אבי הראל: מיין קאמפף אז והיום

[בתמונה: כריכת הספר הנמכר באופן חופשי על ידי אמזון...]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

השבוע לפני 95 שנה נכתב אחד הספרים שעיצב פשוטו כמשמעו את המאה העשרים. המדובר בספרו של צורר היהודים, אדולף היטלר, מיין קאמפף – מלחמתי. נדיר הוא המקרה בו ספר גורם לעיצובה של תקופה ממושכת; ובמקביל, נדירה לא פחות העובדה שאדם פורס את משנתו ורעיונותיו בספר,  ומיישם אותם הלכה למעשה, ברגע שהיסטוריה מאפשרת לו את הדבר.

כיצד נכתב הספר? בשביל להבין זאת נחזור בקצרה על מאורעות הימים ההם. באותה תקופה הוקמה בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה רפובליקת ויימאר. בתחילת הדרך השלטון נראה רופס וקרוב לקריסה, עובדה שאפשרה לגופים פוליטיים קיצוניים לפעול.

אחד מהגופים הפוליטיים הללו הייתה תנועת הפועלים הגרמנית הנציונל-סוציאליסטית, שבראשה עמד אדולף היטלר. התנועה פעלה במדינת בוואריה, ובחודש נובמבר 1923, היא ארגנה במינכן פוטש נגד השלטון המרכזי, ב- 1923:

[בתמונה: מארינפלאץ, הכיכר המרכזית במינכן, במהלך הפוטש. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 119-1486. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה:  CC BY-SA 3.0 de]

ניסיון הפוטש היה כישלון חרוץ, ועל ראשיה נגזרו תקופות מאסר שונות בכלא. היטלר שישב בכלא עם חלק מעוזריו, החל לבנות אסטרטגיה לשיקום התנועה, ולחיזוק מנהיגותו בתוכה.

הוא ראה את עצמו מנהיג (פיהרר) של כל האומה הגרמנית, ובחר בתהליך דמוקרטי לתפיסת השלטון. האנטישמיות הארסית שגילה כנגד היהודים, ורעיונות סוציאליסטים, היו אמורים לשת חן בעיני ההמונים שיצביעו בבוא היום בקלפי לתנועה המתחדשת.

כך בשבתו בכלא, כתב היטלר את החלק הראשון של ספרו. חלק זה כתוב בגרמנית ירודה, והוא אוסף של רעיונות ודרכי פעולה, שהכתיב היטלר למזכירו האישי רודולף הס. הספר נערך בחפזה ויצא במהירות שיא לשוק, בחודש יולי 1925, בכדי לתת פומביות לרעיונות  התנועה הנציונל סוציאליסטית. מחירו של הספר עמד על 12 מארק, מחיר גבוה יחסית, אם נשווה אותו למחירו של כיכר לחם בשוק השחור שעלה מארק וחצי לערך.

הדחיפות בהוצאת הספר, גרמה לעריכתו באופן חפוז, והקשתה מאוד על קריאתו השוטפת. שנה לאחר מכן, יצא חלקו השני של הספר, שבו נאספו מאמרים, נאומים ודברים שונים שנכתבו גם על ידי המקורבים להיטלר. הספר עצמו, רצה להציג תפיסה הומוגנית כלפי גרמניה, שכנותיה, יהודיה, תוך ביסוס היטלר כמנהיג לאומי, השולט בחברה שיש בה אפליה מכוונת על רקע גזעי.

עד שנת 1933, עת עלו הנאצים לשלטון, מעטים קראו בו, ומי שכבר ניסה, טען בדרך כלל שהספר אינו קריא כלל ועיקר. המהפך חל בשנת 1935, עת יצא תקציר לספר גם באנגלית. הספר הפך להיות רב מכר, וכל זוג שנישא בגרמניה קיבל אותו מרשם הנישואין. הספר הופץ ברבבות עותקים בבתי הספר, בצבא הגרמני, ובמוסדות האקדמיים. עד שנת 1938, הספר נמכר בארבעה מיליון עותקים, ובשש השנים אחר כך, נמכרו עוד שמונה מיליון עותקים. במקביל, שני מיליון עותקים הופצו חינם במהלך התקופה האמורה.  כמויות הספרים שנמכרו ותמלוגים ששולמו בעקבותיהם, הפכו את אדולף היטלר למיליונר...

לאחר נפילת הרייך השלישי, נאסרה הוצאתו של הספר בגרמניה. בסוף דצמבר 2015, פגה זכויות היוצרים של הספר, והוא חזר להופיע בחנויות הספרים ברחבי גרמניה הפעם במהדורה ביקורתית[1].

הספר עוסק בהרחבה בכל תחומי המדיניות הגרמנית, ומתאר בבהירות את תמציתה בפרק הרביעי של הכרך הראשון, ובפירוט רב יותר בפרקים 13 ו- 14 בכרך השני. שם מתווה היטלר את קווי המדיניות של הרייך השלישי, שבין מטרותיה, לכרות ברית עם איטליה ועם בריטניה; ואז, להביס את צרפת במהלך צבאי מהיר. הניצחון על צרפת נחוץ בכדי ליצור את נתוני הייסוד לכיבוש מרחב מחייה (לבנסראום) לעם הגרמני במזרח אירופה ובברית המועצות.

בספר גם נכללה תכניתו האנטי יהודית של היטלר. בעוד שבשנת 1919, הוא דרש רק את הרחקת היהודים מגרמניה, תוך עידוד הגירתם מחוץ למדינה, הרי בספר הוא דורש את הריגתם וייחס לכך משמעות מטאפיזית. לדעתו הייתה לממשלת גרמניה הזדמנות לעקור את היהודים ממקומם במהלך מלחמת העולם הראשונה, אולם הדבר לא נעשה. לטענתו, אפשר היה למנוע את המפלה באותה מלחמה בפעולה הבאה: "אם בתחילת המלחמה, או אף בהמשכה, היו שנים עשר או חמישה עשר אלף מאותם העברים משחיתי האומה מובאים תחת גז מרעיל... כי אז לא היה קרבנם של המיליונים שהקריבו את חייהם בחזית מוקרב לשווא"[2].

המאבק נגד היהודים מתואר באופן אפוקליפטי, היות ולדברי המחבר הגרמנים הם גזע עליון ונבחר, ואילו היהודים (וגם הסלאבים), הם תתי אדם שיש להשמידם. מהיכן שאב היטלר את שנאתו ליהודים? יתכן שזו פרי התרומה האידאולוגית של דיטריך אקהארט (ראו תמונה משמאל), שהיטלר היה מיודד עמו בתחילת שנות העשרים של המאה שעברה, ואמר עליו לאחר מכן את הדברים הבאים:" הוא האיר את עינינו ככוכב קוטב. מבחינה אינטלקטואלית הייתי באותם ימים כתינוק שיונק מבקבוק"[3].

[בתמונה משמאל: דיטריך אקהארט. התמונה היא נחלת הכלל]

היטלר כנראה עלה על רבו, היות ובחלקים של ספרו הוא מתאר על גבול הפורנוגרפיה, כיצד היהודי משחית את הגזע הארי, ומפיץ את מחלת העגבת.

מהבחינה האישית, היטלר האמין כי הוא נבחר להיות השליט המושיע של גרמניה, ובהתאם לכך, יש בספר תיאור ארוך של ילדותו ונעוריו מתוך הכוונה להראות את מאבקו האישי, שיהפוך בעתיד למאבק לאומי. בהמשך הדברים הוא קבע, שאין ערך בדמוקרטיה היות והיא איננה מועילה במאבק הגזעי והמלחמה על מרחב מחייה. רק פיהרר, מנהיג בעל עוצמה, שחייבים לציות לו באופן עיוור, יכול להגשים את המאוויים של האומה כולה.

אחרית דבר

האם כיום, לאחר שפג תוקף זכויות היוצרים של הספר, והוא שוב נמצא על המדפים בגרמניה, נשקפת סכנה ממנו? קשה לומר. בספר מסביר היטלר בבהירות את עמדתו על הפיצול המדיני שהיה ערב מלחמת העולם הראשונה, בה ישבו עמים אויבים אחד בחיקו של רעהו, הוא מסביר באופן מקיף, ובוטה מאוד, את הבעיה היהודית, מה גרמניה צריכה לעשות עם יהודייה ועם העמים מסביבה ועוד. האם זה מסוכן גם כיום ? אני בספק רב.

[בתמונה: עותקים של הספר בחנות ספרים באינדונזיה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי hellochris. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

שאלה מעניינת נוספת שנגזרת מהספר היא האם יהודי גרמניה בפרט ואירופה בכלל היו יכולים לדעת כי כשהיטלר יהיה בשלטון, הוא יבצע את זממו ביהודים? גם כאן התשובה לטעמי שלילית. היטלר אמנם מאשים את הממשלה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, שלא טיפלה בבעיה היהודית; ואף כותב כי אילו נרצחו במהלך המלחמה העולמית הראשונה, 12,000 יהודים בגז, היה ניתן למנוע את המפלה הגרמנית; אולם, ההנהגה של הרייך השלישי, בתחילת דרכה, לא חשבה כלל על השמדת היהודים.

דרך אגב, דבריו הקשים של היטלר אודות היהודים, כפי שהם כתובים בספרו, היו למצער מקובלים בחלקים של החברה הגרמנית, ואף במדינות אירופאיות נוספות. האם למקרא הדברים בעת פרסום הספר, ועד שנות השלושים של המאה הקודמת, היהודים היו צריכים להגר מביתם? כנראה שלא, מה גם שבאותה תקופת דמדומים, הוצאו לאור ספרים אנטישמיים נוספים וחריפים לא פחות מספרו של היטלר.

כך הם  לדוגמה, ספריהם של אלפרד רוזנברג[4] אי־מוסריות בתלמוד שפורסם בשנת 1919, או ארנסט רוונטלוב[5] עבור הנוצרים, אלו שאינם נוצרים והאנטי נוצרים.

אשר על כן, עד שנת 1933, נתפס ספרו של היטלר כעוד אחד מהספרים האנטישמיים, שהוא לא מזיק במיוחד, כתוב באופן מבולבל, ולא מחייב. דווקא אורכו של הספר, שפתו הירודה וחוסר יכולתו של היטלר להתמקד בכמה נושאים נבחרים רק הזיקו לתדמיתו.

מה קרה לאחר עליית הנאצים לשלטון; ובעיקר, האם היהודים לא ראו את הכתובת הכתובה על הקיר משנת 1935, עת חוקקו חוקי הגזע, על כך צריך לדון במאמר נפרד...

נספח: מה הטעם להילחם במיין קאמפף?

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות

[1] ראה – עודד היילברונר, מיין קאמפף חוזר, הארץ, 22.3.2016.

[2] פרק 14, ו-15 של הכרך השני של מיין קאמפף, מתוך – האנציקלופדיה של השואה, כרך ג', יד ושם, ירושלים, 1990, עמוד 704.

[3] ראה - שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1939-1933, הוצאת עם עובד, תל אביב,  1997,עמוד  120.

[4] אלפרד רוזנברג, אידיאולוג ומנהיג נאצי. בשל חלקו בביצוע פשעי מלחמה הוצא להורג בשנת 1946, במהלך משפטי נירנברג.

[5] ארנסט רוונטלוב , ברון גרמני שעסק בעיקר בפרוטוקולים של זקני ציון. בשנת 1932, בעטייה של תביעה משפטית שהוגשה נגדו, הוא חזר בו מאמירתו, כי  הפרוטוקולים של זקני ציון, כתב שטנה אנטישמי המציג את היהדות כזוממת להשתלט על העולם, אמיתיים.

2 thoughts on “אבי הראל: מיין קאמפף אז והיום

  1. מעבר לספר עצמו, הגזענות בוודאי לא פסה מהעולם ובשנים האחרונות היא מרימה מחדש את הראש – באירופה, בארצות הברית , גם במזרח התיכון וברוסיה היא מחדשת את ימיה ומתחזקת. לאחר כמה עשורים של הלך רוח ליברלי \ כלל עולמי\ אוניברסלי \ הומניסטי לפיו גורל האנושות הוא גורל אחד (לדוגמה כולנו חולקים אותה מערכת אקלים ואף אותה מערכת מזון עולמית – אם זו תקלע למשבר הדבר ישפיע על כולנו).

    היסודות האנטי-מדעיים שיש לגזענות לא נעלמו. לדוגמה הרעיון לפיו החזק שורד שהוא עיוות של הרעיון לפיו המתאים שורד (החוזק או כל תכונה אחרת כמו גם שכל גדול לדוגמה עלולות להיות לפעמים חסרון ולא יתרון). או חוסר ההבנה של הנאצים ושל רבים אחרים מדוע בכלל יש רביה מינית ומגוון גדול במינים של בעלי חיים (ללא מגוון אין עמידות לתנאים משתנים, אין חוסן להפתעות שונות).

    עדיין הרעיון קיים לפיו אנחנו צריכים "מנהיג חזק" (שיגן עלינו מפני מנהיגים חזקים של עמים אחרים) – ואין הבנה שבעולם כיום ובאופן גובר והולך הגורל של כולנו כרוך יחד. אם זה הגנה מפני שביטים או יכולת להזין מיליוני אנשים במאה ה-21. או מניעה של משבר פליטים או מלחמה גרעינית.

    ראוי אולי להסתכל על ספר אחר לגמרי – עולם אחד או אף עולם – שיצא בתום מלחמת העולם השנייה על ידי אלברט איינשטיין ומדענים חשובים אחרים, כמו גם הנרי ארנולד מפקד חילות האוויר של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. – או שלמד איך לחיות ביחד – או שאף אחד לא יחיה. ספר חשוב אחד שיצא באותה תקופה ועם רעיון דומה – עצרת החיות של אריך קסטנר. זה נראה לנו אולי מובן מאליו או אוטופי אבל הדבר הפשוט הוא שבעולם עם יותר ויותר נשק קטלני ועם יותר ויותר תלות הדדית אי אפשר להמשיך עם ההסדרים הישנים.

  2. איני יודע אם יש טעם להלחם בספר, אבל הגזענות בוודאי לא פסה מהעולם ובשנים האחרונות היא מרימה מחדש את הראש – באירופה, בארצות הברית , גם במזרח התיכון וברוסיה היא מחדשת את ימיה ומתחזקת. לאחר כמה עשורים של הלך רוח ליברלי \ כלל עולמי\ אוניברסלי \ הומניסטי לפיו גורל האנושות הוא גורל אחד (לדוגמה כולנו חולקים אותה מערכת אקלים ואף אותה מערכת מזון עולמית – אם זו תקלע למשבר הדבר ישפיע על כולנו).

    היסודות האנטי-מדעיים שיש לגזענות לא נעלמו. לדוגמה הרעיון לפיו החזק שורד שהוא עיוות של הרעיון לפיו המתאים שורד (החוזק או כל תכונה אחרת כמו גם שכל גדול לדוגמה עלולות להיות לפעמים חסרון ולא יתרון). או חוסר ההבנה של הנאצים ושל רבים אחרים מדוע בכלל יש רביה מינית ומגוון גדול במינים של בעלי חיים (ללא מגוון אין עמידות לתנאים משתנים, אין חוסן להפתעות שונות).

    עדיין הרעיון קיים לפיו אנחנו צריכים "מנהיג חזק" (שיגן עלינו מפני מנהיגים חזקים של עמים אחרים) – ואין הבנה שבעולם כיום ובאופן גובר והולך הגורל של כולנו כרוך יחד. אם זה הגנה מפני שביטים או יכולת להזין מיליוני אנשים במאה ה-21. או מניעה של משבר פליטים או מלחמה גרעינית.

    ראוי אולי להסתכל על ספר אחר לגמרי – עולם אחד או אף עולם – שיצא בתום מלחמת העולם השנייה על ידי אלברט איינשטיין ומדענים חשובים אחרים, כמו גם הנרי ארנולד מפקד חילות האוויר של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. – או שלמד איך לחיות ביחד – או שאף אחד לא יחיה. ספר חשוב אחד שיצא באותה תקופה ועם רעיון דומה – עצרת החיות של אריך קסטנר. זה נראה לנו אולי מובן מאליו או אוטופי אבל הדבר הפשוט הוא שבעולם עם יותר ויותר נשק קטלני ועם יותר ויותר תלות הדדית אי אפשר להמשיך עם ההסדרים הישנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *