אלעד רזניק: בין מגילת העצמאות לחוק הלאום

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי RobinHiggins לאתר Pixabay]

הררי מילים נכתבו בסוגיה זו בעת האחרונה; וכרגיל, מתובלים בהם הרבה בורות והרבה יוהרה...

מגילת העצמאות מדברת על שיווין אזרחי מלא בין כלל אזרחיה של מדינת ישראל, שחיים במדינה שיש בה תעדוף יהודי במרחב הציבורי, תוך שמירה מלאה על הזכויות התרבותיות האזרחיות, הדתיות ומצפוניות של כלל המיעוטים האתניים, שאינם יהודים, החיים במדינת ישראל.

וכפי שמופיע במגילת העצמאות "מדינת ישראל:

  • תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות;
  • תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה;
  • תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל;
  • תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;
  • תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות;
  • תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות;
  • ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
  • מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947;
  • ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה. " 
חוק הלאום לא מדבר על דבר מתוך הרשימה.  אזכור האזרחים הלא יהודים מופיע בשלושה מקומות בלבד בחוק הלאום: 
  • סעיף 4.ב - לערבית יהיה מעמד מיוחד שיוגדר בחוק. 
  • סעיף 6.א - המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם. 
  • סעיף 10 - שבת ומועדי ישראל הם ימני המנוחה הקבועים במדינה: למי שאינם יהודים זכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם; פרטים לעניין זה יקבעו בחוק. 
מישהו יכול ברצינות לקרוא את שני הקטעים, להשוות אותם ממקום חף מגזענות ודעה קדומה, ולהגיד לי שהם דומים? שזכויות המיעוט נשמרות?  מישהו באמת קורא את הקטעים ולא מבין למה הדרוזים כועסים? למה הם מרגישים פגועים ודחויים? 

השתגעתם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *