גרשון הכהן: חוק הגיוס והפגיעה בחירות

[בתמונה: האיחוד האירופי כמקרה בוחן. מדינות אירופה, עברו למודל הצבא המקצועי; וכיום, לאף אחת מהן אין כוח צבאי בהיקף ממשי. למקור התמונה לחצו כאן]

[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ביוזמת חברי הכנסת מוסי רז ממר״ץ ויהודה גליק מהליכוד, התקיים השבוע דיון בכנסת על ההצעה לביטול גיוס החובה לצה״ל. בגישתם לנושא הציבו שתי הנחות טעונות מחלוקת:

  1. חוק גיוס החובה מבטא כפייה על האזרח ופוגע בחירותו.
  2. ניתן להעמיד את צה״ל על גיוס צבא מתנדבים מקצועי בשכר באופן שכל דרישות הביטחון שצה״ל ממלא כיום תמשכנה להתקיים גם בסידור החדש.

הבעתי אי הסכמה עמוקה לשתי ההנחות. איש מהמצדדים במעבר לצבא מקצועי לא בחן לעומק את מלוא המשמעויות:

  • ראשית מי מבטיח, שיהיו בעם ישראל מספיק אזרחים שיבחרו בשרות צבאי כמשלח יד לחייהם?
  • ומה אם נעמוד בפני שוקת שבורה, באי יכולת למלא את השורות - מציאות שמטרידה כיום גם את ארצות הברית?
הסבירו לי שהכל עניין של כוחות שוק וגובה שכר, כאילו את הכל אפשר לקנות בכסף. ואולי כשלא נצליח למצוא מספיק מתנדבים לשרת עשר שנים בגולני כחפ״ש, או עשר שנים כנהג טנק, נייבא לצורך כך עובדים זרים תאילנדים? לטעמי, לא רצוי לחברה הישראלית לבטל את שרות החובה; ואין אפשרות כלל לקיים את מלוא מטלות צה״ל, ללא ההיקף הרחב של משרתי החובה.

חיל האוויר כמקרה בוחן

התומכים באפשרות לקיים צבא מקצועי מציגים את חיל האוויר כדוגמה למערכת, שכביכול כבר היום מחזיקה מגויסים בשרות קבע. אלא שכדאי להדגיש, שעל כל מטוס שממריא, עם טייס בשרות קבע, עובדים מעל עשרה אנשי צוות קרקע, שהם חיילים סדירים. אם היו כולם מגויסים בשכר קבע, חיל האוויר היה סוגר את רוב הטייסות מחוסר תקציב. זה מה שקרה במדינות אירופה, שעברו למודל הצבא המקצועי; וכיום, לאף אחת ממדינות אלה אין כוח צבאי בהיקף ממשי. מדינות מערב אירופה חיות לפי שעה על חרבם של האמריקאים. ללא העוצמה האמריקאית, הטנקים הרוסיים היו יכולים - אם היה ולדימיר פוטין חפץ בכך - להגיע לכל מקום באירופה: דרך פולין לפריז, ולגדות תעלת לה-מאנש. 

[בתמונה: הטנקים הרוסיים היו יכולים - אם היה ולדימיר פוטין חפץ בכך - להגיע לכל מקום באירופה: דרך פולין לפריז, ולגדות תעלת לה-מאנש... למקור התמונה לחצו]

לא צריך צבאות רחבי היקף... באמת?

טענה נוספת של המבקשים ביטול גיוס החובה מספרת על שינוי בתופעת המלחמה שמבטל כביכול את הצורך בצבאות רחבי היקף. גם לטענה זו אין חיבור למציאות. בפועל המגמה הפוכה.

לכן, בין היתר הרוסים והסורים נדרשים להבאת תגבור של אלפי לוחמים בארגוני מליציות שיעיות. כשצבא נדרש לטהר מרחב בנוי ומבוצר אין תחליף למסה הכמותית.

המחשה: מיליציות שיעיות בשירות איראן. מתוך חדשות וואלה:

[לכתבה המלאה בחדשות וואלה, לחצו כאן]

המילים גיוס ושירות בכפייה אינן שייכות להוויית החברה הישראלית ולא לצה״ל 

נכון שמתגייסים מתוקף חוק גיוס חובה, אבל הכרתי מקרוב עשרות אלפי חיילים בחובה ובמילואים גם אלו שהתקשו לא הרגישו שהם תחת כפייה. השרות נובע באווירה הכללית משליחות ומתודעת זכות לשרת.

בכל זאת צריכים חוק; וכשמתגייסים, החוק משמש כנקודת ההתחלה לכוח ההנעה לשרות. ההנעה הגדולה באה מרצון חופשי וזה היה הייחוד של צה״ל, מאז הקמתו, עוד בימי ההגנה לפני קום המדינה.

כל הדיון על גיוס בכפיה' (compulsory recruitment for military service) מגיע ממערכת מושגית אמריקאית ליברלית, שהיא זרה לחוויית השרות הישראלי. בן גוריון ומנהיגי מפלגות הפועלים דגלו בחברה מגויסת, ולא היו ליברלים. לא ניתן היה - ועדין לא ניתן - לקיים את המפעל הגדול של תקומת ישראל ללא ערכי ההקרבה והשליחות החלוצית, המתבטאים במערכת הזיקות הבסיסית שבין הפרט לכלל.

[בתמונה: כרזה בנושא גיוס החובה בקולומביה. כל הדיון על גיוס בכפיה' מגיע ממערכת מושגית זרה לחוויית השרות הישראלי. למקור התמונה לחצו כאן]

לפגיעה בחרות הפרט יש הסבר מנקודת מבט ליברלית, המתבסס על תאוריית האמנה החברתית: הפרט מוותר במשהו על חרותו למול המדינה, למען מקסום התועלת הפרטית שלו, בהגנה שהמדינה מעניקה לו. במסגרת הזו בהחלט מתעוררת בעיה, כשאחד ממלא חובתו והשני משתמט ממנה, בדיוק כמו שלא הגון שאחד ישלם מס והאחר יחמוק.

בתיאוריה הרפובליקאית, הצידוק פשוט יותר כי המבנה החברתי מתחיל בצורכי הכלל - באומה ולא בפרט; כאשר הפרט, כמובן, אינו שמן על גלגלי האומה, ומבחינתו, בהתמסרותו לחובתו כלפי הכלל הוא מעניק משמעות לחייו.

ישנן כאן שתי תיאוריות, ולענייננו נותיר את הדיון בהן לדיון תאורטי. לבסוף, החיים מסתדרים עם מה שישנו, וכדאי להתבונן במה שנוצר עד כה בהגיון המסדיר אותו מול רוב המתגייסים, לא משנה מאיזו תיאוריה חברתית הם מגיעים.

באופן יסודי, יש כאן אותו סיפור של אי היכולת לסדר את המציאות בסדר מתמטי לוגי. צריכים חוק, והרוב מצייתים לו ומזדהים עמו בלי להיות מתנדבים. ומצד שני, זה שלא כולם מצייתים לא אומר שהחוק לא בסדר וצריך לשנות אותו.

סדרני החוק ושלטון החוק' מתקשים לחיות עם אמירה כזו. באופן המעשי ביותר זה אומר, שמי שמעמיד את מצב מימוש חוק הגיוס למבחן טוטאלי של שוויון מוחלט בפני החוק, לעולם לא יצליח לסדר את גיוס החובה בחוק. לעולם יהיו חריגים, ולא רק חרדים שלא יתגייסו.

מכיוון שתפיסת המציאות שלי אינה מובלת באובססיית סדר חוקי חף ממתחים, אין לי בעיה עם זה שיש חוק שלא לגמרי ממומש על כולם. אפשר לכפות בחוק לשלם מסים. אי אפשר לכפות בחוק להיות חייל שמחרף נפשו ומתמסר באימונים ובקרב. זו חכמת החיים הפשוטה שממנה מבינים, שהצבא ידע לפטור כאלה, שהצבא ממש לא מתאים להם.

[בתמונה: סדר לימוד בישיבת חברון בירושלים, אחת מהישיבות החרדיות-ליטאיות הבולטות. הצבא יודע לפטור כאלה, שהצבא ממש לא מתאים להם... התמונה היא נחלת הכלל]

בדרך הזו - שלמעשה הייתה ה'אוטוסטרדה של מימוש חוק הגיוס', כמעט ואין בנמצא כפייה של ממש.

[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *