז ומעולם, תפקיד חשוב לסוריה. מנקודת המבט האיראנית, המעמד השליט בסוריה העלאווים (הנקראים על שם בן דודו של מוחמד הח'ליף הרביעי ומייסד השיעה, עלי בן עלי בן אבי-טאלב) הם אחים חורגים לאומה השיעית, אבל קרובים מספיק בשביל לייצא אליהם את המהפכה. האיראנים מאוד פעילים בסוריה משנות ה- 70 של המאה שעברה, ויש בין המדינות ברית מאז שנות ה- 80, שנתמכת בלא מעט עדויות ודברים מעשיים.

  • הקשרים התאולוגים בין סוריה לאיראן מתחילים עם ההכרזה של מוסא אל-סאדר הלבנוני על המשטר העלאווי בסוריה כמשטר שיעי (בשנים 71 - 72). הדבר משמש בסיס לקיום קשרים תאולוגים בין סוריה לאיראן, החל משנות ה 70, עם עליה לרגל רחבת היקף יחסית לאתרי הפולחן השיעים המפוזרים ברחבי סוריה (בעיקר בדמשק אם אני זוכר נכון).
  • עם המהפכה השיעית באיראן, מתחזקים הקשרים. סוריה היא המדינה הערבית הראשונה, שמכירה בממשלת הביניים של מאהדי באזרגאן לאחר עזיבת השאה; והיחידה שעומדת לצד איראן במלחמתה מול עיראק (80 - 88), ומפקת לה תמיכה צבאית ודיפלומטית.
  • ההתנגדות של שתי המדינות לקיומה של ישראל מחזקת את הברית ביניהן. מלחמת לבנון הראשונה משדרגת את מעמדה של סוריה בעיני האיראנים, כבסיס עורף לוגיסטי לצורכי החיזבאללה, שמוקם בשנות ה 80 באיראן, לפני מלחמת שלום הגליל. בסוף שנות ה- 70 כבר היה ניסיון ראשון להקמת מיליצה שיעית בגולן, שלא יצא ממנו כלום.
  • הברית הסורית-איראנית נחתמת במרץ 1982, כשמשלחת סורית רמת דרג ברשות שר החוץ עבד אל-חלים ח'דאם מבקרת בטהרן, וחותמת על שורה של הסכמים, ביניהם, ברית צבאית והסכמי מסחר שונים; וביניהם, מסחר בנפט.
  • אחד הדברים שהסורים עושים כבר בשנות ה 80 בעקבות ההסכם שנחתם ובעקבות האיום הגדול שאסד האב רואה בסדאם חוסיין (אויב משותף לאיראנים ולסורים), הוא שיתוק של צינור הנפט העיראקי שעובר בסוריה. זה גורם לעיראקים הפסדים ישירים של 17 מיליון דולר ליום.
  • אסד מנצל את ההשפעה האיראנית על השיעים בלבנון, ולאחר הפלישה הישראלית ללבנון, פותח בקמפיין טרור נגד הנוצרים, צה"ל וכוחות השלום של ארה"ב וצרפת. די לציין רק חלק קטן (ומפורסם) מהפעולות: רצח באשיר ג'ומייל (ספטמבר 82); פיצוץ המפקדה הצה"לית בצור (נובמבר 82); התקיפה הראשונה במחבלים מתאבדים אל מול השגרירות האמריקאית במערב בירות (אפריל 83); תקיפת בסיסי המרינס והצרפתים (אוקטובר 83); תקיפת השגרירות האמריקאית במזרח בירות (ספטמבר 84); וכדומה.
  • הברית בין אסאד לאיראנים ידעה עליות ומורדות. חלק מזה לנוכח אינטרסים מנוגדים בלבנון: הסורים תומכים באמל, האיראנים מנסים לקדם את חיזבאללה. בסופו של דבר, האיראנים הם אלו שמתווכים בהסכם, שבין אמל הנתמך על ידי הסורים לפתח, לאחר שנתיים של מצור על מחנות הפליטים (בין 85 ל 87). בסוף התהליך, יש סיכום חדש שהאינטרס הסורי יגבר במערב; והאינטרס האיראני במפרץ.
  • בין השנים 88 ל- 91, האיראנים והסורים משתפים פעולה במבחר דברים: אחד מהם הוא דיכוי המרד האנטי סורי בלבנון שמונהג על ידי מישעל עאון.
  • לסוריה היה תפקיד חשוב בעימות הישראלי-חיזבללאי. סוריה שימשה כבסיס עורף לוגיסטי בעבור חיזבאללה ומשלוחי נשק איראנים הגיעו לשדות התעופה במרחב הסורי ומשם לבקעת הלבנון:
  • ברית הגנה של סוריה עם האיראנים נחתמה ב- 2006, על סמך מה שנחתם בשנות ה- 80. גם טורקמני (שר ההגנה הסורי) וגם מוחמאד נאג'אר (שר ההגנה האיראני) הצהירו בעת החתימה על ההסכם, שהם מחדשים את ההסכם מ- 82.
  • ב 82 נחתם - בנוסף להסכם הצבאי - הסכם סחר של 10 שנים.

[לכתבה המלאה של עמוס הראל ואבי יששכרוב ב'הארץ', מ- 2010, לחצו כאן]

עם תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, ולנוכח האיום על האינטרסים האיראנים במרחב, ממשלת איראן החליטה להשקיע בהשארת משטר אסד על כנו. בתחילה, בהלוואות לקיום המשק הסורי המתכווץ (בשנים הראשונות הכלכלה הסורית מתכווצת ב 30%) בציוד וביועצים בהיקף מוגבל; ולאחר מכן, בהגדלת המעורבות בעזרת שימוש במיליציות שיעיות מעיראק , פקיסטן, אפגניסטן וכדומה.

ב- 2015 שליח האו"ם סטפן די מיסורה העריך את ההשקעה האיראנית בסוריה, מתחילת המלחמה ב- 2010 בסכום שעומד בין 6 ל- 15 מיליארד דולר בשנה, לכל אחת מחמשת השנים הראשונות:

[לכתבה המלאה של ה- DAILT BEAST מ- 2015, לחצו כאן]

הסכום - ע"פ דה מיסורה - לא כלל את עלות כוחות המשלוח הצבאיים: משמרות המהפכה, חיזבאללה והמיליציות השיעיות השונות: עיראקים, אפגנים, פקיסטנים ודומה.

כמה אנקודוטות בשביל לסבר קצת את האוזן:

ב- 2013 האיראנים נתנו לסורים הלוואה בסך 3.6 מיליארד דולר לקניית נפט ומוצריו באיראן, הדרוש לסורים, בעיקר לצורף שינוע הצבא שלהם:

[לכתבה המלאה באיראן טיימס מ- 2013, לחצו כאן]

לאיראן - שנמצאת בלחץ הסנקציות על סקטור האנרגיה שלה - הדבר מהווה קרש הצלה לשינוע סחורה שעומדת אצלם על המדפים. את מחיר ההלוואה, הסורים משלמים בנכסים קשיחים בסוריה: אדמות, חוזים עתידיים על מתקני תשתית (האיראנים חותמים על חוזה לבניית צינור גז חדש) וכדומה.

בספטמבר 2017, הודיעו האיראנים על הקמת מתקן זיקוק לנפט ומוצריו בעיר חומס. המתקן יוקם על ידי שיתוף פעולה איראני - סורי - ונצואלי, ויוכל לזקק 144,000 חביות ביום.

כמה ימים קודם לכ,ן הודיעו האיראנים על חתימת חוזה לחידוש רשת החשמל הסורית, ה- MOU, שנחתם לבניה של תחנת כוח בעלת הספק של 540 מגאווט בלטקיה, חידוש רשת החשמל בדמשק, חידוש תחנת הכוח בדיר א-זור ועוד.

[לכתבה המלאה ברויטרס, מ- 2017, לחצו כאן]

אחד השווקים, שבהם יש נוכחות איראנית מרשימה, הוא שוק הנדל"ן הסורי. בתי היהודים בח'ארת אל יאהוד בדמשק - שעמדו בשיממונם מאז יצאו יהודי סוריה במספרים גדולים - ניתנו לאיראנים ולעוזריהם. בנוסף, חתמו האיראנים על עסקאות ענק לקניית אדמות בסוריה:

[לכתבה המלאה בגולף ניוז, לחצו כאן]

הערכה סבירה של ההשקעה האיראנית בסוריה, מתחילת המלחמה, עומדת על בין 100 ל- 120 מיליארד דולר בשמונה שנות המלחמה, כולל ההשקעות הכלכליות וההשקעות הצבאיות.

לצורך השוואה, ההשקעה הישראלית בישובים ישראלים מצידו השני של הקו הירוק בין השנים 2003 ל- 2016 עמדה על כ 13 מיליארד שקל:

[לכתבה המלאה בגלובס, לחצו כאן]

מי שמשקיע השקעה כלכלית בהיקף שכזה, מי שמעביר את נציגיו לגור בבתי היהודים בדמשק, נמצא שם בשביל להישאר ולא מתכוון ללכת לשום מקום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.