[התמונה המקורית: צילום מסך מסרטון היו טיוב: יוצאים מהקווים: גרשון הכהן - יהודה ושומרון, נטל או נכס?]
[לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.
* * *
"המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". כך נכתב בנוסח הפשרה לחוק הלאום שאושר בהצבעה בכנסת.
כנגד סעיף זה התריסה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בשאלה: "איך נבנו בארץ יישובים יהודים לתפארת בלי חוק לאום?" (גל"צ, 19.7.18, 10:10)
כדאי להתעורר... מומנטום ההתיישבות היהודית, במיוחד במדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, מצוי מזה עשרות שנים תחת דיכוי מוסדי נוהלי. תכנית המתאר הארצית - תמ"א 35 - היא אחד המכשולים העיקריים.
תהליך אישורה והטמעתה של תמ"א 35, כתכנית אב ארוכת טווח - שאושרה על ידי הממשלה ב-2005 - הוא דוגמה למהפכה שקטה, מתחת לסף התודעה. היא הוצגה לציבור ולמקבלי ההחלטות כתכנית שבמוקד הגיונה, באה בין היתר, להגן על המרחב הירוק מפני פיתוח חסר רסן. מי אינו חפץ בשימור שטחים ירוקים? אלא שבתוך כך התכנית הפכה למעשה ל'ספר הלבן' כנגד המשך פיתוח מפעל התיישבות.
בספטמבר 2011, לדוגמה, החליטה ממשלת ישראל על הקמת עשרה יישובים חדשים בנגב, סביב ערד. מאז ההחלטה, הקמתם הולכת ומתעכבת. הממשלה מצאה עצמה תלויה ברשויות התכנון המחוזית והארצית, שכן על פי תמ"א 35, הסוגיה אינה כלל ועיקר בסמכותה הבלעדית של הממשלה. רק בידי רשויות התכנון נתונה הסמכות לאשר הקמתו של יישוב חדש, כמודגש בלשון התכנית: "תכנית מתאר מחוזית, שמטרתה הקמת יישוב חדש, תופקד רק אם יתקיימו התנאים הבאים: מוסד תכנון שוכנע בהצדקה להקמתו של היישוב החדש". על משמעותה של קביעה זו עמד מי שהיה באותם ימים עוזר ראש הממשלה להתיישבות, תא"ל מיל' עוזי קרן, איש עין גב, שהדגיש במסמך מפורט עד כמה נכבלו ידיה של הממשלה שהפכה לתלויה בעניין זה ברצונם הטוב של פקידים 'מקצועיים'.
מגבלות תמ"א 35 לפיתוח ההתיישבות, מתמצות בשני עקרונות ריסון:
- האחד כרוך בהסתייגות עקרונית מהקמתם של יישובים חדשים במרחב הפתוח, הסתייגות הכרוכה בסד אילוצים נוהלי מורכב.
- העיקרון השני הציב למרבית היישובים היהודיים - גם בגליל ובנגב - גבול תכנוני סופי למספר בתי האב: בין 500-300, החוסם אפשרות ממשית לגידול ולצמיחה.
ראוי להתבונן לדוגמה בשני יישובים סמוכים: קיבוץ כפר הנשיא והיישוב הבדואי טובא-זנגריה. בשנת 1955, מנו שני היישובים כ-200 בתי אב כל אחד. בשנת 2005, טובא-זנגריה הגיע ל- 1000 בתי אב, ואילו בכפר הנשיא נותרו 200. תכנית המתאר הארצית מייעדת לטובא -זנגריה צמיחה עד 10,000 בתי אב ולכפר הנשיא 400 בלבד!
למגבלת כמות בתי האב ביישובים היהודיים משמעות קריטית ליכולתם של היישובים להתקיים כיישובים רב-דוריים. ביישוב, שהגיע למלוא המכסה התכנונית דוגמת יודפת, אין מקום פנוי למתיישבים חדשים, גם לא לזוגות צעירים בני המקום. כך חוסמת תכנית המתאר הארצית את הסיכוי לצמיחת יישובים יהודיים מבוססי קהילה רב דורית.
באג'נדה הגלויה, תמ"א 35 נועדה להגן על השטחים הירוקים. באג'נדה הסמויה, במודע או שלא במודע, התכנית פגעה למעשה בתמצית הדינמיקה של ההוויה הציונית התיישבותית!
בימים שלאחר מלחמת ששת הימים, שאל חבר קיבוץ השומר הצעיר, את מנהיג מפ"ם מאיר יערי, איך מסתדר ערך אחוות עמים עם הצטרפות התנועה למפעל ההתיישבות בגולן. "שים לב לכתוב בכותרת על-המשמר" ענה יערי, "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים ובסדר הזה." עם דעיכת מפלגות הפועלים החלוציות, הלך ודעך גם מפעל ההתיישבות. מתוך הדעיכה המתגברת, עלה הצורך החוקתי בהדגשת חובתה הערכית של מדינת ישראל להמשך פיתוח מפעל ההתיישבות.
[מקור התמונה: לע"ם. שם הצלם אינו מוזכר]
[לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
