גדעון שניר: להיפטר מתרבות האשמה על יחסי יהודים-ערבים בישראל!

[בתמונה: יש להיפטר מהמנהג של האשמה עצמית בכל הנוגע ליחסי ערבים-יהודים בישראל... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Ashish_Choudhary לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

 

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

לאחרונה פורסם מדד היחסים היהודי- ערבי, המתקיים מדי שנה בהנהלת פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת  חיפה מזה 41 שנה, לפיו עולים כמה ממצאים מדאיגים.

למשל, שיותר ממחצית ערביי ישראל שוללים את זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ציונית, אינם משלימים עם כך שישראל תהיה מדינה בעלת רוב יהודי ואינם מכירים בה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

במקביל, 62% חושבים שישראל היא מקום טובל לחיות בו, ומעדיפים אותה על פני כול מדינה אחרת בעולם, ורובם אינם מוכנים לעבור למדינה פלסטינית כאשר תקום.

גם בקרב היהודים חלה ירידה במוכנות לחיות ולעבוד בסמיכות לערבים; ופרטים נוספים, שבסה"כ מצביעים על החמרה ביחסים ההדדיים בין הצדדים.

פרופ סמוחה מעריך, שהסיבות להרעה ביחסים "נעוצות בפעולות ממשלת הימין לצמצום הדמוקרטיה, אינתיפאדת הצעירים הפלסטינים, העדר משא ומתן בין ישראל והפלסטינים, והיעדר מודעות, לפי שעה, להשקעות במגזר הערבי" (YNET 7 מרץ).

'תרבות האשמה'...

מה שמשך את תשומת ליבי בניתוח החלקי שהופיע בכתבה, הן הסיבות שמונה סמוחה להחמרה, שבמילה אחת ניתן לסכם "ישראל אשמה". כאילו לא מדובר ביחסים הדדיים, אלא משהו חד צדדי בדומה ליחסי פאודל-וסל. טיעון זה הזכיר לי את שכתב פסיכולוג צעיר בשם ניקולא סנלס (2009) על הניסיון של עירית קופנהגן לקדם רב-תרבותיות עם הקהילה המוסלמית שהוגדר ככישלון. בדיוני העירייה התקבלו מאה החלטות על "מה העירייה צריכה  לעשות" ואף לא אחת מה האחריות של הצד השני. בחקר התרבויות העולמי, מכונה התופעה המערבית הזו: 'תרבות האשמה' (בהשוואה לתרבות "הבושה" המזרח אסייתית, ותרבות ה"השפלה" המזרח תיכונית). שחלקים מסוימים בישראל, שותפים לה בנפש חפצה.

לפני זמן ליוויתי אורח מאירופה שרצה להתרשם מהמצב בארץ, תוך כדי חציית ואדי ערה, הביט בעניין רב ימינה ושמאלה לחפש את הסלמס של ערביי ישראל המדוכאים תחת שלטון האפרטהייד הישראלי, והתאכזב למדי לקבל את ההסבר שהווילות והארמונות שהוא רואה על הגבעות משני צידי הכביש הם של ערביי המקום...

[בתמונה: אום אל פחם: לא בדיוק הסלמס של ערביי ישראל המדוכאים תחת שלטון האפרטהייד הישראלי... נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי معتز توفيق اغبارية. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

יש להכיר ביושר ולכבד כמה עובדות יסוד

ערביי ישראל מזוהים, דתית ולאומית באופן ברור, כחברים בקולקטיב הפן ערבי מוסלמי פלסטיני, ללא כול קשר לרמת החיים הכלכלית והדמוקרטית. כאזרחים הם ישאפו לכול הטוב שניתן לקבל מהמדינה, אך במישור הלאומי, מי שמצפה שיהיו חובבי ציון מסתכן באשליה בעייתית ביותר. על כך יעידו רבבות המשתתפים בכנסי התנועה האסלמית באצטדיון אום אל פחם עם דגלי אשף, חמאס וחיזבאללה. לכן, הניסיון ל"תרבת" אותם כביכול, הוא נואל מצד אחד ועושה רדוקציה לשאיפות הלאומניות הערביות הלגיטימיות בפני עצמן, באזור כולו ובישראל.

אין בדברי אלו כדי להפחית במאומה מחובת המדינה לנהוג כלפי המיעוט הערבי כלאזרחים מלאים, אף שהם פטורים או נמנעים מלקיים חובות אזרחיות מסוימות. אבל, יש להיפטר מהמנהג של האשמה עצמית כתגובה פבלובית שאינה מוצדקת, כול אימת שאיזה סקר או פוליטיקאי ערבי צועק "פסישטגזען". גם להם יש אחריות על המצב וראוי להדגיש זאת ברוח ההדדיות של חברי עמותת 'יד ביד''*

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

* עמותת יד ביד' הוקמה בשנת 1997 במטרה לקדם ולפתח בישראל חברה משותפת לערבים ויהודים.

   

3 thoughts on “גדעון שניר: להיפטר מתרבות האשמה על יחסי יהודים-ערבים בישראל!

  1. התגובות של שניכם נראות כאילו עברתם דרך הפקולת למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב,
    להם יש אחריות – נניח 20% , אבל 80% אצלנו??? אולי אתה לא קורא טוב שיותר ממחצית ערביי ישראל שוללים את זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ציונית. בכל מדינה אחרת היו מעתיקים אותם מזמן. אין הבדל בינהם לבין אחיהם בעזה אלא בדמיון שלנו. הם לא ממלאים את חובתם האזרחית ואין סיבה שיהיו אזרחים בעלי זכויות שוות. ממש כפי שאתה מעתיקתושבי ישובים ישראלים בסיני ועזה אתה יכול להעתיק תושבי ישראל ערבים ולהעביר אותם לגדה ולעזה. זה שהם עשו מהמקומות האלו
    מקום חסר תרבות שאי אפשר לחיות בו זה לא עניננו. הערבים תושבי ישראל רואים את עצמם חיים בארץ זרה תחת שלטון זר שניתן לנצל ולהונות אותו. הם לא שונים ממוסלמים במדינות סקנדינביות. יש לך תריסר חברי כנסת שונאי ישראל שמיצגים אותם ומביעים את דעותיהם. אדם צריך להיות מאד לא מציאותי לשקר לעצמו שזה אנחנו שאשמים שלא נותנים להם לרצוח אותנו

  2. כתבה מיתממת שמנסה לטשטש את העובדה הפשוטה שהריבון השולט הוא מדינת ישראל והמיעוט הוא הערבי,
    שהמצב בשטחים הוא של עוצר, הגבלות מחמירות, עוני ותנאים לא סבירים למחיה,
    שבדרום אין הכרה בכפרים שלמים שמתקשים לקיים חיים ללא חיבור נאות לחשמל ומים וללא תנאים בסיסיים
    שהגזענות והלאומנות היהודית ושנאת הזר והאחר רק הולכת ומתחזקת – והממשלה רק ששה ללבות את השנאה ומחוקקת חוקים של הדרה והפקעת זכויות.

    נכון שלשני הצדדים יש אחריות- אך היא ממש איננה שווה.
    לא נוכל לרחוץ בניקיון כפינו במצב הנתון ולהגיד שהצד השני אשם.
    כנראה שבעידן הנוכחי כל תירוץ לאסקפיזם ולאדישות מוחלטת לאחר הוא לגיטימי ואף מנחם,
    מאמר זה הוא עוד אחד בשרשרת ההשתקה וההכחשה של מצב שהפתרון לו לא נראה באופק.
    הייאוש מביא להכחשת המצוקה ומצב האחר.
    ולכן חשוב בימים אלה לשמור מכל משמר על ניצוץ האחריות – הוא גם זה שנותן תקווה.

  3. אמנם גם להם יש אחריות – נניח 20% , אבל 80% אצלנו. – דוגמאות:
    – הפליה בתקציבים לאורך שנים של הישובים הערבים והתשתיות אליהם
    – הדרת השפה הערבית מהמרחב הציבורי. ואי לימוד השפה והתרבות הערבית בבתי הספר
    – הפליה בתחבורה הציבורית לישובים ערבים.
    – הפליה באי קבלה לעבודה של ערבים במגזר הציבורי והפרטי.
    – אווירה גזענית מול ערבים וליבוי הדעה לפיה כל הערבים הם בוגדים (בעוד שרובם רוצים להתפרנס ולא שותפים לטרור)
    – יחס מקל למי שפוגע בערבים – לדוגמה החנינות והשילוב מחדש של חברי המחתרת היהודית שעסקו בטרור ואף כמעט פוצצו את מסגד אל אקצה
    – היחס של המשטרה כלפי מהומות ערבים (אפשר להשוות למהומות של מזרחיים או של חרדים או של אתיופים)
    – הצעות להעביר את הערבים לפלסטין. או לגרש אותם לחלוטין יחד עם ערביי השטחים לירדן או למדינות אחרות.

    האחריות היא קודם כל של הצד החזק- אנחנו – לפני שהיא של הצד החלש. להבדיל ממהגרים איסלמיים לאירופה הם יושבים כאן במשך מאות שנים – גם הם יש בתוכם מהגרים ממקומות אחרים מהמזרח התיכון, הבדל נוסף הוא הסכסוך הלאומי שיש.

    האחיות שלהם היא רבה – ולא קשורה רק אליהם אלא בכלל לאי קבלת המערב על ידי ערבים ומוסלמים במזרח התיכון ובכלל – לא צריך להיות תמימים, אבל אנחנו לא מסייעים בכך שאנחנו ממאיסים אליהם את החיים והופכים אותם לאזרחים סוג ג'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.