תקציר: הפגנות הדרוזים עוררו הדים שליליים רבים בתוך ישראל, אבל הייתה להם תוצאה מיידית: תקיפה סמלית של ארמון הנשיאות בדמשק. זהו הדפוס הקבוע ביחסי דרוזים יהודים בישראל: כשהדרוזים יוצאים לרחובות, הם תמיד משיגים את מבוקשם!

עודכן ב- 3 במאי 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 1 במאי 2025 יצאו שוב הדרוזים לרחובות על רקע הטבח שנעשה בבני עמם בסוריה, ותחושתם שבנימין נתניהו הפר הבטחה פומבית להגן עליהם. עשרות מנכבדי העדה ומאות מפגינים נוספים הגיעו הלילה למחות מול בית רה"מ בנימין נתניהו בקיסריה. הובערו מדורות ונשרפו צמיגים, נחסמו כבישים ונוצרו פקקי ענק נראו. לוחמים דרוזים במילואים התארגנו והצהירו על נכונות ללבוש מדים ולצאת להצלת אחיהם (ראו הכתבה למטה).

הסיבה לתגובות ה'חלביות' משהו של ישראל לטבח היו כיוון שאנשי ג'ולני - בעצה ובגיבוי תורכיים - בחרו לאתגר את ישראל במקום הבעייתי ביותר עבורה, בפרברי דמשק, ובישראל, חששו מהשלכות ההתערבות על הקרקע שם.

אבל להפגנות הייתה תוצאה מיידית: תקיפה סמלית של ארמון הנשיאות בדמשק, כדי להבהיר לאל ג'ולאני שישראל רצינית. זהו הדפוס הקבוע ביחסי דרוזים יהודים בישראל: כשהדרוזים יוצאים לרחובות, הם תמיד משיגים את מבוקשם!

דפוס קבוע של ניהול תוך כדי משברים

החברה הדרוזית בישראל מהווה מיעוט ייחודי - דתי, אתני ולאומי - בנוף הרב-תרבותי של המדינה. הדרוזים בישראל חיים בעיקר בגליל, בכרמל ובצפון רמת הגולן, ומונים כ-150,000 נפש. שלא כמיעוטים אחרים בישראל, הם מקיימים ברית ביטחונית וממלכתית עם המדינה מאז קומה, ברית המתבטאת בשירות צבאי חובה, ובמעורבות אזרחית גבוהה.

אך שותפות זו אינה נטולת סדקים: לצד האינטגרציה, מתקיימים גם מתחים סביב שאלות של שוויון, זהות, והיחס המורכב של המדינה אל הדרוזים כמיעוט "נבדל, אך נאמן", ויש ביחסים הללו דפוס אחד קבוע: הם מתנהלים תוך כדי ניהול קבוע של משברים שבהם ברגע שבו עוברים היחסים 'קו אדום' מבחינתם, הם יוצאים לרחוב ומקבלים את מבוקשם:

• 2007: אירוע חטיפת השוטרת בפקיעין;
• 2008: אירוע שריפת האנטנות הסלולאריות;
• 2009: סכסוך הקרקעות בבית ג'אן, שהוליד התפרעויות - כולל תקיפת צוותי טלוויזיה - אלימות וונדליזם;
• 2010: כיתור כוחות המשטרה במגדל שמס;
• 2015: הלינץ באמבולנס הצה"לי, שהביא למותו של פצוע סורי, ולפציעת שני סורים ושני חיילי צה"ל, שהובילו לבסוף להצהרה שישראל לא תאפשר את כיבוש היישוב חדר על ידי כוחות האופוזיציה הסורית.

אדגש: לא מדובר פה בדילמה של נאמנות. כדי להישרד, הדת הדרוזית מורה לבניה להיות תמיד בצד המנצח, במדינה שבה הם נמצאים. כך, שכל עוד מדינת ישראל חזקה, הם תמיד יהיו איתנו. הבעיה היא פוליטית: הפוליטיקה הישראלית מבוססת על קבוצות לחץ, והתקציבים זורמים למי שמיטיב ללחוץ יותר. במשחק הזה אין לדרוזים סיכוי, כיוון שמשקלה של העדה מבחינה אלקטורלית מזערי (למרות הייצוג הנכבד שלה בכנסת, במשרדי הממשלה ובארגוני הביטחון...), וכמו ישראלים טובים, הם מפוצלים בין המחנות הפוליטיים. לכן, נחלש כוח המיקוח של העדה עוד יותר.

על כן, נזקקים הדרוזים למשברים; וכשמשבר מגיע והם מתרגזים באמת, עושה ההנהגה הישראלית הכל, על מנת לפייסם. מסייעת לכך העובדה שבקרב הציבוריות הישראלית, הברית עם הדרוזים קדושה, בעיקר על רקע היחסים המעורערים עם המיעוט הגדול בישראל, הערבים המוסלמים.

לא רק היהודים. גם הפלסטינים יודעים שעם הדרוזים לא מתעסקים...

ב-22 בנובמבר 2022 נכנס טירן פרו עם חברו - שניהם תלמידי כיתה י"ב, תושבי היישוב הדרוזי דלית אל כרמל - דרך מעבר גלבוע לכפר ברטעה, שחציו מצוי בשטח ישראל וחציו השני בשטח הפלסטיני, במטרה לערוך קניות. השניים היו מעורבים בתאונת דרכים קשה. החבר הוטס במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה, ואילו טירן אושפז בבית החולים בג'נין. אז, כנופיית רעולי פנים חמושים מהג'יהאד האיסלאמי נכנסה לבית החולים. הם ניתקו אותו מהמכשירים וחטפו אותו כשהוא עדיין חי, ובכך הביאו למותו.

הדרוזים הגיבו מיד בתביעה לנקמת דם שתגיע עוד מעט באמצעות כוחות דרוזיים שייכנסו לג'נין, בחטיפת פועלים פלסטינים ובאיום להורגם. בתגובה, הפלסטינים שיחחרו במהירות את הגופה, והגיעו עם משפחת הנפטר ל'סולחה'. כך למדו גם הפלסטינים, בדרך הקשה, את מה שלמדו העות'ומנים - והצרפתים אחריהם - בחצי הראשון של המאה העשרים, ומה שיודעים הישראלים: מי שפוגע בדרוזים משלם על כך מחיר יקר.

שיתוף פעולה: צבא, שירות ציבורי ותחושת שותפות

אחד המאפיינים המרכזיים של יחסי הדרוזים והיהודים בישראל הוא השירות הצבאי. מאז 1956, השירות בצה"ל הפך לחובה חוקית עבור גברים דרוזים, בעקבות הסכם בין מנהיגים דרוזים לבין ראשי המדינה. שירות זה נתפס כיסוד מרכזי בלגיטימציה החברתית של הדרוזים בישראל ומעיד על נכונותם להשתלב באתוס הלאומי. הדרוזים נוכחים לא רק בשירות החובה אלא גם בקצונה, במג"ב ובשב"כ – ויש המזהים בכך ביטוי ל"פטריוטיות דרוזית".

כמו כן, השתלבות הדרוזים במרחבים אזרחיים – כגון רשויות מקומיות, מערכת הבריאות, והאקדמיה – מעידה על שותפות שמתרחבת גם מעבר לשדה הביטחוני. ייצוגם הפוליטי – כולל חברי כנסת, ראשי רשויות וקצינים בכירים – מחזק את התחושה של שילוב. תחושת השותפות של דרוזים רבים מבוססת על זהות אזרחית ישראלית חזקה, שאינה בהכרח סותרת את זהותם הדרוזית הייחודית.

ראויים לציון בהקשר זה מחקרים - כמו עבודתו של ד"ר ירון וינקלר (2010), שניתח את תהליכי עיצוב הזהות הדרוזית בישראל, תוך בחינת ההשפעות של המסורת, המודרנה והקשר עם המדינה היהודית. וינקלר התמקד באתגרים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים שאיתם מתמודדת הקהילה הדרוזית, ובחן את האיזון בין נאמנות למדינה לבין שמירה על ייחוד תרבותי.

המתח: חוק הלאום, אפליה, וטבח הדרוזים בסוריה

עם זאת, מתחת לפני השטח – ולעתים מעליהם – מתקיימים מתחים עמוקים. חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018), עורר סערה בציבור הדרוזי, שנתפסה כ"נקודת שבר" ביחסי הדרוזים והמדינה. מאות קצינים דרוזים מחו פומבית על החוק, בטענה שהוא מבטל את מעמדם השווה וממסד היררכיה אזרחית שמעדיפה יהודים. המחאה הביאה לשיח מחודש על מושג ה'ברית', והאם היא הדדית או חד-צדדית.

מבחינה סוציולוגית, יש לראות באירועים אלה ביטוי למתח שבין אינטגרציה פורמלית להדרה בפועל. אף על פי שהדרוזים נחשבים ל"מיעוט מועדף" ביחס לערבים מוסלמים ונוצרים, מחקרים מראים פערים בשירותי חינוך, תשתיות ותקציבים ביישובים הדרוזיים. תחושת ה"עובדים בעבור מדינה שלא מחזירה באותו המטבע" בולטת בעיקר בקרב צעירים משכילים.

לצד חוק הלאום והפערים המבניים, נחשפו סדקים נוספים ביחסי הדרוזים והיהודים בישראל על רקע האירועים האלימים נגד הדרוזים בסוריה – ובמיוחד בעת התקפות דאעש על כפרים דרוזיים כמו סווידא (2018). התמונות והדיווחים על טבח נשים וילדים דרוזים גררו תגובות סוערות ברחוב הדרוזי בישראל, שהגיעו לשיאן בהפגנות סוערות סמוך לגבול סוריה ואף בכניסה ליישובים יהודיים בגליל. צעירים דרוזים זעמו על מה שראו כשתיקה רשמית מצד ממשלת ישראל, ודרשו סיוע מיידי לבני עמם שמעבר לגבול – בין אם בפעולה צבאית, הומניטרית או דיפלומטית.

מהבחינה הסוציולוגית, מדובר ברגע של חיכוך בין הזהות הדרוזית הקבוצתית לבין הזהות האזרחית הישראלית. הדרוזים בישראל מצאו עצמם נקרעים בין נאמנותם למדינה לבין מחויבותם לדתם ולעמם, כשרבים חשים שמדינת ישראל – שאליה הם נותנים את מיטב שנותיהם – הפנתה גב בעת מבחן מוסרי. הקריאות "איפה המדינה שלנו?" או "אם לא בשביל הדרוזים, אז בשביל מי כן?" הפכו נפוצות בשיח הפנימי, במיוחד ברשתות החברתיות.

חשוב לציין, שגם בציבור היהודי נרשמה תמיכה בדרוזים – אך ברמה החברתית יותר מאשר המדינית. פעילים אזרחיים, חיילים וקצינים במילואים הביעו סולידריות, אך התחושה בקרב הדרוזים הייתה של בידוד וניכור מהממסד. תופעה זו חשפה שוב את הפער בין שותפות מוסדית לבין תחושת שייכות רגשית. עבור צעירים רבים זו הייתה נקודת שבר או לפחות של חשבון נפש – האם הברית הדרוזית-יהודית היא אכן שותפות של גורל, או רק ברית אינטרסים?

הבדל בין דרוזים בישראל לדרוזים בגולן

הבחנה סוציולוגית חשובה נוספת היא בין הדרוזים אזרחי ישראל לבין הדרוזים תושבי רמת הגולן. בעוד הדרוזים בגליל ובכרמל קיבלו אזרחות ישראלית והשתלבו במוסדות המדינה, הדרוזים בגולן – שרובם שמרו על מעמד של תושבי קבע – ממשיכים להחזיק בזהות סורית מוצהרת. גם לאחר מלחמת האזרחים בסוריה והתפוררות השלטון המרכזי, נשמרה בקרב חלקים מהקהילה הדרוזית בגולן עמדה פוליטית ברורה בעד שיבה עתידית לריבונות סורית. מדובר בעמדה המושתתת על נאמנות היסטורית, חשש מהתבוללות תרבותית, ולעתים אף על תחושת ניכור מהמדינה הישראלית.

פער זה יוצר ניגוד בין שתי תפיסות זהות דרוזיות שונות, שלעתים גם מצויות בעימות: מחד גיסא, דרוזים אזרחי ישראל הרואים עצמם חלק מהמרחב האזרחי-יהודי; מאידך גיסא, דרוזים בגולן המסתייגים מהזדהות לאומית ישראלית ואף מחרימים בחירות מקומיות. גיוון זה מעשיר את ההבנה של הדרוזיות הישראלית כזירה מורכבת של זהויות חופפות ומתנגשות.

הבדל הדורות בעדה

תורת המערכות המורכבות מלמדת אותנו לראות את מכלול ההתרחשויות במערכת נתונה, כנגזרות ממאבק העוצמה שבין מרכיביה. דרך המאבקים הללו מערכת מורכבת מתפתחת ומתאימה את עצמה למציאות משתנה.

במשבר חוק הלאום זיהינו - לראשונה מאז קום מדינת ישראל - מאבק עוצמה, לא רק בין המיעוט הדרוזי לרוב היהודי - ולמיעוטים אחרים כמו הערבים המוסלמים - אלא אף בתוך העדה פנימה. אולם, בעוד שבין היהודים לדרוזים אין שום חדש, המאבק בתוך העדה מרתק, ומעיד שנפל דבר מהותי בחברה הדרוזית.

משבר חוק הלאום הציף אל מעל פני השטח תהליך שמתרחש כבר שנים בחברה הדרוזית: מנהיגות צעירה ואותנטית שהתפתחה בתוך העדה דוחקת את ההנהגה הדתית מעמדות הכוח המסורתיות שלה. מבחינה זו, המשבר הזה מהווה הזדמנות עבור ההנהגה החדשה לבסס את מעמדה, והיא ניצלה אותו עד תום!

'זהות נזילה' ומשא ומתן מתמשך

אחת התובנות הסוציולוגיות המרכזיות בנוגע ליחסי דרוזים ויהודים בישראל היא ההכרה בזהות הדרוזית כ"זהות נזילה" (fluid identity). הדרוזים בישראל אינם מזדהים באופן חד-משמעי כערבים, אך גם אינם יהודים. הם מנווטים בין נאמנות למדינה לבין תחושת שייכות לקבוצות מיעוט אחרות, ובתוך כך מתבצע משא ומתן יומיומי על גבולות הזהות – במשפחה, בבית הספר, בצבא ובשיח הציבורי.

דוגמה לכך ניתן לראות בקרב צעירים דרוזים שפונים ללימודים אקדמיים ומפתחים תודעה ביקורתית כלפי יחסי הכוח במדינה. עבור רבים מהם, השיח סביב שוויון אזרחי, זכויות קבוצתיות והגדרה עצמית הופך מרכזי, לעתים במתח עם הדור המבוגר שמדגיש את הברית עם המדינה.

סיכום

היחסים בין הדרוזים והיהודים בישראל משקפים את המורכבות של חברה רב-תרבותית הנתונה במתח מתמיד בין שילוב להדרה. השותפות בין הקבוצות מתבטאת בעיקר במרחבים ממלכתיים – צבא, משטרה, שירות ציבורי – אך אינה בהכרח מתורגמת לשוויון מלא בחיי היום-יום. המתחים סביב זהות, חקיקה, אירועים אזוריים ופערים כלכליים מצביעים על כך ש"הברית הדרוזית-יהודית" היא תהליך מתמשך של דיאלוג, שאינו תמיד הרמוני.

[לאוסף המאמרים על יחסי דרוזים יהודים בישראל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על יחסי דרוזים יהודים בישראל.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבה בנושא 'עוצמה' והשלכותיה.
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.
• הרחבה בנושא 'תורת המערכות המורכבות'.
• הרחבה בנושא 'מערכת מורכבת' והשלכותיה.
• למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'יחסי ישראל והעדה הדרוזית'.
• הרחבה בנושא 'מנהיגות'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על יחסי דרוזים יהודים בישראל, ייצור ידע, 3/5/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• אבי הראל (2018): יחסי ישראל והעדה הדרוזית, ייצור ידע, 3/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014): תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014): עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
• פנחס יחזקאלי, שרית אונגר משיח (2017): הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.
• פנחס יחזקאלי (2014): מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• וינקלר, י' (2010). הזהות הדרוזית בישראל: בין מסורת למודרנה. הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.