אבי הראל: קרב סולטאן יעקוב

[בתמונה: מפת איתור. סולטן יעקוב מודגשת בעיגול אדום בימין המפה למעלה. המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ori~ קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0][בתמונה: מפת איתור. סולטן יעקוב מודגשת בעיגול אדום בימין המפה למעלה. המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ori~ קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בלילה שבין 10 ל-11 ביוני 1982, קודם שהפסקת האש במלחמת שלום הגליל נכנסה לתוקפה, מצא עצמו גדוד שריון 362 בלב מתחם צבאי סורי, שהוא מבודד לחלוטין ומנותק מכוחות צה"ל...

[לקובץ המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 6 ביוני 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.[1]

*  *  *

בלילה שבין 10 ל-11 ביוני 1982, קודם שהפסקת האש במלחמת שלום הגליל נכנסה לתוקפה, מצא עצמו גדוד שריון 362 בלב מתחם צבאי סורי, שהוא מבודד לחלוטין ומנותק מכוחות צה"ל...

הקרב התרחש על צומת דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב בבקאע שבלבנון. בסופו של דבר, לאחר מאמץ עילאי, נחלץ הגדוד לאחור, במחיר דמים כבד - עשרים הרוגים עשרות פצועים, ושלושה נעדרים, זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן. זכריה באומל ז"ל הובא לבסוף לקבורה בקבר ישראל. באשר ליהודה כץ ולצבי פלדמן, טרם ידוע מה עלה בגורלם עד היום.

[בתמונה, מימין לשמאל: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן, עדיין נעדרים... התמונות באדיבות המשפחות]

[בתמונה, מימין לשמאל: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן, עדיין נעדרים... התמונות באדיבות המשפחות]

הקרב, שנחשב לכישלון, תוחקר לעומק בידי ד"ר רפי יקר, ממחלקת ההיסטוריה של צה"ל. בזמנו ביקשתי לעיין במחקר, ממקבילי בתפקיד ראש מחלקת (רמ"ח) היסטוריה של צה"ל, אולם הרמ"ח דאז, אל"מ (מיל') שאול שי, אמר לי כי המחקר - שנעשה בשנת 1999 - מוגדר כסודי ביותר ואיש אינו מורשה לעיין בממצאיו. חרף כל זאת (ואולי גם בגלל...), הקרב הזה לא נותן מנוח לרבים, וביום השנה ה- 36 שלו החלטתי שאני מקדיש מספר שורות לקרב זה, על פי הידוע ממקורות גלויים [1].

הזירה

רכס ג'בל ערבה, שכיוונו צפון-צפון-מזרח - דרום-דרום-מערב, מפריד בין החלק הדרומי של הבקאע במערב ובין הבקאע הקטנה במזרח.

ממערב לבקאע נמצא רכס הר הלבנון ובגזרה זו בולט רכס ג'בל בארוכ ומדרום לו – אגם קרעון. ממזרח לבקאע הקטנה נמצא רכס מול הלבנון המהווה גם את קו הגבול בין סוריה ולבנון. איזור זה הינו בעייתי ללוחמת שריון עקב תעלות ההשקיה הרבות הקיימות בו וגם בשל שליטת הרכסים ממזרח וממערב. השטח שממזרח לג'בל ערבה ולרכס היוצא ממנו צפונה הוא הררי יותר והתנועה בו מוגבלת לאזורי הצירים. כביש הבקאע המזרחי, שסביבו התנהל הקרב, הוא בכיוון צפון-צפון-מזרח – דרום-דרום-מזרח (ציר מיכה בקוד הצהלי), והנקודות הבולטות עליו הן העיירה ראשיא שבדרום והעיירה ענג'ר שבצפון.   הכפר סולטאן יעקוב א-פוקא (עליון) נמצא מעל ציר זה, על גבעה בולטת, שהיא חלק מהרכס הממשיך מג'בל ערבה צפונה. ממערב לכפר, על שיפולי הרכס, נמצא הכפר סולטאן יעקוב א-תחתא (תחתון).

באזור נמצאים שני צירי רוחב: הדרומי הוא ציר היוצא מכפריא שבמערב ונע מזרחה דרך הכפר הגדול ג'וב ג'נין שם הוא פוגש את הציר המגיע מכיוון אגם קרעון וממשיך מזרחה עד אשר הוא מגיע לצומת עם כביש האורך, במתחם שנקרא בעגה הצה"לית משולש טובלנו. ציר הרוחב הצפוני יוצא מכפר ענה מזרחה דרך עד סולטאן יעקוב תחתון.

[בתמונה: חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא). התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא). התמונה היא נחלת הכלל]

משימות ומודיעין

המקורות הגלויים עמוסים לעייפה בפרטים רבים שחלקם מקשה על הבנת התמונה הכוללת. גם כאן כמו בכל דברי במאמר זה, אנסה לפשט את הנתונים למען ירוץ הקורא במאמר.

[בתמונה: אהוד ברק. צילום: יעקב סער, לע"מ]

ההוראה הראשונית הייתה של האלוף אהוד ברק (ראו תמונה משמאל) - סגנו של האלוף יאנוש בן גל מפקד הגיס - כי כוח שריון ברמה חטיבתית יכנס לבקעה הצרה המשתרעת ממזרח לרכס סולטאן יעקב. לאחר דין ודברים, ברק שינה את הפקודה והוריד את רמת הכוח לגדוד שריון אחד, ובמקום להיכנס לבקעה הצפונית, תפקידו של הגדוד היה להשתלט רק על החלק הדרומי של הבקעה, ולחסום את הצירים צפונה, במקום שנקרא משולש טובלנו.

[בתמונה משמאל: אהוד ברק. צילום: יעקב סער, לע"מ]

כוונת מהלך זה היה שהגדוד יחד עם כל החטיבה, יתחברו בלילה לאוגדת יום טוב, שנמצאת כבר בעורף האוגדה הנוכחית, כל זאת על-מנת שביום שישי, אם אור ראשון, יפרצו צפונה לחסימת כביש ביירות-דמשק. לגבי הכוחות הסוריים באזור, נמסר לכוח כי השטח נקי, ויש למהר לנוע צפונה קודם שהצבא הסורי ינוע לכיוון דרום. בשעות אחר הצהריים והערב של ה -10 ביוני, לא היה ברור למפקדי צה"ל היכן נמצאת חטיבה 58 הסורית, ועד היכן הדרימה דיוויזיה 3 הסורית. בפועל, חטיבת החי"ר הסורית 58 נשארה בעורף. במקביל, דיוויזיה 3 הסורית, שתפקידה העיקרי היה אבטחת סוללות טילי הנ"מ בצפון בקעת הלבנון, החלה בשעות אחר הצהריים ב-10 ביוני בתנועה דרומה לתגבור הכוח הסורי מול כוחות צה"ל.

[בתמונה: מגח 3 צה"לי (פטון, M-48) שהשתתף בקרב, נשבה, הועבר לברית המועצות, והוצג במוזיאון השריון של קובינקה שברוסיה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hornet Driver. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: מגח 3 צה"לי (פטון, M-48) שהשתתף בקרב, נשבה, הועבר לברית המועצות, והוצג במוזיאון השריון של קובינקה שברוסיה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hornet Driver. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0. הטנק הוחזר לישראל. ראו תמונה נוספת למטה]

מהלך הקרב

לאחר עיכובים שונים, סמוך לשעה 20:00, החל הגדוד בתנועה צפונה. הפקודה הייתה לנוע במהירות בחסות החשיכה מתוך ההנחה המוטעית שהמערך הסורי במקום התמוטט כליל.

אולם, חרף זאת החל הגדוד בתנועה מנהלתית איטית בשטח ולא על הציר המרכזי. הפקודה שניתנה לגדוד הייתה שלא לפתוח באש לעבר כוחות סוריים אם יזוהו, על מנת לאפשר להם נסיגה ללא עיכובים. במהלך תנועת הכוח הוא זיהה רק"מ סורי, אך לא פתח לעברו באש. בהמשך, זיהה הגדוד תנועה חשודה בהיקף גדול סמוך אליו, ולאחר בדיקה הסתבר שהמדובר בכוח ישראלי. בנס לא התפתח בין הכוחות של צה"ל ירי דו צדדי.

לקראת חצות הלילה, נזף מפקד הגייס, אלוף יאנוש בן גל במפקד הגדוד על התקדמותו האיטית. הגדוד האיץ את התקדמותו תוך שינוי משימתו תוך כדי תנועה. המשימה החדשה הייתה לרכז את כל הכוח במשולש טובלנו. לרוע המזל, נפתחה על הגדוד אש ישראלית מחטיבה 943, שחשדה כי הכוח במשולש הוא כוח סורי. מאש זו נהרגו חמישה לוחמי שריון.

הגדוד המשיך לנוע למרות הפגיעה שספג, מזרחית לציר המרכזי, דרומית ממשולש טובלנו (ציר טונשקה בקוד הצהלי). במהלך תנועה זו, נפתחה על הכוח הישראלי אש נ"ט סורית מהבתים הסמוכים לציר. כוח השריון ניסה לחלץ את עצמו; אולם, בכך החמיר את המצב. התנועה על הציר הייתה מסורבלת בגלל טנקים שנפגעו וחסמו אותו, מה גם שהפיקוד של הגדוד לא ידע כי הוא נכנס היישר לתוך מתחם סורי גדול.

חרף האש הסורית העזה, טנקי הגדוד הישראלי השיבו באש מקלעים ומרגמות ובכך מנעו ניסיונות סוריים להסתער לעבר הטנקים של הגדוד. במהלך הלילה, איש לא הבין אל נכון מה מצבו של הגדוד שנקלע למתחם הסורי האמור. רק עם אור ראשון התחוור מצבו העגום של הגדוד.

ניסיונות חילוץ של אחד הגדודים של חטיבה 399 לא צלחו בגלל האש הסורית הכבדה שניתחה עליו. מפקד גדוד 362, עירא עפרון, הבין באותו זמן כי אין תוכנית מסודרת לחילוץ אנשיו, שספגו אבדות כבר במהלך הלילה. במקביל, התקרבה ארטילריה ישראלית רבה,שמנעה מהסורים נמנעו מלהסתער על הגדוד הישראלי. אולם גם מטחי הארטילריה הכבדים לא מנעו מהסורים את המשך שיגור טילי הנ"ט לעבר הכוח.

לאחר הערכת מצב גדודית הוחלט לבסוף, כי הטנקים של הגדוד ינסו לפרוץ את המצור הסורי בחסות האש הארטילרית הכבדה. במהלך נסיגת הגדוד, ירו מאתים קני ארטילריה אלפי פגזים ובכך אפשרו את נסיגת הטנקים הנצורים. מתוך עשרים כלי רק"מ (טנקים ונגמשים), נחלצו ללא פגע רק מחצית מהכלים. השאר נפגעו ברמות פגיעה שונות. במהלך הנסיגה לאחור, נהרגו ארבעה לוחמים ושישה נפצעו. אנשי צוות הטנק של חזי שי, שסטה מהכוח הנסוג ונותר בשטח הסורי, הוכרזו כנעדרים, (חזי שי ואריק ליברמן הוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, ואילו זכריה באומל וצבי פלדמן הוכרזו כנעדרים מאז ועד היום). גם אנשי צוות הטנק של זוהר ליפשיץ שנפגע הוכרזו כנעדרים. מפקד הטנק זוהר ליפשיץ (שגופתו הוחזרה מאוחר יותר על ידי הסורים), והתותחן יהודה כץ (שנעדר מאז ועד היום).

תוצאות הקרב היו הרות אסון. מטרת הכוח המרכזית של פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק לא הושגה. לצה"ל נמנו בקרב 20 הרוגים ולמעלה מ-30 פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. בנוסף במהלך הקרב, אבדו עשרות טנקים ונגמ"שים, מהם הושארו בשטח שישה טנקים ו-שלושה נגמ"שים.

[בתמונה: הטנק מסולטן יעקב (ראו תמונה למעלה) הוחזר לישראל ב-2016 והוצב ביד לשריון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Oren Rozen. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

העשרה

[1] פצע מדמם, חן קוטס – בר, מעריב, 16/6/2012; חרפת קרב סולטאן יעקוב, ד"ר אורי מילשטיין, חדשות מחלקה ראשונה, 26/04/2013; ויקיפדיה, ערך קרב סולטאן יעקוב; שמעון כהן, מי אחראי לכשל קרב סולטן יעקוב? אריה יצחקי, ערוץ 7, 24 ביוני 2012.

  • חלק א' ממפגש של הפילוסוף הביטחוני וההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין עם חיילי פלוגה כ' מגדוד שריון 363:
    • חלק א' ממפגש של הפילוסוף הביטחוני וההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין עם חיילי פלוגה כ' מגדוד שריון 363:
  • המוסף, כאן 11: סערת הטנק שבעצם לא הושב מהקרב בסולטן יעקב:
  • סרט זיכרון קצר על הנעדר יהודה כץ ז"ל:

[לקובץ המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!    

3 thoughts on “אבי הראל: קרב סולטאן יעקוב

  1. Pingback: על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. אבי הראל היקר,
    18.05.2019

    קראתי היום את הכתבה שפרסמת.
    יפה, אבל לא יותר !
    אבל,
    אין זו אשמתך.

    אם באמת תרצה להבין את מהלכי הקרב,
    כנס לאתר שהוצאתי השבוע לאור.
    http://www.sultanyaacov.com

    הייתי שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.